המפגש כולו נסב בעיקר סביב גידול האננס הגידול העיקרי אותו מגדלים בני הזוג רם ורחל גולומביק כבר שנים. אני יודעת, שכל בחירה של החקלאים מאפיינת ברוב המקרים גם סיפור חיים.
את רם ורחל גולומביק, זוג שעובד יחד במשק במושב כפר נטר, פגשתי ממש בין גידולי האננס שלהם במושב. עם הגיעי הזמין אותי רם לארוחת הבוקר עם כל העובדים במשק גולומביק. כבר במפגש זה התרשמתי ממערכת היחסים של רם לבין צוות עובדיו, כאשר לכל אחד מהם יש את הידע וההתמחות שלו וכמובן המחויבות.
הבחירה בחקלאות של רם ורחל גולומביק
רחל ורם גולומביק הצטרפו למושב ובאו לעבוד במשק כשהיו כבר "גדולים". הסיפור שלהם אינו הסיפור הקלאסי במושבים, של בן ממשיך החוזר למשק הוריו מייד עם השחרור מהצבא."
"הוריו של רם, רות ושאול קנו את המשק בכפר נטר לאחר שעזבו את קיבוץ עין שמר. בשנים בהן היו קשרים טובים וקרובים עם איראן – הם עבדו באירן, חזרו ארצה וחיו ברמת השרון. בהמשך אף שהו בסין, ולבסוף בחרו להיות חקלאים בכפר נטר."
רחל ורם הינם שותפים מאז פגישתם וחתונתם. בני הזוג הם בין החלוצים הראשונים בישראל שעסקו בספורט האופניים. בעבר היה להם עסק לייבוא אופניים, ארגנו תחרויות אופניים – וחיו את ספורט רכיבת האופניים סביב השעון. גם היום, רם רוכב על אופניים מידי יום.
כמה שנים לאחר נישואיהם החליטו לחבור אל המשק בכפר נטר – שניהם גדלו בקיבוץ אך לא עסקו בחקלאות בבגרותם. הבחירה לבוא ולעבוד בחקלאות הצריכה מהפך.
רם: "הגעתי למשק כשהייתי כבר בן ארבעים וחמש. הייתי כבר אחריי קריירות והחלטתי לחזור וללמוד. אמרתי לרחל: 'אלמד ואגיע למצב בו אדע על האננס הגויאבות והאנונות, כפי שידעתי והתמחיתי בספורט האופניים'. במהותי, אני אוטודידקט שלומד באופן מאד יסודי. כך גם אבי.
"אחד הדברים שעשינו, רחל ואני, היה תיעוד של הידע – ידע שלמדתי וקיבלתי מאבי, ידע שלמדנו מבעליי ניסיון וידע בעולם. גידול אננס בארץ הינו גידול ייחודי, כאשר התנאים לגידול שונים מהתנאים מתקיימים בחלקים אחרים בעולם. זה גידול שמצריך התאמה לתנאים שלהם זקוק האננס."
בגידול הגויאבות בחרו רחל ורם להתמקד בזן הנקרא "בן דב" ולייצר תנאים כאלו, שפירות הגויאבות יבשילו וישווקו בשווקים, בתקופה בה אין גויאבות ואנונות בשוק.
רם: "חזרנו למשק והיו לנו הרבה חששות שמא לא תהיה די פרנסה. שאול אבי היה המומחה מספר אחת בגידול האננס. אבי הוא אדם אמיץ, הרפתקן ומקצועי בכל תחום בו הוא עוסק."
"הגעתי למשק, באתי כפועל. רחל ואני רשמנו כל ידע שלמדתי. רחל לקחה על עצמה את השיווק, את הנהלת החשבונות וכפי שהוריי היו שותפים בניהול המשק – כך רחל ואני."
"הוריי התבגרו ובשמחה העבירו את השרביט אלינו. גם היום, כשהוריי התבגרו, אנו מקיימים שיתוף פעולה יפה ומערכת יחסים חמה וטובה.
"שלושת הגידולים שלנו במשק מיועדים לשוק מאד מצומצם. האנונה הוא פרי הנחשב ל'סופר פוד'. יש כאן זן מסוים, שבפירותיו מרכיבים שטובים לטיפול בסרטן. האנונות מכילים הרבה מאד אשלגן.
"בפרי האננס, הדבר המוביל הוא הברומלין. זהו אנזים שמפרק חלבון בגוף ומאד מומלץ בבעיות עיכול. שלושת הגידולים הללו אינם גדלים בסביבה הטבעית שלהם, מה שמצריך אותי למצוא פתרונות לאורך כל הדרך. כל יום בו אני נכנס למשק לעבוד – אני מגלה גילויים חדשים!
"האננס גדל בבתיי רשת ובתנאים הישראלים אינו יכול לגדול כגידול חוץ. בשל תנאי האקלים בארץ, אנו מצלילים את הגידול ובחורף, כדי לשמור על טמפרטורות הנכונות לגידול, אנחנו מחליפים את הרשתות בניילונים."
"בארצות טרופיות אין עונות שנה, אין הבדל ניכר בטמפרטורה בין יום ללילה וכאן התנאים שונים. ישראל נמצאת בקצה הסקאלה של חצי הכדור הצפוני ולמזג האויר יש כאן משמעות עצומה."
"בחממות יש חיישנים של טמפרטורות, בחממות בעייתיות ישנן שבשבות רוח. בלילות סערה אני קם מידי שעה כדי לראות שהכל תקין. בלילות קרה יש מחשב השקיה וכשהטמפרטורה יורדת ההשקיה מופעלת."
אננס בישראל
"פרי האננס גדל על שיחים. האננס מתרבה וגטטיבית, כמו הקקטוסים, כמו הבננות. הוא מוציא ייחורים, נצרים ועל מנת שיגדל פירות – יש להפריח את השיחים. אני מכוון לכך, ששיחי האננס שלי יגדלו פירות כל השנה."
"לשם כך אני עושה טבלת הפרחה. בתחילת המאה גילו בהוואי ששריפה שפרצה שם יצרה פריחה גדולה בגידולי האננס. פריחה כאמור מביאה לגידול הפירות על השיחים. אותו גילוי הביא לכך לידע שבעשן יש אתילן, סוג של פחמימה, אותה מרססים לשיחים ובכך יוצרים פריחה וגידול פירות."
"ריסוס האתילן עומד בקריטריונים של הגידולים האורגניים. אחד המאפיינים של האננס שאין לו אויבים בטבע ולכן איננו משתמשים בכל ריסוס או הדברה. את הקרקע אנו מחטאים בחיטוי סולרי. פורסים יריעות ניילון שמביאות את הקרקע לחום של 70 מעלות. בחום כזה שום אורגניזם לא יכול להתקיים."
"בשנת 2016 נסענו רחל ואני להוואי, למומחה מספר אחד בגידול האננס. היינו שם שבועיים ועל דברים שהתחבטתי בהם כאן – קיבלתי תשובות וידע שם. למדנו מכל דבר. למדנו בנושא השקיה, הדישון, ההפרחה, איך מונעים פריחה ספונטנית, תכנון היבול. בביקור בהוואי למדנו והוא הביא לכך שהמון בעיות פתרנו. בהוואי מצאנו את המודל הנכון ללמידה. יש הרבה דמיון בין הוואי לישראל, בכלכלה, בעלויות, במים וכן במה שמותר ואסור מבחינת החומרים."
ספר על שיתוף הפעולה והעבודה בינך לרחל.
רם: "שנינו מנהלים את המשק, באותה רמה. רחל אחראית על העובדים, על השיווק על בקרת האיכות, הנהלת החשבונות וכמובן האריזות. אני על הגידול."
"האחריות היא תמיד משותפת. אני נוכח שהבסיס של יחסינו – הן של רחל ושלי והן שלנו עם הוריי – מבוססים על מרחב גדול של אמון ושיתוף פעולה, יוצרים עשייה ותוצאות נפלאות."
כאן המקום לספר, שרם לחם כלוחם בשייטת. בין היתר השתתף במבצע העלאת יהודי אתיופיה בסודאן. שלוש שנים היה בסודאן. בימים שהו בסיפור כיסוי של צוות עובדים, שניהל כפר נופש בחופיי ים סוף – ובלילות היו מבריחים ועוזרים ליהודי אתיופיה, שברחו לסודאן בשל רדיפות ומלחמת אזרחים."
"כפר הנופש שהקימו בסודן, כמסווה לפעילות העליה, נוהל על ידי שני אנשים ומדריכי צלילה – רם היה אחד ממדריכי הצלילה.
