you can look here xxx free
indiansexstories
tu dai tai tu.
יבול שיא
הרפת והחלב
צדק חלוקתי

"צדק חלוקתי" בשירות קבוצות לחץ פוגע אנושות בחוסנה הביטחוני, ההתיישבותי והתזונתי של ישראל

3 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הקורונה זימנה למדינת ישראל הזדמנות חשובה והדגישה את חיוניותה ואת ערכה של החקלאות, לרבות – ואולי בעיקר – את הצורך בביטחון תזונתי. אחרי שנים רבות, הציבור הישראלי "נזכר" בחשיבותה של החקלאות הישראלית, בתרומתו האדירה של המרחב הכפרי – לרבות לביטחון המזון של ישראל, ובהישגים הרבים אליהם מגיעים המגדלים למרות ההתמודדות היומיומית שלהם עם קשיים. 

והנה, במקביל ל"חיבוק החם" המתקבל מהציבור ובניגוד להגיון הבריא, מביטים החקלאים ורואים בעיניים כלות כיצד השלטון, שאמור היה להבין את הערך הגדול הטמון במרחב הכפרי של ישראל,  לעודד את פיתוחו ולא פחות חשוב מכך – להגן על משאביו מים וקרקעות, לא זו בלבד שעומד מן הצד בחוסר מעש בכל הקשור בעניין הקרקעות תוך שהוא מאפשר לשיח משפטי שגוי ומגמתי, מובל על ידי קבוצות לחץ, להשתלט ולפגוע בפיתוחו של המרחב הכפרי, ולמעשה – לחבל באינטרס לאומי, אלא שהוא עצמו פועל בעיצומם של ימים אלה ממש כנגד החקלאים – צדק חלוקתי

"השלטון" הנוכחי, ככל שניתן לכנותו כך בשעה דמוקרטית רעועה כל כך, פועל במשנה מרץ בימים אלה להנחית מכה נוספת על חקלאי ישראל בבחינת וידוא הריגה ובדמות העלאת מחירי המים לחקלאות באופן שבו חקלאי ישראל נדרשים לממן את המנגנון המנופח והיקר של חברת מקורות.

אבסורד זועק שיש בו כדי להעיד על צביעות. מחד רוממות החקלאות בגרונם של הפוליטיקאים ומאידך הנחתת גזירות קשות שהחקלאות לא תוכל לעמוד בהן ואולי זוהי האמת של הפוליטיקאים נציגי השלטון ? הכחדת המרחב הכפרי משיקולים של "צדק חלוקתי"?

בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה מתלהמת כנגד ההתיישבות המתנהלת בכסות של 'שיח משפטי'. מגמה זו מובילה לעצירת פיתוחם של המרחב הכפרי והחקלאות בישראל, המרוכזים מאז קום המדינה בעיקר בפריפריה, בגבולות הארץ, באיזורי העימות ובאזורי העדיפות הלאומית של ישראל.

כמעט כל אימת שמתגבשת או מתפרסמת החלטת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הנוגעת בזכויות ההתיישבות ובפיתוח החקלאות בעיקר באיזורי הספר, וזאת כמובן אחר שעוכבה כמה שנים, מוצפים בתי המשפט במדינת ישראל בעתירות של קבוצות לחץ, בהן "הקשת המזרחית" ונוספות, המתנגדות לכך בשם "הצדק החלוקתי", כלומר – טוענים לסכנה לפגיעה בחלוקה הצודקת של משאבים בבעלות המדינה.

מעבר לעובדה שהדיון בבתי המשפט מעכב גם הוא בזמן נוסף את ביצוע ההחלטה, ההתלהמות וההשתלטות של בעלי האינטרס על השיח בתחום ניהול הקרקעות וההתיישבות מבטלת או מביאה לשינוי החלטות רמ"י, וכך נבלמות יוזמות רבות שמטרתן קידום החקלאות בישראל או פיתוח ההתיישבות בפריפריה, דבר הפוגע הן בהתיישבות והן בחוסנה הביטחוני והתזונתי של ישראל.

האשמה בכך היא ממשלת ישראל, שאינה פועלת בכלים הנמצאים ברשותה כדי למנוע את המצב הקיים, שלמעשה פוגע לא רק בחקלאות ובהתיישבות – אלא גם במדינת ישראל כולה, ובכל אחד מאיתנו כפרט.

מהממשלה, ולא מבתי המשפט, מצופה לתעדף שיקולים כמו אחיזה בקרקע, שמירה על גבולות המדינה וקידום החקלאות, לתקן חקיקה על מנת שרשות מקרקעי ישראל תהא מחויבות לשיקולים אלה, להקצות תקציבים לפיתוח המרחב הכפרי והחקלאי, להעניק למגזר ההתיישבותי סמכויות פנימיות לניהול עצמי ועוד.

בעבר, כשהיה דרוש להקים מדינה, לא היה ספק בדבר חשיבותם של ההתיישבות והחקלאות. מפעל הייצור החקלאי האדיר שפועל בישראל זכה לסיוע וגיבוי פרו-אקטיבי משלטונות ישראל, שהבינו היטב כי מעבר לצורך בייצור מזון לאוכלוסיית ישראל הגדלה כל העת, ומעבר לכך שמדובר בענף שיכול לפרנס ולספק תעסוקה לתושבים רבים במדינה, החקלאים גם תופסים שטחים נידחים שלרוב אינם מיושבים, ולמעשה מגנים על הגבולות בגופם.

עברו לא מעט שנים מאז קום המדינה, אך יש דברים שלא השתנו מהותית, בהם העובדה שישראל היא מדינה מאויימת ביטחונית, דבר המחייב נוכחות פיזית בגבולות המדינה, ובהיבט הכלכלי, כפי שמשבר הקורונה הוכיח לכולנו, התלות בתוצרת חקלאית מיובאת היא בעייתית ואף מסוכנת. למרות חשיבותה, בשנים האחרונות נדחקה החקלאות וכבר אינה נמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי.

משרד החקלאות, שהיה בעבר תיק מבוקש ומשפיע מאוד מבחינה פוליטית, קוצץ מתקציביו וירד מגדולתו, והפגיעה המתמשכת גורמת לחקלאים ולתושבים נוספים להתייאש ולנטוש, מגמה שבחובה סכנה אמיתית בכל היבט שהוא – בטחוני, תזונתי, חברתי, סביבתי.

מעט אחרי השבעתה של הכנסת החדשה, זה הזמן להשיב את החקלאות וההתיישבות למקומם בסדר העדיפויות הלאומי. אין ספק שיש ערך ל"צדק החלוקתי"; קרקע היא בהחלט משאב שיש לחלקו באופן הוגן בין כל האזרחים, אך יש מקום לצדק חלוקתי ענייני ולא דמגוגי.

אנשים אינם "נוהרים", בלשון המעטה, לעסוק בחקלאות או לחיות באיזורי הגבולות המרוחקים, גם אם יינתנו להם שטחים לפיתוח כזה או אחר.

אם הממשלה תגדיר מדיניות כוללת, בחקיקה או בכל אמצעי אחר, המורה על כך שהמדינה רואה בקרקע כמשאב ציבורי שתכליתו קידום ההתיישבות והספר, הבטחת הבטחון התזונתי והסביבתי, ותחזור שוב לראות בקרקע אמצעי לפיתוח הכלכלי של המרחב הכפרי לטובת המדינה כולה, המצב ישתנה, החקלאות תחזור לפרוח וכולנו נרוויח. זה קורה במדינות אחרות, ואין סיבה שלא יקרה גם אצלנו. מדובר באינטרס לאומי, לא פחות מכך.

עו"ד שלומית משה, היועצת המשפטית של התאחדות חקלאי ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הגענו מגבעת-חביבה ביום חם של יולי, לקיבוץ חצור הנמצא במועצה האזורית באר טוביה, לראות  תערוכת אמנות "בגלריה הלבנה". הגלריה שבעברה ההיסטורי הייתה בית קיטור (ליד המכבסה), ממוקמת במרכז הפעילות הקיבוצית. מוקפת דשאים וירק המשרים
4 דק' קריאה
"עילות ההתערבות בהחלטות רשם האגודות השיתופיות, בענייני בוררות, הן מצומצמות ושמורות רק למקרים חריגים שבהם נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית, או בנסיבות יוצאות דופן אחרות שבהן טעמי צדק מחייבים לתקן את ההחלטה", פסק בג"ץ
2 דק' קריאה
הפגנת חקלאים בכל הארץ: אלפי חקלאים צפויים להפגין מחר, יום חמישי, בכל רחבי המדינה כנגד הרפורמה ההרסנית בענף החקלאות במסגרת חוק ההסדרים אותה מקדמים שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר.  החקלאים צפויים
3 דק' קריאה
חשבתי, שמן הראוי להתייחס לטענה שהופיעה כאן לפני כמה שבועות, שהגורם המרכזי לשינוי באורחות החיים בקיבוצים, המעבר מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש/מופרט, התרחש משום שחברים בקיבוצים, בעיקר מנהלים בעלי יכולת השתכרות גבוהה, דרשו לעבור להפרטה, לשכר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן