ביום שישי האחרון, 18.06, התקבל לחברות בקיבוץ שדות ים, מוחמד עתאמנה עוסמן (38), ערבי מוסלמי שנולד בכפר קרע. מוחמד נשוי לשונית שני (34) בת וחברת הקיבוץ והם הורים לניל, בן השנה.
מוחמד התחיל לעבוד בקיבוץ שדות ים בשנת 2005 בחברת "כיף ים". הוא עבד בחדר האוכל ובמרכז הימי, שם הכיר את שונית, תלמידת תיכון בכיתה יא'. הם עבדו יחד, נהיו ידידים ושמרו על קשר הרבה אחרי ששונית סיימה לעבוד שם. ב-2012 שונית התחילה לעבוד במכבסת הקיבוץ ומוחמד, "מוחי" כפי שהיא מכנה אותו, עבד בגן האירועים הצמוד. האהבה פרחה והם הפכו לזוג. ועוד פרט קטן חמוד – הם נולדו במזל תאומים באותו תאריך בדיוק.
שונית אומרת שלא מאוד חששה מהתגובות. "הרגשתי מאד נוח בקיבוץ וקיבלתי פרגון מחברי הקיבוץ". מוחמד מתוודה שבצד שלו היה קצת יותר מסובך, ידע שיאמרו לו שעדיף שיתחתן עם בחורה ערבייה, שזה יותר מסובך, שלא מקובל שזוג גר יחד לפני החתונה.
וזה באמת "מסובך"? הבדלי תרבות? חגים?
שונית: "דווקא בחגים אין בעיה, חוגגים גם וגם ומקבלים את שתי התרבויות. עולים פערים, אבל אנחנו מוצאים את הדרך שלנו. היום קל יותר לפתור קונפליקטים."
איפה בכל זאת יש קושי?
שונית: "אני מרגישה הכי נוח עם מוחמד ומרגישה שפה קיבלו אותו. אבל כשטסים לחו"ל למשל – תמיד יש חקירות ויש עניינים."
הקבלה לחברות הייתה "דרמה"?
מוחמד: "אני כל כך הרבה שנים פה, שאני מרגיש שקיבלו אותי כבר הרבה לפני. עכשיו זה רשמי. תמיד הרגשתי שייך, אני עוזר לאחרים והם עוזרים לי. אין ספק שיש הקלה להיות אחרי ההצבעה. חשוב לי להעביר את המסר, שכולנו צריכים להתייחס זה לזה כבני אדם, בלי פוליטיקה, בלי ל'חמם' את העניינים, להסתכל על האדם שעומד מולך, לשמור על ידידות ויחסים טובים, ולכבד כל אדם במה שהוא מאמין."
שונית: "אנשים בקיבוץ מכירים את מוחמד שנים. קיבלנו המון טלפונים מחברים שהיו גאים להצביע לו, מלא תמיכה לפני ההצבעה וברכות אחרי שהתקבל. היו אחוזי הצבעה גבוהים ולחברים היה חשוב שהוא יתקבל לחברות. אני מקווה שהסיפור שלנו ייתן תקווה שאפשר אחרת. אני חיה עם מוחמד בזכות האדם שהוא. האהבה מנצחת."
תגובה אחת
ומה דעת מוחמד על הפוגרומים בשמחת תורה?