יבול שיא
הרפת והחלב
אמוץ ברונטמן

אמוץ ברונטמן – חיית במה

7 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

חבר להקת הנח"ל ומפקד הלהקה בסוף שנות ה-60, מי שקיבל אליה את מירי אלוני, ירדנה ארזי, אלון אולארצ'יק ואחרים. חבר ומייסד "הבחורים מאפיקים",  אותם "סחב על כתפיו" שנים רבות. אמוץ ברונטמן, אמן רב-תחומי – שר, מנגן,  מלחין וגם רוקד.  בימים  אלה הוא מופיע בשלושה ערבי זמר שונים: שירים עבריים, שירי 'הביטלס'  ו'סיור מוסיקלי באפיקים" ויש כמובן גם תכניות לעתיד

אמוץ ברונטמן (אמוצי), 71, בן וחבר קיבוץ אפיקים, הוא אמן רב-תחומי שלא נח לרגע: מלחין, מנגן, מעבד, שר, מחולל. אחד שממציא את עצמו בכל פעם מחדש. הוא הופיע בהרכבים מוזיקליים רבים ומגוונים, כאשר גולת הכותרת היא ללא ספק להקת הנח"ל' בה היה חבר בשלהי שנות השישים. מזה עשרות שנים שהוא 'זמר הבית' של מועדון הזמר של עמק הירדן, בניצוחה של שרהל'ה שרון בת כיתתו בבית ירח. לאחרונה, בפתח העשור השמיני לחייו,  הוסמך אמוצי כמדריך ריקודי-עם, וגם בתחום זה הוא עושה חיל.

בביוגרפיה המגוונת והעשירה של אמוץ ברונטמן, הוא ירשם מעל דפי ההיסטוריה כחייל הראשון (ואולי היחידי) בתולדות צבא הגנה לישראל, שבעודו משרת בלהקת צבאית (להקת הנח"ל), נפצע במהלך פעילות מבצעית, בעקבותיה הוכר כנכה צה"ל. זה קרה בראשית שנות השבעים, תקופת ההתשה שאחרי מלחמת ששת הימים בגזרת תעלת סואץ. "במסגרת פעילות הלהקה", מתאר אמוץ, "התחלקנו למספר צוותים (של בנים בלבד) ועברנו ממוצב למוצב כדי להעלות את מורל הלוחמים. על פי הנוהל המקובל העלו אותנו על זחל"מים, ואם לא היה די מקום בזחל"ם ישבנו בקומנדקר פתוח.

בצוות שלי היו אלון אולארצ'יק וחייל נוסף, אולי אפרים שמיר. הזחל"ם נסע בראש הטור,  כאשר הצוות שלי על קומנדקר פתוח בעקבותיו. על פי התרגולת, עצר הרכב הצבאי בקרבת המוצב ומשם היינו רצים פנימה כמה שיותר מהר, כדי לא להיות חשופים לירי. הקומנדקר עצר מול מוצב 'עלקת' באזור האגם המר הגדול, שמנו קסדות על הראש, ופתחנו בריצה מהירה לעבר המוצב. תוך כדי ריצה אני מרגיש מין פיק ברכיים כזה, ומתברר שרסיס פילח את רגל ימין שלי. אני צועק לאלון 'נפצעתי'  והוא, שכבר היה בתוך המוצב, חוזר מיד החוצה, ומניח את היד שלי על הכתף שלו. דידינו יחד פנימה, כאשר תוך כדי תנועה נשמעים קולות ריסוק מהרגל הפגועה, והתחושה היא כאילו יש לי ברך כפולה. הרופא של המוצב קיבע את המקום הפגוע, עשה לי חבישה ראשונית והזריק מורפיום לשיכוך כאבים.

הייתי בהכרה מלאה, כאשר מה שהטריד יותר מהפציעה, הייתה העובדה,  שיום קודם שתינו שוקו מקולקל שגרם לי לשלשל בטרוף. בתוך זמן קצר הועמסתי על זחל"ם ונסענו לאורך האגם המר, עד מוצב 'פח' שהיה מחוץ לטווח הארטילריה המצרית, שם המתין מסוק שהעביר אותי לבית חולים שדה ברפידים. אובחנתי כפצוע בינוני ואחרי טיפול העלו אותי עם אלונקה על מסוק בדרך לארץ. מלבדי היו על המסוק כל מיני טרמפיסטים- חיילים וחיילות- וחששתי שמא הריחות הלא נעימים שבקעו מגופי יפרו את שלוותם. אחרי שעה קלה נחתנו בשדה התעופה לוד ומשם באמבולנס לתל השומר ישר לחדר ניתוח. לפני הניתוח ביקשתי שיודיעו להוריי, ואכן כשהתעוררתי הם כבר היו שם. כעבור מספר ימים הגיעו גם חבריי  ללהקת הנחל, שהופיעו בפני המחלקה".

מפקד להקת  הנח"ל

כבר בילדותו התבלט אמוץ בכישורי משחק שירה וריקוד, והבמה הייתה המגרש הטבעי שלו. בטקס קבלת מסיימי י"ב לחברות, שהתקיימה באפיקים ב-1966,  צד אמוץ את עינו המקצועית של מישהו שהיה קשור לפיקוד הנח"ל. הלה החמיא לו בסיום ההופעה והמליץ לו לגשת לבחינות ללהקה. בין הבוחנים היו שמות מוכרים ובולטים, כמו יאיר רוזנבלום דני ליטאי ויוסי בנאי, כשלצדם ותיקי הלהקה כמו שלום חנוך. "שרתי את 'שיר החלוץ' למרדכי זעירא והודיעו לי שהתקבלתי", אומר אמוץ בפשטות. עוד לפני שנבחן ללהקה, הוא זומן למבדקי טיס, עבר בהצלחה את הבחינה הפסיכוטכנית, אך קיבל 'אי כשירות זמני' בגין בדיקת דם לא תקינה שהיה אמור לחזור עליה לקראת גיוסו. ההודעה על קבלתו ללהקה טרפה את הקלפים, וחלום הטייס ירד מן הפרק.

להקת הנח"ל שנחשבה לפסגת שאיפתם של רבים וטובים (פרופיל קרבי לא פסל באותם ימים שרות בלהקה),  הפכה עבור אמוץ מקפצה משמעותית. כישוריו הבימתיים (משחק, שירה, ריקוד),  באו לידי ביטוי מוחצן ובתוך זמן קצר הוא הפך למפקד הלהקה, על חשבון ותיקים ומנוסים ממנו דוגמת מוטי פליישר. יצא לו לעבוד לצד אושיות זמר ותרבות כמו 'הקיבוצניקים' שלום חנוך (משמרות) וששי קשת (גליל-ים), מוטי פליישר, שולה חן, מנחם זילברמן, אביבה בנו ורבים אחרים, ובתקופתו כמפקד, קיבל ללהקה את מירי אלוני, אופירה גלוסקא, ירדנה ארזי, לאה לופטין (מאפיקים) רותי הולצמן ורוב חברי להקת כוורת. עד היום נשמרים קשרים עם חלק גדול מחבריו ללהקה, ומעת לעת הם מופיעים על במה אחת.

אחד מתפקידיי כמפקד, אומר ברונטמן היה לאתר מועמדים ללהקה ולכן הלכתי לראות הופעות של להקות צעירות במועדון 'צוותא' הישן ברחוב מאפו. לא מצאתיו מישהו שמתאים מבחינת שירה, אך שמתי עין על בסיסט (נגן גיטרה בס) צעיר ומוכשר, העונה לשם אלון אולארצ'יק. ניגשתי אליו בסיום ההופעה, אמרתי 'שלום, אני מפקד להקת הנח"ל, האם תרצה להצטרף? לאחר שהסכים וענה על התנאים, העברתי את שמו לקצין החינוך של הנחל, וכשהגיע לבקו"ם נשלף אולארצ'יק ללהקה באופן אוטומטי, כפי שהיה מקובל באותם ימים. בלהקה הוא ניגן בלבד, ורק באזרחות הפך לזמר בזכות עצמו, בדיוק כמו דני סנדרסון שאף הוא גוייס ללהקה על תקן גיטריסט (וקצת בדרן). לאחר השחרור חברו השנים לגידי גוב, אפרים שמיר ומאיר פניגשטיין  (אף הם יוצאי להקת הנח"ל) , כדי להקים את 'כוורת'

הבחורים מאפיקים

 

הפציעה ליד מוצב "עלקת" והשיקום שבא בעקבותיה (שנה עם רגל מגובסת) השביתו את אמוץ מהופעות לתקופה ארוכה יחסית. "בשנת 71', לאחר שהשתחררתי מהצבא", הוא מתאר, "פניתי לקיבוץ וביקשתי לצאת ללמוד ארכיטקטורה. מרכז ועדת השתלמויות אמר שכבר מישהו לומד את זה, והמליץ לי ללמוד עיצוב ב'בצלאל' ואני מודה לו על כך עד היום, משום שזו הייתה  עבורי חוויה נהדרת. למדתי עיצוב סביבתי ותעשייתי ועסקתי בתחום מספר שנים, כאשר חלק מהזמן אני משמש מרכז ועדת התכנון של אפיקים. החזרה מהלימודים עשתה לי דבר טוב נוסף. היא נתנה לי להבין שחיידק הבמה בוער בעצמותיי, ואז הקמתי, יחד עם שי גוטסמן (לימים רקדן וכוראוגרף בלהקת 'בת שבע') את להקת 'הבחורים מאפיקים' אליה צורפו נדב בר-ניב, יהודה אולמן, משה'לה רוקמן ויצחקי גל. יעל תבורי מאפיקים- שהייתה המנצחת של 'מקהלת האיחוד', לקחה על עצמה את הניהול המוסיקלי, וממנה למדנו מהי שירה נכונה, דיקציה, הקשבה ושמירה על איזון.

שי ואני היינו אחראים להעמדה ולכוריאוגרפיה. היו אז בארץ המון חבורות מעורבות של נשים וגברים, ואנחנו הבאנו קונספט מעט שונה וייחודי: שבעה גברים צעירים, נאים וחסונים, יוצאי קיבוץ. זה עבד לא רע, והפכנו מבוקשים בשוק. בינתיים יעל יצאה לשליחות בחו"ל עם בעלה כתריאל, ופנינו לחיים ברקני ('היניק') משער הגולן שהסכים לעבוד אתנו, ואז גם הצטרף בנו, גדעון ברקני. השילוב עבד נהדר ומאז קראו לנו 'הבחורים מאפיקים עם אחד משער הגולן'.

"בשלב הזה החלטנו שחייבים להוציא תקליט כדי להתפרסם, והדרך לכך הייתה להופיע בטלוויזיה. באחת ההופעות שלנו נכחה נעמי פולני, שמאד התלהבה, כי זה הזכיר לה את 'התרנגולים', ובזכותה הגענו לתוכנית 'פריים טיים' בערוץ הטלוויזיה היחידי באותם ימים, שכללה בין השאר ביצועים חדשים לשירי התרנגולים. מהר מאוד פרצנו לתודעה הציבורית בלי כל פרופורציה לוותק שלנו בתחום, כי הבאנו משהו ייחודי והציבור קנה".

בתקליט הראשון שהוציאו 'הבחורים' היו שני שירים שכתב ברונטמן. "רציתי להכניס יותר מהחומרים שלי|, הוא אומר, "אלא שכנראה לא הייתי מספיק אסרטיבי והקונספט היה מושתת רובו ככולו על שירי ארץ ישראל המוכרים. אחרי עשר שנים פוריות, החליט נדב בר-ניב, זמר מוכשר ומחונן, לפנות לקריירת סולו ועזב. באותה תקופה עזב גם שי גוטסמן שהחל בקריירת מחול ונותרנו ארבעה בלבד. גבי פינסקי לקחה על עצמה את הניהול  והייתה שותפה להוצאת אלבום נוסף יחד איתי, אלא שהעסק הלך ודעך בהדרגה, עד שפסק לגמרי. שלושים שנה נשאתי את החבורה על כתפיי, אומר אמוץ, עד שאמרתי 'מספיק'. היום אנחנו מופיעים בימי זיכרון בלבד".

מופיע הרבה, מתפרנס לא רע

כישוריו הוורסטיליים והמרץ הבלתי נדלה, הובילו את אמוץ בשנות התשעים לקריירה חדשה. "נשלחתי לקורס וידאו קהילתי ומשם המשכתי ללימודי קולנוע ותקשורת והוסמכתי להוראת תקשורת וטלוויזיה. אפרת לויטן, זו שלימדה תחום זה בתיכון 'בית ירח', עמדה בדיוק לצאת לחופשת לידה, והמליצה עליי שאחליף אותה וכמובן הסכמתי, ובהמשך עבדנו יחד. בבית ירח 'הוקמה 'מגמת תקשורת' לתפארת, כאשר אחד הבוגרים הראשונים שלה היה מואב ורדי מדגניה א', שהיום משמש כראש דסק החוץ של כאן 11 ואני צופה לו עתיד גדול.

יצרנו את המגזין 'בלי פילטר' של בית ספר, שהיה משמעותי  מאד בחיי העמק, ובאמצעותו יצאו כתבות רציניות שחלקן הגיע לערוצי הטלוויזיה. אחת מאותן הפקות סקרה תחרות טריאתלון (אירוע ספורט חדשני באותם ימים) באמצעות שני צוותים, בהפקת מורה הספורט המיתולוגי יואל יונתן. מסתבר, שהיינו הערוץ היחיד שסיקר את התחרות, ועל פי בקשת ערוץ 2 שלחנו אליהם את חומר הגלם. הם ערכו אותו, הוסיפו קריינות ויצאה עבודה לתפארת. תלמידים שלי עשו סרט מרתק על חייה של נעמי פולני ועוד עבודות רבות ומרתקות, שנשמרות בארכיון בית הספר. היו אלה חבר'ה בכיתות יא-י"ב מוכשרים ברמות, עם 'מסירות טוטליטרית' (מושג שאני המצאתי) והתוצאות בהתאם".

אמוץ ברונטמן נשוי באושר לרוחל'ה. לזוג חמישה בנים (בהם זוג תאומים) ובת אחת. שלושה מהם חיים באפיקים. מי שכנראה הולך בדרכו של האב, הוא הבן הבכור שיר, שהוא מנהל הרדיו האזורי 'קול הכנרת', מרצה במכללה כנרת, מדריך כדור-מים וזמר בזכות עצמו,  שמופיע בעיקר בפאבים בסביבה. "אבא שלי, דוד ברונטמן ז"ל", מספר אמוץ, "שהיה מוכתר אפיקים, נהג להוליך אותי, אמוץ הקטן, בידו והיה לוחץ את היד שלי בכל פעם שנקרה בדרכנו חבר מבוגר, על מנת שהילד יקדים שלום. עד היום, כשאני אומר שלום למבוגרים, כואבת לי היד מהלחיצה של אבא..".

המילה 'פרישה' רחוקה מאמוץ כרחוק מזרח ממערב. כאשר התקרב לגיל-70 החליט להוציא אלבום בן עשרה שירים: לחנים שלו לשירי משוררים. את העיבודים לתקליט עשה ידידו הטוב והמוכשר, איש הסקסופון אילן ארד מבית זרע. זה לקח כמעט חמש שנים אבל התוצאה מכובדת. בתקופה האחרונה מופיע אמוץ בשלושה ז'אנרים שונים של זמר ומוזיקה. האחד, שירים עבריים בליווי קלידן. השני, ערב שירי 'הביטלס', בו מלווים  אותו נגנים מן השורה הראשונה ובראשם המנהל המוסיקלי, מוריס בבני מקיבוץ גשר. השלישי נקרא 'סיור מוסיקלי באפיקים' שבא בעקבות ספרו של אסף ענברי 'הביתה'. אפרופו 'הביתה', מציין אמוץ כי הציבור בקיבוצו נחלק לשלושה: אלה שאוהבים את הספר כי מוזכרים בו לטובה, אלה שאינם אוהבים, כי מוזכרים לרעה, ואלה שאינם אוהבים, כי לא מוזכרים בו כלל. "צריך לזכור שהמתח סביב הוצאת הספר באפיקים והפגישה עם הסופר, היה עצום, וכדי לרכך זאת, פתחתי את האירוע בשיר 'חולצה כחולה' של זעירא (חבר אפיקים לשעבר) והאווירה התרככה". בעקבות יציאת ספרו השני של ענברי 'הטנק' מתכוון אמוץ לעשות סיור נוסף, על בסיס המקומות שמוזכרים בספר.

יש פרנסה?

"אני מופיע הרבה, מתפרנס מזה לא רע, ולצד זה, מקפיד להשתתף בהתנדבות באירועים מיוחדים אליהם אני מוזמן".

כל שנותייך אתה באפיקים. שקלת אי פעם לעזוב?

"למרות הצניעות, תמיד ידעתי שיש בי כשרון, אבל בגילאים הצעירים לא היה לי מספיק ביטחון ואולי הערכה עצמית מספקת, כדי לקבל החלטה. אין לי ספק שהפציעה שיחקה תפקיד וגם האידאולוגיה, כי באמת אהבתי את הקיבוץ וסברתי שאפיקים היא הצנטרום של הפיילה… "

יש משהו שהיית עושה אחרת?

"יש בי חרטה קטנה על שלא הלכתי לשואו-ביזנס. החרטה היותר גדולה היא על שלא התחלתי את מסלול הסולו שלי: כתיבה, הלחנה, הפקה – בשלב מוקדם יותר של חיי. מצטער שלא פרשתי בזמן מ'הבחורים', אותם סחבתי בגלל הקולקטיביזם שטבוע בי עמוק מאוד, עוד מימי בית הילדים והלינה המשותפת. יעל תבורי אמרה לי פעם את המשפט הבא: 'יש כאלה שיש להם קול עמוק משלך, קול מלא משלך, אבל לך יש עניין ההגשה: הרגש, המשחק, התנועה והחן המיוחד, שאין לאחרים'".

מה הדבר הבא?

"למרות מה שאמרתי קודם, יתכן שאצור זיווג עם שניים מחבריי ל'בחורים מאפיקים': נדב בר-ניב (בס) גדעון ברקני (טנור) ואנוכי (בריטון) כדי לצאת במופע שמשלב חדש עם ישן. אתה הראשון ששומע על זה".

כי כזה הוא אמוץ ברונטמן – חיית במה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"מחאת המכנסונים" חזרה ואני חזרתי לתהות – האם אני באמת יכולה לגדל את שתי בנותיי באווירה חופשית ומאושרת, כמו זו שאני מדמיינת?  האם אני באמת יכולה באווירה הזאת לגדל את בנותיי כך שיאהבו את
3 דק' קריאה
תנועת המושבים אירחה את הממונה על חוק ההתיישבות במשרד החקלאות, עומר צור במהלך הפגישה סקר עומר צור את פעילות יחידת חוק ההתיישבות במשרד החקלאות. כזכור, חוק ההתיישבות נחקק בשנת 1967 ונחשב לחוק משמעותי למרחב
< 1 דק' קריאה
בתום שבוע מאתגר רצוף שריפות ופגעי מזג אוויר, הפורום הלאומי להגנה משריפות מרחיב פעילותו לצמצום נזקי הענק לאדם, למשק לטבע ולסביבה. בין ההמלצות, קידום חקיקה להתקנת גלאי עשן בכל חדר שינה. שריפות בשטחים הפתוחים:
2 דק' קריאה
על פני עמוד שלם של  "הזמן הירוק" ( 21.5.20) הודיע לנו רן כוחן כי תם עידן המשימתיות של התנועה הקיבוצית. כוחן שולל את עמדתו בעניין זה  של שר החינוך ומזכ"ל התנועה לשעבר אהרון ידלין וטוען
2 דק' קריאה
שלושה קיבוצניקים מעין חרוד מאוחד,  שני אחים ואחות, אור, זוהר וכרמית, הקימו חברת גינון בשם 'גן עדן אחזקות'. הם מעסיקים בין שישה לעשרה בני משק ואחראים היום על עבודות הגינון בבית השיטה, חפצי-בה, מושב
3 דק' קריאה
תקציב התנועה הקיבוצית לשנת 2020 אושר ביום שלישי, 26.5, ברוב גדול במועצת התנועה, שהתקיימה לראשונה באופן מקוון בזום. אושרה בחירתם של 4 נציגי ציבור חדשים למזכירות התנועה: נטע שוורץ (עברון), זהר ליפקין (הגושרים), שחר
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן