90 שנה לראשון הישובים בעמק חפר: עד בוקרו של יום השני בינואר 1930, בכל עמק חפר לא התגורר אפילו יהודי אחד, באוהל אחד. היום, 90 שנה אחרי, כ-45.000 יהודים ב-41 מושבים, קיבוצים, ישובים קהילתיים ובהרחבות חיים, עובדים ומאכלסים את עמק חפר, באלפים רבים של בתים. מה שתשעים שנים יכולות לעשות
90 שנה לראשון הישובים בעמק חפר: ביום ב' בטבת תר"ץ, 2 לינואר 1930, באו 20 חלוצים, חולמים, תימהוניים, לוחמים – לגור בבית הכורכר, בית האבן היחיד בוואדי חאווראת – כיום, עמק חפר. כך החלה ההתיישבות למה שיהפוך אחר כך למושב כפר ויתקין.
הבית היה ידוע כבית הקיץ של אנטואן בישארה טייאן, נוצרי מרוני עשיר מלבנון, שהתגורר ביפו. כל העמק שלמרגלות הגבעה, היה ביצתי, מכוסה סוף וקנה, עדרי ג'מוסים ומנוקד באוהלי בדווים נוודים משבט ערב אל חאוורה. ממזרח לבית הכורכר זרם לו נחל איתן – וואדי אל איסכנדרון, (נחל אלכסנדר) ומצפונה לו היה נמל טבעי: 'מינת-אל-בטיח' – נמל האבטיחים, הלא הוא מכמורת של היום. הבית ואדמות העמק נקנו כחוק מבני משפחת טייאן,על ידי גואל האדמות יהושוע חנקין.
20 הראשונים
עד בוקרו של יום השני בינואר 1930, בכל עמק חפר לא התגורר אפילו יהודי אחד, באוהל אחד. היום, 90 שנה אחרי, כ-45.000 יהודים ב-41 מושבים, קיבוצים, ישובים קהילתיים ובהרחבות חיים, עובדים ומאכלסים את עמק חפר, באלפים רבים של בתים. מה שתשעים שנים יכולות לעשות.
אבל בל נקדים את המאוחר. '20 הראשונים' שבאו לאכלס את הבית, נאלצו דבר ראשון לנקות את זבל הצאן בבית, שהיה בגובה של יותר ממטר! הבית שימש כדיר לצאן בשעות הלילה והגשם. ביום החלוצים עבדו וחרשו, ובלילה שמרו כנגד הבדווים שבאו להשחית את העבודה והרכוש.
בגבעות הכורכר סביב הבית היו מחפורות ומערות, משם נחצבו ונלקחו אבני הכורכר לבניין הבית הגבוה יחסית, שהשקיף על הים התיכון במערב ועל הרי שומרון במזרח. הבית נקרא בשעתו "הבית הגדול" וזה שמו בפינו עד היום, למרות שהוחלט לקרוא לו 'בית הראשונים'. בעת הכשרת הקרקעות לעיבוד נהרג החקלאי משה לוויתן ז"ל, שחרש את האדמות על גדת נחל אלכסנדר והטרקטור שנהג בו התהפך למים והוא טבע. לוויתן היה חלוץ בודד שעלה מרוסיה והוא הקרבן הראשון שתבעה אדמת עמק חפר ממתיישביה!
במערות, היתה מחלה שמחולליה היו סמויים מהעין. "קדחת המערות" שמה. לנו הילדים היה אסור באיסור חמור להיכנס למערות. כל מי שנכנס היה אחר כך חולה במחלת חום איומה עד כדי סכנת מוות!
בכפר ויתקין, ברחוב שלי, היה גר רופא בשם ד"ר חיים שיבר. הוא היה רוכב על סוס, והיה נותן טיפולים לאנשי קיבוץ עין החורש וכמובן לאנשי כפר ויתקין. בשנת 1933 החל לעבוד כרופא בית מתחיל בבית החולים המרכזי בעמק ועיקר פעילותו היתה המלריה. בהמשך מונה לרופא קופת החולים בעמק חפר וחילק את זמנו בין המרפאה בכפר ויתקין לביקורים ביישובי הסביבה. (לימים נודע בשם פרופ' שיבא וביה"ח שיבא – תל השומר על שמו).
ד"ר שיבר החליט לחקור את נושא מחלת 'קדחת המערות' באופן אישי. נכנס למערה, גילה שם קרציות, שם אחת מאחורי אזנו, היא עקצה אותו והוא נדבק במחלה, (חיידק הריקציה הגורם לקדחת הכתמים – טיפוס הבהרות). הוא ריפא עצמו וכך למד על המחלה ממקור ראשון, אך עד אחרון ימיו, שמיעתו לקתה באותה אוזן.
באי הבית
בבית הגדול, יש שני חדרים ראשיים ובחלקו הוא חצוב בסלע האם, אבן הכורכר. הוא נבנה כדרך אותם ימים בקמרונות המחזיקים את הגג. הקמרונות, מאבן הכורכר המקומית, שיוו למבנה הוד והדר קדמונים. לפני יותר מעשרים שנים, המבנה הושכר והופעל כמסעדה ואז "הרסו" את הערך הההיסטורי על ידי זה שטייחו בטיח שפריץ את הקמרונות. רק בחדר הראשון, קלפו לאחרונה חלקית את הטיח, ואפשר לראות את סלע האם הכורכר.
בחג החנוכה השנה, לרגל חגיגות התשעים ליישוב העמק נפתח הבית לקהל הרחב, לאחר שלא הופעל בשנה וחצי האחרונה. בחג החנוכה 2019, בדיוק 90 שנה לאחר עליית החלוצים הראשונים על הקרקע, הוקם במקום המיזם: "מותר לצלם", מבית היוצר של 'זית', כמחווה לשנת ה-90' של עמק חפר. הוצגו תצלומים של 90 תושבות ותושבים מעמק חפר, כתמונת מצב עכשווית של אנשי העמק. אוצרת התערוכה, עדי אדר, הינה אומנית רב תחומית ומובילת פרוייקטים חברתיים. במיזם השתתפו 11 צלמות וצלמים.
באולם הקמרונות, הציג האספן אבי גבריאלי, חלק מה'אוצרות' ההיסטוריים של ראשוני העמק, החל מבגדי חלוצים, דרך חולצות רוסיות רקומות ועד כדי חליבה, כלי עבודה חקלאיים וכן, כלי בישול של אותם זמנים. בחנוכה האחרון זכו המבקרים במקום לחוויה נדירה – סביבונים מעופרת יצוקה! גבריאלי, בן כפר ויתקין (כיום חבר מושב בית חרות), הביא את הפרימוס המפורסם ומעליו מחתה, בה התיכו את העופרת ויצקו לתבנית. (שטאנצ). את הסביבונים, שלאחר שהתקררו, חולקו למבקרים, אך את הסביבונים המקוריים, יצק יצחק טורבן, המנהל והמורה למלאכה של ביה"ס ויתקין.
הבית הגדול נבנה בשנת 1870, ללא תכנית הנדסית, ללא פיקוח אדריכל, ללא אישור הוועדה המקומית בנפת טול-כרם וללא אישור הוועדה המחוזית בקונסטנטינופול. כלומר, הבית שנבנה במאה ה-19, פעל כל המאה ה-20, שרד את רעידת האדמה של 1927 וכיום עדיין עומד כבר 20 שנה בתוך המאה ה-21!
חגיגות ה-90' לכפר ויתקין, החלו באירוע רב משתתפים, שתחילתו במירוץ לפידים מ'דרך בית הראשונים' ורחובות נוספים, עד למרכז הכפר – סמל לעלייה מבית הראשונים לישוב הקבע של כפר ויתקין. בהמשך הערב התכנסו המשתתפים במגרש הכדורסל להדלקת נרות חנוכה על ידי הנינים של מייסדי הכפר. כך נפתחו אירועי שנת ה-90' לויתקין, שימשיכו לאורך כל השנה. לי יש סנטימנטים רבים ל'בית הגדול'. את אימוני הגדנ"ע שלנו עשינו בבית ובגבעות האקליפטוסים שמסביב. שם נוצרו קשרים חברתיים ראשונים ועוד, כשאפריק רזניק, המורה המפורסם מאביחיל, בא דרך הדיונות על אופניים עתיקות להעביר לנו את השיעורים.
בבית הגדול, בשכונת הצריפים, גרו פרק זמן הורי. ברחבה של "בית הראשונים" חיתנתי את הבת שלי, גלית. בבית הזה, לפני שנה וחצי, סגרתי מעגל וחגגתי את יום הולדתי ה-80 ואת הוצאת ספרי "כיכר לחם שחור". עכשיו חוגגים בו 90 שנה לישוב העמק. הבית הגדול נבנה בשנת 1870, ללא תכנית הנדסית, ללא פיקוח אדריכל, ללא אישור הוועדה המקומית בנפת טול-כרם וללא אישור הוועדה המחוזית בקונסטנטינופול. כלומר, הבית שנבנה במאה ה-19, פעל כל המאה ה-20, שרד את רעידת האדמה של 1927 וכיום עדיין עומד כבר 20 שנה בתוך המאה ה-21.
הבית שבמשך 150 שנות קיומו "ראה" כבר הכל: עותומנים, בריטים, בדווים, נוצרים מרונים, עדרי צאן, חלוצים וחלוצות, העובדים בכל עבודה קשה וחולי קדחת – רואה עכשיו את חגיגות ה-90. אבני הכורכר כאמור, כבר ראו הכל, נראה מה תיראנה ב-90 השנים הבאות. כשאבי ז"ל, בא מהבית הגדול למקום המחנה של כפר ויתקין, הוא הביא עימו "רכוש" – הוא חצב אבן כורכר והביא אותה, בעזרת חמורו כמובן, למגרש שלו – אבן כורכר, ששימשה כמדרגה לצריף הפח בו גרו. עכשיו האבן הזו נמצאת בכניסה לביתי. מדי יום אני מביט עליה ויש לי פיסת היסטוריה אישית… אני ממשיך לגור בבית אותו בנו הורי בשנת 1933.
מאת: בר כוכבא מדרשי
שלושה מסיימי קורס טייס ובוגר קורס מפעילי כטב"ם הם מתושבי עמק חפר
תגובה אחת
מצדיעה לך ולתושבי כפר ויתקין או שמא, חברי כפר ויתקין.