בשבוע שעבר ישבתי לשיחה קלילה עם טל שיינברום, יו"ר הוועד המוניציפאלי של מושב מי עמי. זה היה ערב אביבי אבל כמו תמיד במי עמי, רוח קרירה נשבה על ההר וברקע נשמע קולו של המואזין מאחד המסגדים באום אל פאחם השכנה. בין כוס תה אחת לשנייה טל סיפר לי על ההרחבה הצפויה לקום בקרוב במי עמי ועל היוזמה, שהוא היה הרוח הגבית מאחוריה, לרשת את המושב בתשתית אינטרנט של סיבים אופטיים. 

שיינברום, בן 37, גדל במי עמי. בהמשך, אחרי הצבא עזב את המושב ועבר לגור בבאר שבע למשך לימודיו וגם גר כעשור במרכז תל אביב. לפני כחצי שנה הוא חזר עם אשתו, רוני, ושני ילדיו, נגב ויובל, לגור במושב ומיד גם נבחר ליו"ר הוועד המוניציפאלי.  

מי עמי, המוגדר כיום מושב שיתופי, מקיים שתי סוגי אגודות. אגודה חקלאית, לה יש ועד משלה מקרב תושבי המושב החברים באגש"ח, ואגודה מוניציפלית הכוללת את כל התושבים ולה יש גם ועד משלה. הועד המוניציפלי מתעסק מטבעו יותר בחיי היום-יום של התושבים, בכל מה שקשור בתחומי החינוך, הבטחון, קהילה, תרבות, בריכה וכיוצא בזה.  

הרחבה, קהילה ומה שביניהם 

ההרחבה המתוכננת במי עמי היא פרויקט שעובדים עליו במרץ כבר זמן רב.  

טל מספר: "לאחרונה שיווקנו את המגרשים ופרסמנו והגיעו משפחות. אנחנו עדיין בתהליך של עבודה עם כל המועמדים שהגישו כדי לעבור את כל האבחונים והוועדות, כמו שנהוג בישובים מהסוג שלנו. צריך להבין שמי עמי הוא מושב שיתופי, בשונה קצת ממושב רגיל, זה איפשהו בין מושב לקיבוץ… עדיין אנחנו פתוחים לקבלה של משפחות נוספות ואפשר לפנות למזכירות, אבל בגדול כבר פרסמנו, יש כבר מחיר. הטרקטורים אמורים לעלות על הקרקע לפיתוח לקראת סוף השנה ואפשר יהיה להתחיל לבנות בתים, לפי הצפי, בסוף 2023." 

ההרחבה המתוכננת כוללת בשלב הראשון כ-30 מגרשים. מתוכם 10 מגרשים לבנים חוזרים, שההרשמה אליהם כבר נסגרה ועוד 20 מגרשים. לבניית ההרחבה יש, כאמור, מספר שלבים, כאשר בסופם מדובר על בנייה של כ-140 מגרשים: "המושב יכפיל את הגודל שלו ואפילו יותר," מסביר טל. "היום יש סדר גודל של 100 או 110 משפחות ויהיו עוד 140 משפחות בהרחבה הזאת ובתב"א של מי עמי יש אפילו יותר." 

לפי מה שמספר שיינברום, קהילת התושבים במי עמי שמחה לקראת ההרחבה, אם כי ברור לכולם שזה צעד גדול ושינוי משמעותי והדאגה העיקרית היא איך עושים את זה באופן הדרגתי ונכון: "צריך להבין שיש לזה משמעות גדולה עבור הקהילה. גם אתגרים וגם הזדמנויות.  

"ההזדמנויות הן ברורות, זה להביא לפה משפחות צעירות וילדים למערכות חינוך, זה לערבב פה קצת את הקלפים מחדש. מבחינת האתגרים אנחנו באמת צריכים לראות שאנחנו עושים את זה בצורה מדורגת, שלא מזעזעים יותר מידי את הקהילה ואת התמהיל שנוצר פה, שמגיעים אנשים שבאמת מתאימים לאופי של המקום. ואני באמת חושב שכולם רוצים שזה יקרה כבר, מתעסקים בזה כל כך הרבה שנים. מעורבים פה גם החברים הוותיקים, שמבינים שהם הולכים לוותר על אחוזים בנכסים הכלכליים שלהם ועדיין מוכנים לוותר כדי שהמקום הזה יפרח." 

גילוי נאות, אני בעצמי תושבת מי עמי וכאחת כזו מכירה היטב את רוח המקום. אולי בגלל המיקום שלו, שמחד, מרוחק מהרבה ישובים ומאידך, קרוב מאוד לאום אל פחם ולכפרים הערביים שסביב. ואולי בגלל שמדובר במושב קטן, נראה כי נוצרה סביב מי עמי איזושהי בועה, במובן החיובי של המילה, המקיימת בתוכה אווירת חיים מאוד ברורה ומורגשת. גם כאשר אני ומשפחתי נכנסנו לכאן בפעמים הראשונות עוד כאורחים יכולנו להרגיש את זה באוויר.  

לכן האתגר של לשלב בקהילת המושב עוד משפחות דורש תשומת לב יתרה: "אנחנו מכירים את האתגר הזה ואנחנו עובדים עליו, מה שנקרא," מפרט טל. "בכלל, בשלב ראשון אנחנו מדברים על 30 מגרשים שמתוכם עשר משפחות יהיו של בני ובנות המקום, אנשים שכבר מכירים. גם ב-20 הנוספות יש משפחות שכבר גרות פה בשכירות ורוצות לבנות בית בהרחבה, כך שהם חלק מהדבר הזה. ולגבי השאר נצטרך באמת לבחור אנשים שיתאימו למרקם, גם בשבילם וגם בשביל מי שחי פה חשוב שזה ידבר אותה שפה." 

מבחינת גודל ומחיר, בהרחבה מדובר על מגרשים של 650 מ"ר והעלות היא בסדר גודל של כמעט 900,000 ₪, הכוללת את פיתוח השכונה ואת החברות באגודה החקלאית, אליה מחויבים הרוכשים להצטרף.  

פריפריה במרכז  

מצד אחד, אם תשאלו את טל הוא יגיד לכם שמי עמי זה יחסית במרכז הארץ: "אם נשים בצד את הפקקים, מה שמשתנה משעה לשעה, ממי עמי לתל אביב זה שעה נסיעה," הוא אומר. "אתה לא בערבה ולא ברמת הגולן ורוב הדברים פה נגישים."  

מצד שני, אם מישהו מתעניין במגורים במי עמי אבל עובד במרכז הארץ, טל יענה לו אחרת: "אם מישהו שואל אותי לגבי עבודה במרכז אני אומר לו שאם הוא נוסע כל יום לעבודה אז שלא יבוא לפה. כלומר, אל תבוא לשום מקום שהוא, לצורך העניין, כמו כל יישובי המועצה או עמק יזרעאל וצפונה. זה לא ריאלי, לפחות לא בסטנדרטים שלי. אני נוסע לעבודה במרכז פעמיים בשבוע ואני מבזבז בכל יום כזה כשלוש-ארבע שעות בכביש אבל בגלל שזה רק פעמיים בשבוע זה עוד איכשהו סביר." 

השכנות לאום אל פחם 

עוד משהו ששואלים את טל מתעניינים בהרחבה הוא לגבי השכנות לאום אל פחם, שחלק משכונותיה נמצאות ממש מעבר לכביש המוביל למי עמי, ובכלל הנסיעה אל המושב חולפת ליד מספר כניסות לעיר: "לגבי הפחד, דבר ראשון אי אפשר להתווכח עם זה, יש פה תקופות יותר נעימות ופחות נעימות. ספציפית במי עמי אנחנו חיים פה בתוך איזושהי בועה. פה בתוך הבועה יחסית שקט ורגוע. אמנם אנחנו שומעים את המואזין ואת היריות בחתונות אבל בתוך הישוב מאוד מוגן. הבן שלי בן 4 והוא הולך לסבתא לבד מרחק של מאות מטרים, בלי שאני רואה אותו ואני יודע שהוא יהיה בסדר. בגלל שאנחנו מבודדים כזה וחיים בתוך מעיין בועה כזאת – נשארו פה כל מיני אלמנטים שפעם היו במקומות אחרים והיום כבר לא קיימים. למשל, שהילדים מסתובבים לבד בגיל צעיר ואתה יודע שאפשר להיות רגוע ושיהיה בסדר ואם נכנסים למישהו הביתה כולם יודעים של מי הילד." 

