נהג המונית הטוב ביותר בארץ מבין העיתונאים והעיתונאי הטוב מבין נהגי המוניות

אחרי קריירה  תקשורתית רבת-שנים, החליט דני ברנר להיות נהג מונית. גם כי הוא  אוהב לנהוג, וגם כי עושה לו טוב בנשמה לפגוש אנשים ולדבר אתם. עכשיו הוא נוטל חלק פעיל במאבק של נהגי המוניות על פרנסתם

נהג המונית הטוב ביותר בארץ: עשרות שנים שימש דני ברנר (71) חבר כפר רופין, איש תקשורת מוביל בשלל אמצעי מדיה. את הקריירה התחיל לפני ארבעה עשורים כצלם ב"חדשות" ו"מעריב". בשנות ה-90 הפך לכתב מעריב בצפון וכתב גלי צה"ל בעמקים, בין לבין היה תחקירן של תכנית האירוח של יאיר לפיד, ערך מקומונים בצפון, הגיש יומני חדשות ברדיו 'קול רגע', זכה להימנות על דור המייסדים של החינמון "ישראל היום" ואף שימש דובר בית חולים 'העמק' בעפולה.

"35 שנים עשיתי בתקשורת כל דבר אפשרי", אומר ברנר, "עד שאמרתי לעצמי 'די', ולעת יציאתי לפנסיה, החלטתי לשנות כיוון ולהיות נהג מונית, עבודה אותה עשיתי בעת היותי סטודנט באוניברסיטת העברית בירושלים בשנות השמונים. לא ערכתי בדיקה מעמיקה, אבל למיטב ידיעתי אני נהג המונית היחיד בארץ שהוא גם חבר קיבוץ, ובהתחשב בקריירה התקשורתית העשירה, הרי שאני נהג המונית הטוב ביותר מבין העיתונאים והעיתונאי הטוב מבין נהגי המוניות".

למרות שלכאורה עשה הסבה, מתקשה ברנר להיגמל באופן מוחלט מחיידק התקשורת המקנן בו, ובתוך מבול הנסיעות שלו מהצפון לנתב"ג, הוא מפעיל באמצעות הטלפון הנייד (אל תספרו למשטרה…) אתר חדשות אינטרנטי הקרוי 'יום בעמק'- שהוא מעין מקומון המסקר מה קורה ברחבי העמק (עפולה, מגדל העמק, בית שאן, נוף הגליל, עמק יזרעאל המעיינות) בשלל תחומים כמו: בריאות, תרבות, חינוך, ספורט ועוד.

"כפר רופין שעבר הפרטה עמוקה כולל שיוך דירות, מוגדר פורמלית כקיבוץ", אומר ברנר, "למרות שלא נשארו בו הרבה יסודות שיתופיים, ובאופיו הוא דומה יותר ליישוב קהילתי, עם   הווי ולכידות המאפיינים יישוב קטן, בו כולם מכירים את כולם". ברנר מצהיר בגאווה, שהוא ראש החמולה הכי גדולה בכפר רופין המונה 18 אנשים. שניים מבניו מתגוררים בקיבוץ, האחד – מרצה למדע המדינה שבקרוב מסיים דוקטורט, השני מורה למתמטיקה-פיזיקה ומחנך בתיכון האזורי בנוה איתן, שהוא מהנדס אלקטרוניקה במקצועו שעשה הסבה להוראה. שתי הבנות עזבו.

נהגי המוניות, ציבור מקופח

בתוקף עבודתו כנהג מונית שעובד עם מספר חברות גדולות, מזדמנים לברנר לא מעט מפגשים עם עמיתים למקצוע, שמן הסתם רבים מהם מזוהים כאנשי ימין, והללו שוטחים בפני הקיבוצניק מעמק המעיינות את מר ליבם. "אני בא ממקום אחר"  מדגיש ברנר. "עבודתי על המונית אינה לצרכי פרנסה פרופר, כפי שאצלם, היות והפנסיה שלי (וגם של אשתי) מובטחת ואני מסודר בחיים. אני עובד על מונית, אלף, כי אני אוהב לנהוג, ובית, כי עושה לי טוב בנשמה לפגוש אנשים, לשמוע מה מציק להם ובמידה מסוימת להיות להם לפה. האופי האכפתי שלי לא נותן לי לעמוד מהצד שעה שחבריי למקצוע מקופחים, וזה שואב אותי לתוך המאבק שלהם".

לאחרונה השתמש ברנר בכישוריו ובקשריו כאיש תקשורת, כדי להעלות  לפייסבוק פוסט ציבורי שכותרתו "ביבי ריסק לנו את הפרנסה". מאחר שנהגי המוניות הוא ציבור שמזוהה עם הליכוד, מעריך ברנר שלנוכח הקיפוח המתמשך ממנו סובל לדבריו ציבור זה, חלק לא מבוטל ממנו עשוי כאקט של מחאה להצביע למפלגות אחרות, ובהן  כחול לבן. "כאשר חבל הפרנסה  מונח על צווארם", מדגיש ברנר, "גם אלה שנולדו עם פתק מחל ביד, עשויים להתנער מהבוס. 25 אלף נהגי מוניות חיים בישראל, ועם תצרף את משפחותיהם, הרי שמדובר בשלושה עד ארבעה מנדטים, שינועו מהימין למרכז, ועלולים להוות שובר שוויון בחירות הקרובות". בשעה שאנחנו משוחחים, ברנר כבר עושה את דרכו במונית לפגישה בתל אביב עם מנהיג 'יש עתיד' יאיר לפיד ("חבר אישי שלי מהתקופה בה עבדנו יחד במעריב וגם כתחקירן בתכניות האירוח שלו") בניסיון לגייס את כחול לבן למאבקם  של נהגי המוניות.

יש כאן לדבריו הזדמנות היסטורית לקחת קבוצה גדולה של אנשים בעלי מצוקות ולבנות תכנית שתיתן להם אופק. מה ששבר לדעתו את גב הגמל, היא רפורמה שהוציאו לפועל שרי התחבורה והאוצר, שמשנה את שיטת החישוב; אם עד היום מחיר הנסיעה נקבע לפי מונה המחשב את המחיר לפי זמן או מרחק, הרי השיטה החדשה תתבסס על נוסחה המשלבת בין זמן למרחק. לאור הרפורמה המוצעת צפוי מחיר הנסיעה העירונית הממוצע (המפוקח על ידי משרד התחבורה) לעלות בכ-13% בעוד מחיר הנסיעה הבין־עירונית הממוצע (המפוקח אף הוא), צפוי לרדת בכ-6.6%. החשש הוא שעדכון המונים לתעריפים החדשים, יביא לכך שהמחירים יירדו במקום לעלות. לאור מחאת נהגי המוניות לקח משרד התחבורה צעד אחורה והודיע שיאפשר לעדכן את המונים החדשים עד תחילת מרץ ואולי מעבר לכך.

"אחת הבעיות" אומר ברנר, "שלנהגי המוניות אין גוף רשמי שמיצג אותם ופה אני מנסה בכוחותיי הדלים לעזור ולסייע . אין לי שאיפות פוליטיות. כל רצוני הוא לסייע לציבור נהגי המוניות, חלקם אנשים קשי יום, ונטולי השכלה, לקבל את המגיע להם, כי האלטרנטיבה שלהם היא לשים מדבקות בסופרמרקט או לשמש מאבטחים בקניון".