טל זמיר – איש הביטחון של ההתאחדות, מושב היוגב. talzamir1@gmail.com

במסגרת המאבק של יחידות משמר הגבול נגד הפשיעה במגזר החקלאי, פעלו לוחמי ובלשי היחידה המרכזית של משמר הגבול, בגזרת מחוז חוף וניהלו חקירה סמויה, בעקבות 3 נאשמים, שפעלו על פי שיטת עבודה סדורה, שבאמצעותה גנבו פרות ועגלים, תוך מעשה מרמה במטרה למכור אותם בשטחי יהודה ושומרון.

השיטה – בחודש נובמבר האחרון פעלו מספר פעמים, שלושת הנאשמים, לגניבת הבקר, כך שאחד מהם סוחר בקר ומוכר לבעלי הרפתות באזור הצפון ושימש כגורם המקשר של הנאשם השני, לבעלי הרפתות.

הנאשם, שכאמור מתעסק בסחר בבקר, היה הגורם אשר מתקשר עם בעלי הרפתות ומנהל עימם משא ומתן על מספר מועט של פרות ועגלים, תוך קיום "ארוחות חגיגיות", במטרה להסית את תשומת ליבם מהרפת ומהבקר שבבעלותם, בעת ששני הנאשמים הנוספים עמלו על גניבת הבקר…

כמתואר בכתב האישום, שלושת הנאשמים חזרו על מעשיהם וגנבו על פי אותה שיטת עבודה, עשרות פרות ועגלים בשווי של כ-260,000 ש״ח שאותם הבריחו לשטחי יהודה ושומרון ולפזורה בנגב, שם פרקו את הבקר הגנוב ומכרו אותו, זאת תוך הובלתם במשאית שבה נהג אחד הנאשמים, ללא הרישיון הנדרש בחוק.

הבקר חזר לבעליו – שלושת הנאשמים, בשנות ה-40 וה-50 לחייהם תושבי העיר ׳אום אל-פחם׳, נעצרו על ידי לוחמי מג״ב, בסיומה של החקירה שנוהלה בימ״ר מג״ב חוף, הוגש לבית המשפט השלום בחדרה כתב אישום נגד שלושת הנאשמים.

בכתב האישום יוחסו לנאשמים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת בקר ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

נרחיב בפרטי הגניבות

נגנבו 5 עגלות ברפת עין שמר, כ-8 עגלות בעין החורש וכ-20 עגלות בגבעת חיים איחוד. לאחר כמה ימים ולאחר חקירה, נוצר חשד על כמה חשודים. אח"מ מג"ב חוף נכנס לתמונה וכעבור כמה ימים, נתפסו כ-16 פרות בתל שבע בדרום, שנגנבו מהמרעה של עין השופט, שסובל שנים רבות מגנבות של עגלים, פרות ופרים.

בזכות מידע מודיעיני מדויק וראיות, המשטרה הצליחה לגבש כתב אישום כנגד 3 חשודים מאזור א.א.פ. נעצרו מי שחשודים שקנו את הסחורה בתל שבע ושני שותפים בעלי רפת ענק בשטחים, שהודו בחקירה ממי קנו את הסחורה הגנובה. חלק מהעגלות זויפו זהותם, על ידי מתן מספרים ממשלתיים של מגדלים אחרים.

סוחר הבית – אחד החשודים הוא סוחר ידוע ומוכר שנים בתחום והוא למעשה סוחר הבית של קיבוצי עמק חפר. הוא אף סוחר שנמצא ברשימת הסוחרים של המכרז של בני בקר. מנהלי הרפתות, עד עכשיו, לא מצליחים לעכל שאותו סוחר הבית קשור בגנבות. שני החשודים הנוספים קשורים לאותו סוחר. אחד נהג משאית ובן של בעל עדר לבשר, שמקבל היתר רעייה בשטחי מרעה של המינהל וקק"ל. הבחור השני, בעל עדר פרות הגובל במרעה ושטחי אש, שבהם רועים העדרים של עין השופט וגלעד.

כאמור, כל שנה נגנבים עשרות ראשים של פרות, פרים ועגלים, שהופכים את ענף המרעה לחסר כלכליות. לפני מספר שנים נתפסו עגלים בכפר קרע ובזרזיר, אך אותם חשודים לא קיבלו עונש ראוי אם בכלל.

אני עוסק עשרות שנים בנושאי הבטחון ומכיר את הנפשות הפועלות ומאחורי הקלעים תורם את חלקי לפיענוח הפרשיות..

הפוסט זהירות, גניבות בקר מתוחכמות הופיע לראשונה ב-.

טל כואב את הרשלנות המתמשכת בנושאי הביטחון לאורך השנים עד שגרמה למלחמה השחורה..

חבר בוועדת הביטחון בהתאחדות יצרני החלב. התעקשתי להקים אותה ויזמתי עם דובי וייס מניר גלים. מתעסק בביטחון מעל ל-20 שנה ורב"ש של מושב היוגב מזה 18 שנה.

חי את הביטחון והחירום ומכיר את האוכלוסיות הערביות, רציתי לתרום מהידע ומהניסיון שלי למקרי החירום.

שנים דיברו על מלחמה בעוטף והכתובת הייתה על הקיר, ידעו מה הולך לקרות. האורים והתומים של הסכנות היה האלוף יצחק בריק. הוא אמר שהמלך הוא עירום וראינו את הסכנה המוחשית. גם אני ידעתי שזה רק עניין של זמן – פרסמתי והתרעתי.

הכתובת הייתה על הקיר

שנים כרב"ש התרעתי, פעלתי וכתבתי על הפגיעה ביישוב הכפרי. כבר לפני 18 שנה, שר המשטרה היה פרופ' בן עמי, והחליט שלא צריך רב"שים במרחב הפריפריה. ביישובים הכפריים, הוא ביטל חצאי משרה והעביר את כל התקנים לאבטחת מוסדות חינוך.

בכפרים היה מחסן נשק או סליק בכל יישוב ובאופן שיטתי, כל מי שבא אחריו שכלל את הפגיעה במרחב הכפרי.

בהתחלה, הרב"שים היו 24 ש' ואחר כך מתנדבים ובסוף מסמסו את כל הסמכויות. פנינו לכל ראשי המועצה ונפגשנו עם קובי שבתאי שהיה מפקד מגב, אבל מההבטחה שלו לא יצא כלום.

שחיקה מתמדת בכוח הביטחון הכפרי שבאה לביטוי בשבת השחורה

בהתחלה היו מחסני נשק ביישובים, לאבא שלי היה נשק בבית וכולם שמרו בתורם והחזיקו אותו בבית.

עם השנים, היו פריצות למחסני הנשק ומהבתים העבירו למחסנים ובהמשך, הוחלט לקחת את הנשק האישי ולשים אותו במחסנים במגב ובשעת הצורך, הבטיחו שיחלקו – כרגע אין בעיות ותסתדרו… כל ההתרעות שלי לא עזרו.

כמובן, פרצה מלחמה וכל מה שהתצפיתנים ורואי השחורות אמרו, הכול התממש. התכוננו גם ביישובים הכפריים לתרחיש.

הקמנו צוות צח"י – צוות חירום יישובי, שנותן מענה למתקפת טילים ומלחמה רב מערכתית. יש לי ידע של הרבה שנים ושפרצה המלחמה שמענו את הזוועות ובתוך שעות הבנו מה קורה.

לצבא לקח שעות רבות להתעשת, אבל אנחנו הרבשים, ראינו שרפתות נשארות ללא מזון וללא חולבים. פרסמתי פוסט של בקשת עזרה לאחים שלנו בדרום וזה התפשט והייתה אחדות בענף, עם רוח אחווה ותרומה עם הירתמות מיידית לעשייה. עם ישראל חי.

התחלנו לעבוד, הקימו חמ"ל בהתאחדות ואני חלק מוועדת הביטחון. התקשרו אליי מאות אנשים והעברתי אותם לחמ"ל. בהתחלה היה לי קשה להבין את גודל האחריות ולא היינו מיומנים

גל ינאי לקחה פיקוד

אח"כ גל ינאי הצטרפה – הייתה רפתנית, מדריכת אפיפארם, ג'דה לא קטנה. תפסה את המושכות וההובלה, במקום עדי קפלן, וניסתה לרכז את כל המתנדבים. היו המונים, אך מעט אנשי מקצוע והיה פער גדול בין הרצון והיכולת. לא היה זמן ללמד לחלוב כי זה מקצוע. לאט סיננו את המתנדבים. שרית יוקר יצאה ביוזמה שמכשירה מתנדבים לחליבות ביקנעם וגם בנהלל ובהמשך הצטרפה אליה סיון לאקר.

בסך הכול, בשבוע הראשון היו רפתות שלא נתנו אוכל ולא חלבו. חלק מהפרות היו בחצר המתנה כי כל העובדים ברחו.

המתנדבים הגיעו בהמוניהם והבעיה המרכזית היא המחסור בעובדים

מתנדבים סיפרו לי, שגם אחרי שבוע היו גופות של תאילנדים בשטח הרפת.

התקשר אלי זוהר ניצן, שאמר לי שהוא נוסע וראש המועצה לקח אותו לחולית ולתדהמתו היו חיילים שהעבירו חבילות חציר והאכילו. ביום הראשון מצאו טרקטור מקרטע, הפרות היו מחוץ לרפת – החיילים שחררו. יום אחד רק עזרה ראשונה, לא היה חשמל סולרי, לאט התעשתו, הגיעו בעלי מקצוע והתחילו לחלוב פעם ביום ובהמשך עוד חליבה.

יש רפת שהפרות יצאו מהשטח, חלק עברו לשתי חליבות וחלק חליבה אחת בלבד.

כל התאילנדים עזבו וגם התאילנדי שלי ביקש לצאת, המלך מעודד אותם ומממן טיסות וקורא להם לחזור.

העובד שלי הראה לי תמונות של תאילנדים חטופים ומתים.

אני מתעסק קצת במדיה ויש לי ניסיון מהמאבקים בענף, עם ועד הרפתנים שהקמנו, יש לי הרבה עוקבים ובזכות זה אני עוזר לחומרים להתפשט מהר.

זה מקרה חירום וחייבים להציל את הרפתות ועם ישראל, במלוא גדולתו, כמו בתקופת קום המדינה. – נלחמים על עתיד המדינה.

כיום יש מנהלי רפתות ויש קיבוצים שאבדו את היקרים ומספר מטורף של חברים שנרצחו וזה לא קל. חלק עדיין בהלם ולא מעכלים.

האם מסוגלים לחזור ליישוב ולרפת – החקלאות זה הציונות?

בן גוריון שהיה מצביא אמר להתיישבות – אתם תתיישבו ואנחנו נדאג לכם לפרנסה. עם ההבטחה הזו שלחו את המרוקאים שהגיעו לשתולה ולדובב. נדאג לכם למכסות ביצים ותהיו בחזית – כך הדבר גם בעוטף עזה.

אם לא תהיה רפת, ממה יחיו בחלק מהיישובים 100 חברים וילדים נקטלו. גיסי עובד בזקא ואומר שאחרי המסיבה ברעים, היו מראות נוראיים של דע"ש ושואה.

לא נעזוב אף יישוב, אבל המדינה הפקירה אותם – הפוליטיקאים והצבא ללא קשר של ימין ושמאל – חטא היוהרה.

כיצד הגיבו מוסדות הענף

מועצת החלב לא ערוכה כלל לנושא החירום, כתבו כמה פוסטים…

זה ענף שמתנהל עצמאית לא תפקד לגמרי – אמרו שיש למועצה גנרטור, מכון חליבה נייד ולא היה כלום.. לא ערוכים למתקני מים, תפסו אותנו במערומינו.

היוזמות פרטיות ודווקא ההתאחדות, התעשתה די מהר והקימה חמל מאויש וכל אחד נרתם. גל ינאי, מיכאל קוטלר, פרץ שורק. ליאור יורד לשטח ורואה את הבעיות, יש תאומים בין הצבא לבין המתנדבים לתת למיכליות להיכנס ולמתנדבים להגיע לרפת.

יוני דמרי עוזר בתנועת המושבים היכולות מוגבלות כרגע יש בחורה שמתאמת פעולות בצפון ובודקים ציוד.

בצפון – בינתיים יש פעילות, יש מחסור בעובדים בדפנה, בודקים מה חסר גם ברמת המיגון. גם ברמת הגולן היו שתי נפילות, לא מאורגנים בצורה מספקת.

מיכלי מים – המשרד נתן מענקים וזה הלך ליישוב ופחות לרפת. גם היום המשרד לא מתפקד בכלום – יש פקידות נחמדות שאומרות לפונים שהם צודקים ובמקביל פותחים את הייבוא.

חייבים להבין שחקלאות זה ביטחון ושמירה על ביטחון המדינה, מעבר לביטחון המזון.

בן גוריון הבין את זה ובעשורים האחרונים מתנכרים להם.

האסון איחד את עם ישראל

הפוסט ביטחון ישראל הופקר לאורך השנים הופיע לראשונה ב-.