ספר אמנות חדש: רודא ריילינגר
יבול שיא
הרפת והחלב
התנועה הקיבוצית

סיכום שנת 2020 בתנועה הקיבוצית

9 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

סיכום השנה החולפת בתנועה הקיבוצית:  הקורונה כמובן, על הצד הבריאותי והכלכלי שלה, המצב הכללי בקיבוצים (לא רע), ההשתתפות בהפגנות והתדמית שהודבקה לנו,  ושינוי האסטרטגיה במאבק נגד רשות מקרקעי ישראל –  מהבלגה למתקפה

שלושה התייצבו לריאיון לסיכום שנת 2020 בתנועה הקיבוצית – המזכ"ל ניר מאיר (שילר) , המשנה למזכ"ל גיל לין (משמר העמק), והמנכ"לית הדס ילין דניאלי (יגור). 2020 הייתה שנה יוצאת דופן שתירשם לעד כשנת הקורונה, בה נשתנו לפחות לזמן מה סדרי בראשית. מתבקש איפוא, שהפתיחה של הריאיון תוקדש לתנועה הקיבוצית והקורונה. איך התמודדנו עם המגפה? מה עשה לנו וירוס  COVID-19?

ניר: "2020, שנת הקורונה, תיזכר כשנה בה הוכח באופן חד-משמעי, מה היתרון בלהיות חבר קיבוץ. אין חברה שהתמודדה טוב יותר  במשבר הקורונה, מאשר החברה הקיבוצית. אנחנו חלק ממדינת ישראל וגם קיבוצים נפגעו מהמחלה. היו 50 קיבוצים שחברים בהם חלו בקורונה. אבל הפגיעה הייתה קלה יותר מאשר במקומות אחרים, גם בגלל הפריסה הגיאוגרפית שלנו ובעיקר בגלל שהציבור שלנו הרבה יותר  ממושמע והרבה יותר מאורגן. הקהילה הקיבוצית הצליחה למצוא פתרונות להמשיך לתפקד גם בלי להתכנס במקום אחד."

גיל: "ערכתי השוואה של קורונה בישראל וקורונה בקיבוצים. בקיבוצים זה התנהל אחרת, בעיקר בגלל היכולת הארגונית שלנו וגם בגלל הערבות ההדדית שהופעלה. היכולת לדאוג אחד לשני. בשורה התחתונה – התחלואה  אצלנו היא בערך שליש בהשוואה למה שקרה בחברה הישראלית".

הדס: "צריך להזכיר גם את התרומה הגדולה של הנהגות הקיבוצים. ההנהגות בקיבוצים התנהגו נכון  וחברי הקיבוצים נתנו בהן אימון והלכו אחריהן. במדינה זה היה בדיוק הפוך".

ניר: "מה שהיה לנו השנה ולא היה בשנה קודמת, אלו מערכות זום שהעבירות מידע מקצה ארץ לקצה. שיטות התמודדות עם המגפה שפותחו ברמת הגולן יושמו בחבל אילות, כי ידענו להעביר אותן במהירות ממקום למקום".

 

נעבור לצד הכלכלי של הקורונה. הייתה פגיעה בחברים, שפוטרו, הוצאו לחל"ת, ניהלו עסקים עצמאיים ולא קיבלו פיצוי וכ"ו, והייתה  פגיעה בקיבוצים

ניר: "יש בערך 16% מהקיבוצים שנפגעו פגיעה קשה, בעיקר אלו שבעסקי תיירות ואירוח, ואלו שמייצרים ישירות עבור חמשת התחומים שנפגעו – תיירות, אירוח, תעופה, תיירות וספורט.  הרוב לא נפגעו וישנם גם קיבוצים שמצבם השתפר.

"לגבי החברים –  המדינה לא נתנה פיצוי מלא לאף אחד, לא למפוטרים, לא לאלה שהוצאו לחל"ת ולא לעצמאיים. הקיבוצים לעומת זאת, כל הקיבוצים, נכנסו מיד מתחת לאלונקה. הם לא חיכו שאנחנו נגיד להם ועזרו למי שצריך. חלקם בפרמטרים של המדינה וחלקם עם רשת ביטחון.  אין אף קיבוץ  בארץ שהשאיר את העצמאים על הקרח, גם בשלב שהמדינה כן השאירה אותם על הקרח, בגלל שהם חברי קיבוץ. בעולם – הקורונה גרמה לכך שאנשים פחדו מהמחלה ופחדו למות מרעב. חברי הקיבוצים משוחררים לגמרי מהפחד השני,  ולגבי הפחד מהמחלה, היו לנו נפגעים, אפילו פגיעות לא קלות, אבל יחסית פחות מאשר לאחרים".  

גיל: "אנחנו רואים אצלנו וגם בתמונה הכלל-עולמית, שהקורונה גרמה לכך שמי שהיה חלש נחלש עוד יותר, ומי שהיה חזק – התחזק. הקיבוצים, ברובם, התחזקו יחסית לסביבה. בכל הקיבוצים דאגו לכך שלא יהיו חברים שייפגעו כלכלית באופן קשה מהקורונה. הקיבוצים סיפקו מעטפת חברתית שנתנה ביטחון לחבריהם וילדיהם ולקבוצות חלשות, שלא הייתה בשום מקום אחר. ניתנו פתרונות לכל הדברים שפתאום הפסיקו לעבוד. היכולת של הקיבוצים, גם המתחדשים וגם השיתופיים,  להתאים את עצמם לנסיבות המשתנות היא לא מובנת מאליה".

 

בעיית העצמאים. חברי קיבוצים עצמאיים שהתנהלו ישירות מול המדינה קיבלו פיצוי כמו יתר העצמאיים. חבר קיבוצים עצמאיים שהתנהלו דרך ספרי החשבונות של הקיבוץ, לא קיבלו פיצוי.  בסוף הושג הסדר חלקי. מסקנות?

ניר: "הפתרון שהציעו לנו  בסופו של דבר הוא לא מלא, אבל חייבים להודות שלאף אחד המדינה לא הציעה פתרון מלא. קיבלנו מענה אחרי מאבק של חצי שנה מול  האוצר ומול רשות המיסים.  בשלב הראשון סגרו בפנינו את כל הדלתות, בשלב האחרון כל הדלתות פתוחות, לפחות חלקית. זה הצריך עבודה רבה של כל מני גורמים – בתנועה בממשלה ובכנסת".

 

מעולם לא היה מצבנו…

ההתמודדות המוצלחת של הקיבוצים עם הקורונה היא ללא ספק גם תוצאה של המצב היחסית טוב בו הם נמצאים,  הן מבחינה כלכלית והן מבחינה דמוגרפית – קליטה בהיקפים שלא ידענו בעבר. הרבה יותר פשוט להתמודד עם משבר קשה במצב של חוזקות.

 

האם נכון לומר, שהתנועה הקיבוצית נמצאת היום באחת התקופות היותר טובות שלה, כלכלית וחברתית,  למעט תחום אחד שאנחנו בבעיה לא פשוטה – התדמית הציבורית שיש לנו?

הדס: "התשובה היא כן. כל הקיבוצים קולטים היום לחברות ברמה שלא יכולנו לדמיין לפני עשר שנים. יש ברוב הקיבוצים היום גם עוצמה חברתית וגם כלכלית".

ניר: "סיימנו את שבע השנים הכי טובות כלכלית בהיסטוריה של התנועה הקיבוצית."

 

אחרי שבע השנים הטובות באות שבע שנים רעות…

ניר: "מדובר במאבק מתמשך מול האוצר. באוצר אמרו לי כבר ב-2013 שכשתיגמר השנה הם יגישו לנו את כל החשבון. והם מגישים. זה לא שהם נרדמו בשמירה. זה קרב הגנה מאוד מסודר ומחושב.

"באשר לקליטה – אם לא הייתה לנו מגבלת בנייה, הינו קולטים פי שניים מהכמות שנקלטת היום. עד 2018 המנהל מנע את זה בכלל, מ-2018 הוא מטפטף. 50 אלף משפחות הגישו בקשה להיקלט בתנועה הקיבוצית ב-2020. צריך לזכור שבכל התנועה הקיבוצית יש 60 אלף חברים. היינו קולטים, אבל אין בתים".

גיל – "המצב הכלכלי היום הוא הטוב ביותר שהיה אי פעם וכך  גם מהבחינה הדמוגרפית. נכון לציין שהמצב טוב גם מבחינת היציבות החברתית. הקיבוצים המתחדשים התייצבו,  נוצרו מסורות איך לעבוד ואיך לשנות דברים אם צריך. אנחנו רואים פריחה מחדש של הקהילות בקיבוצים. נמצאו פתרונות לתחומים שנפגעו בתקופת המשבר, שמתאימים לקיבוץ שהשתנה ולרוח הזמן. צריך לציין שהתנועה הקיבוצית מלווה את התהליכים הללו ושותפה להם".

 

אז בואו נדבר קצת על הנקודה הבעייתית – התדמית שיש לקיבוצים בימים האלה. המאבק על האסי וכיו"ב

ניר: " ראינו את זה בסדרה 'שעת נעילה'. לקחו את הקיבוצניק והפכו אותו למתנשא ומתנכר ובהמשך להלום קרב בלתי מתפקד.  כספי הוא ניר עתיר מאפיקים, השבוע  נביא את  הסיפור האמיתי שלו. ב'שעת נעילה' הוא 'איבד את זה' , בסיפור האמיתי הוא הוביל ארבעה טנקים באחד מקרבות הגבורה ההירואיים של השריון.  זאת מחלה. מישהו הגדיר אותה השבוע כך  – ביבי פיתח עד למקסימום את השיטה שבגין המציא – ישראלים נגד יהודים. הסטריאוטיפ הקלאסי של הישראלי זה קיבוצניק. אז אנחנו האויב.

"מה שקרה בניר דוד, בניתוח שלי, זה חיבור בין שני קונפליקטים לא קשורים. הראשון קשור בעימות פנימי בבית שאן,  והוא היה נשאר שם אלמלא  ההפגנות. הניפוח של ניר דוד הגיע מבלפור.  אנחנו יצאנו להפגין, יאיר נתניהו זיהה אותנו בתור האויב, ואז התחילו מבלפור לפמפם את העניין. אחרי שבועיים גילו את המתכון – בכל מוצאי שבת האייטם הראשון בחדשות היה על ההפגנות, האייטם השני  שודר מהשער של ניר דוד. עם הזמן זה התפתח לממדים מפלצתיים. לצערי, בניפוח של הפרשה הזו יש חלק לא מבוטל למה שאני מכנה –  'השמאל הדפוק' – הקשת המזרחית והקרן החדשה. יחד עם בלפור וכמה צעירים מבית שאן, הם דואגים שהעניין הזה יישאר בכותרות".

  גיל: "אני רוצה להציג הסתכלות מכיוון אחר. אני חושב שאנחנו הפסקנו להתנצל. דיברנו על זה שהקיבוצים היום במצב טוב, עם ביטחון עצמי, והפסקנו לפחד להגיד מי אנחנו ובמה אנחנו מאמינים. ראינו שהמדינה הולכת בכיוון לא טוב, וצריכים אותנו כחלק מהמאבק. הציבור הקיבוצי מפוצל – יש כאלה שתומכים בהפגנות, יש כאלה שחושבים שאנחנו צריכים לשבת בשקט ואנחנו הגענו למסקנה, שלעת הזו אי אפשר שהתנועה הקיבוצית לא תשמיע את קולה. אנחנו לא מובילים את המאבקים, אבל  בהחלט חלק  מהם. את זה הצד השני יודע לזהות ונוח לו להפנות את החצים נגדנו. דרך אגב, לא רק נגדנו. שמאלנים בוגדים זה לא רק קיבוצים. אז או שאנחנו מעורבים ומשפיעים ואז גם חשופים לביקורת הארסית המופנית אלינו, או שאנחנו לא מעורבים. החלטנו שאנחנו לא יכולים לעמוד מנגד ולא צריך נורא להתרגש ממה שבצד השני אומרים עלינו".

הדס:  "מה שעוד עלה תוך כדי המחאה, זה היותנו כוח מאורגן. במחאה הזו זה מאוד בולט. הקיבוצים יודעים להתגייס, להעמיד הפגנות בצמתים ועל הגשרים, להקים הגברה בבלפור ולתת גב למחאה. אין הרבה כוחות כאלה בשמאל. אנשים יוצאים להפגין מתוך אמונה שזה מה שהם צריכים לעשות, לא משום שמישהו אמר להם לצאת. אנחנו גוף מזוהה ולכן קל לתקוף אותנו.  אני מסכימה שלא צריך יותר מדי להתרגש מזה. ככל שאתה פוגע יותר תוקפים אותך יותר, וזה סימן שאנחנו עושים את מה שצריך".

ניר: "בתוך הקדנציה שלי המציאות השתנתה. אני זוכר שב-2013 כשהצגתי במועצת התנועה את הישגי התנועה הקיבוצית בתחום הכלכלי, איתן ברושי שהיה אז המזכיר, אמר לי, איך זה יכול להיות, שאנחנו אחד השחקנים החזקים במשק, ואין אפילו קיבוצניק אחד בין 100 המשפיעים על הכלכלה הישראלית. עניתי לו שהגענו לעוצמה הזו באסטרטגיה של 'שמשון דה נעבעכער'. קיבלנו הרבה תמיכה מהמדינה כדי שנוכל לחזור ולעמוד על הרגליים. אי אפשר להכחיש את זה. כשאתה משחק את המסכן  – עוזרים  לך. האסטרטגיה הייתה לבקש, לקבל ולשתוק. הגענו למצב שאי אפשר לשתוק עוד. מה שקורה היום במדינת ישראל זה מאבק על דמותה של המדינה, מאבק שאנחנו חייבים לקחת בו חלק.

"בסוף כל שבוע אנחנו מעלים פוסט מהמחאה. בסוף השבוע  שעבר הייתה תמונה מהקיבוץ שלי. התחיל שיח בתוך הפוסט שבו בין היתר נאמר לי באופן אישי, שבתמיכה בהפגנות אני  פוגע  באינטרסים של התנועה. שאני גורם נזק. עניתי, שאחרי שלוש מערכות בחירות אני יודע שאני מייצג 95% מהקיבוצניקים. יש מיעוט שחושב אחרת".

גיל: "בעצם הגענו למסקנה, שהמאבק על דמותה של המדינה הוא יותר קריטי לעתידם של הקיבוצים מאשר לדאוג לאינטרסים הצרים שלנו. כי אם המדינה תשתנה בכיוון שאליו אנחנו חוששים שהיא הולכת, בסופו של דבר גם לא נוכל לקיים את צורת החיים המיוחדת שלנו. צריך עם זאת להדגיש,  שרוב הפעילויות ורוב העשייה והיוזמות שישנן במחאה המדהימה שישנה עכשיו, הן יוזמות מקומיות, אישיות, לא כאלה שמאורגנות מלמעלה. משתתפים בהן הרבה חבר'ה מהקיבוצים, בהתארגנות עצמית. אנחנו מגבים את הפעילות, מעניקים אם צריך תמיכה לוגיסטית, אבל היוזמות הן פרטיות, של אנשים שחושבים שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים מול מה שקורה כאן".

 

ענייני שיוך

לפני שבועיים התקיים בנחל עוז כנס חירום נגד הפגיעה המתוכננת של רשות מקרקעי ישראל בחלופת האגודה. המאבק על קיום חלופת האגודה בה בחרו 65 קיבוצים, הוא אחד המרים שמנהלת התנועה בשנה האחרונה. ההמלצות לשינוי חלופת האגודה, שהונחו על שולחנה של מועצת מקרקעי ישראל על ידי  צוות בראשות מנכ"ל רמ"י המסיים, עדיאל שמרון, היו אמורות להגיע לדיון ואישור בישיבת מועצת מקרקעי ישראל שנערכה בשלישי שעבר, אבל  הן לא נכללו בסדר היום.  ללא ספק ייעשה ניסיון להעלות אותן בישיבה הבאה, עוד החודש. הבחירה של ינקי קויט, בשבוע שעבר, לתפקיד מנכ"ל רמ"י, איננה מבשרת טובות בעניין זה.

 

איפה אנחנו עומדים להערכתכם במאבק הזה?

ניר: "זו הדוגמה הקלאסית לשינוי האסטרטגיה שלנו.  עד לפני ארבעה חודשים הסכמתי שימשכו  אותנו עוד ועוד, ובלבד שכבר יהיה משהו. ברגע שראיתי את המסמך שהגישה הוועדה בראשות עדיאל שמרון, לא את התכנית שאותה בגדול כבר הכרתי, אלא את הטקסט, את המילים שנכתבו שם,  אמרתי – פה זה נגמר, עכשיו אנחנו נעבוד על מנת להביס את המסמך הזה, כי למסמך הזה יש רק מקום אחד להגיע אליו – המגרסה. המסמך הזה  לא נדון בשבוע שעבר בישיבת ממ"י ולא יידון בעתיד. האקסיומות שלו הן אקסיומות שהתנועה הקיבוצית לא יכולה לחיות אתה."

 

פרט ונמק

"האקסיומה הראשונה אומרת –  קיבוץ מתחדש זה שלב מעבר ליישוב קהילתי וכך צריכה המדינה להתייחס אליו. אנחנו לא מקבלים את זה. זו קביעה שאיננה נכונה. האקסיומה השנייה – הקיבוצניקים רוצים חלופת אגודה רק משיקולים כלכליים. לא אמת. ברמה הפרטית של החברים בקיבוצי עוטף עזה, עדיף להם שיוך קנייני. העובדה היא, ש-18 קיבוצים מתוך 20 בעוטף עזה,  שיכלו לקבל את הקרקע לשיוך קנייני במחיר אפס, בחרו בחלופת האגודה כדי לשמור על הקיבוץ. הדבר השלישי שהוא באמת בלתי נסבל – זה שהם לקחו על עצמם להגן על האוכלוסיות החלשות בקיבוצים. כי החברים בקיבוצים זה קהל שבוי, שלא מבין שהמנהיגים שלו עובדים עליו ומרמים אותו,  קראנו להם והם לא באו כי הם פוחדים להתלונן, אז הקשת המזרחית אמרה לנו מה הם באמת רוצים. יש גבול. סעיף 41 אומר 'השליטה הנתונה בידי הקיבוץ, הופכת אותו לשומר הסף היושב בשער והקובע מתי תתאפשר קליטת חברים ומי ייהנה מן הזכויות המצויות בשליטת הקיבוץ, כאשר הדאגה לצרכיהן של קבוצות שאינן נמנות על רוב חברי הקיבוץ, הן בתוך הקיבוץ והן מחוצה לו, אינה בהכרח בראש מעייניו'. זו למעשה כפירה בזכות של הקיבוץ להיות קיבוץ ובזכות של חבריו לקבוע מי יצטרף אליהם.

"מכיוון שערך המתנה של חלופת האגודה בנוסח החדש הוא שלילי – הקיבוץ ישלם הרבה מאוד כסף  ויהיה לו פחות ממה שיש לו היום, אנחנו לא צריכים את חלופת האגודה בחליפה הזו. אנחנו רוצים את חלופת האגודה כמו שהתכוונה להיות. בנוסח  שהיה מונח לפני 65 הקיבוצים שהחליטו עליה".

הדס: "החברים בקיבוצים צריכים להבין,  שרשות מקרקעי ישראל גוררת רגליים, לא מקדמת תהליכים, והיא שמה לה למטרה להכשיל את החלופה הזו. גם את החלופה האחרת, 979 לגלגוליה, הם לא מצליחים לקדם."

ניר: "ב-2003, כשנתניהו היה שר אוצר, הוא והשר מאיר שטרית, החליטו שהם רוצים לפתור את הבעיה של רמ"י. הם עשו תוך חצי שנה מבצע היוון, והביאו את כל המגרשים בעיר ל-250 שנה לחזקת החוכרים. חצי שנה. בנו מטפלים כבר 20 שנה, והצליחו להגיע עם 6-7 קיבוצים להסדר על שיוך קנייני ועם 3 על שיוך בחלופת האגודה. זה שלטון הפקידים. הפקידים החליטו שהשרים לא יקבעו להם כי הם יודעים מה טוב".

 

אז מה עושים?

ניר: "גמרנו להיות נחמדים. בתוך הטקסט הנתעב הזה של ועדת שמרון הם כתבו:  יוצא איפה, שכל מקבלי ההחלטות קיבלו החלטות שפוגעות במדינת ישראל. אומר הפקיד – מקבלי ההחלטות הריבוניים, הם לא יודעים. אנחנו יודעים. לא יאיר לפיד (כשר אוצר) לא כחלון (כשר אוצר) ולא בג"ץ, אף אחד לא יודע. אנחנו במנהל יודעים, שהאינטרסים של מדינת ישראל נפגעים. אם זו נקודת המוצא,  אין על מה לדבר. מבחינתנו, קיבוצים שבחרו את חלופת האגודה לפי הפרמטרים שאושרו על ידי רמ"י, נחמתו על ידי שני שרי אוצר ואושרו על ידי בג"ץ, אין שום סיבה שישנו להם עכשיו את החלופה רטרואקטיבית.  אתם  רוצים לשנות קצת? אז מעכשיו והלאה".

ביום רביעי הייתה שיחת זום עם 65 נציגי  קיבוצים שקשורים לחלופת האגודה, שהם לא מקיבוצי עוטף עזה.  ניר מאיר אומר שהשיחה הייתה לא קלה והשאירה את הנציגים במפח נפש. "עד עכשיו גם נציגי התנועה וגם עורכי הדין  אמרו להם – עוד קצת סבלנות ותוכלו לממש את החלופה. עכשיו הם מבינים שבלי מאבק נחוש  זה לא יקרה. ברמ"י משתמשים בטכניקה של גרירת רגליים, עוד מסמכים שצריך להגיש,  עוד תנאים. בשיטה הזו לא נגיע לשום מקום ולכן צריך לשנות אסטרטגיה, להתחיל לתקוף".

 

ומה הלאה?

2020 עוד רגע מאחורינו. 2021, כך מסתמן, תהיה שונה והתנועה הקיבוצית תתרגל לשגרה אחרת.

 

חוץ מעשייה שהמציאות מחייבת – קורונה, רמ"י וכ"ו, מה עוד?

גיל: "אחד הנושאים שאנחנו שמים עליו את הדגש, בוודאי בשנה שנתיים האחרונות, הוא הטיפול בצעירים וטיפוח מנהיגות צעירה.  הקמנו אגף שעוסק בנושא הזה והוא מאוד פעיל. מגיעים אלינו מכל הקיבוצים ומבקשים הדרכה איך לבנות מנהיגות צעירה, איך לשמור על קשר עם הצעירים בתקופה שהם סטודנטים, איך להחזיר אותם אחרי הלימודים הביתה וכיו"ב. מודלים שונים של קליטה, איך משלבים משפחות צעירות בקיבוץ. יש בתחום הזה הרבה מאוד עשייה ואנחנו מעריכים שבשנה הקרובה זה יימשך, גם כי אחד הדברים שקרו בגלל הקורונה הוא שצעירים חזרו לקיבוצים".

הדס: "מה שמאפיין את החברה הקיבוצית זה הרב-דוריות  שבה. חשוב לציין, שהתנועה בכלל ואגף החברה בפרט, עוסקים לא מעט בצעירים אבל גם בהסתכלות על האוכלוסייה המבוגרת. הקמנו מחלקה חדשה שנקראת 'שיבה בחברה טובה', במטרה לטפח את האוכלוסייה הזאת, וזו אחת המטרות שהצבנו לפנינו".

ניר:  "אחת הבעיות של הקיבוץ המתחדש, היא הכיסאות  המוסיקליים שנוצרו בניהול הקיבוצים – אני מנהל  קיבוץ אחר משלי, מישהו מבחוץ מנהל את הקיבוץ שלי וכן הלאה. הקורונה החזירה חלק מהמנהלים הביתה. אנחנו רואים עכשיו שאנשים שחזרו מהשוק האזרחי מתמודדים על תפקידי ניהול בקיבוצים שלהם. אני יכול לציין לפחות עשרה קיבוצים כאלה. הלימון של הקורונה הפך בתחום הזה ללימונדה".

גיל: "יש אצלנו עשייה גדולה מאוד בתחום של מעורבות חברתית ובתקופת הקורונה, בגלל הסגרים והבידוד, זה היה לא פשוט. קיבוצים רצו לעשות ולא ידעו איך, אבל מצאנו פתרונות. למשל  בתקופת החגים היה פרויקט מאוד גדול של בישול מזון וחלוקה מחוץ לקיבוצים. עושים את זה כי זה חשוב, ועל הדרך זה מסייע גם לשיפור התדמית שלנו . אנחנו מתכוונים להמשיך בכך גם בשנים הבאות".

 

 מה לגבי 2021? יש מטרות מוגדרות לשנה הבאה עלינו לטובה?

ניר: "בוודאי. אנחנו נציג את המטרות באופן מאוד מסודר במועצה. תכנית העבודה ל-2021 נגזרת מניתוח של המצב העכשווי. היא מתייחסת לאתגרים שאנחנו רואים בטווח המיידי וגם בטווח היות רחוק.  בטווח הקרוב זו מערכת הבחירות הצפויה, בטווח היות רחוק זה למשל איום אסטרטגי בדמות רפורמה אגררית, ואנחנו מכינים תשובות בכל הרמות.

"חשוב לי להגיד שעסקנו ונעסוק גם בהמשך, בהתמודדות כלפי חוץ, ולא פחות אולי אפילו יותר, בגיבוש הזהות  של הקיבוץ המתחדש. מתוכננת ב-2021 פעילות מאוד גדולה בתחום הזה. היא הייתה אמורה להתנהל השנה  אבל הקורונה שיבשה את כל התכניות. כשיבשילו התנאים, נוציא אותה לפועל".

גיל: "גיבוש הזהות גם של הקיבוץ השיתופי, לאו דווקא המתחדש. גם בקיבוץ השיתופי יש לא מעט עבודה לעשות בתחום הזה".

ניר: "בעשרים ושלוש השנים שבהן אני עובד מול המדינה בייצוג האינטרסים של הקיבוצים, גיליתי שישנם שני מצבי יסוד – מצב שבו מרחמים עליך ומצב שבו מקנאים בך. פעם ריחמו עלינו, עכשיו מקנאים בנו. זה חלק מהביקורת, חלק מהכעס. פשוט קנאה. אנחנו מסיימים שבע שנים טובות מאוד, אני מקווה שתהיה סיבה טובה לקנא בנו גם בשבע השנים הבאות ואחריהן".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

במסגרת חגיגות 97 שנים לקיבוץ מזרע, מוצגת בחדר האוכל תערוכה בה משתתפים כ-60 יוצרים חברי הקיבוץ, במגוון של תחומי אמנות ויצירה. תערוכה קיבוץ מזרע: בספטמבר 1934 נוסד בקיבוץ מזרע ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ
4 דק' קריאה
עמיעד מערכות מים (AIM:AFS), יצרנית עולמית מובילה של מערכות סינון וטיפול במים, הודיעה על השקתה של מערכת סינון דיסקיות חדשנית; ספין קלין נובה. המוצר החדש מתאפיין במספר פרמטרים המאפשרים ביצועי סינון משופרים, התאמה מירבית
2 דק' קריאה
השבוע נפתחת בגלריה GH – גבעת חביבה לאמנות, תערוכה של סיגלית לנדאו ויותם פרום. סיגלית לנדאו היא אמנית פיסול, מיצב ווידאו. יצירותיה, החל מאמצע שנות ה-90, עוסקות בנרטיבים של החברה הישראלית, תוך שימוש באלגוריות.
2 דק' קריאה
החברים שואלים – המדור משיב שואל חבר: היש מינימום של חברים שצריכים להשתתף באסיפה בקיבוץ, כדי שזו תהיה תקפה? האם בעלי תפקידים מחויבים להשתתף באסיפה? היש קיבוצים שביטלו את האסיפה? הניתן להעביר החלטות לקלפי
2 דק' קריאה
במידה רבה, כחול-לבן היא מפלגת ההתיישבות. כמו שני חבריי לסיעה, גדלתי בהתיישבות העובדת. למדתי בבית ספר חקלאי, עבדתי ברפת, גרתי בכפר. ההתיישבות זורמת בעורקיי. אני מכיר היטב ולעומק את האתגרים הרבים, ובמלאכת הרכבת הממשלה
3 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן