המאמר האחרון ("זמן קיבוץ" 28.3.24) טיפל בחשיבות הדה-לגיטימציה של חמאס על סמך מחויבותה לחיסול מדינת ישראל במסמך המדיניות שלה משנת 2017. מאמר זה מציג את הרקע בעד שתי מדינות לאום לשני עמים.
עלינו לחזור למציאות הרעיונית והפוליטית שממנה קמה התנועה הציונית (מתוכה גם התנועה הקיבוצית) וכן מדינת ישראל. הציונות יצאה מן ההשכלה (The Enlightenment) אשר הביאה את הדמוקרטיה הליברלית והתחילה להשפיע על העולם היהודי במאה ה-19. ההשכלה השפיעה באופן מרחיק לכת על הקמתה והתארגנותה של התנועה הציונית.
החיבור להשכלה היווה חיבור לדמוקרטיה ליברלית בענייני הישות הפוליטית של עם ישראל. המוסד הציוני קם לעצב ולקדם את מטרותיו של העם בדרך הדמוקרטית הליברלית: שוויון מגדרי בזכויות וחובות. החלטה זו חרגה לגמרי מהמציאות הפוליטית המסורתית אשר שלטה בעם – השלטון (לטוב ולרע) היה בידי העילית של פרנסים ורבנים. במתן זכות הצבעה ללא קשר למגדר או מעמד בחברה, הקדימה התנועה הציונית במושבי הקונגרס, את ארה"ב ובריטניה בשנות דור.
לשכנע את "משפחת העמים" בנחיצות הפרויקט הציוני
עלינו לבחון את השלכות החלטת הקונגרס הציוני הראשון: ״הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ-ישראל מובטח לפי משפט הכלל״.
היו שתי הנחות מאחורי הקמת ההסתדרות הציונית:

1. עם ישראל, על כל פלגיו ועל כל תפוצותיו, הוא ישות לאומית.
   ״אני סבור ששאלת היהודים אינה שאלה חברתית או דתית…היא שאלה לאומית. עם אנחנו, עם אחד״ כתב תיאודור הרצל במבוא לספרונו, ״מדינת היהודים״, 1896. מדינת היהודים תתבסס על היות עם ישראל עם אחד – לאו דווקא על אחדות דתית. רעיון היהדות כעם הוא במרכז. בימינו, רצוי לשים לב לשתי הסתייגויות מכך.
   רוב האסלאם רואה בנו דת ולא עם בעל זכויות לאומיות.
   כדת, היהדות (והנצרות) היא ״דִ'ימִי", הכינוי לנתין לא מוסלמי של מדינה הפועלת על פי חוקי האסלאם.
   גם החרדים אינם מכירים בישראל כבית לאומי של עם אלא אם כן היא תהיה מדינת הלכה. מתן בכורה וסמכות להתנהלות פולחנית-דתית היא אנטי-ציוני ובפועל מפלגת את העם.
2. כוחותיו ותקוותיו של העם אינם ניתנים למימוש אלא אם כן הם "מובטחים במשפט הכלל". בפועל, אנחנו גם תלויים באחרים. חייבים לשכנע את "משפחת העמים" בנחיצות הפרויקט הציוני – בהשתדלות פוליטית וכן על ידי מעשים בשטח.
   נקבעו עובדות בשטח
   ב-1947 ״משפט הכלל״ (האו״ם) קבע כי שטח המנדט הבריטי, ״פלשתינה״, יחולק. החלטת האו״ם אישרה הקמת שתי מדינות לאום, יהודי וערבי. ירושלים וסביבתה אמורות היו לקבל סטטוס בינלאומי. החלטת החלוקה ציפתה לאיחוד כלכלי בין שתי הישויות.
   בהצבעת האו״ם, בעד החלוקה הצביעו 33, נגד 13 ו-10 נמנעו. היום – יש 193 מדינות. דמיוני לחשוב כי היו מאשרים את החלטת החלוקה של דאז. גם אשר עשינו והשגנו עם ההחלטה – הוא לא פחות דמיוני.
   מוסדות העם, במנהיגותו של דוד בן גוריון, קיבלו את ההחלטת האו״ם. העולם הערבי דחה את ההחלטה. הסיפור בהמשכים ידוע.
   מאז 1947 נקבעו עובדות חדשות. הן נקבעו על ידי כוחותינו האנושיים. מדינת ישראל על אוכלוסייתה המתקרבת ל 7.5 מיליון יהודים קיימת ונראית (לנו ובתקווה לאחרים) כעובדה בלתי הפיכה.
   כעת, ״הכלל״ של תמיכת העמים האחרים בהנחת הרצל והקונגרס הציוני הראשון ובהחלטת החלוקה ב-1947 אינם וכנראה חלפו מהעולם לעתיד הנראה לעין.
   בפועל, ״משפט הכלל״ הרלוונטי לנו היום הן ארצות הדמוקרטיה הליברלית. בעייני העולם הדמוקרטי הליברלי, העדר יכולתנו למו"מ בסוגיית "שתי מדינות לשני עמים" מרחיקה אותנו מתמיכת בעלי הברית הטבעיים המעטים שלנו. אנחנו מסווגים את עצמנו לתוך העולם המאמינים בסמכות ה"על-אנושי". הנזק הפוליטי הוא בעל ישוער.
   ב-8.12.23 ראה ״הארץ״ לנכון לפרסם שנית כתבתו של שלמה אבינרי, מ-24.11.2017 סמוך לציון 120 שנה לקיום הקונגרס הציוני הראשון: ״זו אשליה מסוכנת להניח שישראל תזכה בלגיטימציה להמשך שליטתה בכל שטחי א״י. זה לא היה נכון ב-47׳ וזה לא נכון היום״.

המאבק על המורשת
מורשת עם ישראל בביתו הלאומי תקועה במאבק פנימי – בעד ונגד ההשכלה. יכולתנו לקדם דה-לגיטימציה של חמאס על בסיס אמונתה בתורה על-אנושית בה קיים צו לחסל אותנו מוגבלת כל עוד אנו דבקים בעמדה כי העל-אנושי העניק לנו את כל הארץ.
כעת, מקומנו בעולם הדמוקרטי-ליברלי מתערער. בפועל, "משפט הכלל" הרלוונטי לנו היום הן ארצות הדמוקרטיה הליברלית. בעייני העולם הדמוקרטי הליברלי, היעדר יכולתנו למו"מ בסוגיית "שתי מדינות לשני עמים" מרחיקה אותנו מתמיכת בעלי הברית הטבעיים המעטים שלנו. אנחנו מסווגים את עצמנו לתוך עולם המאמינים בסמכות ה"על-אנושי". הנזק הפוליטי הוא בל ישוער.
האם אנחנו מסוגלים להשתחרר מהזרמים האנטי דמוקרטים המבעבעים בתוכנו? אלה האחרונים מבקשים לכפות עלינו ציונות משיחית או מדינת הלכה לא ציונית, או שילוב ביניהם. שתי קבוצות אלו אינן מקבלות את רוחה ותוכנו של מגילת העצמאות.
מגילת העצמאות היא תולדת התנועה הציונית וההשכלה. מעמד הדת וההלכה הרבנית במדינה כגורם קובע בעל סמכות, חייב להתבטל. דרושה הפרדת הדת מחוקי המדינה. זאת אם רצוננו לשרוד כמדינה יהודית דמוקרטית ליברלית.
עלינו להבין את ההקשר הלאומי והבינלאומי שבתוכו אנו נמצאים. כתנועה ציונית, עלינו להוביל לבחירות לאלתר.
המאמר הרביעי יטפל בציר השלישי אשר מוצע לעמדתה של התנועה הקיבוצית ולאותו הציבור אשר פועל ברוח מגילת העצמאות.

הפוסט עלינו להכריע: ציווי אלוהי או כוח אנושי? הופיע לראשונה ב-.

במאמר הראשון ("זמן קיבוץ" 21.3.2024) הוצגה התזה כי במלחמתנו קיימת חזית צבאית בשטח ובמקביל לו חזית הסברה מדינית בינלאומית. במאמר שני זה נבחן את הרציונל הרעיוני לציר המדיני הראשון אשר הצגנו – דה-לגיטימציה של רעיון החמאס וכל גוף אחר אשר מבקש חיסולו של מדינת ישראל. לב עמדת החמאס נמצא במסמך המדיניות שלה.
הרעיון של חיסול ישראל התעדכן "במסמך הכללי של עקרונות ומדינות של החמאס, 2017". יש בו מבוא ארוך ו-42 סעיפים (סעיפים נבחרים מובאים בעמוד זה על פי המספרים במקור).
התנגשות הציוויליזציות
נקודת המוצא של החמאס במסמך המדיניות היא דתית אסלאמית. יש לשים לב למונח "חוקים שמימיים" (Divine Laws) בסעיפים 18 ו-25. כמו כן, משמעות של "גיוון האמצעים והשיטות" בסעיף 26 הודגמה היטב ב-7 באוקטובר.
לטענת החמאס אין לנו זכות להיות מדינת לאום ובוודאי שלא בארץ שהיא חלק מ"דאר אל אסלאם". מדינה שאינה אסלאמית הנמצאת בשטח מוקף ארצות אסלאם מהווה עילה ל"ג'יהאד", מלחמת קודש. יש לחסלה ו/או להכפיף אותה לאסלאם. האסלאם הפונדמנטליסטי אינו רואה בנו כלאום – אלא כדת בלבד. עם צו על-אנושי ("שמיימי") אין לנו אפשרות לדיון וודאי לא לדו-קיום.
בכך, המכנה המשותף של חמאס עם חיזבאללה ואיראן, מעוזי האסלאם הפונדמנטליסטי. בכך חמאס גם מבקשת לקבוע כי התנועה הלאומית הפלסטינית תהיה "מדינת הלכה" של האסלאם וחלק מ"התנגשות הציוויליזציות" – אסלאם כנגד המערב הדמוקרטי ליברלי.
כיצד על התנועה הקיבוצית ולמעשה, על ההסברה הישראלית כולה, להבהיר לעולם החופשי את מלחמתה ועמדתה כלפי חמאס?
הפנמת מהות חמאס באמצעות הבנת סעיפי המדיניות שלה נחוצה על מנת לעודד דה-לגיטימציה שלה בעיני הציבור בארצות הדמוקרטיות הליברליות.
מדינת ישראל, בשליטת הקואליציה הנוכחית, לא יכולה לאמץ את קו ההסברה המוצע כאן. הממשלה הנוכחית עצמה נשענת על מפלגות המאמינות בסמכות על-אנושית. על כן, הקואליציה הנוכחית מובילה למבוי סתום.
המבוי הסתום ועמדת התנועה הקיבוצית
קיבוצים היו קורבנות מרכזיים של מעשה הזוועה של החמאס. לתנועה הקיבוצית כיום יש אשראי פוליטי וזכות מוסרית לפחות ברוב העולם הדמוקרטי ליברלי. חייבת להיות לנו עמדה חד-משמעית אך מאוזנת. כלפי חוץ, עלינו להדגיש כי אנחנו מאמינים במו"מ בסוגיית שתי מדינות לשני עמים. עם זאת, לא ייתכן כי נמשיך להשלים עם ישות (ישויות) בגבולותינו המבקשת לכלותנו (חמאס, חיזבאללה).
החמאס הוכיחה כי המדיניות שלה אינה מלל סרק. היא מאמינה כי יש לה גיבוי על-אנושי בלסלק את מדינת ישראל כישות יהודית לאומית באזורנו. היא מוכנה להקריב את תושביה על מזבח מלחמת הקודש נגדנו. כפיפות לצו על-אנושי עומד בראש סולם הערכים שלה.
על התנועה הקיבוצית, יחד עם בעלי ברית פוליטיים אפשריים בתנועת המחאה, להוציא את הציונות המשיחית והמפלגות החרדיות הלא ציוניות מהממשלה. זאת, בין היתר, על מנת לאפשר תהליך הידברות עם העולם הערבי המתון יחסית. לשם כך, בחירות בהקדם חיוניות.
עלינו להגדיר את עמדתנו המדינית לעצמנו ולעולם כולו. הציונות שלנו מושרשת באמונה כי האדם הריבון
קובע – לא סמכות על-אנושית. לא אצלנו. לא אצל הערבים.
אך לא די במתן פומבי למטרת מדינת חמאס לסלק מדינה שכנה בכל האמצעים. מאמרנו הבאים ירחיבו בנושא של שני הצירים הנוספים עליהם הוצע להצהיר: שתי מדינות לשני עמים (יהודי, ערבי) – כן.
שיבה של פליטים פלסטינים וצאצאיהם לגבולות של מדינת ישראל – לא.
מאמרנו השלישי יטפל ברציונל לנושא: שתי מדינות לשני עמים.

מדיניות החמאס, 2017 

הגדרת החמאס 

1.תנועת המאבק האסלאמית חמאס היא תנועה אסלאמית לשחרור ולמאבק לאומי פלסטיני, אשר מטרתה שחרור פלסטין והתמודדות עם המפעל הציוני. האסלאם משמש מקור הסמכות בנקודות המוצא שלה, בעקרונותיה וביעדיה.    

2. פלסטין בגבולותיה מנהר הירדן במזרח ועד הים התיכון במערב, ומראש הנקרה [ראס אל-נאקורה] בצפון ועד אילת [אום אל-רשרש] בדרום היא יחידה אזורית שאינה נחלקת, והיא אדמת העם הפלסטיני ומולדתו… 

  8. … תנועת חמאס רואה את האסלאם ככולל את כל היבטי החיים, ותקף לכל זמן ומקום…  

"קיומה של ישראל בטל מעיקרו" 

18. נחשבים בטלים הצהרת בלפור, מסמכי המנדט הבריטי בפלסטין, החלטת האו"ם המורה על חלוקת פלסטין [החלטה 181], וכל החלטות וצעדים הנגזרים מהם או התואמים אותם, וכי קיומה של ישראל בטל מעיקרו והוא מנוגד לזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלסטיני, רצונו ורצון האומה, ולזכויות האדם, ולחוקים ולאמנות המאבק בכיבוש בכל האמצעים והשיטות הוא זכות לגיטימית המוקנית בחוקים השמיימיים (Divine Laws) בנוהג ובחוקים הבינלאומיים, ובליבה המאבק המזוין אשר נחשב הדרך האסטרטגית להגנה על עקרונות היסוד ולהשבת זכויות העם הפלסטיני. 

"המאבק…" 

25. המאבק בכיבוש בכל האמצעים והשיטות הוא זכות לגיטימית המוקנית בחוקים השמיימיים, בנוהג ובחוקים הבינלאומיים, ובליבה המאבק המזוין אשר נחשב הדרך האסטרטגית להגנה על עקרונות היסוד ולהשבת זכויות העם הפלסטיני. 

26. חמאס מתנגדת לפגיעה בנשק שלהם, והיא מדגישה את זכות עמנו לפתח את אמצעי המאבק וכליו, וכי ניהול המאבק בהקשר של הסלמה או רגיעה, או מבחינת גיוון האמצעים והשיטות, נכלל כולו במסגרת תהליך ניהול הסכסוך והוא אינו בא על חשבון עקרון המאבק. 

הפוסט חמאס: "קיומה של ישראל בטל מעיקרו" הופיע לראשונה ב-.