להתחדש גם בסיבים אופטיים 

מלבד תהליך בניית ההרחבה, הנמצא כאמור בתנופה תכנונית ושיווקית, תהליך התחדשות נוסף שאמור להתחיל בקרוב הוא מבצע הנחת סיבים אופטיים ברחבי המושב. תהליך פרישת הסיבים האופטיים ברחבי הארץ זה תהליך שהחל לצבור תאוצה בשנה-שנתיים האחרונות ומשרד התקשורת מקדם הנחת סיבים אופטיים בפריפריה בדרכים שונות, כמו מתן תמריצים כלכליים לחברות שיניחו רשת סיבים בישובים קטנים ופריפריים.  

טל, שבאופן אישי הוביל את המהלך של הכנסת המושב לרשימת הישובים שיונחו בהם סיבים בקרוב, מפרט קצת יותר: "בזק הגיעה עם התשתית שלה על פי חוק לכל הישובים בארץ עד שער הישוב. בתוך הישובים היא לא פרשה את תשתית הסיבים כי זה לא השתלם לה. העלויות מאוד גבוהות ובישוב כמו מי עמי שמונה 100 משפחות זה לא השתלם. במסגרת כל השינויים שמשרד התקשורת ושר התקשורת יועז הנדל מובילים, הם תמרצו ספקים להגיע גם לישובים הקטנים ולפריפריה." 

בנוסף לתמריצים אלו גם המועצות האזוריות התאגדו והוציאו מכרז לספקים שייקחו את כל הישובים במועצות ויניחו בהם תשתית. "כרגע אנחנו במצב בו יש כבר התקשרות עם חברת תקשורת מסוימת אבל היא מחכה למפות מבזק, כדי להבין מהן התשתיות הקיימות במי עמי. בזק מחויבת להעביר לחברה את הנתונים האלה תוך X ימים וכמובן שהיא לא מעבירה את זה קודם. הם מושכים את הזמן כמה שהם יכולים עד הרגע האחרון כי הם לא רוצים תחרות, אז בינתיים אנחנו מחכים. אחרי שזה יעבור אליהם – החברה החדשה תבנה תוכנית לפרישה של התשתית כאן במושב, אנחנו נאשר אותה ואז כל תושב יוכל לבחור אם הוא מצטרף או לא לתשתית של הסיב האופטי." 

הובלת המהלך של הכנסת מי עמי לרשימת הישובים בהם תונח בקרוב תשתית נעשתה על ידי שיינברום אפילו עוד טרם כניסתו לתפקיד בוועד. הוא ראה פרסום בנושא ששלחה המועצה האזורית, נכנס להרצאה בנושא שנערכה בזום ומשם זה התגלגל במהרה: "בשמונה בערב אמרו שמי שיגיש רשימה של 100 תושבים או 70% מהישוב נכנס לתור של הישובים במועצה מול הספק. אני פרסמתי פוסט בפייסבוק של המושב ויצאו כל מיני הודעות והנעתי אנשים שיניעו אנשים אחרים. ובשמונה בוקר, 12 שעות אחרי שישנו ברובן, כבר היתה לי רשימה של 70% מהמושב. בשמונה בבוקר הגשתי את הרשימה למועצה ונכנסנו לזה. מאז כבר עברו כמה חודשים, כי זה תהליך שלוקח זמן, אבל אנחנו בדרך."  

אז אם הכל יעבוד כשורה אז בעוד כ-3 חודשים יהיו סיבים אופטיים במי עמי.  

אז זה מרכז או פריפריה? 

לפני כשבוע ביקר שר התקשורת, יועז הנדל, במי עמי. לפי מה שסיפר שר התקשורת במפגש, כיום המצב הוא כבר הרבה יותר טוב והרבה ספקים מעוניינים לרשת את הישובים הקטנים ולא חייבים להיכנס תחת המטריה של המועצות האזוריות. זה בזכות כל מיני תמריצים שמשרד התקשורת מעניק, כאמור, לספקים, על מנת לסייע לישובים הקטנים "לשבור את המחסום הזה," כפי שאומר את זה שיינברום, שנכח כמובן במפגש עם השר.  

חלק מביקורו של השר הנדל במי עמי כלל גם שיחה פתוחה עם התושבים בנושא ההרחבה, ואיך המדינה עוזרת למי עמי להתפתח. "זה לא כל כך קורה," מוסיף טל. "המדינה לא ממש נמצאת פה בשבילנו במובן הזה. מבחינת מפות העדיפות הלאומית אנחנו מוגדרים כמרכז הארץ, למרות שזה ואדי ערה ולמרות כל האתגרים והמיקום. יש את כל מה שמעבר לקו הירוק, יש נגב, יש גליל – אבל הם לא יודעים להתייחס נקודתית לישובים שנמצאים באתגר אובייקטיבי, שכל בן אדם ברחוב גם יגיד שזה לא מקום רגיל, וזה מתבטא בפחות תקציבים, עלויות קרקע יותר גבוהות ועוד." 

הפוסט אז זה פריפריה או מרכז הארץ? הופיע לראשונה ב-.

החיים שלנו ברובם כוללים סוג של שגרה נוחה: בית, ילדים, חיות מחמד, עבודה הנחשבת מספקת, ואסופת חברים וחפצים שעושים לנו טוב. כולנו דואגים לשמור על חיים נורמטיביים. אם יש קשיים – אנחנו יודעים בדרך כלל כיצד לפתור אותם. אבל על קו התפר בין חופש ונורמטיביות, יש בישראל לא מעט אנשים שלא הצליחו לפתור את המשוואה לחיים נוחים. זה מתחיל בקלפים גרועים שחולקו להם כשנולדו, ממשיך אל טראומות ילדות, ניצול או פשוט חוסר מזל – כאשר כל אלה מובילים את אותם אנשים למצבים קשים במיוחד מהם מאד קשה לקום או להתאושש. מצבים של סכנת חיים, עבודה בזנות, שימוש קשה בסמים ופשיעה.  

הצד האפל של החיים נחשף במלוא "הדרו" עם תמונות מדאיגות אך חשובות המוצגות בסדרה "אסירות" המשודרת ב'כאן 11'.

'אסירות' היא סדרה בת שלושה פרקים אשר זכתה בפרס פורום היוצרים הדוקומנטריים. את הסדרה יצרה, צילמה וביימה אביגיל שפרבר. שפרבר היא אחת היוצרות החשובות בנישת הדוקו הישראלית, והיא מתמקדת בדרך כלל בסרטיה באנשים שחיים בשולי החברה או בקבוצות מיעוט.

מול המצלמה בפנים גלויות

סדרת הדוקו "אסירות" מספרת את סיפורן של ארבע נשים: נטלי היושבת בכלא על הריגת האיש שאנס אותה, מלכה וטינה היושבות על עברות סמים, ואסמא היושבת על עברות תעבורה. ארבע הנשים בסדרה נחשפות מול המצלמה בפנים גלויות ללא מחסומים, תוך שהן מדברות בפתיחות על חייהן ומספרות אודות ההתמודדות שלהן עם החיים בכלא ומחוץ לו, כשהמצלמה מלווה אותן מאחורי הסורגים, בשחרור, בחלומות לשיקום, וגם ברגעים הקשים שהן חוזרות לעולמן הישן. 

'אסירות' היא דרמה דוקומנטרית הכרחית עבור מי שחייו נוחים, רק כדי שניתן יהיה להעריך את חיי השגרה המבורכת. בין היתר היא תנפץ סטיגמות לגבי הדמות שעוברות לנו בראש כאשר אנו חושבים על אנשים שיושבים מאחורי סורג ובריח, ותפוגג את המסקנה הכללית כי: "אנשים רעים, נמצאים בכלא". בכלא יש גם אנשים רעים, זה נכון, אבל גם אנשים שלא הייתה להם הגנה, שנולדו לכלום, שקיבלו אחד ושבע במקום שני אסים. אלה האנשים שאנחנו כחברה, צריכים להכיר.  

הפוסט אסירות, סדרת דוקו חדשה בערוץ 11 הופיע לראשונה ב-.

"עיניים שלי" הוא פיצ'ר שחייבים לצפות בו – בעיקר בתקופה קשה של אלימות נגד נשים שנגמרת לעיתים קרובות ברצח. יש הקוראים לאלימות כזאת "המגפה האמיתית".  

"עיניים שלי" רלוונטי גם בשל האמור, אבל לא פחות בשל משחק פנומנאלי של השחקנים, החל מהשחקן הראשי ערן נעים, שזכה בפרס אופיר על משחקו המדויק, עד לניצבים הכי קטנים בסרט או הדמויות הכי שוליות.

כשאני כותבת את השורות האלה, אני חסרה במילים כדי להביע את האותנטיות של הסרט הזה, באמירות שלו, ובנרטיב הכל כך מדויק שלו הגורם לצופה להרגיש משל הוא צופה בדוקו ולא בדרמה מבוימת. אחת הסיבות לאותנטיות היא שימוש של במאי הסרט בצוות שחקנים-לא-מקצועיים(Non-Actors), שלא קיבלו תסריט אלא אילתרו את הסצנות שלהם במקום. הצילומים בסרט נעשו בטייק אחד וללא חזרות.  

העלילה והספויילר: עלילת "עיניים שלי" מתמקדת בקצין משטרה ותיק ומוסרי בשם 'רשי' (ערן נעים), אשר במסגרת עבודתו מתמודד עם מצבים אלימים שקורים בחברה הישראלית, על בסיס יומיומי. רשי נשוי לאביגיל (סתיו אלמגור), והשניים  מתמודדים עם טיפולי פוריות בניסיון להביא ילד לעולם. לאביגיל יש ילדה מתבגרת מקשר קודם, ילדה מרדנית (סתיו פתאי) אליה קשור רפי במיוחד משל הייתה בתו.

אך חיי המשפחה מתחילים להתערער כאשר רשי והמתבגרת רבים לא מעט, ומסלימים באופן משמעותי כששני נערים הנחשדים במכירת סמים, מעלילים על רשי שהטריד אותם מינית. כתוצאה מכך הוא מושעה מעבודתו וכעת הוא זה שנמצא תחת חקירה של המחלקה לחקירת שוטרים. כך מתחיל רשי לאבד שליטה על חייו, ובהעדר תמיכה רגשית אמיתית, הוא נדחף אל הקצה.  

העלילה, הכנות שבה, שופכת אור על "חידות" שטרם פתרנו. עלילת הסרט מציגה רגעים לא פשוטים שידרשו סבלנות וריכוז מצד הצופה. כל זה בתוספת בימוי יוצא דופן: ייקח אתכם אל מסע מטלטל ומטריד, אבל גם ממגנט באיכות שלו. "עיניים שלי" ייקח אתכם ישירות אל פצע מדמם בחברה הישראלית ויותיר אתכם כאובים, אבל גם עם תובנות לגבי סיבות שיכולות לגרור אדם שפוי, מתפקד ואפילו מועיל – אל התהום. אז למרות שקצת הרסתי לכם את אלמנט ההפתעה, בנוגע להתחלה, לאמצע או לסוף של הסרט: זהו סרט שאסור לפספס רק בגלל משחק ברמה אדירה שרק נותר לומר עליו "שאפו!"  

('עיניים שלי', שעה ו-39 דקות. סלקום TV) 

הפוסט סרט: "עיניים שלי" – מסע מטלטל אל התהום (זהירות! ספויילרים) הופיע לראשונה ב-.