הקיבוץ המתחדש כקואופרטיב
יבול שיא
הרפת והחלב
קיבוץ גליל ים צילום דוד שי

פשרה בגליל ים – פיצויי ירושה לעוזבים

2 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

פשרה בגליל ים: כ -50 חברות וחברים, עוזבי קיבוץ גליל-ים, קיבלו פיצויי ירושה, 200 אלף שקל כל אחד,   לאחר שהסכם פשרה שהושג בינם לבין הקיבוץ קיבל תוקף של פסק דין. התביעה כלפי הקיבוץ הוגשה כבר בשנת 1998, כשהחל תהליך ההפרטה בגליל ים, והיא התבססה על הטענה,  שלמרות שהבנות והבנים ילידי הקיבוץ עזבו אותו, הם זכאים לקבל בירושה מהנכסים וההשקעה של הוריהם, רובם ממייסדי הקיבוץ.

גליל ים נוסד ב-1933 כקומונה עירונית, על ידי  עולים מגרמניה, ברית המועצות ופולין שבאו מתנועת ה"בחרות הסוציאליסטית". חבריו עבדו בנמלי יפו, הקימו את נמל תל אביב, הבריחו נשק ל"הגנה" ונאבקו למען עבודה עברית. הקבוצה עלתה על הקרקע בשנת 1943 על אדמות שנרכשו על ידי הקק"ל מבעלי אדמות ערבים של הכפר "אג'ליל". בשנות התשעים המוקדמות הופקעו חלק מהאדמות החקלאיות שלו כדי לסלול את נתיבי איילון, והקיבוץ קיבל בתמורה אדמות חקלאיות ממערב לכביש. לאחר שאושרו קרקעות אלה לקרקע עירונית ואושרה הקמתן של 700 דירות, התמורה הגבוהה עבור קרקעות אלה ניתנה לגליל ים, כשהשטח הועבר לעיריית הרצליה.

פשרה בגליל ים

פניית העוזבים לפיצויי ירושה סורבה על ידי הקיבוץ והם הגישו את התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתצהיר שהגישה אחת העוזבות שרק'ה מלאכי לבית במשפט נאמר: "פסק הדין של בית משפט נכבד זה קבע שבתאריך 22.2.2001 (היום הקובע – ע.ה.) נקבע על פי התקנון כי חלוקת הנכסים בין חברי הקיבוץ או נכסים בעתיד, הם יכללו במניין הנכסים מכלל רכוש הקיבוץ, אם וכאשר יחליט הקיבוץ על חלוקה ו/או שיוך נכסיו (או חלק מהם) לחבריו". בירור התביעה התארך והשופט הציע לצדדים להיכנס לתהליך גישור. בהסכם הפשרה, לאחר גישור של עו"ד שלמה כהן  נקבע שרק 13 מהתובעים זכאים לפיצוי,  כיוון שהוריהם היו בחיים ב"תאריך הקובע" בפברואר 2001. בהמשך נקבע בהסכם שגליל ים ישלם לתובעים סך כולל של 10 מיליון ₪ והפשרה קיבלה כאמור תוקף של פסק דין.

בהחלטה משותפת של התובעים, למרות הקביעה שרק 13 מהם זכאים מבחינה משפטית לפיצויי ירושה, הם החליטו שהכספים יחולקו באופן שווה בין כל התובעים.

שרקה מלאכי: "נעשה צדק חלקי והיה מגיע לנו יותר. התמורה שכל אחד מאתנו קיבל בקושי מספיקה לחדר בדירה, אבל זה מה שניתן היה להשיג מבחינה משפטית". חברתה למאבק, נחמה נבון, שעזבה את הקיבוץ ב-1968, מסכימה אתה: "הצדק שנעשה הוא סמלי, בקטן. אבל אם אינך יכול להשיג את הנשר בשמיים, תסתפק בציפור קטנה על הקרקע".

תמונה | צילום: דוד שי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן