את החקלאות הביודינמית פגשתי לראשונה כשביקרתי את ניצן בכפר רפאל. גן הירק אותו טיפח היה מקסים והתוצרת הייתה נהדרת. "מעולם לא טעמתי כאלה ירקות ופירות", הודעתי לניצן אחרי שנתן לי לטעום מהתוצרת שלו. ביקשתי להכיר יותר מקרוב את החקלאות הביודינמית.

ספר לי קצת על עצמך..

במשך כשלושים שנה חייתי בכפר רפאל, ליד באר שבע, קהילה שמאמצת לחיקה אנשים מבוגרים עם צרכים מיוחדים. התפקיד העיקרי שלי היה "אב בית", אחראי על קבוצה של שבעה "חברים" (אנשים עם צרכים מיוחדים, כשארבעה מתוכם היו סיעודיים). חייתי שם עם המשפחה שלי ובמסגרת חיי שם עסקתי במהלך השנים בתפקידים נוספים כמו: אחריות על בתי מלאכה כמו מפעל לעיבוד מזון, נגרייה, מאפייה. כמו כן, עסקתי בניהול פרויקטים של בנייה, ברכש, וגם כקב"ט. בנוסף הייתי גם מקים שותף לביה"ס ולדורף בבאר שבע וכן פעיל בהוצאת ספרים קטנה לאור. לפני כשלוש עשרה שנים הקמתי מכוורת ביודינמית קטנה ולקחתי גם אחריות על גן הירק בשטח של כחמישה דונם בו גידלתי ירקות בגישה הביודינמית, לתצרוכת הכפר.

איך הגעת לעסוק בעבודה כזאת?

תמיד נמשכתי לעבודה עם אנשים עם צרכים מיוחדים. כשהייתי מדריך בבי"ס שדה הר מירון, לפני הצבא, יצא שהדרכתי נוער עם צרכים מיוחדים. התאהבתי בנוער זה ומישהו אמר לי שאני חייב לבקר בכפר רפאל. הצצתי ונפגעתי, נשארתי שם מעל שלושים שנה. במהלך השנים האלו גם למדתי בשוויץ, לימודי אנתרופוסופיה וחינוך מרפא, לימודים שנתנו לי גם את הבסיס לחקלאות הביודינמית. בשנת 94' חזרתי משוויץ ולקחתי אחריות על בית כפר רפאל.

איך הגעת לעסוק בחקלאות ביודינמית?

החקלאות תמיד הייתה קרובה לליבי. נולדתי בקיבוץ סאסא. אבי היה רכז פרדס במשך שנים רבות בבוסתן הגליל, וכבר בתור נער עבדתי אצלו בפרדס. בכל תחנה שהגעתי אליה בחיים תמיד גידלתי גינת ירק קטנה לצד גינת פרחים. התחלתי לעסוק בהשקפת העולם של החקלאות הביודינמית לפני כארבעים שנה באינטנסיביות רבה. בשנים האחרונות בשל מצב הקרקעות ההולך ומתדרדר ומצב המזון ההולך ומזין פחות ופחות, הבנתי שצריכה להינתן אלטרנטיבה ראויה. הכרתי את החקלאות הביודינמית, ונכנסתי אל המתודה שלה לפני כאחת עשרה שנה, בגן הירק.

תכף נחזור לצד הביודינמי, איך הגעת לפן הבריאותי?

בגיל העשרה הפכתי לצמחוני, באותה תקופה זה לא היה כל כך מקובל. התעמקתי בנושא התזונה ואף נפתחתי לתחומים פילוסופיים שונים. התעמקתי גם בבוטניקה, באסטרונומיה, באנטומיה, במיתולוגיה ובכל מיני תחומים רוחניים נוספים.

היו אנשים שהשפיעו עליך?

באותה תקופה, בגיל העשרה חייתי בכרמיאל, ועסקתי בריצה למרחקים ארוכים. היה לי מאמן בשם מוטי ליברמן שהשפיע עלי, הוא היה צמחוני ועסק גם בפילוסופיה. בגיל 17 הייתה לי חברה באמירים. אביה היה אנתרופוסוף ודרכו פגשתי את האנתרופוסופיה והחקלאות הביודינמית. בגיל זה הגעתי פעם ראשונה לביקור בהרדוף ושם שמעתי קצת יותר על החקלאות הביודינמית.

את מי הכרת בתקופה ההיא שהציג בפניך את החקלאות הביודינמית?

ציפורה רוזן מהרדוף. היה לה את הגן הירק היפה ביותר שראיתי בחיי. גן קטן שהערוגות בו היו עשויות כביד אומן. היה שם שילוב של ירקות, פרחים וצמחי תבלין ומרפא, תאווה לעיניים. הייתה לה יכולת מדהימה. עד היום כל פעם שאני פוגש אותה אני מפרגן לה.

תגיד, קראת את הספר של שלמה אילן – "הגן הפורה"?

בטח, חרשתי אותו, את יודעת שבספר יש שבעה מראי מקום ששלמה אילן מציין את החקלאות הביודינמית? הוא הכיר אותה.

