ארנון אושרי, רפתן ותיק ומנוסה, שמלווה את הענף שנים רבות, מנתח את מה שקורה ברפת, שעדיין נקראת רפת משפחתית, התחזית שלו אינה מעודדת.
מה קורה כיום ברפת המשפחתית בישראל?
שאלה מורכבת, כשבוחנים את מגמות ההתפתחות [או הנסיגה] של ענף החלב. כעיקרון, רוב כמעט מוחלט של הרפתות בעולם הן משפחתיות, כך מקדמת דנא ועד היום. אומנם הן עברו כברת דרך ארוכה והתפתחו, השתנו, אבל רובן נשארו משפחתיות, כשדור מחליף את קודמו וכן הלאה בשרשרת הדורות.
בישראל המתחדשת, כך היה גם, אלא שכאן, נוצרו צורות חיים מקוריות וחדשות בעולם ההתיישבות החקלאית – הקיבוץ והמושב. בעוד שבמושב, צורת עבודת הרפת נותרה, כפי שהיא קיימת בעולם, הרי שבקיבוץ מעצם הווייתו, הרפת הינה ענף השתייך לכלל ואין בו בעלות אישית. ברבות השנים, ועם השתנות התפיסה הכלכלית, החלו הרפתות לגדול ולהתמעט, כלומר, מי שלא ראו את עתידם בענף, מסיבות שונות, פרשו והנותרים הגדילו את חלקם.
כמובן שעם המעבר למשק מתמחה, התרכזו אותם שבחרו בענף, בעיקר בתחום הרפת והקטינו את חלקם בענפים אחרים, שהיו עד אותה העת, חלק מהמשק המעורב – כך במושב. בקיבוץ מעצם הווייתו, התפתח ענף החלב במקביל לענפים אחרים, כשבכל תחום היו אותם שבחרו להתמקד בענף שבו בחרו.
האם חלף זמנו של התכנון בענף החלב?
ככל שגדלו הרפתות, גדלו ההוצאות על ציוד תחזוקה וכמובן, על ההזנה שהיא המרכיב ה"כבד" בענף. משהשתרשה בישראל השיטה הקפיטליסטית הקיצונית, שהואצה עם עליית מפלגות הימין והתפיסה הכלכלית הימנית, גדלה השחיקה בענף וכל נושא תכנון בענף נתפס, כשייך לתפיסת עולם סוציאליסטית, שמבחינת האוצר חלף זמנה.
הכיוון שבו פנתה הכלכלה, הוביל לפליטה של עוד רפתנים, בעיקר מהמשק המשפחתי והנותרים, בכדי להישאר עם יכולת פרנסה, נאלצו להגדיל את משקיהם. כל זה כמובן לווה בהשקעות, השקעות שאותן צריך להחזיר וככל שחלפו השנים, יכולת ההחזר נשחקה ונדרש זמן ארוך יותר להחזר.
כל התהליך הזה, הוביל לניתוק של חלק גדול מבני הרפתנים מהענף, שכן איזה בחורה או בחור מהדור הצעיר, רוצה להשתעבד לשנים כה ארוכות של חיים על סף הרווחיות?
רפורמה ועוד רפורמה
בשנים האחרונות, וזאת כנראה בכוונת מכוון, הוטלו רפורמות על הענף [או בשמן האמיתי, גזירות] שכן משמעותה של רפורמה ברמה הבסיסית, היא בואו נראה כיצד אפשר לקצץ לכם עוד ועד כמה תחזיקו כשאנחנו [האוצר] לוחצים אתכם אל הקיר.
הרפורמה האחרונה, הוגבלה לשלוש שנים שבסופן, נראה שהכוונה של האוצר לבטל את משטר המכסות, שמסדיר את הייצור ותומך בפריסת הייצור ברחבי הארץ, יחלוף מהעולם.
תמונת המצב כעת היא, שהמשק המשפחתי מדמם לאיטו לכיוון האבדון, כל שנה נסגרות רפתות משפחתיות, אם זה משום שאין דור צעיר ואם זה משום שכשל כוחו של הרפתן, לעמוד בהשקעות האין סופיות, כשברור לו שלא יהיה ביכולתו לכסותן. כשמוקמת רפת חדשה, מתפרסמות כתבות וחוגגים את הקמתה [זה כמובן רק בתוך הענף] אבל כשנסגרות רפתות, אף אחד לא חוגג, ואיש לא עושה כתבה על החקלאי שמפעל לחייו נסגר, כך חולפת לה תהילת העולם.
מהו עתיד הענף?
שאלה מעניינת. מאד ייתכן שכאשר ייתם התכנון הלאומי בענף ויעבור לידי המחלבות, ילך לעולמו המושג "תכלית ראויה", שכן המחלבות הן גופים עסקיים, שמחשבות את כלכלתן למען בעלי המניות. פריסת יישובים או פריפריה, לא קיימות בלכסיקון שלהן והן אינן עוסקות בציונות או ביישוב הארץ. מי שיוותר יהיו רק רפתות גדולות [לרוב קיבוציות] ומעט משפחתיות.
לפי ממוצע גיל היצרנים, לא יישארו הרבה רפתות משפחתיות ואלו שיישארו, באם ירצו לשרוד, יחברו לקואופרטיב זה או אחר, שכן לבד, אין להן כל סיכוי מול מחלבה.
אבל לא רק בענף החלב, ישראל משנה את פניה וצועדת לעבר עידן אי ודאות מובנה, שאליו מוביל האוצר והשרים שממלאים את תורת פורום קהלת.
הסיסמה היא שהכול פתוח ועל כולם להתחרות. גם אם על החקלאי המקומי להתחרות בסבסוד מתחריו ובשכר עבודה ועוד, כגון כשרות , חגים ושבתות, שבהם על הישראלי נאסר לעבוד, בעוד מתחריו חופשיים לעשות כך.
נראה שבדרך הזו, יתרוקנו רוב המשקים, הפריפריה תידלדל, יישובי הצפון בחלקם יינטשו מחוסר פרנסה, יישובי הדרום כנ"ל ומדינת ישראל, תחדל מלספק מזון מייצור מקומי ותעבור בעיקר לכלכלת יבוא, שתלויה ביבואנים ובמדינות זרות. כנראה, לא זה היה חלומם של מייסדי המדינה ובעצם, אף מדינה לא מובילה לחיסול הייצור המקומי, אבל בישראל, נראה שמקצועות הגלות והגלות הארוכה, שעברה על עם ישראל, בטרם הקים מדינה, גברו על החלוציות.
הייצור המקומי ומקצועות, כמתווכים [רמי לוי ושכמותו], מלווים בריבית [הבנקים]. רק נבחן את הדיבידנדים שחילקו הבנקים לבעלי המניות, בכדי שנבין שניתן להוציא את עם ישראל מהגלות, אבל לא את הגלות מעם ישראל.
