מושב באר-טוביה חוגג השנה 90 שנה להיווסדו. לכבוד המאורע יצא לאור ספר בישול עם מתכונים של התושבים, מלווים בתמונות ובסיפורים שמשקפים היטב את חיי המושב . דוגמא לקהילה חמה, חיי שיתוף ותרבות בחיק הטבע
מושב באר-טוביה ידוע בחקלאות שעדיין יש בו (בעיקר רפתות) ובחיי קהילה פעילים. בין השאר הם הפכו מחלבה ישנה לגלריה לאמנות ומרכז לאיסוף ביצים למועדון חברתי. וראוי לציון הארכיון שלהם, שמשקף את תולדות היישוב . ב-יא' באדר תש"פ חגגו במושב באר-טוביה שני אירועים רבי משתתפים, האחד לתושבים והשני לאורחים מבחוץ, בני משפחה וחברים. בנוסף למסכת מרשימה, בה השתתפו בני כל הגילאים, מטף ועד זקן, הוקדשה השנה האחרונה לפרויקטים נוספים. אחד מהם הוא איסוף מתכונים של תושבים והוצאה לאור של ספר בישול. זהו הספר השלישי במספר, שכותרתו "מכּל טוביה", ואכן נראה שיש בו מכל טוב הארץ.
הספר ערוך בצורה נאה. ניכר שהושקעה בו עבודה רבה. המתכונים ברורים, והצילומים משובבי נפש. הצוות שאחראי לספר: רונה ואלון וואנו, מיכל הורביץ, צלילה ראביד, מרגלית בן-יצחק, אור רוזנברג, רוני רונן, גיא נאור ודליה חנין. המעצבת הגרפית היא טלי טבלן. בתחילת הספר יש הסבר מדוע מחולקים מתכוני הספר לפי ארוחות, וכבר ברורה רוח הדברים – סדר יום של חקלאי*:
"הבאר טוביינים – סדר יומם מנוהל בהתאמה מלאה לארוחות: ארוחת בוקר – כשמסתיימת חליבת הבוקר והרפת נקייה. ארוחת צהריים – לפני השלאף שטונדה. קפה של ארבע – לפני החזרה לעבודה בחצר. ארוחת ערב (אפילו בערב שבת) – רק אחרי חליבת הערב.
ובהמשך מסופר על שולחן האוכל הגדול, שעמד בחלק הבית שנקרא "המרפסת הסגורה", סביבו התאספו בני הבית ומבקריהם. והעיקר: "איש לא אמר צר לי המקום ואיש לא יצא רעב".
מתכונים משפחתיים וקהילתיים – מושב באר טוביה
חלק מן המתכונים מלווים בסיפור. וכך מי שמעיין בספר יכול ללמוד על אורח החיים המשפחתי בעבר ובהווה. לדוגמא: ארוחת בוקר ישראלית טיפוסית ב- מושב באר טוביה
מתארת זהרה לוין בן יהושע: "ארוחת הבוקר בבית משפחת אילנה ויעקב בן יהושע. את השולחן אימא הייתה עורכת ברגע ששמעה שאבא ניכנס מהרפת. הוא היה חולץ את נעלי העבודה שלו בכניסה האחורית, זה היה הזמן המדויק לבישול ביצים רכות. את השולחן בדרך כלל פינו בלילה כשאחרון האורחים עזב". ומה היה בתפריט ארוחת הבוקר? ביצים, סלט, לבן (אשל) שנעשה בבית, דג מלוח, זיתים, גבינות, חמאה, ריבות. ולסיפור זה הוסיפה זהרה שני מתכונים: האחד להכנה עצמית של לבן או אשל. והשני להכנת דג מלוח. ואפרופו דג מלוח, זה היה גם מאכל חגיגי שהוגש בבית העם באירועים שונים. יעל שמיר מספרת איך היתה מכינה במשך כמה ימים כמות גדולה של דג במרינדה עם בצל וגזר. יש מי שהכין בבית אפילו קרֵקרים מכוסמין ושיבולת שועל (רונית אבידן). והיה גם "מעורב חלבי" של באר טוביה – משפחת רפמן ערבבה קוטג', אשל ושמנת חמוצה. וזה הוגש בצלוחיות."
המתכון למרק קרם חצילים נולד ממשימת בר-מצווה, בה קיבלו הילדים חלקה לגידול ירקות, הניבה כל כך כך הרבה, וגם הולידה מתכון מיוחד.
כותבת אתי זומר: "התנובה היתה כה רבה והמשפחות הוזמנו לקטוף עבור עצמם ועבור בני משפחותיהם ככל שירצו, וביתנו התמלא במשך כחודש וחצי-חודשיים, שבוע אחר שבוע, בארגזים מלאים בפלפלים, עגבניות וחצילים. אז חילקנו לחברינו. אבל, גם בישלנו. בישלנו המון. בישלנו המון חצילים – בכל צורה אפשרית – מטבוחה חצילים, שקשוקה חצילים, חצילים בנוסח אסיאתי, חצילים בנוסח מרוקאי, חצילים בטחינה – חציל בכל ורסיה אפשרית. אבל מה שכיכב כל שבוע על שולחננו – היה מרק קרם חצילים. הוא היה הכוכב […] מרק משגע בטעמו."
ובלי מאפים אי אפשר. תיאור נאה של ישי זולר משקף הן את כישרונה של סבתא זהבה – שהיתה יכולה להתחרות עם כל קונדיטור בן זמננו – והן את אורח חייה במושב. "סבתא זהבה למדה לאפות בקלוסובה, כפר בפולין/רוסיה. הטכניקות והאמצעים שעמדו לרשותה לא היו מאוד מתקדמים. ללא מיקסר, עם תנור בסיסי ותבניות ברזל היא הכינה מאפים מופלאים. עוגות ועוגיות השמרים של סבתא זהבה היו מוסד באר טובייני במשך עשרות שנים. כל וטרינר, טכנאי ושכן שעבר בחצר היה מוזמן למטבח לשיחה ערה וזכה לנס קפה בכוס זכוכית ועוגה מעולה.
"בשבת בבוקר היה פרלמנט חברים אצלם בפינת האוכל הצנועה או במרפסת, שהיה מבוסס על תפריט דומה. בימי שישי אחר הצהריים, לפני שהיתה יוצאת להגמיע את העגלים, סבתא היתה עוברת בבתי ילדיה ומביאה עוגות או עוגיות לשבת. היא היתה מכינה עוגיות פשוטות ומעולות וכן מגוון רחב של עוגות שמרים. עוגת שמרים אקורדיאון שקראנו לה גרמושקה, עוגת בבקה, רולדת שמרים עם ריבה או שוקולד. הרפרטואר שלה כלל גם בצקים מטוגנים וקרפלך מעולים ועוד. כבר 20 שנה לא זכינו לאכול מהעוגות שלה, אבל הזיכרון מהמאפים שלה עדיין איתנו."
צפיחית בדבש מליטא ומופלטה ממרוקו
מתכונים רבים הובאו מארצות ברחבי העולם ע"י קרובי משפחה של הבאר טוביינים. תמי פליישר מפרסמת בספר מתכון טוניסאי מקורי של סבתא מה מה, והוא "פקיילה – תבשיל מנגולד". שתי הסבתות של חן לי ביטון מכינות בכל יום שלישי ושישי קוסקוס, "וכל הילדים, הנכדים והנינים באים לאכול." הדסה גלעדי מספרת על גלגוליו של מתכון – גבץ' חצילים – שהביאה לארץ דודה אסתר'קה מרוסיה. מסתבר שמקור המתכון הוא "ירקות משומרים, שהכינו נשות כורי הפחם בקיץ. הירקות נשמרו בצנצנות סגורות תחת שכבת שמן במרתף, ושימשו לכורים בימי החורף במכרות."
משפחת רפמן, שהיתה בשליחות בפרס, הביאה משם מנה לארוחת בוקר שנקראת "מסחיאר", שיש בה מלפפונים ירוקים ויוגורט עיזים (יסמין בנאי). ואור רוזנברג מציגה מאכל פרסי מסורתי של אימא שלה – "רוטב חבושים ורימונים".
גם מן המזרח הרחוק הגיע אוכל לבאר טוביה. מיכל וגיא נאור, שהכירו והתחתנו במזרח הרחוק, אימצו את המטבח האסיאתי, והם מנדבים מתכון של "סלט פומלה אסיאתי". ויש גם מקלובה תאילנדית של איריס פרי, שמעידה שהוא מתאים לצמחונים ולטבעונים. בצד מפרום של סבתא אסתר, שסיפקה מיטל רחמילביץ; יש בורשט חם ובשרי עם עצמות של שירי בן יעקב.
ומי מכין עוגיות קוקוס ומופלטות למימונה? מספרת סמדר גולן: "מנהג המימונה התחיל אצנו כהלצה בין שתי רומניות, אנוכי וחברתי מיכאלה בוחבוט, הנשואות לשני מרוקאים." והן החלו בהכנת מופלטות, "אבל עם השנים נוספו מיני מתיקה ועוגיות תוצרת בית."
ומליטא מגיעים ה"טייגלאך" – כדורי בצק מבושלים בדבש. דליה חנין מעידה: "אימא שלי, ילידת ליטא, היתה מכינה את המעדן הזה ככיבוד באירועים משפחתיים, ובעיקר ל'ליטוואקים' בני עיירותיהם של אימא ואבא, שהיו אצלנו בבחינת בני משפחה. אמא היתה מגישה את כדורי הבצק הזהובים כתומים בצלוחית שקופה, יחד עם כוס תה מהביל."
אבא של דליה היה מכנה אותם "צפיחית בדבש". וכל כך למה? כי כך הוא למד ב"חדר" בעיירת הולדתו. כאשר הם למדו על המן שניתן לבני ישראל במדבר, "וטעמו כצפיחית בדבש", שאלו הילדים את המלמד מה זו "צפיחית" והמלמד ענה ביידיש: 'צפיחס און טייגלאך איז די זעלבע זאך" (צפיחית וטייגלאך זה אותו הדבר).
קריסטין וולף סיפקה לספר מתכון משוודיה, ומשפחת בוצ'לין, שיש לה שורשים ממדינת באהיה בברזיל, מלמדת להכין "מוקקה באיאנה", תבשיל דגים שיש בו ירקות, שמן דקל וחלב קוקוס.
לא רק מבני משפחה לומדים. גונן גולדמן זוכר בנוסטלגיה ביקור שלו במסעדת אבו נימר, בצומת המוביל. שם טעם לראשונה בשר כבש אפוי עם טחינה. הוא טרח וטרח עד שהגיע למתכון העצמי שלו ל"סינייה בטחינה".
היֵקים בבאר טוביה
חנה פיריץ הביאה מתכון של סלט תפוחי אדמה גרמני. והיא מספרת שסבתא הילדה הגישה את ארוחת הצהריים, בכל שבת בשעה 13.00 בדיוק. וכך היתה אומרת: "אם מגיעים בשעה 12.55 האוכל קר, בשעה 13.05 האוכל שרוף, ובקיצור – בשעה 13.00 אוכלים!" ועד היום אוכלים צהרים במשפחת פיריץ בדיוק בשעה זו.
בצמוד למתכון של "סלט תפוחי אדמה במיונז", מספרת גם ענת אבידן על היֵקים. "סבתא הילדה (קניגסבוך) נהגה להכין סלט מיוחד ונפלא כמה פעמים בשנה. היא ובעלה אלכס הגיעו בשנת 1936 לבאר טוביה עם קבוצת היקים […] הם הביאו אתם מגרמניה מכונה להכנת גלידה, דבר שהיה נדיר באותה תקופה. היקים במושב היו תופעה ייחודית עם קפה קוכן (קפה ועוגה) עם חברים אחר הצהריים, והביאו איתם תרבות עם ניחוח אחר."
לסיום, תמונות מספרות
קצרה היריעה מלהזכיר את כל המתכונים בספר זה ואת תורמיהם. סקרנו לעיל מה מספרים לנו חלק מהמתכונים – על השורשים המשפחתיים בחו"ל, על הנוסטלגיה, ועל אורח החיים המיוחד במושב, הן המשפחתי והן הקהילתי. יש לציין את הצילומים הנפלאים של גיא נאור ורונה וואנו שמשולבים בספר.
בנוסף לצילומי מאכלים – ירקות, פירות, מאפים וכן כלי בישול – יש צילומים מחיי היום יום של הבאר טוביינים: בעבודה בחקלאות, בקניות בצרכנייה, בהליכה למען ספורט, בהשתעשעות עם כלבים, בישיבה בחברותא. תמונות ילדים ומבוגרים על רקע נופי הכפר הנאה, משקפות לנו את ארץ ישראל היפה, עם הניחוחות המיוחדים לה, למרות ההשפעות מחו"ל, ואולי דווקא בזכות הכבוד לאבות ולשורשים שלהם.
תגובה אחת
איך ניתן להשיג, לקבל לרכוש את הספר.?