רם: "כל מי שהיה שם היה בדמות כיסוי. סודאן זהו המדבר הגדול בעולם. התנאים היו קשים וההתמודדות עם התנאים לא היתה קלה. החיבור עם הטבע היה מוחלט והיה צורך לאלתר."
"בשלוש השנים הללו הדרכתי צלילה, גלשתי בים ונוצר מפגש עם הקהילה האתיופית, מפגש שהיה כרוך בסכנות ובהצלת נפשות. אלה היו שנים של דרמות והרבה אדרנלין."
"הבחירה להיות חקלאי הינה מעבר מחיים של דרמות לחיים בהם אני המוביל אבל הסיפוק הוא עצום. זה מתאים לי מאד בשלב זה של חיי. עם חזרתי לארץ, פגשתי את רחלי שאף היא היתה אחריי שהות בחול. נישאנו, נולדו לנו ארבעה ילדים. הקמנו בית, משפחה ואנו עובדים יחד תמיד."
ייבוא מצרפת
הראיון נמשך ועכשיו רחלי היא המדברת. גם רחלי לפני נישואיה בחרה בהרפתקה והמימוש היה שונה וייחודי. קצת אחריי הצבא, החליטה ללמוד לדבר צרפתית. רחלי טסה לפריז, לבדה בעיר הגדולה. שכרה דירונת קטנה ועבדה בעיתון סטודנטים.
באותה תקופה ייבאו לארץ אופנועיי סוזוקי 1100 בייבוא אישי בלבד. רחלי עסקה בייבוא האישי ביחד עם חבר. בגיל 25 שבה לארץ, פגשה את רם והשאר זה היסטוריה. הניסיון שרכשה כשעבדה בייבוא האופנועים מפריס, עזר לה בעסקי האופניים שהקימה עם רם.
רחלי: "רם ואני יצרנו חלוקה ברורה בעשייה שלנו. רם הוא החקלאי ואני אחראית על כל שרשרת האריזה והשיווק."
"את כל ההחלטות אנחנו מקבלים ועושים יחד, הן בתחומים החקלאיים, והן באריזות, והשיווק. החלטנו שאנחנו מוכרים את הפירות שלנו רק לשוק הפרטי, לא מוכרים ללקוחות פרטיים בבית – אלא מוכרים לבעליי חנויות ולקבוצות רכישה.
"אנו מקיימים מערך שלם מהגידול ועד המכירה. אנחנו מחזיקים בית אריזה, מקפידים על בקרת האיכות והגדלים השונים של פירות האננס. למתבונן מהצד יעלו אולי תהיות אבל אנו עובדים כצוות וזה יוצר ומוביל לתוצאות מרביות.
"שיתוף הפעולה שלנו נפלא. גם עם רות ושאול, הוריו של רם, אנו מקיימים שיתוף פעולה ומערכת יחסים חמה וטובה. מהיום הראשון שהכרתי את רם, רותי ושאול קיבלו אותי בזרועות פתוחות, חמות ואוהבות. במהלך השנים הצלחנו להקים תמהיל של לקוחות, בו כל גודל של פרי מתאים לכל לקוח.
"היום אני עובדת כך שבתחילת כל שבוע אני מקבלת מהלקוחות שלי הזמנות למשך השבוע. בכל הזמנה יש פירוט של הכמות והגודל הרצוי. אני מארגנת את המשלוחים והאריזות. בדרך השיווקית הזאת אני לא זקוקה למערך פרסום.
"בשל המחויבות שלי ללקוח, הדיוק וכן, הבחירה לפנות לשוק הפרטי בלבד, אנו עובדים הרבה שעות בכל מערך המכירות. אנו עובדים בצמידות אחד לשני. אני מגיעה כמעט כל השבוע בשעות הבוקר המוקדמות ועובדת עד שעות הערב במשק. אני זו שמטפלת בנושאים הבירוקרטיים והאדמיניסטרטיביים ברמה הכלכלית, זה עוד אחד מהתחומים עליהם אני אחראית.
"רם ואני סומכים אחד על השני לחלוטין. אין ביננו ריב על שטחיי מחייה. עם העבודה שלי במשק, אני גם עוסקת בטיפול בילדים באמצעות בעליי חיים והטבע, ברמת אפעל. יצרתי בעבורי עולם של עשייה מעניין ומספק ביותר."