"בזמנו, זה היה התנ"ך…" ספר לי עכשיו מה זה חקלאות ביודינמית?

החקלאות הביודינמית אינה רואה בקרקע משאב אותו אפשר לנצל. היא מתייחסת אל הקרקע באופן ישותי ורואה את הקשר שלה לכל הסביבה. מצד אחד, למה שמתפתח מעל פני הקרקע, כהתבטאות של פעילות 'הארצי'. כלומר, כל הפעילות המטאורולוגית, המשפיעה באמצעות המדיום המימי על התהוות הרקבובית (ההומוס). ומצד שני, למה שקיים מתחת לפני הקרקע כאיכות פנימית של כדור הארץ, הקשורה להתהוות הפלנטרית בקוסמוס ובאה לידי ביטוי באיכות האור והחום.

מצד אחד, פעילות 'הארצי' המפרה ומעודדת צמיחה וגדילה; ומצד שני, פעילות האור והחום המעצבת צורה והתומכת בהבשלה, באלמנט המזין, בתזונה.

החקלאות הביודינמית מנסה לתת את המענה הנכון לכל שלב בהתפתחות הצמח. את הצמח היא רואה כאחד עם ישות האדמה. לכן היא מנסה לחולל טרנספורמציה בקרקע, שתביא לה מרפא וחיים. לצורך כך אנו מיישמים פרפרטים (תכשירים) ביודינמים ייחודיים.

איך ראית את השילוב בין עבודת אדמה לאנשים?

עבודת אדמה כשעושים אותה באופן נכון, ללא רעלים, טובה לאדם מכל בחינה. עבודה האדמה מחזקת את הרצון. אנחנו לוקחים משימה וצריכים להשלים אותה עד הסוף. זוהי גם פעילות גופנית נהדרת. אנו גם מתעוררים לשתי תנועות אסטרונמיות חשובות: לסיבוב כדור הארץ סביב עצמו, הריתמוס היומי; ולריתמוס השנתי, סיבוב כדור הארץ סביב השמש, שמתבטא בחילופי עונות השנה. כשאדם מתחיל לחיות בהרמוניה עם הטבע, מה קורה בבוקר ומה קורה אחר הצהריים, מה מגדלים בחורף ומה מגדלים בקיץ, מתחילה להיווצר הרמוניה עם הסביבה. אם גם עובדים באופן פדגוגי נכון עם האנשים, זה יכול להוות ריפוי עבורם.

כל הכיוון האנתרופוסופי הוא כזה שלוקחים את המיומנויות השונות לריפוי. בגן הירק – מפעולות הקילטור, נשיאת מריצה, משימות פשוטות לכאורה לאנשים רגילים. איך חופרים, גם לדעת איזה צמחים לעשב ומה ההבדל בין כלי עבודה שונים ("תביא לי בבקשה מעדר ולא מגרפה"). גם ההתמודדות עם מזג האוויר מאתגרת ומחשלת.

השתמשת בעבודת האדמה ככלי טיפולי. אז בעצם עזבת את הכפר, את העבודה עם אנשים והתמסרת לעבודה חקלאית. כלומר היום פחות עוזר לאנשים, יותר עוזר לעולם, מה הוביל אותך לכך?

החיים הראו לי שצריך לעשות צעד חדש. בתחילת דרכי הביודינמית גזרתי על עצמי שתיקה. אמנם כבר יכולתי לראות את ההשפעה של היישומים הביודינמיים, אבל אמרתי לעצמי שעד שלא אפול ואדע איך לקום זה נשאר בגדר ידע ולא בגדר יכולת. הגיעו אליי אנשים שביקשו שאלמד אותם, או גם חוות שביקשו שאייעץ להם, אך סירבתי בנימוס. ואכן הגיע המשבר. בשל עבודה חד צדדית עם הפרפרטים, תקפו את גן הירק כל המזיקים האפשריים. כל העשים האפשריים כמו עש הטבק, אגרוטיס, הליוטיס, פרודניה ועוד, כנימות מסוגים שונים, ערצבים למכביר ועוד ועוד. זה היה מייאש. הייתי צריך ללמוד לחשוב את הקרקע מחדש. כשהשכלתי ללמוד איך לאזן את הקרקע באמצעים ביודינמיים תפסתי משהו וגן הירק עלה על פסים חדשים. התוצאות היו מרשימות מבחינת איזון בריאות הקרקע ובריאות הצומח. כמויות היבול, והטעמים היו מרשימים מאוד. יצא ששבע שנים שמרתי על שתיקה. אבל אז הבנתי את הנחיצות להנחיל את החקלאות הביודינמית בארץ.

אתה מזכיר כל הזמן את הפרפרטים. אתה יכול להרחיב בנושא?

אלו יישומים ביודינמיים שמפיקים אותם מצמחי מרפא ומגבישים, בתהליכים מורכבים שנמשכים בין חצי שנה לשנה ואף יותר מזה. מספיקות כמויות קטנות מאוד של פרפרטים לטיפול בשטחים גדולים. במובן מסוים ניתן להשוות שימוש בפרפרטים להומאופתיה. ככל שנדלל יותר את החומר, ההשפעה תהיה חזקה יותר. אפשר לראות בהם זרזים, או ממריצים של תהליכים ביולוגיים. התוצאות – עליה במערך המיקרובקטריאלי ושיפור בפרמטרים המזינים שבקרקע. שימוש נכון בפרפרטים איכותיים מביא לאיזון בחלקה, דבר שיבוא לידי ביטוי בבריאות הקרקע והצומח ובשפע יבול.

איפה אפשר למצוא את החקלאות הביודינמית בעולם?

החקלאות הביודינמית נפוצה בארצות מרכז אירופה, באוסטרליה, באמריקה ובארצות נוספות בעולם. באוסטרליה למשל היא מיושמת על שטחים גדולים של אלפי דונמים בהצלחה רבה. במרכז אירופה המותג "דמטר" של התוצרת הביודינמית נחשב לאחד המותגים המובחרים ביותר. באיטליה ובצרפת ארצות היין, היין הביודינמי מוערך מאוד. כורמים וייננים רבים מסבים את שטחם לביודינמי בשל הבצירים המעולים של הכרמים הביודינמיים וההצלחות הגדולות שקוצרים היינות הביודינמיים.

במה אתה עוסק היום?

אני מלמד את הסמינר המלא לחקלאות ביודינמית בהרדוף. סמינר תלת שנתי. אני מקיים גם קורסים והרצאות ברחבי הארץ. בנוסף אני מייעץ ומלווה חוות אורגניות שמעוניינות להסב את שטחן לחקלאות ביודינמית. כמו כן, יצרתי שיתוף פעולה עם קומפוסט שדה אליהו וייצרתי שם הומוס ביודינמי ייחודי. בקרוב אתחיל לשווק אותו באריזות קטנות לצרכן הקמעוני. בעתיד אני מקווה להגדיל את כמות הייצור כדי שיהיה זמין גם לחוות גדולות.

הפוסט ריאיון עם ניצן שפילמן – חקלאי, יוזם ויזם ביודינמי הופיע לראשונה ב-.

הי רועי, ספר לי קצת על עצמך..

"אני בן 44, נשוי לנעמי ויש לנו 4 ילדים, מתגורר במושב בית גמליאל ובן קיבוץ עלומים במקור. אני מנהל את גד"ש שקמה מספר שנים. בשקמה יש לנו כ-30,000 דונם כמעט כולם מרושתים, מתוכם כ- 2,000 דונם מטעים (1,300 דונם חוחובה, 700 דונם רימון ומטע צעיר של אבוקדו), תפו"א, גידולי תבלין – רוזמרין ופפריקה אורגניים, וכ-20,000 דונם פלחה (חיטה, שעורה וקטניות במחזור והשנה חזרנו לכותנה). למדתי תואר ראשון בקרקע ומים בפקולטה לחקלאות ותואר שני במינהל עסקים. בימים אלו אני משלים תואר שני נוסף במשפטים, בהתמחות בטכנולוגיה".

מפתיע.. יש לך שאיפות לעסוק בעריכת דין בעתיד?

"אני כרגע לא שם; עם תואר שני במשפטים גם לא ניתן לעסוק בעריכת דין, יש צורך להשלים את התואר הראשון. התחום מעניין אותי ותמיד עניין אותי וגם אני חושב שעבור מי שמצוי בעולם העסקי, זה משהו שמוסיף עוד ממד, שיש לך הבנה של המשמעות המשפטית בדברים שאתה עושה, זה עוד כלי לעבוד איתו".

האם זה משהו שמאפיין אותך, ללמוד ולצבור תארים?

"כן. אני כל החיים שלי לומד ומרחיב אופקים. גם כשזה לא היה לימודים אקדמיים, עשיתי קורס דירקטורים וקורס ניהול משא ומתן בטכניון. כל פעם שהרגשתי שחסר לי משהו, הלכתי להשלים את הדבר ולהרחיב את ארגז הכלים שלי".

מעניין, אז עשה קצת סדר, ספר מה עשית בשנים האחרונות.

"פחות או יותר ב-15 השנים האחרונות אני מנהל גד"ש. התחלתי כמנהל ענף בקיבוץ צרעה כ"ילד" צעיר וחסר ניסיון כבן 30. עד היום אני מודה להם מאוד על ההזדמנות שנתנו לי שם, כי באמת הייתי צעיר וידעתי מעט מאוד! הייתי שם 7 שנים, נהניתי מאוד ולמדתי המון בתפקיד, מהמנהלים שלי ומהאנשים שעבדו איתי שם. זו ההזדמנות שלמעשה פתחה לי את הדלת לעולם הזה של ניהול הגד"ש. לאחר 7 שנים, רציתי להמשיך ולהתפתח ועברתי לגד"ש גדול יותר, גד"ש אורן – שותפות גידולי שדה של אור הנר, ארז וכרמיה. זה למעשה היה תפקיד מנכ"ל ראשון עם כל המשמעויות של זה. ניהול של אגודה שיתופית, ניהול תזרים, דיווח לחבר מנהלים ועוד. גם שם למדתי המון. הייתי שם 5 שנים ולאחר מכן בחיפוש אחר אתגרים חדשים, הגעתי לכאן – לשקמה".

מדברייך עולה שיש לך דרך מיוחדת, שלך; שינויים, רצון להתפתח, חיפוש אתגרים.

"זה נכון, אני עובר תפקיד כל כמה שנים, למרות שזה משהו שהוא פחות מקובל בתחום. בכל אופן, זו הדרך שלי, אני בחרתי בה ואני שמח איתה, זה מה שמאפשר לי כל כמה שנים לפגוש אנשים חדשים ואתגרים חדשים. לזוז לדעתי זה טוב ונכון לארגון, וגם לי; אני לא רוצה להישאר במקום אחד הרבה שנים, כשאני מתחיל תפקיד ברור לי שזה לתקופה קצובה ולא עד הפנסיה. מה שעוד מאפיין את הדרך שלי זה הניסיון שאני מביא מארגונים שונים ובמקביל את ההשתדלות שלי להגיע עם היתרונות והחוזקות שלי, ובאמצעותם להביא את הארגון לשיפור וצמיחה, למקום טוב יותר".

אז איך אתה משפר את הארגון בו אתה נמצא?

"אני מזהה את החוזקות של הארגון וגם את המקומות בהם אנחנו פחות חזקים אבל עם פוטנציאל להשתפר ומשם אני מתחיל. שם אני שם את הדגש – להרים את המקומות עם הפוטנציאל לרוץ קדימה. ברגע שזה קורה, כשיש אחד שרץ קדימה, השאר מנסים להדביק ולהתיישר אתו. באופן טבעי זה מושך את הארגון למעלה לכיוון מצוינות ולכן אני משתדל להשקיע את המשאבים הניהוליים שלי במקומות האלו, לפחות בהתחלה. בהמשך אני מנסה למקסם את כל הנקודות האחרות שהן משלימות".

"בסוף, הכול מתחיל ונגמר באנשים וביכולות שלהם, הכול תלוי בצוות שמשיט את הספינה הזו! אני מאוד מאמין באנשים! אני אדם של אנשים, ברגע שיש את הצוות הנכון והרוח הנכונה אני מאמין שאפשר להצליח. חשוב שיהיו אנשים מסורים עם רצון להצליח אך במקביל מעבר למקצועיות חשוב לייצר רוח כזאת שהיא מעבר לזה. שיהיו אתגרים ודברים משותפים שידחפו אנשים לעשות מעבר למילוי התפקיד ו"לסמן וי" על החובות שלהם, אלא לעשות קצת מעבר. למשל, אם עכשיו זו עונה של מגדל אחר ואני יכול לעזור לו אז אני שם או אם יש פרויקט שאפשר לעבוד עליו יחד אז אנחנו שם. למדתי שהרבה פעמים המוטיבציה לזה מגיעה מטיולים משותפים, ארוחות משותפות, דברים שמחברים בין אנשים מעבר לעבודה".

"אני משתדל לייצר אחווה בין האנשים בצוות – שהיא מעבר ליומיום, מעבר לשוטף. זה הפתח לתהליכים חיוביים בארגון. ברגע שיש את החיבור הזה, מרגישים את היתרונות של עבודת הצוות – סך החלקים עולה על השלם".

איך עושים את זה מעשית?

"ישיבות צוות משותפות, פעילויות משותפות לצוות שהן מעבר לשעות העבודה והן יותר "פאן", לפתח את האנשים לכיוונים שהם לא נמצאים בהם באופן טבעי מה שמאפשר להם להתפתח אישית ומקצועית, אני משתדל לייצר שיתופי פעולה שהם לאו דווקא טריוויאליים בתוך הצוות – לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. אך בעיני זה משהו שהוא מאוד חשוב".

ואיך מתמודדים עם קשיים שעולים בתהליך?

"בכל הנושא של פיתוח צוות אני נעזר ביועץ חיצוני ובאנשים וחברים מהעבר שלי שאני מעריך את דעתם, אנשים מצרעה כמו אורי שמר ממנו למדתי הרבה ואת דעתו אני מעריך מאוד, אמנון זרקא ואמיר פרכטמן מגד"ש אורן שאיתם אני בקשר עד היום ולמדתי מהם המון לאורך הדרך. כשעולים נושאים כבדים שאני מתלבט לגביהם אני לא מתבייש להרים אליהם טלפון ולהגיע לשיחה על קפה. יש לי גם יועץ ארגוני, אמיר ידלין מחצרים, שאני עובד איתו בצורה שוטפת והוא נותן לי תמיכה מלאה כבר כמה שנים. האנשים האלו הם חלק מארגז הכלים הניהולי שלי, והם מלווים אותי בצמתים האלה".

מלבד אסטרטגיות בניהול הצוות, לאן אתה מכוון את הספינה הזו בשנים הקרובות?

"בשנים הקרובות אנחנו בעולם של סחורות, חיטה וגרעינים אחרים וכותנה ואנחנו בשקמה עושים את ההתאמות לזה. לא גידלנו כותנה כבר עשר שנים אבל השנה אנחנו נכנסים לזה. גם בחיטה – אם לקצור לגרעינים או לשחתות ותחמיצים, אני וצוות הפלחה שלי עושים כל הזמן הערכות לגבי מה ייתן לנו את התרומה הכי גבוהה לדונם או לקו"ב מים ואנחנו מנסים למקסם את הרווח מהגידולים האלה. אנחנו על קו הבצורת וגשם הוא לא דבר טריוויאלי באזור שלנו כך שאנחנו משקים פלחה בהיקפים הולכים וגדלים, צוות ההשקיה שלנו מקצועי מאוד והוא מפתח את היכולות האלו כשברקע ברור לנו שהמצב רק צפוי להחמיר. אנחנו צפויים להשקות כ-10,000 דונם של תבואות חורף בפרק זמן קצר וזה פרויקט שאפתני ולא טריוויאלי גם בקרב גד"שים בסביבה שלנו הסובלים מבעיות כמו שלנו".

בהחלט נשמע פרויקט מורכב ושאפתני, הוא מחייב מקורות מים מתאימים.

"יש לנו מקורות מים שפירים ומי שפד"ן, בנוסף התחברנו לקולחי שוקת לפני כמה שנים ולמאגר קולחי רהט, יחד הם מספקים את צרכי השטחים שלנו באזורים השונים. המקורות השונים משמשים את מכלול הגידולים שלנו כשיתרות מים כל שנה הולכים להשקיית החיטה".

איך אתה רואה את התחום מתפתח בשנים הבאות?

"כיוון מעניין הוא שיתוף פעולה עם העולם התעשייתי, שיכול לתת בסיס יותר ודאי ופחות חשוף לשינויים ותנודות כמו שוקי הירקות שעולים ויורדים. שת"פ כזה מאפשר תכנון קדימה, לקוחות שיודעים מה הם רוצים הרבה מראש והזמנות מוקדמות. גם מוצר יבש עם חיי מדף הוא יתרון בעולם שלנו.

"בנוסף אנחנו מבינים שלהישאר ברמת המגדל זה בעייתי ואנחנו שואפים ופועלים להתקדם בשרשרת הייצור ולקחת עוד חוליות, כדי לעלות בשרשרת הערך".

האם תמליץ לילדיך לעסוק בחקלאות?

אני נדבקתי בחיידק בגיל צעיר מאוד, אבא שלי פלח וגדלתי על ברכיו. תמיד הייתי מחובר לחקלאות, כילד בקיבוץ עבדתי בחקלאות, גם לפני ואחרי צבא. היה לי ברור שחקלאות היא חלק ממני, לא היה לי לאן לברוח. אני חושב שזה מקצוע נהדר ויש בו ערכים רבים מעבר לפרנסה. אני אוהב מאוד חקלאות, ואם ילדיי ישאלו את דעתי, אני בהחלט אשמח שהם יהיו חלק מהעולם הזה.

הפוסט ריאיון עם רועי קנדל, מנכ"ל "שקמה גידולי שדה" – גד"ש משמר הנגב ובית קמה הופיע לראשונה ב-.

את גיא ונדב כהן ממושב לכיש אני מכירה כבר יותר מעשור. כשנפגשנו לראשונה הכרתי שני אחים שונים האחד מהשני שחזרו לא מכבר אל המשק ממקומות אחרים, אך כבר אז נראו כשותפים מלאים ונלהבים לחזון מרשים אחד! עשור ומחצה אחר כך, נראה שהחזון המקורי הוגשם ומהווה בסיס לחלומות חדשים ומרגשים.. הם מגדלים יחד במשק משפחתי צומח, כ-100 דונם של ענבי בוטיק למאכל, זנים מיוחדים, טעימים ואיכותיים ביותר.

הי גיא, ספר קצת על המשק..

"את המשק הקימו הוריי, מרדכי ושושנה כהן, שהגיעו למושב מקיבוץ עמיעד. אבי עבד שנים רבות כבוקר בענף הבקר ורצה להקים משק חקלאי משפחתי עצמאי. הוא שמע שמושב לכיש קולט משפחות וכך הגיעו הוריי אל המושב. תחילה אבא שלי עבד כאחראי על הבקר במושב ועם הזמן נכנס לענפי הצומח. אבא היה איש מיוחד, שילוב של איש רוח חובב אומנות ומוסיקה ואיש עבודה מסור וקפדן שאהב וידע לעשות מצוין דברים בעצמו אך פחות לנהל עובדים ולשווק. הוא גידל אפרסקים, הדרים שונים: אשכוליות, אורטניק ומינאולה ולבסוף גם ענבים. כשהיינו ילדים אבא גידל גם כבשים, זה ענף שאבא שלי אהב מאוד אך דרש התמסרות מוחלטת מה שהפך אותו לאינטנסיבי במיוחד לאדם אחד. אני זוכר שכילד הייתי מתעורר בבוקר וממלא את השקתות של הכבשים או משחק עם הטלאים הקטנים – זו הייתה חוויה טובה.

"במהלך השנים ועם הכניסה למשבר הקיבוצים והמושבים בשנות השמונים, גם המשק שלנו נקלע לקשיים כלכליים גדולים. אחרי הצבא בעוד המשק שרוי בקשיים, אבא שלי ביקש שאחזור למשק לעזור, עבדנו קשה כמיטב יכולתנו אך הקשיים היו עצומים ונאלצנו לקבל החלטה לחדול מפעילות ולהשכיר לתקופה את המשק. בזמן הזה אבא שלי לקח את איגום הכלים של המושב ואני פניתי לכיוונים אחרים: למדתי קצת, השלמתי בגרויות, למדתי לתעודת הנדסאי והתחלתי לעבוד בתחום ההכשרה שלי. עבדתי באינטל שמונה עשרה שנים אבל כל הזמן רציתי את הדבר הזה, רציתי לחזור אל המשק".

אם רצית כל הזמן, מדוע לא חזרת קודם?

"רציתי מאוד אבל לא הייתי בשל לכך. בשלב מסוים החלטתי שהגיע הזמן וביקשתי מאבא שלי לחזור אל המשק".

איך זה קרה?

"בגלל חוויות העבר, זה היה מורכב וקשה מאוד, והייתי צריך לשכנע ולרצות את אבא שלי שהסכים לבסוף לאפשר לנו לנסות ולגדל כ- 20 דונם כרם. קיבלנו את החלקה הגרועה ביותר במשק. במקביל לעבודה שלי באינטל, התחלתי לעבוד במשק ואז גם נדב אחי חזר ללכיש מתל אביב והצטרף אלי".

נדב, מדוע ואיך חזרת אתה למשק?

"עזבתי את מושב לכיש בגיל שבע עשרה אחרי שכילד צעיר גיליתי את תל אביב. הגענו לעיר הגדולה לראות את המזרקה החדשה של אגם בכיכר דיזנגוף וגם ביקרנו בדיזינגוף סנטר ואני זוכר שממש "נפתחו לי העיניים", הבנתי ש"לשם אני שייך" וכשבגרתי מספיק עזבתי את לכיש. עבדתי שנים כאיש תאורה וסאונד בתיאטרון ובלהקות מחול ואהבתי מאוד את העשייה הזו.

"כעשרים שנים לא גרתי במושב, אך למרות זאת כל הזמן הזה נשארתי מחובר למקום! כשהייתי בהודו קראתי את ה"דף לחבר" וכשגרתי בתל אביב ושאלו אותי מאיפה אני, עניתי תמיד מלכיש וגר בתל אביב – כל הזמן ידעתי בדיוק מה קורה בלכיש. הייתי צריך לצאת ולראות עולם אבל היה לי ברור שכשארצה להקים משפחה ולגדל ילדים, אחזור הביתה". כשהתקשרו אלי ואמרו לי שחזרנו למשק, החלטתי שאני חוזר".

גם אתה רצית לעסוק בחקלאות כל הזמן?

"בתור ילד לא אהבתי את המשק החקלאי, לא הייתי מחובר בכלל. זה היה נראה לי לא הגיוני לעמוד פה בסככה, באמצע אוגוסט למיין ולארוז ענבים. אני רק חיפשתי לברוח. הקשר האחרון שלי לחקלאות לפני שעזבתי היה כשעבדתי כמלגזן בשיווק של הקואופרטיב, אבל כשחזרתי – זה היה כמו כפפה ליד, כאילו מעולם לא עזבתי את המשק. נולדתי לתוך זה וגדלתי עם זה וזה פתאום היה הדבר הכי טבעי בעולם".

שניכם שבתם למשק מעיסוקים אחרים לגמרי וחידשתם את פעילותו אחרי שנים. נדב גם עזב מקום אחר, איך הסתדרתם?

גיא: "ההתחלה הייתה קשה, נדב ואני התחלנו לעבוד יחד עם אבא שלי ואחותי סמדר ובלי פועלים בכלל. כשהיינו צריכים תגבור, נסעתי לקריית גת לשכונות פועלים כדי לחלק פליירים ולגייס עובדים. לא היו לנו תאילנדים, היינו קטנים מכדי להחזיק פועלים קבועים למשך כל השנה וגם לא הבנו איך בכלל עובדת כל המערכת הזו".

נדב: "היה קשה. בשנים הראשונות עברנו מכות קשות וגם לא הגענו עם כסף "להפסיד". קודם כל הקואופרטיב פה שלא עזר עם כסף אבל עצם זה שהוא עושה הכול כדי שתביא את הפרי האיכותי ביותר לשיווק, מטפל באופן מרוכז בשיווק ועובד מול הסוחרים, זה מאפשר לך להיות חקלאי ולא להתעסק בדברים אחרים מסביב. כאן יש לנו את האפשרות להתעסק במה שאנחנו אוהבים, בלגדל ולא להיות סוחרים. יש כאן גם אגרונומים ואנשי מקצוע מצוינים וקהילה שלמה של חקלאים שמצד אחד בתחרות פנימית מי מביא את הענבים היפים והאיכותיים ביותר לשיווק אך במסגרת קואופרטיבית. בה ברגע שהתוצרת עולה על המשאית היא מייצגת את כולנו, כך שהאינטרס הכללי המשותף לפרי הממותג, בסטנדרטים גבוהים, עולה על התחרות הפנימית".

ואיך היה לחדש משק משפחתי עם אחיך? לא תמיד פשוט לערב עסקים ומשפחה.

גיא: "זה היה תהליך מורכב של היכרות האחד את השני. לפני כן כמעט ולא הכרנו, יש ביננו הבדל של שמונה שנים, כך כשנדב נולד הייתי בבית ספר, כשהוא גדל מספיק כבר הייתי בצבא וכשהשתחררתי נדב כבר היה בתל אביב. לא בילינו יותר מדי זמן יחד. כל הסיפור שלנו היה סוג של "נישואין מאולצים", כל אחד משך לכיוון שלו וחשב שהוא מבין ויודע טוב יותר, אך היינו מחויבים להצלחת המשק ועם הזמן למדנו להכיר ולהשלים אחד את השני.

"בהתחלה היינו מתווכחים על שטויות, ממש על כלום, ועם הזמן למדנו לוותר אחד לשני בדברים הלא חשובים ולעמוד על דעתנו בדברים המהותיים לנו, ובמקביל להעמידם במבחן המציאות. שנינו זרמנו עם מה שאפשר ועמדנו על מה שחשוב לנו. לאחר כמה שנים באופן טבעי כל אחד בחר והתמקד בתחום שהיה קרוב אליו, בנישה שלו – ולמזלנו, החלוקה הזו הייתה טבעית. למדנו גם לדבר אחד עם השני על הכול! כל דבר שמפריע, להקשיב אחד לשני ולהחליט יחד. למדנו גם לתת לכל אחד את הבמה שלו, זה אומנם לקח זמן אבל היום העבודה המשותפת נוחה לנו מאוד. אנחנו גם יודעים להשלים ולגבות אחד את השני באופן טבעי".

נדב: "עבדנו יחד וחטפנו מכות קשות והפסדים. הבת הבכורה שלי נולדה ולא נשאר כסף לחלב אז הלכתי לעבוד בניהול משק גדול במושב. זה היה בית ספר מצוין. שלוש שנים של מחקר מעמיק ומועיל בהבנת שורה של תרבויות שונות וניהול צוותי עובדים. למדתי המון על השקיה ודישון, הגנת הצומח ועוד. במשך שנים לא הבנתי את הגפנים והיום אני נכנס לכרם, מדבר עם הגפנים ויש הבנה. אני מכיר כל אשכול וכל גרגר בכרם ויכול לאבחן בעיות רק מהקשבה למשאבת דשן או מהיכרות עם מערכת הטפטוף בכל חלקה.

"ברמה האישית אנחנו משפחה של סוליסטים, כל אחד הוא עולם ומלואו, לכל אחד יש את הדרך שלו, אנחנו שונים מאוד מאוד אבל עברנו תהליך ארוך של להכיר אחד את השני. היום אנחנו כבר לא צריכים לדבר, אנחנו מאזנים אחד את השני, רואים אחד את השני ויודעים למלא את הווקום שהשני השאיר. אין ספק שעברנו תהליך אדיר, ההבנה שאנחנו כאן יחד ועושים את זה טוב ביחד, אין לה תחליף".

נשמע שצלחתם את האתגר הגדול של הקמה וניהול משק משפחתי יחד, מהי חלוקת התחומים ביניכם?

"נדב אחראי על תחום ההשקיה והדישון, הגנת הצומח וכל הריסוסים. אני עוסק בכל העבודה האגרוטכנית בכרם מגיזום ועד בציר וניהול של צוות העובדים. את האסטרטגיה של המשק אנחנו קובעים יחד, בכל שנה אנחנו עושים ישיבה בנושא מה לשתול, מתי, מה כדאי. פגישה אסטרטגית כזו".

בואו נחזור רגע אחורה. גדלתם במשק חקלאי בקשיים, שהתאמץ מאוד להצליח אך חדל לתקופה, כל אחד מכם פנה והתפתח לכיוונים אחרים. מה משך אתכם לחדש את המשק, לחזור ולעשות חקלאות?

גיא: "זה היה למעשה סוג של תיקון. החלום הגדול שלי היה להפוך את הקערה על פיה! לשנות את המצב עבורי ועבור המשפחה שלי. הקשיים שחוויתי גרמו לי לרצות להיות הטוב ביותר! משם שאבתי המון מוטיבציה, לקחתי אחריות והיה לי חשוב לסלול דרך חדשה ועצמאית להצלחה של המשק שלנו! אחד מהעקרונות המרכזיים היה להיות אחר מכולם, פחות להסתכל על מגדלים אחרים כדוגמא אלא להפוך לדוגמא עבור כולם!".

נדב: "אני חי את רומן רוסי ואת קול "הזקן הזועם" והעובדה שחזרנו למשק, לכלום, והצלחנו בזמן קצר יחסית להתפתח ולהפוך למשק בוטיק עם הענבים הכי טובים והכי איכותיים שיש – זה הדרייב שלי".

מה עשיתם, מעשית?

"היה לנו חשוב לעבוד מסודר, עם פרוטוקולי עבודה שמאפשרים התייחסות אינדיבידואלית לכל גפן וחלקה במשק. אנחנו חלק מקואופרטיב מצליח המספק תמיכה רבה גם בתחום הגידול. עם זאת רצינו לדעת בכל זמן מה המצב בחלקות שלנו ולעבוד בדיוק גבוה יותר, אז התחלנו לעבוד עם מדריכים ואנשי מקצוע נוספים. בחרנו אנשי מקצוע מצוינים ואנחנו קשובים להמלצותיהם בלי ל"התחכם" ולעגל פינות.

"התחלנו גם לבצע בדיקות קרקע ועלים על בסיס קבוע כך שהפעולות האגרוטכניות הותאמו באופן מדויק לכרמים שלנו ולא לממוצע או להמלצות הכלליות של הכרמים בקואופרטיב. למעשה שיפור אוסף של "דברים קטנים" איפשר למשק שלנו לבלוט מעל מגדלים אחרים שמקפידים פחות בדברים האלו, ולהשיג יתרון יחסי שהפך את הענבים שלנו לאיכותיים ביותר.

"אנחנו מתחילים לטפל בכרם מוקדם מאוד בעונה, משקיעים המון בפעולות השונות בכרם כמו ה"טיפול הירוק", "דילול האשכולות", "הורדת עלים", והתאמת חומרי הזנה והדברה לכל חלקה בלי לחסוך. הביצוע מאוד קפדני וכל פרט ופרט נשקל ומושקע מאוד. זה גם מתבטא בסוף בהשקעה כלכלית גבוהה יותר לדונם. בנוסף, אנחנו עובדים הרבה בשדה, מדגימים לפועלים בדיוק רב כל הזמן מה ואיך לעשות ומבקרים את פעולתם".

מה התוכניות לעתיד?

גיא: "הענף משתנה וגורמים נוספים נכנסים אליו, אנחנו חלק מקואופרטיב ומותג מקומיים ושורשיים עם זנים מיוחדים וטעימים מאוד, ותהליכי ייצור מבוקרים ומוקפדים שתורמים מאוד ליכולת ההתמודדות גם עם שינויים כאלה, אבל, התחרות הגדלה מחייבת אותנו להגדיל את המשק וכן להקפדה יתרה על פרוטוקולי הגידול לייצור התוצרת האיכותית ביותר.

"אנחנו עסק משפחתי, הגשמה של צוואתו של אבא שלנו. השאיפה היא להמשיך להיות משק שהוא עוגן משפחתי, משק לגידול ענבי מאכל גדול ככל האפשר אך בגבול שיאפשר לשמור על איכויות הבוטיק. נמשיך להשקיע את המקסימום בכל שלבי התהליך גם אם זה יתבטא בפחות משקל על השיח כדי להגיע לאיכויות הגבוהות ביותר".

ולסיום, אם אבא שלכם היה כאן היום, מה הוא היה אומר על המשק?

נדב: " או אה.. עוד בחייו זו הייתה הגשמה של חלום. התחלנו עם עשרים דונם שלקחנו חזרה והתקדמנו בהדרגה. כמה שנים טובות לפני גיל שמונים וחמש של אבא התחלנו לשנטע, לעקור ולשתול. אמרתי לאבא כשתגיע לגיל שמונים וחמש, אתה תנטע את הגפן שתמלא את המשק! כשאבא הגיע לגיל הזה, שמרנו שתי גפנים כי זה היה יום ההולדת שלו וגם יום הנישואין של הוריי ושניהם נטעו יחד שתי גפנים ליום הולדתו ולחמישים וחמש שנות הנישואין של הוריי.

"בשנים האחרונות לחייו אבא פרח, היום אני רגוע מאוד כי אני חושב שהוא הלך כשהוא הבין שהתחברנו. הכל בסדר, המשק משגשג והוא יכול להשאיר אותנו לבד. עברנו תהליך ארוך ומיוחד ובסופו של דבר קיבלנו המון כלים מההורים שלנו להתמודד יחד עם מצבים לא פשוטים, להתרומם ולהצליח!"

"מצד אחד כל אחד מאיתנו סוליסט אבל עדיין אנחנו מן שבט כזה. סוליסטים בתוך שבט, אבל ניתן ונעשה הכול למען השני.

הפוסט ריאיון עם גיא ונדב (נדי) כהן – משק האחים כהן, מושב לכיש הופיע לראשונה ב-.