שלי בחוץ אורלי בפנים – בתחילה, סיפור: בזמן תהליך גיבוש הרשימות לבחירות הבאות עלינו, ביקר אחד המועמדים אצל ג'ומס בקיבוץ להב. כמובן הוא הוזמן לחדר האוכל. מסופר כי אחד החברים ניגש אליהם ואמר: "לא ייסלח לכם אם ניאלץ לבחור בין שלוש רשימות נפרדות. התאחדו!
והנא, פרץ התאחד. אך איחוד שכזה שקבר סופית כל אפשרות לאיחוד בין העבודה, מרצ ורשימת ישראל הדמוקרטית. בכך הוא הגשים את סיוטו של החבר מלהב והגדיל את הסכנה שאחת משלוש המפלגות שמשמאל ל"כחול לבן" לא תעבור את אחוז החסימה.
במקום להקים את איחוד השמאל, עמיר פרץ, ה"סוציאל דמוקרט" העדיף את אורלי לוי אבו-קסיס, ימנית נחמדה, הגונה, "חברתית", אך בכל זאת, ימנית בכל השקפותיה. היא תקבל שלושה מקומות בעשיריה הראשונה. בכך הוא ידחק אחורה אנשים כמו סתיו שפיר, עומר בר-לב ומירב מיכאלי, ולא ברור מי משלושתם יהיה בכנסת. אם חיפשתם דוגמה מה זה לירות בתוך הנגמ"ש, הרי שהיא לפניכם. ניצן הורוביץ ניסח את זה נכון: "במקום איחוד גדול פרץ העדיף שריון קטן"
אמנם בימי חיי הארוכים ראיתי כבר "תרגילים" פוליטיים מסוגים שונים, מסריחים יותר ומסריחים פחות, אך אודה כי הפעם הופתעתי. עמיר פרץ, זה שהחליף שלוש מפלגות, זה שהלך להיות שר ביטחון (!!) ללא כל עבר ביטחוני משמעותי, במלחמת לבנון השנייה, זה שהכריז עם היבחרו לראשות המפלגה על נאמנותו לסוציאל-דמוקרטיה, שינה את פני מפלגתי, זו שאני חבר בה מזה עשרות שנים. כמה סמלי: שלי יחימוביץ' בחוץ, אבוקסיס בפנים!
אני מרגיש שנבגדתי. אמנם אני לא עוזב את ביתי, את מפלגתי, אך הפעם, בבחירות הקרובות, לא אצביע בעד מפלגת העבודה, זו הפעם הראשונה מזה עשרות שנים! בעד מי אצביע? עוד לא החלטתי. קשה לי להחליט, כחבר מפלגת העבודה מזה עשרות שנים, מאז הקמת "המערך", בעד מי "כן". אבל ברור לי בעד מי "לא". הסאה הוגדשה!
לעוד דעות – "קטנות קיבוציות" לחצו כאן
כותב המאמר שלי בחוץ -אורלי בפנים הוא שמעון שתיל מזכיר (עד לפני זמן מה) של סניף ה"עבודה" בקיבוץ הזורע
