הקיבוץ המתחדש כקואופרטיב
יבול שיא
הרפת והחלב
קיבוץ גליל ים צילום דוד שי

פשרה בגליל ים – פיצויי ירושה לעוזבים

2 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

פשרה בגליל ים: כ -50 חברות וחברים, עוזבי קיבוץ גליל-ים, קיבלו פיצויי ירושה, 200 אלף שקל כל אחד,   לאחר שהסכם פשרה שהושג בינם לבין הקיבוץ קיבל תוקף של פסק דין. התביעה כלפי הקיבוץ הוגשה כבר בשנת 1998, כשהחל תהליך ההפרטה בגליל ים, והיא התבססה על הטענה,  שלמרות שהבנות והבנים ילידי הקיבוץ עזבו אותו, הם זכאים לקבל בירושה מהנכסים וההשקעה של הוריהם, רובם ממייסדי הקיבוץ.

 גליל ים נוסד ב-1933 כקומונה עירונית, על ידי  עולים מגרמניה, ברית המועצות ופולין שבאו מתנועת ה"בחרות הסוציאליסטית". חבריו עבדו בנמלי יפו, הקימו את נמל תל אביב, הבריחו נשק ל"הגנה" ונאבקו למען עבודה עברית. הקבוצה עלתה על הקרקע בשנת 1943 על אדמות שנרכשו על ידי הקק"ל מבעלי אדמות ערבים של הכפר "אג'ליל". בשנות התשעים המוקדמות הופקעו חלק מהאדמות החקלאיות שלו כדי לסלול את נתיבי איילון, והקיבוץ קיבל בתמורה אדמות חקלאיות ממערב לכביש. לאחר שאושרו קרקעות אלה לקרקע עירונית ואושרה הקמתן של 700 דירות, התמורה הגבוהה עבור קרקעות אלה ניתנה לגליל ים, כשהשטח הועבר לעיריית הרצליה.

פשרה בגליל ים

 פניית העוזבים לפיצויי ירושה סורבה על ידי הקיבוץ והם הגישו את התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתצהיר שהגישה אחת העוזבות שרק'ה מלאכי לבית במשפט נאמר: "פסק הדין של בית משפט נכבד זה קבע שבתאריך 22.2.2001 (היום הקובע – ע.ה.) נקבע על פי התקנון כי חלוקת הנכסים בין חברי הקיבוץ או נכסים בעתיד, הם יכללו במניין הנכסים מכלל רכוש הקיבוץ, אם וכאשר יחליט הקיבוץ על חלוקה ו/או שיוך נכסיו (או חלק מהם) לחבריו". בירור התביעה התארך והשופט הציע לצדדים להיכנס לתהליך גישור. בהסכם הפשרה, לאחר גישור של עו"ד שלמה כהן  נקבע שרק 13 מהתובעים זכאים לפיצוי,  כיוון שהוריהם היו בחיים ב"תאריך הקובע" בפברואר 2001. בהמשך נקבע בהסכם שגליל ים ישלם לתובעים סך כולל של 10 מיליון ₪ והפשרה קיבלה כאמור תוקף של פסק דין.

בהחלטה משותפת של התובעים, למרות הקביעה שרק 13 מהם זכאים מבחינה משפטית לפיצויי ירושה, הם החליטו שהכספים יחולקו באופן שווה בין כל התובעים.

שרקה מלאכי: "נעשה צדק חלקי והיה מגיע לנו יותר. התמורה שכל אחד מאתנו קיבל בקושי מספיקה לחדר בדירה, אבל זה מה שניתן היה להשיג מבחינה משפטית". חברתה למאבק, נחמה נבון, שעזבה את הקיבוץ ב-1968, מסכימה אתה: "הצדק שנעשה הוא סמלי, בקטן. אבל אם אינך יכול להשיג את הנשר בשמיים, תסתפק בציפור קטנה על הקרקע".

תמונה | צילום: דוד שי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

"החקלאים נכשלו עשרות בשנים ביכולת שלהם ליצור גופים משותפים שיתמודדו עם השוק, זה כישלון נוראי שמשלמים עליו מחירים כבדים; בניתוח היסטורי זו בעיטה של החקלאים, חוסר אמון מול כל דבר משותף" "היום החקלאים הם
8 דק' קריאה
הבעיה של ערי הפיתוח היא תעסוקתית  ולא טריטוריאלית.  הטלת האשמה במצבן של עיירות הפיתוח על המועצות האזוריות, היא פוליטיקה קטנה של הנהגה לא מוצלחת. החטא העיקרי של הקיבוצים כלפי ערי הפיתוח ויישובי העולים מצוי
3 דק' קריאה
בצריף רובנשטיין מחוץ לחצר המשק בעין השופט, הוקם בשנות הארבעים מפעל לייצור חומרי נפץ עבור  "ההגנה". היו במפעל שתי סכנות:  האחת – עבדו בו עם כספית רועמת,  והשנייה – פחד מהבריטים שיגלו במה עוסקים
5 דק' קריאה
בשנת 1920, תרפ"א, בין ראש השנה ליום כיפור, התיישבה קבוצה של 46  צעירים וצעירות מתנועת השומר הצעיר, על רכס מערבית לכנרת,  וקראה למקום ביתניה עילית. באפריל 1921 עזבו מי שנותרו מחברי הקבוצה את ההר
13 דק' קריאה
נתן איכר, בן תשע עשרה  שנים,  איבד  את עצמו לדעת  ביום ה' כסלו תרפ'א. כתוב על המצבה בבית הקברות בכנרת אותה עיצב אריה אלוואיל הצייר, ראש  קבוצת ביתניה  עילית. את הטקסט מלווים ציורים,  ברקים
6 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן