לחליבה בקבוץ נירים, ועזרה בנתיב העשרה. עם זאת, על מנת שלא ימאסו בי מארחיי, חילקתי את זמני שבוע/שבוע (שבוע בעוטף ושבוע בבית…) תוך גיוון בין כל אלה.

אני מכיר בעובדה כי לא אוּכל לפוגג את משבר האמון בהגנה שמעניקה המדינה לאזרחיה, אבל אוכל לחלוק איתם את הנשיאה בנטל קיום השגרה והבנייה מחדש.

 את מי פגשתי שם: מתנדבים מכל הארץ, ישראלים וישראלים-לשעבר שהגיעו    

מחו"ל. טווח הגילאים עצום, ביניהם צעירים חסונים קלי רגליים וגמישי-גב, ומתבגרים שצלעו במגפיים תוך נשיכת שפתיים, צעירות נמרצות עם כסופות שיער; עירונים, עצמאים, אנשי הייטק, סטודנטים. וטרינר צעיר, עירוני בוגר בי"ס חקלאי מלפני 30 שנה, בעל חברה החי בסין, שני רפתנים ברי סמכא. ישראלי שחי בארה"ב כבר 40 שנה. רפתן מושבניק בפנסיה; צעירים שלא גויסו למילואים והגיעו חדורי רוח עשייה. שומרי/ות שבת (שחלבו ברפת של "השומר הצעיר"…).

בנתיב העשרה

 חיילים שומרים בשער היישוב. באזור החממות הנרחב של המושב, הקולות הרמים היחידים הנשמעים הם של להקות הכֵּרְוונים (עופות בר מקומיים) שמנהלים וויכוחים מוסיקליים ערים. כמעט ואין פעילות בחממות, שברגיל הומי פעילות של מגדלי ירקות, צמחי נוי, ועוד.

הלב כואב למראה חממות עמוסות שולחנות עציצים פורחים באשכולות כבדים בשלל צבעים, המעידים כי זמנם עבר, בטל מועד שילוחם, והמגדל איבד את השקעתו, לא יוכל עוד למכרם, ואחרות – ריקות ושוממות מעבודה.

משק גילר – מגדלי זרעי ירקות ודיר כבשים, עזים לחלב וייצור גבינות. איל גילר המושבניק כמעט בודד במושב. מגדל זרעי ירקות, זו העונה להכנת העונה הבאה. התאילנדים עזבו. המתנדבים מגיעים להכנת החממות, ואלה מוצאים עצמם עושים מלאכת תאילנדים.

ועם שני התאילנדים ששבו לעבודה, מצאתי עצמי גם בעמדת תאילנדי-של-תאילנדי.

המתנדבים מגיעים בדרך קשרי חברוּת, מהשנים בהייטק, מהעבר המשותף בצבא. בהם מנהל חברת הייטק מהמרכז עם רעייתו, מתכנתים ששערם בין אפור לצחור, כפופים על ברכיהם ושקועים בעקירת שתילים וגירוף שאריות פרי מהעונה שעברה למניעת ספיח. חלבו עזים, פינו זבל מהדיר, טרחו על ניקיונות.

בהפסקות קפה/ארוחת בוקר מעלים זיכרונות מהצבא, מהשנים המשותפות בהייטק. בדיחות ופוליטיקה וביטחון… ובעיקר בילוי עם מי שבלעדיהם היה החקלאי הבודד מדבר עם העשבים והעיזים.

ויש חברים שהגיעו עם כל הפרודוקטים ואחר יום עבודה מכינים "על האש" ומרוממים את האווירה.

קיבוץ נירים

לחליבות ברפת – מתנדבים הגיעו לשבוע ימים, לשתי חליבות ביום, מגורים "בתנאי

פנימיה", אבל עם רוח נכונה. ביצעו כל עבודה.

ארוחות הבוקר והערב משותפות, וחברי כיתת הכוננות בקיבוץ טורחים "לתחזק" את המתנדבים פעם-פעמיים בשבוע בקולינריה משובחת ממיטב תרבות השולחן הדרום אמריקאית שביישובי הדרום. שני המנהלים מנירים חולקים בניהול שבוע/שבוע, משפחותיהם לא בקיבוץ, כשבקיבוץ רק חברי כיתת הכוננות ועוד נוכחות בודדים.

הפרות דווקא משתפות פעולה בביצועים משתפרים והולכים. המזריע והווטרינר משרתים בנאמנות מרשימה.

תנאי הביטחון בישובים השתפרו מאד עם הזמן. בשבועות הראשונים, נשמעו   

 אתראות מספר פעמים ביממה. כשעומדות לרשותך 15 שניות בטרם נחתה הפצמ"ר בקרבת מקום… סוללות התותחים ישבו על גדר היישוב, ירו "בצרורות" יומם וליל. מסק"רים ירו מעל לראש, ועשן שחור מעל עזה הסתיר את עין השמש.

המיגוניות הבודדות היו לרוב מרוחקות מהישג ריצה. עם הזמן התווספו מיגוניות לצידי החממות וליד סככות הרפת.

מה שעבד מתחילה ברמה של 7 כוכבים, היתה הגסטרו-לוגיסטיקה. נדחפו כמויות

מזון באיכות מעולה ע"י גופי התנדבות שלא נראו בשום מקום מעולם.

עוטף ישראל: עוטף הצפון ועוטף הדרום, הערים וההתיישבות החקלאית והכפרית,

עוטפות את מדינת ישראל. לא את עזה ולא את הלבנון. ואם לא ישובו אלה לפרוח, אין כל ערך לכל המדינה שביניהם.

ומכאן, היד החופשית שתושבי העוטף מעניקים לממשלה, בהכרזות ראשי השלטון

המקומי, לנהל את המלחמה לאורך זמן בלתי מוגבל עד להשגת המטרות – משחקת לידי הממשלה כנגדם (כנגד תושבי העוטף). עליהם להציב לממשלה תאריך יעד אולטימטיבי לחזרה לבתיהם, ולתבוע מהממשלה את הפתרון.

חברים שואלים אותי "למה אתה שם, מה אתה עושה שם?"    

ובכן, היישובים ריקים. חקלאים בודדים מחזיקים בשיניהם את המשק, ביישובים נעדרי שירותים בסיסיים. ובעיקר, האנשים שם בודדים, ללא משפחה, ועם חברים ספורים בלבד, אם בכלל, ביישוביהם. הם מתקשים לחוש את המדינה אחריהם.

כך, בראש וראשונה, התרומה העיקרית לדעתי, היא התמיכה המורלית בחקלאים הנוכחים במשקים והפגת הבדידות, שותפות גורל, ותחושת אמון והכרה בהם.

הפוסט תמיכה מורלית בעוטף הופיע לראשונה ב-.

הבחירות הוכרעו, ממשלה חדשה תוקם. עדיין איננו יודעים מי הוא שר החקלאות החדש, מי אשר על האוצר, מי יאייש את משרד הכלכלה, ומה משנתם וחזונם.

למה אנחנו מתכוננים ואיך חוברים אליו ליצירת חזון ומעשה משותפים.

ומשכך, הדברים הנכתבים כאן, מכוונים אל השרים בתוקף אחריות משרתם לעתיד המדינה והחברה. הם מציבים מטרה, אליה צריך השר לכוון. המטרה היא אישוש החקלאות לעתיד מדינת ישראל. זהו תפקידם של קובעי המדיניות – שרים, חברי כנסת, בכירי משרדי הממשלה. על אלה לפקוח עיניים וראש, ובעיקר לב.

וכן, מכוונים הדברים אל הנהגת החקלאים (נציגינו), מהם נדרשת פעולה מיידית, אינטנסיבית ורחבת היקף.

• החקלאות והחקלאים מלקקים את הפצעים, ובהחרפה מתמשכת, מזה יותר משני עשורים. ברווחיות, בתנודתיות, באי-וודאות, בהיעדר דור צעיר בענף. התמעטות החקלאים וגילם העולה, מאיימים על סיכויי שימור הידע ותמיכה בדור ההמשך ובעתיד החקלאות.
• החקלאים חוו שרי חקלאות דורסניים בשתיים מתוך שלוש הקדנציות האחרונות, בעוצמה שמאיימת על קיום הענף ועל העוסקים בו, כולל מעגלים שניים ושלישיים המתפרנסים מהחקלאות.

זאת, בעוד החקלאות חיונית להבטחת תזונה, לאקולוגיה, לאיכות הסביבה והריאות הירוקות, לעצירת המדבור, לפרנסת הפריפריה, לאחיזה בקרקע, לשמירת אינטרס המדינה בשימושים בקרקע (רשימה חלקית).

• על שרי החקלאות, האוצר והכלכלה הנכנסים, להציב יעדים לחיזוק החקלאות, שייגזרו מתוכנית אסטרטגית. נדרשים צעדי חירום מיידיים, במקביל וללא תלות בגיבוש התוכנית:
• אכיפת תחרותיות הוגנת בזירה הנכונה –

על התחום מופקדות רשות התחרות, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, והמועצה לצרכנות (חברה ממשלתית), שבהתעלמותן מעוצמת מקטע השיווק בשוק המזון, מעודדות פערי תיווך דרקוניים והאמרת מחירי מזון לצרכן, כפי שהן עודדו במשך קרוב לשלושה עשורים את הריכוזיות במשק בתחומים רבים נוספים. הסרת מכסי המגן על תוצרת חקלאית טרייה, מייצרת תחרות בלתי הוגנת ובלתי אפשרית לחקלאֵי ישראל במקטע הייצור, בעוד פערי התיווך הצומחים במקטע השיווק הם הם המייקרים את המחיר לצרכן.

• ביטול צווי הסרת המכסים, וביטול תכנית התמיכה הישירה –

אזכיר לכולנו – חקלאים, הנהגת החקלאים, שרים וח"כים שיבואו: הסכם שעמד להיחתם ערב פיזור הכנסת, לעִסקת התמיכות הישירות, נכפה עלינו הר כגיגית, בניסיון למזער את הנזק מהסרת המכסים על הייבוא. הוא אינו הפתרון, לא לקידום החקלאות, ולא להקלת יוקר המחיה.

נהפוך הוא. ההסכם אך מכשיר את הרחבת פערי התיווך משני העברים:

• גם העלאת המחיר לצרכן
• וגם הורדת התמורה ליצרן. לחקלאי.

זהו "עקרון המסור": אוכל כשהולך ואוכל כשחוזר. ומשום כך, משימה ראשונה בחשיבותה ובדחיפותה של מי שיתיישבו בלשכות משרדי החקלאות, האוצר והכלכלה, וביתר שאת – מי שיאיישו את הכנסת בוועדות הכספים והכלכלה, היא ביטול הצווים להסרת המכסים ועצירת תכנית התמיכה הישירה.

• תכנית אסטרטגית לחקלאות ישראל –

 לשם כך, על שר החקלאות להקים מועצה מקצועית מייעצת לשר, מהכוחות המקצועיים המעולים ביותר שבשוק – האקדמיה, מכוני המחקר, חקלאים מובילים; להחזיר את בכירי משרד החקלאות המעולים אל שולחן הדיונים, ולהשיב להם את לשונם וכנפיהם שקוצצו בקדנציה שחלפה.

• לחקלאים תפקיד מרכזי בהשגת היעדים, בשילוב כוחות להשגת היעדים. לשם כך

נדרשת הפשלת שרוולי הנהגת החקלאים בעבודה קשה וממושכת, באמצעות:

• יח"צ – לחץ ציבורי ומשפטי על רשויות התחרות, לחץ כבד על המוסדות המקצועיים – קרי: אקדמיה, מכוני מחקר, המשרד להגנת הסביבה – לרדת ממגדלי

השן, לומר את דברם, ולצרף את תעשיית המזון ותעשיית האגריטק, הניזונות מהחקלאות.

• קשר הדוק יזום עם שר החקלאות – השתתפות במועצה מקצועית מייעצת לשר. גיוס שדולה חקלאית חוֹצת-מפלגות (בכנסת), לקשר עם שר האוצר. נוכחות אינטנסיבית וקבועה בכל זירות התקשורת, בכנסת, ואצל קובעי המדיניות הרשמיים ואלה שאינם רשמיים.
• העסקת חברת לובינג – המימון לכך יגויס מהקופות החקלאיות: ארגוני המגדלים, מועצת הצמחים, התאחדויות חקלאים למיניהן, המועצות האזוריות, ניר שיתופי ועוד. הכספים שנצברו בקופות הללו הם של החקלאים, נגבו מהם, הוקצבו עבורם ובזכותם. בלעדי החקלאים, הגופים האלה לא קיימים. וראוי שראשיהם יבחינו, כי השלולית בה הם שוחים מתייבשת אוטוטו, ואז מאליו הם ייעלמו.

נכון. לא קלה דרכנו:

כללי המשחק בכנסת, בממשלה, במשרדי הממשלה, ברשויות החוקתיות, הם מזמן דמוקרטיים למראית עין. קובעי המדיניות משרתים, בכוונת מכוון או מבלי משים, בעלי אינטרסים שאינם הצבור. שולחיהם הם שליטי השוק, שמפעילים אותם באמצעות חברות לובינג. נבחרים ופקידים בכירים, שבתום הקדנציה/השירות הציבורי מורידים גלגלים לנחיתה בשדות זרים, שאת ענייניהם קידמו במהלך הקדנציות – הפכו לחיזיון נפרץ.

מכשולים בדרכנו להשגת היעדים:

 הרגלי התנהלות פסולים, של שרים, ח"כים, מנכ"לי משרדים ורשויות התחרות הסטטוטוריות – בתהליך ארוך שנים ומתגבר, ערערו על זכותם של חקלאי ישראל להתפרנס, ועל חשיבות תפקידם למדינה, והכשירו את דרכם של שליטי השִיווּק להתרחב ולהתעצם ולאיים על ייצור המזון הטרי המקומי.

כיצד כל זה קרה ?

מעטים הם חברי הכנסת והשרים המצויים בענף החקלאות וחשיבותו במדינת ישראל. כפי שלא רבים מהם הגיעו לכהונתם עם ידע והיכרות עם המשק הישראלי בכלל. אל החלל הזה הוזמנו למשכן הכנסת בתנועת יד רחבה חברות לובינג, שעשרות מעובדיהן שוכנים קבע במסדרונות ובלשכות הכנסת. זהו מקום עבודתם. והם שמסייעים לח"כים ועובדי הממשלה "להתמצא בחומר".

ח"כים – שמתעצלים ללמוד ולחקור ולהשכיל כדי לגבש עמדה מבוססת-ידע, המובילה להבנה ולתכנון ולהחלטה ראויה, המשרתת את טובת המדינה והחברה – "מקצרים טווחים" בעזרת חברות הלובינג שמקדמות אינטרסים פרטיים בזירות הכנסת ומשרדי הממשלה.

והאריסטוקרטים שביניהם, מסתופפים בסדנותיהן. מצטיינת במיוחד אחת, סלבריטאית למהדרין, שפועלת בכנסת במימון חוצלארצי נדיב במיוחד. נקרא לה בקצרה ה"פועלת", ופועלה: "דבר הפועלת". ואותם ח"כים, פולטים את כרוז ה"פועלת", כשלשונם נמשכת כבובה על חוט, בעודם מפנטזים כי נמשחו בחוכמה בת-אלמוות.

ִלאמיתו של דבר, אין בכך אלא שימוש בִּכְּסוּת של תיאוריה כלכלית שהאוחזים בה מסרבים לעדכנה, על מנת להכווין מחוקקים וממשל, לשרת אינטרסים של בעלי ענין מהשוק.

ומילה על התורה ומקומה של ההתהדרות הרדודה בליברטריאניות לישראל:

בין הכלכלנים, כאלה שבמשוגותיהם מאמינים כי הכלכלה היא מדע מדויק, והתיאוריה מתקיימת לעד, בעוד שבסה"כ הם דוגמים התנהגות חברתית אל תוך נוסחה סטטיסטית, ומתוך זה מתנבאים על העתיד. אך, הרגלי החברה שונים תרבותית וגיאוגרפית ומשתנים עם הזמן. ומה שהיה נכון, אולי, לפני מאה שנים, כבר אינו תקף. ובעוד הקפיטליזם העניק לעולם קידמה ושגשוג, ניכר כי "החופש" ללא גבולות שניתן למְקַדשים את "היתרון לגודל", הצמיח ענקים גלובליים שפיתחו תיאבון ללא גבולות. בחלוף הזמן, נוכחנו כי היתרון לגודל הוא לַגָּדוֹל, והגדולים ניצלו אותו לרעה, הדבירו את התחרותיות, דרסו את המתחרים בצורה לא הוגנת, ופגעו בצרכן.

שנאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". (כלומר: היצר גדול מבעל היצר עצמו). "במקום להתחרות על צרכנים, הם צורכים את המתחרים". דברי הנשיא ביידן, שעם כניסתו לבית הלבן הציב את ריסון דורסנותם של תאגידי-העל (אמזון, גוגל ודומיהם) כמשימה השלישית בחשיבותה לממשל החדש.

יש בין חברות הלובינג שמגדירות עצמן "מכון מחקר". ואולם, בפועלן הן מכון מחקר כשם שחזיריית הקבוץ הדרומי היא מכון מחקר. שכן, האמת נמצאת במוצר הליבּה. במקום בו מושקעים עיקר המאמצים והתשומות.

תיאוריה שמתאימה לשוק האירופי, או האמריקאי, או הסיני, לא בהכרח מתאימה לשוק הישראלי. לא תמיד, ולא בכל תנאי ניתן להחליף מוצר חיוני מתוצרת מקומית בייבוא זול מהכפר הגלובלי, רק "בשם החופש" או בשם יוקר המחיה. ואם מחר תציע טורקיה לישראל מים מסובסדים, בחינם, בכמות בלתי מוגבלת? והיבואן יחבור לפועלת ויחד עם שר האוצר, בשם יוקר המחיה, יבטלו את התפלת מי הים. האם נסכים לחיות על מים מיובאים? גם אם בחינם? ומה יהא על בטחון המים בחלוף ירח הדבש? הקורא יקיש בעצמו לאן מכוונים דברַי.

לסיכום, בדברים שפתחתי:

עלינו, עם הנהגתנו, ללחוץ על קובעי המדיניות להסיג אחור את צווי הפורענות, לשלב כוחות ולרענן את ההכרה, בצבור ובמשרדי הממשלה כי:

החקלאות, היא תשתית חיונית לקיום המדינה ועצמאותה. על המדינה להתייחס אליה ככזאת. עם כל הכבוד לשוק החפשי והיד הנעלמה והחופש הליברטריאני, בכל המדינות המובילות, תשתיות חיוניות מתוכננות וממומנות ומוגנות ע"י המדינה.

הפוסט תום תקופה – תחילת תקופה, האמנם? מה הסיכויים להיפוך מגמה? הופיע לראשונה ב-.

במלאת שנה לכהונתו של פורר כשר החקלאות, אפשר לנסות לסכם סיכום ביניים לפועלו. מעל הבמה הזו, אין צורך להרחיב לקוראים, כי גולת הכותרת היא "הרפורמה" ובה מדובר.

• במהלך השנה התבלט השר בנקיטת פעולות שמחוץ לכללי המשחק.

לראשונה יצא שר חקלאות למלחמת חורמה בחקלאים תוך נקיטת צעדים לקוחים מזירות אלימות.

יהירות: צוטט בעיתונות לאחר ההכרזה על ההסכמות בתחילת יולי "הורדנו את המחירים". העיתונאית כותבת: "פורר לא מסתיר כי העובדה שהצליח עם הרפורמות, במקום שבו כל שרי החקלאות הקודמים כשלו". וכל זאת בטרם נחתם, בטרם נוכחנו בפירות הרפורמה – לא לצרכן ולא לשיפור החקלאות.

היכן הצניעות: הרפורמה טרם יושמה, עדיין לא נוכחנו בהוזלת מחירים לצרכן. עדיין לא ראינו שיפור בחקלאות. עדיין לא הוקצה המימון לחקלאים להשקעות ופיתוח.

כוחנות: איומים והדרת צוות מומחי המשרד, דחיית נתונים ודעת מומחים, הפעלה חד-צדדית של צווים במקום שת"פ.

סילוק דעות שונות מהדיון:

כפי שהתבטאו שרי הרפורמה, אם לא ייכנעו החקלאים לתכתיב נחסוך את תקציב התמיכה במו"פ, חדשנות, עידוד השקעות ותמיכות (חרף הצווים).

זריית חול בעיני הצבור: הבטחה להוזלת יוקר המחיה ב-840 ₪ למשק בית לשנה (0.4%). ע"י הגברת התחרותיות בתוצרת חקלאית, אך תוך אִתרוּג רשתות השיווק הגדולות, האחראיות ליוקר המחיה.

שימוש פסול בתקציב המשרד: תצוגת אופנה במימון המשרד ב- 600 אלף ש"ח, לחוג מוזמנים מצומצם, חסר כל קשר ותרומה לחקלאות.

הקצנת אי הוודאות בחקלאות, יחד עם חוסר אמון מוחלט בשר ונאמניו: לא ברור מה יהיה היקף ההיענות לתקציבי המשרד להשקעות החקלאים בתנאים החדשים.

בזבוז שנת תקציב: בשל התניית מימוש התקציב בכניעת החקלאים לתכתיבי הרפורמה.

• את צלילי ציון "יום השנה", השיגו הידיעות על ההסכמות המבשילות בין "צוות 6" – הנהגת החקלאים ל"צוות הרפורמה" (צוות משרדי האוצר והחקלאות, בחסות תיווך משרד רוה"מ) – על תנאי הרפורמה בחקלאות הצמחית (בעיקר הסרת מכסים על פירות ירקות ודבש, אל מול תמיכות ישירות, ותקנות הגנת הצומח). לאחר שהסכמות בענף ההטלה, ובייבוא הדבש, הושגו לפני שבועות אחדים, והרחיקו לשנים אחדות את האיום על לולני ההטלה, וגם הניחו מעט לדבוראים ולצרכני ההאבקה (החקלאים).

ואכן, הושגו הסכמות לתנאי הרפורמה בתחום הצמחי:

רגע לפני הבחירות, ורגע ורבע לפני הפעימה הבאה של הצווים להסרת המכסים, שללא הסכם נזקם היה קשה ואולי לתמיד, כשאיננו יודעים מה יהיה הרכב הכנסת הבאה, ומה יהיה מרחב החופש הפוליטי של חברי השדולה החקלאית בכנסת, הבחירה שבפניה ניצבה הנהגת החקלאים, איננה בין מה רצינו אילולי באה הרפורמה לעולם. הבחירה היא בין מה ניתן לעשות היום כדי להשיג את הטוב הניתן, או למזער נזקים מחר.

על כתפי חברי ההנהגה החקלאית מונחת האחריות לבחירת החלופה הטובה/הפחות גרועה. גם המתנגדים לרפורמה לא יודעים היום אם ההסכמות שהגיעו אליהן עם משרדי האוצר והחקלאות הן לא הטובות האפשריות.

 יש להבהיר, כי אין בהסכמות סיבה לצהלולים.

אם זה הבסיס להסכם, הרי הוא מחורר:

הוא מבוסס על התניות רבות מדי, כתלות באחוז הייבוא, כתלות ב- אם הייצור המקומי יתחרה בייבוא.

כלומר: התמיכה הישירה תלויה ביבואן.

1. בעוד תמיכה ישירה כהגדרתה בעולם, היא תמיכה מנותקת, (על מנת שלא תתמרץ את החקלאי להעדיף בעטיה גידול מסוים), ובהגדרתה: אסור שתהיה תלויה ומותנית – כאן היא דבוקה לרצונו של היבואן ולכדאיות הייבוא.
2. עדיין, יחד עם התמיכה, צפויה פחיתה בהכנסות למטעי הנשירים בסדר גודל של עד 40% (עפ"י מודל מומחים מהמחלקה לכלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות).
3. בהסכם, הפיצוי על העלאת תעריפי המים לחקלאות יהיה מתוך יתרות תקציבי המשרד.
4. חיוני להוסיף להסכם:
5. הצמדה למדד התשומות בחקלאות. בראותנו את האינפלציה העולמית, שניזונה מגורמים שמחוץ לכלכלה הישראלית.
6. הגנה מפני מסמוס וביטול התמיכות בעתיד הקרוב (!) בהחלטות/צעדים של שרים ו/או פקידי האוצר (זה יִקְרֶה!) כלומר: חיוני לעגן בחוק.
7. הגנה מפני העלאת מחיר המים.
8. בכל הנ"ל יש כדי להחריף את אי-הוודאות בענף, והשאלה, בתנאי אי ודאות מחריפים, מי ישקיע בחקלאות את תקציבי העתק שהשר מבטיח.

• ולסיכום שנה בתפקידו –

1. מקור הסמכות, צבירת עמדת כוח: שני השרים, אוצר וחקלאות, רחוקים מייצוג רוב בממשלה. אולם, השתלטותם על מוקדי הכוח הפוליטיים (משרד האוצר וראשות וועדת הכספים) וניצול סיסמת "הורדת יוקר המחיה" לקידום צעדים לשינויים מבניים בשוק, באמצעים כוחניים (לא דמוקרטיים? גם אם עפ"י החוק) – היוו איום כוחני ליזום מדיניות שתפרק את מבנה משק החקלאות, בניגוד לעמדת רבים מחברי הקואליציה.

ועל כן, עם הרכבת הקואליציה, על המפלגות להקפיד שלא לאפשר ריכוז כוח מופרז בידי מפלגה בודדת, קטנה, שכן, הג'נטלמנים יהפכו את הכוח לכוחנות.

2. שר החקלאות הציג רפורמה, בלא שהציג עד היום עבודה או דו"ח מקצועי המצדיקים את צעדיה, או נתונים המגַבִּים את המהלך, ומוכיחים כיצד יביאו לתוצאות עליהן הכריז.

3. בלב הרפורמה, ביטול התכנון בענף ההטלה, פתיחת השוק לייבוא פירות ירקות ודבש ללא מכס והסרת מגבלות הפיקוח להגנת הצומח בייבוא.

4. בתמורה, יזכו החקלאים לתמיכות ישירות לדונם (100 ₪) ומובטחת הוזלת יוקר המחיה בסך 70 ₪ לחודש למשק בית ממוצע (פחות מחצי אחוז).

5. רפורמה, שעיקריה עומדים בניגוד מוחלט לדעת קשת מומחים רחבה ביותר, כולל האקדמיה, מוסדות מחקר, ועדת קדמי, מבקר המדינה, הלמ"ס, ומעל לכל, כנגד המומחים המקצועיים ובכירי משרדו הוא, שאף הציגו מיד מסמך חריף, מנומק ושופע נתונים הממוטט את כל תכנית הרפורמה ומזהיר מתוצאותיה.

6. משכך, פנה שר החקלאות, בגיבוי משרד האוצר (בשליחותו?) למאבק כוחני ומאיים למימוש הרפורמה, ונקט בצעדי השתקה ואיומים על בכירי משרדו, כמו על החקלאים.

     מי שהכוח בידיו לא נזקק לעובדות ונתונים.

הצווים: משלא הגיעו שרי הרפורמה להבנות עם החקלאים, ובניגוד להסכמה עם חבריהם בקואליציה, כי הרפורמה תצא לדרך רק בדרך של הסכמה עם החקלאים – הפעילו שרי הרפורמה את כוחם (עפ"י חוק) בצווים להסרת מכסים על הייבוא. מאבקם בענף ההטלה היה אף כוחני, חד-צדדי וגס יותר.

7. חייבת האמת להיאמר: לא הוא התחיל בכך. קדמו לו כבר שר ומנכ"ל המשרד לפני שנים ספורות, שידעו להכפיש את החקלאים ולייבש מקורות מימון, ולאיים בביטול התכנון. אך השר ומנכ"ליתו הפגינו יצירתיות-שיא בהכתמת החקלאים בראש חוצות כאשמים ביוקר המחייה בישראל, וכרודפי בצע המספסרים בפערי התיווך בדרך מהשדה למדף.

8. מהלכים מתמשכים כאלה מפעפעים למשרדים ולרשויות אחרות, המנצלים שימוש בצעדים כוחניים המתעלמים ממידע, ממומחים, מנתוני-אמת, ומעוותים אותם לצרכיהם (ראה דו"ח ביניים של מנכ"ל משרד הכלכלה לבחינת פערי התיווך), על מנת להטות את דעת הקהל של הציבור הרחב, להאמין בכרוזים וסיסמאות נטולי סימוכין שהם פולטים במסע מתוזמר עם עיתונאים ואנשי תקשורת, המחזיקים מעצמם ובעיני מערכות עיתוניהם ידענים בכלכלה ובחקלאות, בעודם מפיצים את התורה על סמך סיסמאות נטולות ראיות.

9. השר ולהקת המעודדות העיתונאית שלו, פולטים כרוזי "הגברת התחרותיות", אך את ההגברה הפנו לזירה הלא נכונה. היא נעדרת כמעט ממקטע השיווק, שם הריכוזיות חוגגת. שם פערי התיווך פוגעים ביוקר המחיה, ושם מסע הרפורמה לא מטפל.

10. שרי הרפורמה אינם היחידים. שותפים להם רשות התחרות (מקודם הרשות להגבלים עסקיים), המועצה לצרכנות ועוד, שמאפשרים מזה שנים השתלטות קומץ משווקים ויבואנים על שוק המזון (לא רק).

• מה מצפה לחקלאות ולחקלאים –

הבחירות מעבר לפינה. אין יודע מי ינהיג את משרד החקלאות, ומי יאחז ברסן הנתון בידי השר. מפלגות הרואות בחקלאות אבן יסוד לחוסנה של מדינת ישראל, חייבות לשפר את דרך טיפול המשרד בענף ובחקלאים.

אשרטט קווים לדמותו של השר הראוי הבא:

כזה שעדיין זוכר את האמנה החברתית, כי בלעדיה אין לנו קיום כמדינת ישראל;

שיודע את חשיבות ותפקידי החקלאות וחקלאיהּ למדינה ולחברה; שמכבד את חוליית הייצור הראשונה בשרשרת ייצור המזון הטרי האיכותי, והחיוני למדינה חפצת חיים; שפועל בשיתוף פעולה, גם עם החולקים על דעתו; שההומור שלו אינו ציני על חשבון החקלאים.

קווים לדמותו של המשרד:

משרד החקלאות הוא משרד מוחלש מזה למעלה משני עשורים. בתקופה הנדונה

המשאבים ההכרחיים לחקלאות אינם בשליטת המשרד:

     מים – בידי רשות המים.

    קרקע – בידי רשות מקרקעי ישראל, עם זיקה והשפעה של משרדי ממשלה     אחרים.

   הון – ראינו ייבוש הקרן לעידוד השקעות הון בחקלאות, ומצוקת מימון לפיתוח החקלאות.

מו"פ – משרד החקלאות חנק וניוון את מערכת ההדרכה, שעם צמצומה קרס המשולש: מכוני מחקר-הדרכה-חקלאים שהיה המפתח לחקלאות מהמתקדמות בעולם.

הממשלה שתקום, חייבת להחזיר שימוש הוגן במשאבים –

כצעד ראשון, על השר להחזיר את ההדרכה להיקף הנדרש. זה שהצעיד את החקלאות לקדמת הבמה העולמית.

הפוסט שר החקלאות, שנה. סיכום ביניים? הופיע לראשונה ב-.