יגאל כרמון, ראש מכון ממרי, מציע אסטרטגיה חדשה. ראיון, חלק שני

כיצד יכולה מדינה דמוקרטית כישראל לנהל מלחמה היברידית, בזירה אזרחית ללא שדה קרב, כשחיילי האויב ממגנים עצמם בנשים וילדים ולעתים מתחזים לאזרחים. יגאל כרמון, ראש מכון ממרי, מציע אסטרטגיה חדשה. ראיון, חלק ב'

כשבד בבד עם מה שנראה ככתישה צבאית של רצועת עזה, עולות תמונותיהם של עשרות נשים וילדים הרוגים בערוצי הלוויין וברשתות החברתיות, מה שמנצח הוא התמונה, שמעצבת את תודעת העולם כלפי המלחמה. התמונה הזאת היא תמונת הניצחון של חמאס: כך במבצע "שומרי החומות" וכך בסבבים קודמים, גם אם הארגון ספג מכה צבאית קשה.

ברגע שהצופה רואה גופות מרוטשות של נשים ילדים, הוא איננו שואל את עצמו מדוע חוסים משגרי הרקטות מאחורי אזרחים; מדוע הם משתמשים בהם כבני ערובה. התמונה חזקה יותר מאלף מילים והסברים, והיא זו שהופכת ניצחון צבאי לתבוסה מדינית, ומזינה את הקריאות לחרם על ישראל ולוועדות חקירה בינלאומיות ורואות בישראל אשמה, גם אם לא ירתה ראשונה.

מערכה ללא הפעלת כוח צבאי

"המלחמה ההיברידית היא שינוי מהפכני בשדה המערכה המודרני", אומר יגאל כרמון ראש מכון ממרי לחקר תקשורת המזרח התיכון, "הפעולה בחסות נשים וילדים בזירה אזרחית, היא תשובתם היעילה של ארגוני הטרור בהתמודדותם עם כוחות עדיפים מהם. גם אם נטען כי שימוש כזה פסול, מוסרית ומשפטית, לא תשתנה עובדת היסוד הזו: על ידי שימוש בנשים וילדים, הם מנטרלים את כוחנו הצבאי. 

במלחמה ההיברידית יש הכרח לנצח בו זמנית בשתי חזיתות: המדינית והצבאית. ואולם ניצחון צבאי הכרוך בהרג אזרחים, נשים וילדים, הופך לתבוסה מדינית. הצבא ניצח, מדינתו הובסה ומנועה מלממש את פירות הניצחון". 

איך עושים את זה?

"בהנחה שתכליתה של כל מלחמה היא מדינית ולא צבאית לעצמה (כדברי נתניהו 'להכות בחמאס'), מתחייבת אסטרטגיה חדשה, מהפכנית גם היא, שתוכל לגרום להכרעה, שהיא קודם כל מדינית, אך גם צבאית (הפסקת כל ירי לעבר ישראל).

האסטרטגיה המהפכנית החדשה המוצעת להלן, מבוססת על עיקרון של ויתור מוחלט על שימוש בכוח צבאי מסורתי ללחימה בזירה האזרחית של האויב, הגורמת בהכרח להרג של נשים וילדים (למעט במקרים בהם יש ודאות מוחלטת של אי פגיעה באזרחים, בשל מרחקם מיעד התקיפה); במקביל יש לחזק את כל אמצעי ההגנה בתוך ישראל – כיפת ברזל, מערכות נאוטילוס ועוד."

אסטרטגיה לא פציפיסטית

"אסטרטגיה זאת איננה פציפיסטית", מדגיש כרמון, "היא איננה בבחינת ויתור על כל הפעלת כוח. להפך: היא בנויה על הפעלת כוח, אבל כוח מסוג אחר, שהוא בלתי קטלני, ככל שמדובר בחיי אזרחים. תכליתו של כוח כזה: נטרול השימוש בנשים וילדים על-ידי האויב, ולירי בחסותם. 

הוויתור המוחלט על שימוש במטוסי קרב, שריון, תותחנים וחיל הים, יעניק הצדקה להפעלת כוח מאסיבי בממדים אחרים. כאשר אף איש אישה וילד לא נפגעים מירי, מכל סוג שהוא של כוחותינו; כאשר אף בית פרטי ומבנה ציבורי איננו מופצץ ואיננו נהרס, לא ניתן יהיה להאשים את ישראל בכך שהיא מפעילה אמצעים אחרים להגנתה. שהרי אין לצפות ממדינה שתשב באפס מעשה כאשר נורים אלפי טילים אל מרכזי האוכלוסייה שלה. 

אסטרטגיה כזאת, המוותרת על שימוש באמצעים צבאיים קטלניים הגובה חיי אזרחים, תהווה תמיכה ישירה במטרה המדינית הכוללת שאנו חותרים אליה – חיזוק הדו קיום ושיתוף הפעולה עם גורמים בעולם הערבי, המוכנים לשלום עם ישראל, דבר שהוא קשה מאוד עבורם, כאשר ישראל הורגת נשים וילדים בתקיפותיה. היא גם תאפשר לתומכינו במערב להתייצב לימיננו מתוך הבנת הצורך שלנו להתגונן". 

האסטרטגיה הזאת נועדה לענות על תרחיש אחד שאנו ניצבים בפניו כל כמה שנים. היא כמובן איננה עונה לתרחישים רבים ומגוונים אחרים, כגון מתקפת טילים רב חזיתית נגדנו במספרים עצומים.  מובן מאליו שבתרחיש כזה צריך יהיה להפעיל את כול הכוח הצבאי המסורתי, ותקוותי שרק אותו."

אם כך, איך היה צריך להיראות מבצע "שומר החומות"? 

"נתחיל בעניין סמלי. שמו היה צריך להיות 'שומר חיים' – שלהם ושלנו. הוא היה צריך להתנהל על ידי מפקדה ייעודית, שבראשה עומד אזרח/ מדינאי, אשר מפעילה את הצבא בעת הצורך במשימות לא מלחמתיות. 

עם מתקפת הטילים הראשונה על ירושלים ותל-אביב, היה צריך לנתק את רצועת עזה מכל קשר ותקשורת עם העולם. תשתית התחבורה (מערכת הכבישים), הייתה צריכה להיהרס, תוך הקפדה מוחלטת על אי פגיעה במקום שבו יש ברגע מסוים תנועה אזרחית (כפי שבוטלו ברגע האחרון תקיפות של חיל האוויר, כאשר הובחנה תנועה אזרחית באזור כלשהו). כידוע, מערכת כבישים זו שימשה להעברת טילים ארוכי טווח לאתרים שונים ברצועה, כדי לשגרם אל ישראל. מערכת צריכת המים הייתה צריכה להיפגע באופן הדרגתי על פי המשך תקיפות הטילים על ישראל. חיל האוויר וחיל הים היו צריכים להיות מופעלים להעברת מים בכמויות המספיקות לצרכי האוכלוסייה.

גם את מערכת החשמל צריך היה לשתק בהדרגה, על פי המשך התקפות הטילים על ישראל. אספקת הדלק לרצועה צריכה הייתה להיות מוגבלת רק לצרכי חירום חיוניים של בתי חולים. חיל האוויר וחיל הים היו צריכים להיות מופעלים לאספקת דלק לבתי חולים בכמות הנדרשת להם ולא מעבר לכך. גם את התשתית הכלכלית תומכת הלחימה של החמאס, צריך היה לשתק."

להילחם במנהרות כמו המצרי 

לדברי כרמון, "אפשר וצריך היה למצוא דרך טכנולוגית כדי להגיע את מערכת המנהרות של חמאס ולהזרים לתוכן מי ים כפי שעשו המצרים, כדי להתגבר על מאות המנהרות באזור רפיח. נמל עזה היה צריך להיות משותק. את מעברי הגבול לישראל צריך היה לסגור לבלי שוב לכל תכלית, פרט למעבר גורמים בינלאומיים, אך לא לסחורות ושירותים. המעבר היחיד לשירותים וסחורות, צריך להיות המעבר שבין עזה למצרים, מה שגם יקנה למצרים יתרון מדיני במאבקה באחים המוסלמים.

את המערכה הזאת חשוב היה ללוות בהסברה לאוכלוסייה של רצועת עזה באמצעות מיליוני כרוזים ובמקום שאפשר, באמצעות רמקולים, המתארים את תכלית פעולתה של ישראל ואת הימנעותה מפגיעה בילדים נשים ואזרחים בכלל.

במקביל לכל האמצעים הללו, היה נחוץ מסע הסברה מדיני, החושף את החמאס כארגון טרור; מנהיגיו בחו"ל כמו חאלד משעל ואסמאעיל הניה, היו צריכים להפוך יעד לחיסול כפי שנהגו ארה"ב, בריטניה וצרפת, בהתמודדותן עם הטרור וכפי שנהגה ישראל לאחר רצח הספורטאים הישראלים במינכן. 

ישראל הייתה צריכה להכריז רשמית על קטר, הנותנת חסות לארגון טרור הפועל נגד ישראל, כעל אויב לכל דבר. ערוץ אל-ג'זירה, שהוא רשת גיוס והגנה על ארגוני טרור אסלאמי בעולם כולו, היה צריך להיסגר בכל שטח הנתון לשליטה ישראלית וכל זאת בשיתוף פעולה עם מדינות האזור, הסובלות מארגון האחים המוסלמים ומתנגדות לו.

ישראל גם הייתה צריכה לצאת למלחמה משפטית במוסדות בינלאומיים נגד חמאס, על ירי טילים לעבר אזרחים ונגד קטר כמסייעת לו. אלו רק מעט מן הצעדים שצריך היה לנקוט."

מה תועיל האסטרטגיה הזאת מול ארגוני החרם על ישראל? 

"יש לומר שוב, צעדים אלה אינם יכולים להינקט במקביל לפגיעה, גם אם לא בכוונת מכוון,  באוכלוסייה אזרחית. הצעדים שנסקרו לעיל, יובנו רק אם נימנע לחלוטין מפגיעה בחיי נשים ילדים ואזרחים בכלל.  

אסטרטגיה זאת לא תשפיע על ארגונים וגורמים השותפים למטרתו של חמאס, או על ארגוני החרם על ישראל, שאינם רוצים בקיומה. אבל היא קריטית עבור המדינות התומכות בזכותה של ישראל להגנה עצמית. אין ספק, זהו שינוי מהפכני בגישתה של ישראל במאבקה בטרור."

באינתיפאדת 2000 נעצרו פיגועי ההתאבדות בעקבות חיסולם של מנהיגי חמאס בעזה. האם לא די בכך?

"כבר ציינתי, שישראל צריכה לנהוג במנהיגי החמאס כפי שנהגו מדינות דמוקרטיות אחריות כנגד ראשי הטרור נגדן וכפי שישראל פעלה לאחר רצח הספורטאים המינכן. האסטרטגיה שהוצעה להלן מכוונת לאי פגיעה בנשים וילדים ברצועת עזה, אך איננה נותנת חיסיון למנהיגי חמאס בחו"ל."

לחלק הראשון של הראיון עם יגאל כרמון, ראש מכון ממרי – לחצו כאן

יגאל כרמון ראש מכון ממרי | צילום: יח"צ