סעודת הקורונה האחרונה
יבול שיא
הרפת והחלב
קטנות קיבוציות 1

קהילה תומכת – קטנות קיבוציות

3 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שורה ראשונה

הרגע שבו נקיפות מצפון הופכות לייסוריו, הוא הרגע שבו מתברר המינון שלו בנפשו של אדם.

קהילה תומכת

במשך שנים רבות היה הקיבוץ קהילה תומכת. ללא מירכאות כפולות. ללא תנאי. ללא סייגים. הוא היה כזה מתוקפה של הערבות ההדדית המלאה, המחולטת. עם ההפרטה מתחוורת משמעותו של המושג ומתחדדת: על אף ההפרטה, אשר משמה משתמע כי האחריות עוברת מהכלל אל הפרט, כאשר את המושג קיבוץ מחליף המושג קהילה, עיניכם הקוראות עדות- הקהילה היא לא סתם קהילה. היא לא עוד קהילה. היא קהילה תומכת. האם מובן מאליו כי היא אמורה להיות כזאת? מה גבולות התמיכה ומה הוא תוכנה? היכן ומתי היא באה לידי ביטוי? האם כאשר אדם נזקק פונה כאשר הוא חש או חושה כי הוא זכאי לתמיכה? האם נציג הקהילה, בין מי שהוסמך מטעמה להיות תומך ובין מי שבשל רגישותו לזולת מזהה כי אדם מסוים זקוק לתמיכה, הוא זה שמעורר ומעלה לגורמים בקהילה את הצורך בתמיכה? האם סביר לצפות (גילוי נאות: לא!) כי תינתן תמיכה ללא תנאי או בכל תנאי? ובכל זאת, אין ספק כי גם ואולי בעיקר כיום, בקיבוצים מופרטים,  קיימת, גם אם לא בהכרח באופן רשמי, קהילה אנושית שהיא קהילה תומכת.

על גג העולם

"תסתכל" אמר לי עמי, והצביע, סביב סביב, על גגות המבנים הגדולים בקיבוצו. פחות במלים, יותר בהבעות פנים אמר לי, בשמחה השמורה למוצאי שלל רב, על נפלאות המיזם הזה – כיסוי גגות רבים, לרבות גגות המוסך, המפעל, חדר האוכל ועוד, בפאנלים סולאריים, אשר אמורים לייתר, אולי לחלוטין, את התלות בחברת החשמל. גם, אולי בעיקר, כך נראה משק אוטרקי נכון ל-2020 . מן הסתם זה לא הקיבוץ הראשון, ודאי לא היחיד, אבל כשרואים עד כמה גדולה היא התשתית לניצול ולמיצוי הפוטנציאל הסולארי בקיבוצים, אפשר רק לקוות שרבים יפיקו ממנה רווח ותועלת.  לדוגמה:  ניתן להפוך גגות לולים נטושים, שכמוהם יש בקיבוצים רבים לתרנגולת שגם אם לא תסולא בפז תיאמד בכסף. נכון, אכן, שכסף לא גדל על העצים אבל זה אומר שהוא לא מונח על הגג.

תסמונת המטפלת

תסמונת המטפלת היא ביטוי שהגדיר בשעתו בקיבוצים לא רק ילדים תלותיים אלא גם מבוגרים. אנשים שתמיד מחכים שמישהו יעשה משהו בשבילם. הלוקים בתסמונת זו היו, לתפיסת המייחסים להם אותה, חסרי רצון או יכולת לחשוב לבד ולהחליט לבד ובעיקר – לעשות לבד. רפים ורופסים וחסרי אונים – כאלה הם נתפסו. האם ההפרטה טשטשה את מאפייניה או אף העלימה אותה? המושג תסמונת המטפלת מזוהה אצלי עם אחת המטפלות, אשר נהגה להפעיל בתדירות רבה את 'נשק יום הדין' , מניעת קינוח ב"הקמה", עד שיום אחד נוכחה לדעת שהיא (והוא) איבדו את כוח ההרתעה: האיום בשימוש בו לא מנע מהמפריעים למנוחה להפריע אותה. הם הכינו מבעוד מועד ממתק חלופי.

הקסם האפל או האופל הקסום

בין שהיו אפלים ובין שהיו קסומים – הלילות בלינה המשפחתית  מוסיפים להוות קרקע פורייה ליצירות שונות. אל נא תאמינו למי שאומרים שנמאס להם לדון ולדוש ולקרוא ולראות ולשמוע על הלילות ההן. גם כשהם רוויים, הם עדיין צמאים. השיח הזה הוא חשוב. הוא מאפשר לאנשים לחזור אל השנים המכוננות והמעצבות של חייהם, לזהות את שורשי ההתנהגות שלהם גם ואולי בעיקר כאנשים בוגרים, ובעיקר ללמד אותם את אחד השיעורים החשובים ביותר בחיים – את שיעור קבלת מה שלא ניתן לשנותו. ולמחול. ולחמול. ולא להישאר תקועים באתמול. ובכל מקום שבו נותרה צלקת יש פצע שהגליד.

תמיד יש פעם ראשונה…

משפחה עירונית אחת הביאה את ילדיה  לראות פרות. זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם הקטנים שהם ראו פרות. ההורים נגעלו מהריח. הילדים עלצו וצהלו ורצו ללטף ראשה של פרה אחת שליחכה קש וגבבה. ההורים משכו את הילדים בחוזקה, משל היתה הפרה מצורעת. "זאת הפעם האחרונה שאנחנו באים לראות פרות", גערה האם, מבועתת, ואחד מהילדים תיקן אותה: "לא נכון, זאת הפעם הראשונה".

שורה תחתונה

יש מי שהוגים את האות ח' – או כ' רפה – מהלוע, ויש שהוגים אחתה מהחך. כך או כך מקורו של החטא הוא אחד.

קטנות קיבוציות

גן הנוף הקיבוצי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן