יבול שיא
הרפת והחלב
קרבות העמק במלחמת השחרור

קרבות העמק במלחמת השחרור

6 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

שלושה חברים מעמק הירדן חברו להוציא לאור כספר  את מחקרו של אסף אגין ז"ל  מדגניה ב' על קרבות העמק במלחמת השחרור

אני יושב עם שלמה מנוח (דגניה א'), עוזי קרן (עין גב) ואילן אשל (שער הגולן) בביתו של שלמה, לא רחוק מהמקום שבו נעצר הטנק הסורי המפורסם, אבל לכך עוד נגיע. שלושתם מכרים ותיקים של עשרות שנים, ותיקי קרבות צבאיים, כלכליים וציבוריים. ביקשתי מהם לספר  כיצד הגיעו לרעיון להוציא את הספר.

שלמה מנוח, בן דגניה א', שירת בצה"ל בהנדסה קרבית וסיים את המילואים בדרגת סגן אלוף. אחר כך למד בטכניון הנדסת תעשייה וניהול, הקים וניהל במשך שנים את מפעל "טולגל", ניהל מפעלי תעשיה נוספים בארץ ובעולם, וכיהן כדירקטור וכיו"ר בחברות ובארגונים.

משטרת צמח. הקרבות במאי 1948 על עמק הירדן משטרת צמח הדגניות וגשר היו מן הגורליים והעקובים מדם במלחמת העצמאות
משטרת צמח. הקרבות במאי 1948 על עמק הירדן משטרת צמח הדגניות וגשר היו מן הגורליים והעקובים מדם במלחמת העצמאות

"כשהתחלנו לעסוק בנושא לפני כשלוש שנים", הוא נזכר, "אסף אגין  עדיין היה בחיים. חבר שלי הגיע לאנדרטת הזיכרון בצמח, ושאל עם מי אפשר לדבר על הקרבות בעמק. הייתה לי ידיעה כללית על המחקר של אסף , אותו אנו מכירים מזה שנים רבות. דיברתי עם עוזי ועם אילן, וקבענו אתו בביתו  ביבנאל."

"התברר שהוא כתב עבודה רחבת היקף לתואר מוסמך באוניברסיטת חיפה, אך אין בנמצא עותק זמין, מלבד דפי החומר המצויים אצלו. בחששות גדולים הוא הסכים למסור את הניירות, ולאחר עיון קצר הבנו שחייבים להוציא אותם כספר."

"פנינו לזאביק דרורי, אל"מ במיל, איש אקדמיה בתחום ההיסטוריה הצבאית ומנהל מכללת הכנרת לשעבר, והוא ליווה אותנו בעצותיו והציע שם של מו"ל, וכך הפרויקט יצא לדרך. צוות השלושה התרחב לחמישה, עם דרורי ועם מוקי צור, שגם כתב הקדמה לספר."

"עוזי קרן, תא"ל במיל. לשעבר  עוזר ראשי הממשלה שרון ואולמרט  להתיישבות, פעיל בוועד הגולן, כיהן כיו"ר התיירות בעין גב ובתפקידים נוספים: "לכל אחד מאיתנו – מעבר להבנה שהמחקר ראוי מאוד לפרסום – היה מוטיב מוביל בקידום הפרסום של החומר.

"אני למשל רציתי להוסיף לספר פרק על הקרב על עין גב, כי העבודה של אסף נגמרת ב-21.5.1948, וקרב עין גב התחולל ב-10.6. "

מנוח מפרט את הנקודה  שלו: "כשקראתי את ספרו של אסף ענברי 'הטנק', זה די הרגיז אותי. מה שכנראה רק מעטים יודעים, הוא שבקרב על הדגניות התקרבו אל הגדרות לא טנק אחד אלא שלושה."

"רציתי שתופיע גרסה מוסמכת שנכתבה לאחר מחקר מעמיק, הכוללת עדויות ישירות של מי שהשתתפו בקרבות.  את הטנק שנעצר לפני תעלת המגן בדגניה, ושעומד שם עד היום, תקפו ראשונים חברי דגניה עם בקבוק מולוטוב, ואת זה אישר לאגין ז'ורה שנאן (חבר אפיקים ואחד מהמפקדים בשטח)."

"עם זאת, מחלוקות הן חלק מההיסטוריה, וגם על העבודה של אגין יש מן הסתם חולקים. החלטנו לתת את הטקסט כפי שנכתב, ללא שינוי, ומי שירצה לתת גרסה אחרת – מוזמן, בפרסומים הבאים".

הרפתנים ניצחו את הסורים

במסמך שנכתב עבור תורמים פוטנציאליים, מסבירים היוזמים במה הספר הנוכחי מחדש ומוסיף על עבודות קודמות. "הסיפור המלא אודות הקרבות שהתחוללו בעמק הירדן במלחמת העצמאות, מעין גב שבצפון, דרך הבלימה בצמח ובדגניות, ועד לעמידת הגבורה של קיבוץ גשר בדרום, קרבות להם היו שותפים חברי הקיבוצים בעמק הירדן – כל אלה לא סופרו מעולם כמקשה ספרותית מחקרית אחת."

"ייחודו של המחקר, בשילוב של התמונה הכללית עם ירידה לרזולוציה של המחלקה, הכיתה והחייל הבודד, במעקב מפורט על כל שעה וכל שלב של הקרבות ועל כל דמות שפעלה במהלכם, מהמפקדים ועד החיילים, על סיפורי הגבורה לצד רגעי המשבר והטעויות שנעשו."

עוזי קרן מוסיף: "לאסף – שכשנפגשנו איתו כבר היה חולה ומוגבל בתנועה – היה חשוב להדגיש שבגזרה הזאת כן נלחמו מעטים מול רבים. הוא היה מאוד 'חם' על העניין. על הלחימה הוא אמר – ' הרפתנים ניצחו את הצבא הסורי ', בדגש על חלקם של חברי היישובים בעמק  הירדן בהגנה על היישובים. כשהתייחס בהקשר של שער הגולן ומסדה ל'נטישה' הוא הדגיש שהנוטשים היו לא חברי הקיבוצים, אלא הכוחות והמפקדים בגזרה שנטשו את שני הקיבוצים".

אילן אשל, בן שער הגולן, אל"מ במיל', שריונר שנפצע פעמיים (במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה) ולשעבר מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, מתייחס לחלק המערכה שהתחולל בקיבוצו ובמסדה: "המעורבות שלי בצוות הושפעה מחוויית מלחמת השחרור."

"אבי השתתף בקרב, ושמור אצלי עד היום אקדח שהוא לקח מקצין סורי מן הכוח הפולש, שהוא הרג בהגנה על הבית. בקורס קצינים, בשיעור מורשת קרב, כששמעו שאני משער הגולן,  שאלו אותי – למה ברחתם."

"הזמנתי את אסף אגין ואת מאיר פעיל להרצות בקיבוץ, ושניהם הדגישו ששני הקיבוצים ננטשו לגורלם על ידי הפיקוד. נקודה זו מופיעה גם בסרט 'גבורות' שהופק על ידי בן שער הגולן."

"בזמנו  לא הייתי שלם עם הנסיגה, אבל מאוחר יותר הגעתי לראייה יותר מאוזנת. הבנתי שמדובר היה באזרחים, ושניתן משקל לאפשרות לשקם ולבנות  את הקיבוצים בעתיד. אני הוספתי לספר פרק על קרב נוסף שהיה בשער הגולן ב-10.6, שם הם כבר היו מוכנים ומצוידים, והדפו את ההתקפה של הסורים."

שמות הנופלים  

היוזמים שמו להם למטרה לציין את שמות כל 151 החללים, חברי ובני העמק, שנפלו במלחמת השחרור. שלמה מנוח: "ראינו בהפקת הספר גם שליחות היסטורית לזכרם של בני דור תש"ח, שיצאו להגנת העמק מעטים מול רבים, וחלקם לא שבו משדה הקרב."

"החלטנו  לתת בסוף הספר כבוד לכל הנופלים: חברי ובני קיבוצי עמק הירדן שנפלו במלחמת העצמאות, וחיילי היחידות שהצטרפו להגנה על העמק. זה היה מבצע די מסובך כי חלק מהשמות נכתבו במספר מקומות באופן משובש. רשימה זו מופיעה בסוף הספר."

את העבודה המקורית הגיש אגין ז"ל בשנת 2000 למנחה שלו באוניברסיטת חיפה פרופ' יואב גלבר.

לאחר שסיים את המחקר הראשוני, הוא המשיך לחקור את התקופה, וכתב שלושה חיבורים נוספים שנכללו בספר: "נטישה" – פרשת עמידתם של שער הגולן ומסדה, "מעטים מול רבים" – אודות מאזן הכוחות בין הכוחות הערביים התוקפים לבין מגני עמק הירדן, ו"צו תל חי" – העוסק במוטו השנוי במחלוקת, שלפיו אין מפנים אף יישוב גם אם המחיר הוא חייהם של המגנים, ושאלת הפינוי של ילדים ובלתי-לוחמים.

לאחר שנבחר המו"ל, קוטי טפר, והעורך – יהודה יערי (לשעבר עורך עיתון "הקיבוץ"), התגלתה הערכה ראשונית לתקציב כצנועה מידי והיוזמים נערכו לגיוס כספים: הם הדפיסו ברושור לתיאור הספר העתידי, ופנו לעשרות קיבוצים, גופים וגם לחברים פרטיים. מנוח: "חלק גדול נענו ברצון, וחלק לא."

"צמח מפעלים אזוריים ואגודת המים עמק הירדן תרמו בעין יפה, וכך גם גופים וקיבוצים נוספים שלא נמנה את כולם. המועצה האזורית התחייבה לרכוש כמות של עותקים. חברים רבים שלחו סכומים, כל אחד לפי יכולתו".

תפקידו של העורך, בין השאר, היה להפוך את המסמך מעבודה אקדמית עתירת הערות שוליים ומראי מקומות, לספר קריא ומעניין, לא רק להיסטוריונים מקצועיים אלא גם ובעיקר לציבור הרחב.

שמו המלא  של הספר, שרואה אור ממש בימים אלה הוא: "עמק במערכה – המערכה לבלימת הפלישה הערבית בעמק הירדן, מאי 1948." תוספת חשובה לטקסט המקורי של אגין הן מפות של הקרבות השונים, שעובדו על ידי גרפיקאי במיוחד עבור הספר.

המפות מנהירות את מהלכי הקרבות, ומאפשרות למתעניינים לבקר באתרי המערכה בעקבות הלוחמים. 

לאנשי עמק הירדן יוסיף הספר נדבך לידיעתם על הלחימה והעמידה ההרואית של אבותיהם  או סביהם. הספר כולל 360 עמודים, כולל תמונות ומפות, וניתן לרכישה  בחנויות הספרים.

במהלך העבודה על הספר המליצו החברים על אסף אגין לקבלת אות הוקרה שמחולק מדי שנה מטעם המועצה האזורית  ל"יקירי עמק הירדן".

אסף נפטר ב-2019 זמן קצר לפני חלוקת האות, אותו קיבל בנו גיא.  הקרבות במאי 1948  על עמק הירדן, משטרת  צמח, הדגניות וגשר היו מן הגורליים והעקובים מדם במלחמת העצמאות.

החטיבה הסורית שפלשה לארץ, מגובה בטנקים ובמשוריינים, והצבא העיראקי שתקף בגשר, נעצרו בקוו היישובים. כך  שובשה לחלוטין התוכנית הצבאית של האויב, ונמנעה התקדמותו לכיוון טבריה , הגליל והעמקים. אגין מצטט את פקודתו של משה כהן ממושבת כנרת, שנפל בקרב, לפקודיו בדגניה ב': "אתם חייבים לעצור את הסורים כאן. כל כדור שלא תעצרו כאן בגופכם, יפגע בילדים בדגניה".

אסף אגין. הספר מתבסס על עבודת מחקר שלו לתואר מוסמך באונ חיפה
אסף אגין. הספר מתבסס על עבודת מחקר שלו לתואר מוסמך באונ חיפה

קרבות העמק במלחמת השחרור

אסף אגין נולד בדגניה ב' ב-1930, בנם של יחיאל ושרה אגין (הכט), מייסדי הקבוצה. בין חבריו לכיתה בבית החינוך בדגניה היו נעמי שמר והסופר מדגניה ב' צבי לוז.

הם היו בני המחזור הראשון של בית הספר התיכון בית ירח. כנער עדיין לא בן 18 הוא השתתף בקרבות עמק הירדן, התחיל כמגוייס ל"שמירה הגושית", וסיים כחייל גולני.

הוא תפקד כנהג משוריין, כרוכב על סוס, וקישר בין מפקדים בגזרות השונות באזור צמח.  אגין ניצל כמה פעמים ממוות בטוח. בהקדמה לספר כתב: "כמגויס בגולני השתתפתי בקרבות, לרבות קרב צמח ב-18.5, וכבן דגניה הכרתי את המקומות והאנשים שלקחו חלק בלחימה.

שנים רבות הייתי בטוח שאני מכיר היטב את סיפור המערכה הזו, אך משהתחלתי לחקור את הנושא, וככל שהצטבר בידי חומר, במסמכים ובעדויות, התבהר לי שידיעתי הייתה מוגבלת לזווית הראייה של חייל בקרב, בתוספת מיתוסים שפרחו".

לאחר הקמת המדינה הדריך עם אשתו עמליה לבית פיינשטיין  כשנתיים במושבי עולים בנגב. מילא בקיבוצו שורה של תפקידים, ביניהם גזבר, מרכז משק  ומזכיר.

כיהן כשליח תנועת הבונים לאוסטרליה ולניו זילנד. ב-1972 נבחר למזכיר ארצי של הסתדרות הנוער העובד והלומד. ב-1977 יצא לשליחות מטעם ההסתדרות בסינגפור.

בגיל מאוחר יחסית התחיל ללמוד באוניברסיטה, והתמחה בהיסטוריה צבאית של מדינת ישראל. היה ממייסדי העמותה על שם לוי אשכול, יסד וניהל את ארכיון המועצה האזורית עמק הירדן והדריך ארכיונאים בעמק ובתנועה הקיבוצית.

אגין היה נשוי לעמליה (פיינשטיין) , נפטר באוגוסט  2019 שלושה שבועות לפני הגיעו לגיל 90.

אחיו הבכור של אסף, מולה אגין, היה מפקד בקרב על צמח, ואחרי המלחמה עבר עם משפחתו לקיבוץ שובל שבנגב. מולה היה שייך לאגף השמאלי של מפ"ם, והיה מהראשונים שקראו לבטל את הממשל הצבאי.

במלחמת ששת הימים, למרות שהתנגד לה, לחם כמ"פ  ונהרג ממוקש בגזרת רפיח בהיותו בן 39.

.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

סיוע במזון יבש למשפחות נפגעי אסון מירון: רק הוצאנו קול קורא ומיד התייצבו חברים, קיבוצים, מפעלים וארגונים לסייע בכמויות מזון יבש בעל כשרות בד"צ (זה לא היה פשוט), שנאסף במחסן בחממת עין שמר. משם
3 דק' קריאה
סיפורן של ארבע נשים לא יהודיות, מקנדה, שוויץ, ניו זילנד והולנד, שהתגלגלו ארצה לקיבוץ הקימו משפחה והן כאן. ארבעתן בחרו לא להתגייר רות המואבייה, עזבה את מולדתה והלכה אחרי נעמי לארץ יהודה. קיבלה עליה את
8 דק' קריאה
רימון ארצי, מ"חוות אלאדין" בכפר רות ועזאם נאצר, מכפר צפא, מזמינים לפעילויות לחג שבועות "בעקבות שבעת המינים". כבר כמעט שלושים שנים הם עובדים יחד בהרמוניה מעוררת השראה – דוגמא ומופת שאפשר גם אחרת. הפעילות
7 דק' קריאה
שלום, קוראים לי תמר ואני בת נהלל. השנה חוגגים יום הולדת 100 למושב שלי והמון כתבות עוסקות במה שהיה כאן בימים הראשונים. בכתבה הזאת, אני מביאה לכם את סיפורו של נהלל מזווית קצת שונה,
12 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן