פרח המשאלות

עפרה ויעקב זיו הקימו במושב כפר ורבורג חווה לגידול זנים שונים של היביסקוס * במרכז המבקרים שלהם ניתן ללמוד על צמח מיוחד זה, להביע משאלות, לטעום מוצרים ולהשתובב עם הילדים במבוך * עדינה בר-אל התלוותה לסיור במרכז המבקרים בבוקר של שבת, שיש בו חוויה, בילוי ורכישת ידע

צביה וחנן אדלר (לימים נשר), ילידי גרמניה, הגיעו לארץ בשנת 1936 והיו ממייסדי מושב כפר ורבורג. המשק החקלאי שלהם התחיל עם פרה אחת, פרדה וכמה תרנגולות ובמשך השנים התרחב לרפת ולול של מטילות. בשנת 1972, לאחר פטירתו של חנן, קיבלו בתם עפרה ובעלה יעקב את המשק כבנים ממשיכים.  

באותו זמן שירת יעקב בצבא הקבע ועפרה ניהלה לבדה את המשק. מספר יעקב: "החלטנו אז שבעלי חיים לא מתאימים לאורח החיים שלנו והקמנו חממות של פרחים. במשך שנים רבות גידלנו כל מיני סוגי פרחים ושימשנו כמשק מודל לכל מיני ניסיונות של משרד החקלאות." 

עם סיום השירות הצבאי של יעקב הם התמקדו בגידול צמח שנקרא "היביסקוס עב גביע", צמח חד-שנתי: "במשך 25 שנה שלחנו את הצמח הזה כענף קישוט לבורסות הפרחים השונות בהולנד," מספר יעקב. "במהלך תקופה זאת עבדה עפרה גם בפקולטה לחקלאות, כאחראית על המו"פ (מחקר ופיתוח) של האוניברסיטה העברית ברחובות וניהלה את המחקרים. שם היא למדה את כל רזי העבודה של אקלום פרחים. לפני 14 שנה חשנו גם אנחנו את הירידה במצב החקלאות, מחירי הפרחים החלו  לרדת, שער היורו ירד – ולעומת זאת עלה מחיר ההובלה. בנוסף, כל ילדינו פנו לאקדמיה. לכן חיפשנו ענף שיאפשר לנו להתפרנס מעט, ובעיקר תעסוקה בשביל הנפש, שנהנה ממנו."

מרכז מבקרים 

הם החליטו להקים מרכז מבקרים, לארח אנשים ולהעביר להם את הידע על צמח ההיביסקוס באופן חווייתי. הבסיס להקמת החווה היה היביסקוס עב גביע.  

מספר יעקב: "גילינו שהזן הזה הוא בעל סגולות רפואיות וגם סגולות בתחום המזון. החלטנו שהמקום ישמש לחקר צמח ההיביסקוס מכל הזנים. מכיוון שההיביסקוס עב הגביע הוא חד שנתי, עונתי, עלה במוחנו רעיון: כדי שנוכל להפעיל את מרכז המבקרים כל השנה, החלטנו גם לחקור את צמח ההיביסקוס הסיני שהוא רב שנתי. ואז התחלנו לאסוף ייחורים וקנינו כל מיני צמחים שהיו בארץ. 

"נוסף לכך, מכיוון שלא ניתן להביא צמחים מחו"ל, עשינו הכלאות והפריות בין צמחי ההיביסקוס שאספנו, והיום יש לנו את האוסף הגדול ביותר בארץ של זני ההיביסקוס – מעל 700 זנים. אגב, כל החווה שהקמנו, היתה עבודת ידיים שלנו, ובהם עיצובים, נגרות, ריתוכים ועוד. הכול שלנו בלי שיתוף  גורמים חיצוניים."  

עפרה ויעקב מתייעצים בניסיונותיהם עם בתם ד"ר כרמית זיו, שהיא חוקרת במכון וולקני, (שמתמחה בשימור ירקות), "אבל אין יותר טוב מניסיון אישי," אומר יעקב. "אנחנו עורכים ניסיונות וגילינו שניתן לנצל את צמח ההיביסקוס עב הגביע להכנת כל מיני מוצרים. כיום אנחנו מייצרים יין שיכר, מספר סוגים של ליקרים, מספר סוגים של ריבות וחליטות תה. כמו כן, אנחנו מפיקים שמן קוסמטי ובריאותי מזרעי ההיביסקוס. השמן משמש כרכיב חשוב במוצרי קוסמטיקה שונים, כמו שמפו, קרם פנים, קרם ידיים, חמאה. כל המוצרים הם כמובן באישורים ממשרד הבריאות ואחרים. היום אנחנו עובדים על פיתוח חדש," מגלה יעקב, "והוא הכנת קפה ללא קפאין מזרעי ההיביסקוס זו תהיה מהפכה של ממש. אנחנו עובדים על דברים נוספים שהם בניסוי ולא לפרסום עדיין."

רשמי הביקור בחווה 

"אנחנו מארחים במהלך כל השנה קבוצות מאורגנות של גימלאים, ועדי עובדים ועוד קבוצות של מטיילים ומטיילות," מספר יעקב, "ובשבתות מגיעות בדרך כלל משפחות עם ילדים. הביקור אורך כשעה וחצי שעתיים. אנחנו מתאימים את הסיורים ומכינים את ההסברים לפי הפרופיל של המבקרים." 

ביקרנו במקום בשבת, יחד עם כמה משפחות. כבר בעת הגעתנו התרחב הלב ונשמנו אוויר רענן במקום ירוק ושלו במושב כפר ורבורג.  

הסיור ארך כשעה וחצי. יעקב קיבל את פנינו ברחבה מוצלת, מוקפת צמחיה ירוקה. ישבנו סביב שולחנות קטנים, על כל שולחן אגרטל עם פרח היביסקוס. יעקב מספר על תולדות האזור, תולדות המושב ותולדות משפחתו. תוך כדי הקשבה מביאה רעייתו עפרה כיבוד – גלידת היביסקוס!!!  

בהמשך קיבלנו הסבר על סוגי צמח ההיביסקוס שהתגלה לראשונה בסין במאה ה-16. זן ההיביסקוס עב הגביע הגיע לארץ ממצרים ומארצות אפריקאיות נוספות. הביא אותו לארץ ד"ר ילון שחורי ממכון וולקני.  

ההיביסקוס הסיני הוא צמח רב שנתי, כאמור. ‏יש באפשרותו להגיע עד לגובה של 12 מטר. חלק מן ההיביסקוסים צומחים לגובה וחלקם משתרעים. "ההיביסקוס הוא פרח הלאום של מלזיה, דרום קוריאה והוואי," מספר יעקב "והוא נקרא גם שושנה סינית China Rose. בזכות צורת הלב של רוב העלים של הצמח – הוא נחשב כפרח אהבה ובאסיה ניתן להציע נישואין באמצעות עציץ עם צמח זה, " מוסיף יעקב, ומעלה חיוך על פני כל האורחים.  

התחלנו את הסיור ליד בריכת המשאלות. כל אחד הניח פרח היביסקוס במים, כאשר עלי הפרח נראה כמו נר. הפרח החל לשוט ולאגור באמצעות מים וזו היתה העת להביע משאלה. מאמינים או לא, כולם הביעו משאלות…  

בהמשך הסיור ראינו גזע של ההיביסקוס הסיני, עליו הורכבו כעשרה צמחים בעלי פרחים בצבעים שונים. כמו כן, ראינו פרחי היביסקוס בצבעים שונים ומרהיבים, ולעתים היה הבדל בצורת התפרחת שלהם. ואז הדגים לנו יעקב את תהליך ההַפְרָיָה ופה קיבלנו תשובה לתופעה של ריבוי הצבעים והצורות של צמח ההיביסקוס. מסתבר שמקבלים זאת באמצעות הַפְרָיָה, בעוד שהפרח המקורי אחיד בצבעו. עוד מסתבר שההַפְרָיָָה נעשית בעזרת שני צמחים בצבעים שונים, ולא ניתן לנחש באיזה צבע יהיו פרחי הצמח החדש, שנוצר מזרעי הצמח המופרה. 

בסופו של דבר מתקבלים פרחים צבעוניים, כל אחד מורכב משלל צבעים וכל פרח ייחודי ושונה ממשנהו. זאת ועוד, פרחים אלו עמידים יותר מהפרחים המקוריים, (שמחזיקים מעמד רק יומיים-שלושה), והם מחזיקים מעמד שישה או שבעה ימים על הצמח או באגרטל לאחר שנקטף. עוד מוסיף יעקב בהומור: "אני עושה את ההפריה בין ערביים, בליווי של מוסיקה רומנטית…" 

לאחר מכן נכנסים האורחים לאולם קטן, חדר המורשת של המשפחה, בו יש תצוגה של כלים חקלאיים ואחרים, שהם עבדו בעבר במשק המושבי. כמו כן, יש שם כלים ואביזרי בית, חלקם הובאו על ידי הוריה של עפרה מגרמניה. שם גם צופים בסרטון, בו מוצגים פרחי היביסקוס מרהיבים ומוצרים שניתן ליצור מהם.  

בחנות קטנה ניתן לטעום מן המוצרים, ביניהם ליקרים, ריבות וחליטת תה, וכמובן ניתן לרכוש אותם, כולל בושם ושמן עשויים מן הצמח הנאה. 

יש לציין שבחוות ההיביסקוס יש גם מבוך הפתעות שנוצר משיחי ההיביסקוס, ובו מבוך למשפחות עם ילדים, שנהנים בו מאוד.

במושב 

ביקשנו מיעקב לספר על עצמו. "אני נולדתי במרוקו בשנת 1949," הוא אומר. "הגענו לארץ בשנת 1950, והתגוררנו בבאר שבע. עפרה ואני נפגשנו בצבא, בבה"ד 1 שבמצפה רמון. היא היתה אז צעירונת בת 18 ומאז אנחנו ביחד. שירתי בצבא קבע במשך עשרים שנה. בשירות הקבע שלי הייתי קצין בחי"ר, אחראי על אגף המבצעים ביהודה ושומרון וקצין אג"ם. מטעם הצבא יצאתי ללימודים אקדמיים. למדתי מדעי ההתנהגות ומזרחנות. בהמשך לימדתי הנחיית קבוצות באוניברסיטאות ומכללות." 

כאמור, לאחר נישואיהם עברו עפרה ויעקב לטפח משק בכפר ורבורג. השנה הם חוגגים 51 שנות נישואין. הם הורים לשלושה: כרמית, שהיא כאמור חוקרת במכון וולקני; עינב למדה אדריכלות, התגוררה בהולנד ובני-יורק ועתה שבה להתגורר בארץ ויהונתן, שלמד תקשורת חזותית ועובד עתה בהולנד. כרמית בנתה את ביתה בנחלת המשפחה בכפר ורבורג.  

יעקב מוסיף ומספר: "אנחנו מאוד נהנים מהמקום הזה. אנחנו עובדים היום עם שני פועלים מתאילנד. בזמן עומס מתגייסים כל בני המשפחה לעזור באירוח ובמכירות בחנות." עוד הוא מציין: "אנחנו גם מארחים בודדים וקבוצות של בעלי צרכים מיוחדים, תורמים את חלקנו בסתר ועל כך גאוותנו. כאשר שואלים אותי מה יהיה בעתיד? אני עונה: 'אבי ז"ל נפטר בגיל מאה. אני מקווה לעבוד בחווה לפחות עד גיל זה'."  

נביע משאלה, שאכן משאלתו זו תתגשם.