מהות הסכסוך
יבול שיא
הרפת והחלב
המודיע

עבר שבוע – 1508 בשבוע שעבר פרסם יואל מרשק

4 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
בשבוע שעבר פרסם יואל מרשק – ביביתון, לעת בחירות

בשבוע שעבר פרסם יואל מרשק בשבועונים הקיבוציים,  מכתב  תודה והוקרה לקיבוצים ולמשפחות, שהסכימו לארח אימהות פיליפיניות,  שהן וילדיהן מועמדים לגירוש על ידי רשות האוכלוסין וההגירה. במכתב  היה משפט אחד שלא היה צריך להיכתב, או היה צריך להיכתב אחרת:  "הברק בעיניים, המסירות,  והסיכון הלא פשוטים במעשה הזה", כתב מרשק, "מעמידים את אותם החברים  בשורה אחת  עם חסידי אומות העולם  בתקופת השואה, הפרעות והאינקוויזיציה בספרד".

פובליציסט "ישראל היום", איתמר פליישמן, עט על הכתוב. "שפל חדש"  הגדיר פליישמן את המכתב, "עבריינים" הם הקיבוצים שהסכימו לארח את הפיליפיניות. "ב-4 באוגוסט 1944, כתב פליישמן, שלף כוח נאצי  את משפחתה של  אנא פראנק ממחבואה. "מועמדת לגירוש ששני ילדיה חיים במולדת, ושעבדה בניגוד לחוק בישראל במשך שבע שנים, היא הגלגול העכשווי של ילדה יהודייה, משפחתה וחבריהם, הנשלפים ממקום מסתור, נשלחים למטה הגסטפו ומשם למוות בתאי גזים? האומנם מאמין מרשק שמסע הרכבת השטני מאמסטרדם אל זרועותיו של מנגלה, הוא פשע שווה ערך לטיסה מתל אביב למנילה?"

זה לא מה שכתב יואל מרשק וזה בוודאי לא מה שהוא מאמין בו. אבל אם יש הזדמנות להסית נגד הקיבוצים, מדוע לא? הקיבוצים, כתב פליישמן "סירבו במשך שנים לקבל את אחיהם המושפלים והמודרים, ששוכנו ממש מעבר לגדר הקיבוץ המוריק, וסיגלו לעצמם תפיסת עליונות מוסרית כלפי מי 'שלא משלנו. וכמו שאז החמלה הסוציאליסטית הוגבלה לתחומי המשק, גם הפעם קשה להאמין שיש עניין אמיתי בהצלת נפשות – כי אין באמת נפשות להציל. דומה שכל מבוקשם של מרשק ודומיו הוא ליטול חלק בדמוניזציה של ישראל שנגנבה מהם, וללבות תחושה של משבר ערכי. ואולי, אולי בצד, אחרי שכבר ברור שהתנועה איבדה לא רק את ההגמוניה אלא גם את החשיבות שלה בחיי האומה, הם מעוניינים לשוות לעצמם תחושת משמעות מדומה. חבל שהדמגוגיה הזו באה על חשבון החברה הישראלית, וחמור מכך – על חשבון כבודם של קורבנות השואה".

"תהליכים דמוגגים קשה לפספס",  זו הכותרת שנתן פליישמן למאמר שלו. אבל איך אפשר להגדיר את טענתו, שאין לקיבוצים עניין אמיתי לעזור לפיליפיניות ולילדיהן וכל מה שהם רוצים זה ליטול חלק בדמוניזציה של ישראל,  אם לא דמגוגיה צרופה וגם מרושעת?  גירושם של הנשים הפיליפיניות וילדיהן, הוא חרפה לישראל,  ויבורך כל מי שיוצא  נגד המהלך הלא מוסרי הזה. גם הקביעה לפיה הקיבוצים "סירבו במשך שנים לקבל את אחיהם המושפלים והמודרים, ששוכנו ממש מעבר לגדר הקיבוץ המוריק", הוא תרכובת של דמגוגיה והסתה, אבל בביביתון, לעת בחירות,  מי שם לב.

הרומן של המו"לית והעורך

אגב ביביתון. בחדשות 13 פורסמו בשבוע שעבר קטעים נוספים מחקירתו של מממן "ישראל היום" המיליארדר שלדון אדלסון. היו הרבה אירועים בשבוע שעבר והפרסום הזה לא קיבל את ההתייחסות הראויה. אדלסון אמר בחקירה: "ביבי ביקש לשנוא את איילת שקד, שרה דרשה לפטר את עורך 'ישראל היום'".

ביבי ביקש מאדלסון לשנוא את איילת שקד, כי היא תמכה בחוק "ישראל היום".  (בבקשה אדוני, תשנא אותה. אתה לא יכול לשנוא אותה? אפילו קצת? בשבילי ובשביל שרה?)   ואחרי שנודע לאדלסון שביבי קיים מגעים עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, במטרה לגבש עסקה שלפיה ביבי  יקבל סיקור חיובי בעיתון תמורת העברת החוק שיפגע ב"ישראל היום", אדלסון זעם ולחוקר שלו (תיק 2000) אמר:  "אני לא אלך לפגוש את ביבי יותר לעולם בגלל מה שקראתי בעיתון."

ושרה?  אדלסון העיד: "שרה רצתה שמירי (מרים אדלסון, האישה שאתו, המו"לית של "ישראל היום" ),  תפטר את עמוס (עמוס רגב, עורך "ישראל היום" באותה עת). היא זרקה הערות מאוד לא יפות, על זה שאולי למירי יש רומן עם עמוס ושהיא (מירי)  לא רוצה לפטר אותו בגלל זה".

הלחצים לפיטוריו של עמוס רגב  נשאו בסופו של דבר פרי, והוא סיים כידוע את תפקידו.  במקומו נכנס  בועז ביסמוט, שממלא את שליחותו  כראוי. העיתון עומד היום לרשותו של נתניהו ללא כחל ושרק. (ברביעי שעבר הוקדש העמוד הראשון של "ישראל היום" למאמר שכתב נתניהו לעיתונו:  "לא נלך לאחדות"). אבל מי יודע, אולי בעוד כמה שנים תתפרסם עדות של מאן דהוא, שגם נגד ביסמוט היו טענות מצד המשפחה ועלתה דרישה לפטר אותו, ושרה נתניהו הציגה את האפשרות שגם ביסמוט, כמו רגב,  ניהל רומן עם  מירי אדלסון ולכן נשאר בתפקידו. הכל אפשרי.

האדם הנאצל, מגן הפדופילים

לא רק לנתניהו יש עיתון, גם ליעקב ליצמן יש – "המודיע". בשבוע שעבר המליצה המשטרה להגיש כתב אישום נגד סגן  שר הבריאות  ליצמן בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. המשטרה הודיעה, כי התגבשה תשתית ראייתית להעמיד את ליצמן לדין בשתי פרשות. הוא חשוד כי ניסה להשפיע באופן פסול על פסיכיאטרים שבדקו בהוראת  בית משפט בירושלים את שאלת כשירותה  הנפשית של מלכה לייפר, ששלטונות אוסטרליה מבקשים שתוסגר אליה באשמת מעשי פדופיליה רבים בתלמידותיה,  והוא גם חשוד  שהציע לעובדי  הטבות כדי שימנעו סגירת מסעדה שבעליה מקורב אליו, מסעדה שנמצאו בה ממצאי תברואה חמורים   וגרמו  לתחלואה של מספר אנשים.

"המודיע" התייצב כצפוי בכל מאודו להגנתו של ליצמן.  נכתב בו שהמשטרה טופלת האשמות על הרב ליצמן שבסך הכל ביקש לסייע לאנשים במצוקה,  האשמות שיוכחו על נקלה כחסרות בסיס,  ושהמשטרה פועלת בנושא זה ממניעים פוליטיים,  בין היתר כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, עם רמז ברור לכך שמדובר במהלך דומה לחקירות המתנהלות נגד נתניהו.  בכתב ההגנה ב"המודיע" נאמר,   שבמשטרה נטפלים  "למעשי החסד של אדם נאצל".

אחד הפסיכיאטרים המחוזיים שנתבקש לחוות דעה על מצבה הנפשי של מלכה לייפר, קבע שהיא מתחזה לחולת נפש ואין מניעה להעמיד אותה לדין.  סגן שר הבריאות, האדם הנאצל יעקב ליצמן, קבע פגישה עם אותו פסיכיאטר, ואחרי שיחה בארבע עיניים שתוכנה לא ידוע, האיש כתב חוות דעת הפוכה לחלוטין: לייפר היא כן חולת נפש ואי אפשר לכן להסגיר אותה לאוסטרליה.

מה עושה האדם הנאצל ליצמן כדי לשכנע את הכפופים לו ?  עובד בשיטת המקל והגזר. כך לפחות  בעדויות שנמסרו לגבי המקרה השני,  בו מדובר במעדנייה הסמוכה לביתו של ליצמן בירושלים, שהוא גם סועד בה מעת לעת. מינהל המזון במשרד הבריאות בדק ומצא במעדנייה חיידקי ליסטריה וסלמונלה שגרמו למחלות אצל באי המקום, והוציא לו צו סגירה.  ליצמן כינס  במסעדה ישיבה עם  אנשי המקצוע ממשרדו ודרש מהם לשנות את ההחלטה. עובדת המשרד שהשתתפה בפגישה טוענת, שבהתחלה ליצמן צעק עליהם, ואחרי שסירבו לשנות את קביעתם, עבר לשלב הפיתוי. "השר ביקש מכולם לצאת, נשארנו ארבעה, ואז הוא התחיל להציע לנו הטבות בשכר", סיפרה אותה עובדת. .

תחקיר "המקור" חשף במאי השנה,  כיצד פעל האדם הנאצל יעקב  ליצמן  לאורך השנים עבור לפחות עשרה אנסים ופדופילים, רובם חרדים, תוך כדי ניצול תפקידו. אחד מאלה הוא טל צרפתי, שהורשע ונשלח ל-14.5 שנות מאסר לאחר שעקב אחר צעירה תל אביבית לביתה, פרץ וניסה לאנוס אותה. צרפתי רצה לצאת לחופשה וסורב. הוא פנה דרך מתווכים לליצמן , ליצמן התקשר למי שצריך וצרפתי קיבל את חופשתו. בתכנית של תמר אלמוג ומוטי גילת השבוע, עלה לשידור איש שב"ס שסיפר על התערבות בוטה של ליצמן לטובת אנס חרדי,  שהוגדר "מסוכן לציבור" ונשלח לשנות מאסר ארוכות.

גם פוליטיקאים הגיבו להמלצת  המשטרה לגבי ליצמן. חביבה במיוחד הייתה תגובתו של  שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ' שאמר: "מהודעת המשטרה נראה שמדובר בעוד ניסיון לשלול סמכויות פעולה מנבחרי הציבור ולהעביר אותן לפקידים ולעשות דה-לגיטימציה להתערבות נבחרי הציבור".

אליבא דסמוטירץ', כשסגן השר ליצמן מבקש/דורש מפסיכיאטר, להפוך את חוות דעתו  כדי למנוע את העמדתה לדין של פדופילית, זו פעולה לגיטימית של נבחר ציבור. מה שהמשטרה עושה לאיש הנאצל ורב החסד הזה,  זה לא לגיטימי.

בשבוע שעבר פרסם יואל מרשק – לטורים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן