גיל סלוקי, דור שלישי לחקלאים במושב גבעתי, עבד כשף מצליח במסעדת "שילה" בת"א. מסגר הקורונה הראשון וסגירת המסעדה, הכי טבעי היה בשבילו לחזור למשק ולהקים את "שף החקלאי משק 27", מערך שיווק אינטרנטי של ירקות ופירות איכותיים וכן סלטים שהוא מכין בעצמו. מעבר לאיכות התוצרת, הוא אומר, סוד ההצלחה בעליית מספר הלקוחות הקבועים, היא שחלקם הפכו לחברים אישיים
לחיות במושב גבעתי אלו חיים של שורשיות משפחתיות וגאוות יחידה. המושב שהוקם ב-1950 נקרא ע"ש חטיבת גבעתי, שנלחמה ובלמה את צבא מצרים, שהגיע מדרום בזמן מלחמת העצמאות. חלק ממשוחררי גדוד 53 של חטיבת גבעתי נמנים על מייסדי המושב, ביחד עם יוצאי חטיבת הראל בפלמ"ח ועולים חדשים מאירן, עיראק ומצרים.
משפחת סלוקי, ששורשיה בזוג המייסדים הציוניים יוסף וציפורה סלוקי ז"ל, היא אחת המשפחות הגדולות בגבעתי. בני הזוג עלו לארץ ב-1950 מהעיר רשת באירן. תקופה קצרה היו במחנה עולים בחיפה, משם נשלחו לגבעתי עם שני תינוקות, הקימו משק לתפארת והביאו לעולם ארבעה ילדים נוספים, חמישה מששת הילדים מתגוררים במושב.
כולם עסקו בעבר בחקלאות וכיום פחות, אך גם ילדיהם ברובם ממשיכים להתגורר במושב. בניו של הבן הבכור, יצחק סלוקי (76), לקחו את המושכות בידיהם. הבנים: רן, גיל ויוני המשיכו השתכללו והתאימו את שיווק הירקות שהם מגדלים לעידן החדש. תקופת הקורונה רק שיכללה את השיטה של השיווק האינטרנטי ישר מהשדה לצרכן.
גיל סלוקי (42), הבן האמצעי, שימש כשף במסעדת "שילה" היוקרתית בתל אביב, בשנים האחרונות. סגירת המסעדה בשל סגרי הקורונה החזירה אותו בגדול לעסק של גידול ושיווק הירקות המשפחתי.
מה המיוחד בעסק החקלאי שלכם?
גיל סלוקי: "נולדתי למשפחה חקלאית וציונית, חייתי ונשמתי חקלאות מילדותי. זכור לי שהייתי חוזר מביה"ס ישירות לעבודה ועוזר במשק לפי הנדרש, כמו אחיי וחבריי, זה היה חלק מההוויה השגרתית שלנו בימים שעוד היה לנו משק מעורב כולל רפת.
"אלו היו הימים בהם רוב המושבניקים במושב שלנו ובמושבים אחרים עסקו בחקלאות, הימים היפים של ענפי החקלאות וחקלאיה. מאז מצב וגורל החקלאות עבר שינויים מקצה לקצה, אך משפחתי המשיכה לגדל ולשווק מגוון ירקות: החל מעגבניות, מלפפונים, בצל, דרך חציל, פלפל, כרובית, שומר, כרוב, ועד קולרבי, דלורית, אבטיח ועוד. למרות המצב עדיין יש מספר משקים חקלאיים המגדלים במושב ירקות.
"לא יכולתי לעמוד מנגד, כשראיתי את הדאגה שסחורה תלך לאבדון – שכול תוצרת הירקות השופעת שלנו נותרת ללא מקומות לשווק אליהם. עזבתי משכורת מכובדת ותפקיד ששאפתי לו כל חיי וחזרתי למשק"
"בעקבות הקורונה ואף לפני הקורונה משקים רבים עברו לשווק את התוצרת באופן ישיר דרך האינטרנט, מהחקלאי לצרכן. במשך הזמן הלקוחות ביקשו להוסיף לסל גם סוגי פירות שאיננו מגדלים, וכך נוצרו שיתופי פעולה עם חקלאים ושכנים מקומיים. אנחנו הקפדנו על טיב התוצרת.
"כשבע שנים עבדתי כשף בענף המסעדנות בת"א שהיא אהבה נוספת בחיי. אני נשוי לרויטל ממזכרת בתיה, ואב לחמישה ילדים. בעקבות הקורונה והמשבר בענף המסעדנות חזרתי לעבוד במשק. הבנתי שכללי המשחק שונים כעת, השוק הסיטונאי הפך לשולי – רשתות השיווק הגדולות מכתיבות את המחירים ולא משאירות בידי החקלאים יכולת להתפרנס בכבוד, למרות שהם אלו העובדים קשה בשטח ומתמודדים מול כל הגורמים.
"בנוסף הגידולים נתונים בגורל מזג האויר, פגעי מחלות, ווירוסים ופגעים אחרים. יבוא תוצרת חקלאית מחו"ל הופך את המחירים ללא כדאיים, בנוסף לתמיכת הממשלה בסחר חופשי. היום התקנות מחמירות, מה שמכביד מאד על החקלאים, בנוסף לעלות המים גבוהה ותקנות נוספות."
שליטה מלאה באיכות
גיל מציין כי החליט שבמידה והמשק החקלאי הגדול שלהם, הכולל ארבעה משקים (משק האב ומשקי שלושת הבנים) רוצה לשרוד – אזי הם חייבים להגיע באופן ישיר לצרכן הלקוח, ללא מתווכים, עם תוצרת איכותית, טרייה, מגוונת ומובחרת, כאשר היתרונות המוצהרים והמחויבים ללקוחות, הם בשליטתם. זה מתבטא בגידול ושיווק תוצרת מופחתת ריסוס, גידול בחממות ובעיקר תחת רשתות צל, גידולים מושקים במי תהום טהורים, העוברים פיקוח קפדני.
"יזמתי ופתחתי אתר אינטרנט ששמו 'השף החקלאי משק 27'. משק 27 זה המשק בו אני מתגורר, אך כולל כמובן את התוצרת של כל המשפחה. אמנם הגיתי את הרעיון אך הכל נעשה בתמיכת המשפחה והבסיס האיתן של המשק הכולל שלנו. לולא הם לא יכולתי להניע את המהלך והוא לא היה קורם עור וגידים.
"כולנו עובדים יחד ובתיאום. המיוחד בעסק שלנו שאנחנו משפחה של חקלאים אמיתיים. התוצרת שלנו איכותית ביותר ולא רק סיסמא. התוצרת נקטפת כל בוקר בבוקרו – היבול שנשאר אינו עובר לקירור, כפי שרבים עושים. זאת הסיבה מדוע התוצרת המוזמנת, מחזיקה זמן רב מהמקובל והצפוי אצל הלקוח. העודפים נתרמים בברכה. כל התוצרת באתר היא מתוצרת ישראלית בלבד, מופחתת ריסוס, ללא רעלנים, שנבדקת בקפידה על ידי משרד הבריאות.
"התחלנו לשווק לבתי מושבים שכנים ועד מושב לכיש בדרום. קיבלנו גלי אהדה רבים ותמיכה מכול הסובבים, עובדה שמילאה אותנו גאווה וסיפוק, ונתנה לנו מרץ להמשיך.
קהל הלקוחות המרוצים שהתחיל בגל הקורונה הראשון, גדל והתרחב. היום אנחנו מקבלים הזמנות לא רק מהסביבה הקרובה לנו, אלא אף מרעננה והרצליה ועד נתיבות ושדרות בדרום. הגענו ללקוחות המבינים ומוקירים את איכות התוצרת שהם מקבלים, עד פתח ביתם.
צברנו מאות לקוחות שמזמינים על בסיס קבוע מידי שבוע – ויש לנו מחויבות להקפיד בבחירת התוצרת, שתהיה טרייה והאיכותית ביותר. הכול נעשה באהבה אמיתית ומכל הלב.
"היום הלקוחות הקבועים הפכו להיות חברים אישיים שלי. אני מעלה באופן קבוע פעם בשבוע מתכון חדש בשימוש ירקות המשק בפייסבוק באתר שלנו 'השף החקלאי משק 27'. בשבילי זאת גאווה שהסלטים שלי הפכו להיות מצרך קבוע בארוחות שישי אצל חלק מלקוחותיי. מעבר לכך הם מתייעצים איתי לגבי מתכונים לסלטים ותבשילים, על שימוש בירקות ואופן ההכנה במטבח.
"בנוסף, כאדם וכחקלאי שמתי לנגד עיניי את חשיבות איכות הסביבה. לכן אנחנו משתמשים רק בחומרי אריזה מתכלים, ללא שימוש בפלסטיק וניילון בכלל, למרות שעלות מוצרי האריזה גבוהה יותר. זה עניין ערכי אתה נותן לסביבה ומקבל בחזרה. האריזות שלנו מגיעות ללקוחות ממש כמתנה חגיגית. הכמויות הגדולות שאנו משווקים במוצרי הירקות הבסיסים: עגבנייה, מלפפון חציל, פלפל, ובצל, מגיעות למאות טונות בחודש."
סלט של שף סלוצקי
כיום בנוסף לפירות והירקות שיש באתר און ליין, קיימת גם קטגוריה: "מהבסטה של השף" ובה מוצעים סלטים מתחלפים למכירה, שהשף סלוקי מכין באופן אישי באופן שבועי על בסיס הקטיף הטרי מהמשק.
למה ואיך הגעת להיות שף?
"אל העולם הקולינרי התחברתי מאז שהייתי ילד קטן. נמשכתי לריחות הבישולים של סבתי הפרסייה ציפורה ז"ל ושל אימי מרים המרוקאית לבית משפחת אוחנה מירוחם. הזיכרון שצרוב אצלי חזק בתודעה, שאני רץ בין הסירים הגדולים, טועם מהשילוב הנהדר של התבשילים הפרסיים מלאי הירק והסלטים המרוקאיים האותנטיים.
"כילד ועד לגיוס הצבאי הייתי עוזר לאמא במטבח ולאבי בעבודות המשק. לאחר שחרורי מהצבא, בגיל 23, התחתנתי עם רויטל שפיגלר, ממזכרת בתיה, ששימשה כגננת ומורה. נולדו לנו חמישה ילדים: יצחק (17), הקרוי ע"ש אבי לפני גיוס, אוריה (14), שרי (12), אביגיל (10) וטליה הצעירה (8).
"נשאבתי לעבודות המשק החקלאי במושב, פרנסת הבית וחיי המשפחה. הקמתי את החנות של המשפחה בשוק הסיטונאי בצריפין, אך תמיד קינן בי החלום והשאיפה הבוערת לבישול וההגשמה לאהבת המטבח.
כאדם וכחקלאי שמתי לנגד עיניי את חשיבות איכות הסביבה. לכן אנחנו משתמשים רק בחומרי אריזה מתכלים, ללא שימוש בפלסטיק וניילון בכלל, למרות שעלות מוצרי האריזה גבוהה יותר. זה עניין ערכי אתה נותן לסביבה ומקבל בחזרה. האריזות שלנו מגיעות ללקוחות ממש כמתנה חגיגית"
בגיל 35 החלטתי לעזוב את עיסוקי במשק ולהגשים את שאיפת חיי בתחום הבישול. פניתי ללמוד במוסד הקולינארי המוכר 'בישולים'. למדתי במגמת 'בישול' תוך כדי עבודה והתנסות במטבחים שונים ברחבי הארץ. סיימתי ללמוד את הקורס הבסיסי והקורס המתקדם. יותר ויותר התלהבתי להיות בתחום."
משם היפנו את גיל לעבודת הסטאז' במסעדת "שילה" המפורסמת מבן יהודה .העבודה במסעדה הייתה תובענית, במשמרות ארוכות במיוחד, משעה 7 בבוקר ועד 1 לפנות בוקר. עבודה פיזית קשה אך בעיקר מנטלית, שמתבטאת בלחצים נפשיים, עמידה מדויקת בזמנים עם טיימר, מנות מאוד מוקפדות ומדויקות וגם סרוויסים לחוצים.
גיל: "כשהגעתי ל'שילה', רוב הטבחים היו צעירים אחרי צבא המתגוררים בתל אביב. לכן האתגר העיקרי שלי בהתחלה היה להשתלב בחברה הצעירה, השונה ובלתי מוכרת לי. מעטים מאוד שרדו במסעדה זו מאחר ולא עמדו בלחץ. אחרי מספר חודשים רוב הטבחים הצעירים עזבו. שידרתי לעצמי שאני חייב לשרוד ולהתקדם.
"רבים מבני משפחתי, ממכריי וגם מהחברה אליה הגעתי, לא הבינו מה פשר מעשיי? הם חשבו שאני מבזבז את זמני. הקושי העיקרי שחוויתי, היה בעצם הניתוק מאשתי וילדיי, שהיו חסרים לי בכול רגע ורגע. חשתי שאני מחמיץ את חוויות החיים עם משפחתי, גידול הילדים עם חוויות שלא יחזרו לעולם, אך כאשר שאיפה בוערת ופועמת בך, אתה חייב להתקדם.
"יחד עם החברים הטובים לצוות בראשות ירון עמר, מנהל המטבח ושף שרון כהן, הבעלים, הצלחתי. הם שגרמו לי לעבור את רגעי המשבר בשלום, במיוחד כשחוזרים בשעות הקטנות ברכבת מתל אביב הביתה ושוקעים בהרבה מחשבות."
הקורונה עצרה הכל
כך סלוקי התקדם יפה מ"טבח הכנות" ל"טבח פס קר" לאחר מכן ל"טבח בפסים חמים ומתקדמים". הוא למד לבשל כשף של ממש, וכל המשתמע מלעבוד במסעדה: עבודת צוות, אחריות ונתינה. ההתקדמות היפה שלו העניקה לו גם משכורת יפה, אך ברגע שהחלה הקורונה, הכול נגמר מהסגר הראשון.
סלוקי מצא עצמו במצב שלא הכיר. לעומת זאת, במשק המשפחתי היו חייבים את עזרתו המיידית: "לא יכולתי לעמוד מנגד, כשראיתי את הדאגה שסחורה תלך לאבדון – שכול תוצרת הירקות השופעת שלנו נותרת ללא מקומות לשווק אליהם.
עזבתי משכורת מכובדת ותפקיד ששאפתי לו כל חיי וחזרתי למשק. זאת הייתה ההחלטה הקשה בחיי, החלטה בלתי נמנעת אך מאז שחזרתי ובכוחות משותפים החזרנו את המשק לתלם.
"הנחמה שלי היא שעליתי על הרעיון לעלות מתכונים באתר. הייתי צריך את הטאץ' הזה עם הבישול ובשלב מאוחר יותר, בעקבות דרישות הלקוחות, גם להכין סלטים למכירה. לדוגמה: "המטבוחה של סבתא זוהרה" מטבוחה שלמדתי מסבתא זוהרה – מתכון מעדן העובר מהדור חמישי במשפחה, על בסיס עגבניות שרופות ופלפלים קלויים, שאין דומה לו.
'סלט משוויה' פיקנטי – סלט עגבניות שרופות וחצילים קלויים. סלט שומר צלוי וראשד פרסי. סלט פלפלים קלויים חריפים – הכול על טהרת ירקות המשק כמובן. הבסיס הקולינרי הוא מבית ההורים, תוך שילוב הידע המקצועי שצברתי במשך השנים."
ספר על משפחתך החקלאית
"סיפור המשפחה מתחיל מסבא שלמה וסבתא ציפורה ז"ל. הם היו זוג צעיר שנישאו ושני ילדיהם הגדולים נולדו באירן: יצחק ושרה. הם עלו לארץ ללא משפחה או קרובים במדינה שכבר קמה. סבי היה בן 33 וסבתי הייתה בת 19 שנים בלבד.
סבי ומשפחתו התעסקו באירן במסחר, לא היה להם כל ידע חקלאי. אך סבי היה ציוני גדול, שרצה ליישב את המדינה ולעבוד בחקלאות, ולכן ביקש לגור במושב ולהיות חקלאי. הילד השלישי, יעקב, נולד כבר בישראל, אך במחנה המעבר בחיפה.
"סבי וסבתיהם נמנו בין מייסדי מושב גבעתי," אומר גיל ומוסיף, "הם הגיעו למושב כשלא היו בתים, כבישים או תנאים. הכול מסביב היה קוצים. נתנו להם יתדות וביקשו שיקימו אוהלים.
סבתא ציפורה הייתה חלוצה אמיתית, אישה חזקה ודעתנית ששילבה גידול ילדים ועבודה במשק. במושב נולדו להם עוד שלושה בנים: שמואל, מרדכי, ואיל הצעיר. החיים במושב היו קשים, והפרנסה לא קלה אך הציונות שהובילה אותם והגשמת החלום לעלות לישראל, גברה על הכול.
"מתנאי פתיחה אלו נוצר שבט סלוקי שרובו ממשיכים להתגורר במושב. הם אלו שהנחילו לנו את מורשת הציונית והדבקות במטרה וזאת גאוות המשפחה. גם הורינו יצחק ומרים הינם מודל לחיקוי והערצה בשבילנו.
אבי שימש במשך שנים רבות יו"ר ועד המושב והנציג במועצה. כיום יו"ר המושב הוא דודי איל סלוקי (אחיו הצעיר של אבי). שנים ארוכות אבי פעל בכול המוסדות האפשריים, למען החקלאות, החקלאים וההתיישבות החקלאית. אימי (כיום בגמלאות) שימשה כמורה בכירה, במשך שנים רבות. חונכנו לחריצות ולא לוותר לעצמנו, ואנו מנסים להגשים עצמנו כל אחד בדרכו.
"האחים והאחיות שלי בחרו להמשיך לחיות במושב. אחותי רוית ווקס-סלוקי (48) היא עורכת דין בתחום הכלכלי והעסקי. אחי רן (45) הוא חקלאי עוסק בגידולי המשק למיניהם. יוני (37), אחי הצעיר, מנהל את העסק המשפחתי מהפן הכלכלי, הטיפול מול הבנקים ובעל מכללה למחשבים ומיכל (34), אחותי הצעירה, מנהלת את המכללה למחשבים של אחי. "ואנוכי גיל סלוקי (42), מנהל את החנות בשוק הסיטונאי ואחראי על שיווק התוצרת החקלאית.
"להורינו 19 נכדים ואין כייף יותר מלחיות יחד במושב. אנחנו חמולה גדולה, כי גם ארבעת הדודים שלנו מצד אבי ומשפחותיהם, מתגוררים בגבעתי. ליעקב יש 4 ילדים, לשמואל 4 ילדים, למרדכי 5 ילדים ולאיל 5 ילדים. רק דודתי שרה גרה בקיבוץ גבעת חיים יחד עם משפחתה. למרות הקשיים בתחילת ימי המושב, סבתא ציפורה גם רוותה נחת מהמשפחה. היא שרדה במשך שנים רבות ונפטרה באפריל 2014.
"עניין נוסף הייחודי למושב הוא הקשר עם חטיבת גבעתי שהוקמה מחדש בשנת 1983, לאחר שהחטיבה המקורית פעלה במלחמת העצמאות ופורקה בשנת 1956. מעבר לרחובות הנושאים את שמות הגדודים, במשך השנים שמענו המון סיפורי גבורה של החטיבה. חלק מהמושבניקים בגבעתי התגייסו לחטיבה. אחי הגדול רן שירת בגבעתי וגם אנוכי. נשבתי בסיפורי החטיבה גם מדוד אוחנה, דודי מצד אימי וסמח"ט גבעתי לשעבר."
איך תראה בעינייך החקלאות של המחר?
"חקלאות המחר תתבסס על חקלאות איכותית ביותר, חקלאות בריאה ללא רעלנים, מודרנית – 'היי טייקית'. עיקר המסחר יבוצע באינטרנט ע"י מסחר ושיווק ישירות מהחקלאי. במידה והחקלאים לא יתעשתו, לא תישאר חקלאות במדינה ולא חקלאים וזו תהיה בכייה לדורות .
"המשק הישראלי זקוק לתוצרת כחול לבן ולא להישען על יבוא 'משענת קנה רצוץ'. אבי יצחק מספר ש'פעם אם היו החקלאים מדליקים את האורות לעת חשכה, היית יכול לראות את גבולות המדינה'. כך חינכו אותנו, שיש ערך לעבודה החקלאית וזאת גם שליחות. החקלאים היו ועדיין מטובי בניה של המדינה, המיישבים של הארץ והחלוצים האמיתיים שלה. הם ששמרו ועדיין שומרים על גבולותיה."
כמו לרבים אחרים, גם כאלה שאינם חקלאים, לגיל כואב שערכים אלו – שהיו לב ליבה של ישראל עד ממש לא מזמן – פשוט נשכחו והושלכו מבמת הכלכלה. הוא נאחז באימרה המוכרת שפעם הייתה סיסמא גדולה, שלאורה גידלו בני נוער: "אם חקלאות כאן מולדת כאן", תחושה של אכזבה מרה ואפילו עלבון, פועל יוצא להתייחסות לחקלאות ולחקלאיה: "גם כיום אנו זוכים בהמון מחמאות מהלקוחות, כי בעצם עם ישראל אוהב את החקלאים שלו, ואת הירקות והפירות תוצרת הארץ כחול לבן," אומר גיל. "לכן חורה לי שבעתיים, על הלך הרוח השולט כיום במדינה מטעם הממשלה והמוסדות.
התקנות המחמירות על החקלאים שנשארו ועדיין מתעקשים לעבוד בחקלאות. מתוך 50,000 עובדי אדמה שהיו בעבר, לפני דור, נותרו כ-5,000 חקלאים ובדור הבא כבר כנראה לא יישארו כלל חקלאים, אולי עוד לפני. מי מהחקלאים השורדים כיום ירצה לטובת ילדיו שימשיכו בתחום? שיקום."
צילום: טלי נחשון דג – tali-photography.com
