יבול שיא
הרפת והחלב
אוהד דרורי אפור

אוהד דרורי, 43, נשוי +3, להב  

2 דק' קריאה

שיתוף:

איזו שריטה השאיר בו הקיבוץ ולמה אהבה היא התשובה?               

אוהד, עובד סוציאלי בעל תואר שני עם התמחות בטראומה, מטפל מוסמך ב"התמקדות" (focusing), בגישה יצירתית ובטיפולים במים (וואטסו). הוא עוסק בטיפול, ליווי והדרכה של אנשים בחיים הפרטיים והמקצועיים ומעביר סדנאות לארגונים ולקבוצות. "אפשר להגיד שאני סוג של מלווה מסעות פנימיים וחיצוניים וזו זכות גדולה עבורי", אומר אוהד, במקור מחצרים.

 

אוהד דרורי מים
אוהד דרורי מים

איזה איבר בגוף מספר שאתה מקיבוץ? 

"הרגלים היחפות". 

איזה זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ יש לך? 

"חופש, חופש, חופש, משחקי ענק של כל ילדי הקיבוץ על הדשא הגדול, עבודה בפינת החי, כדורסל, חגים וחתונות בקיבוץ ובעיקר התחושה של ביטחון מוחלט בעולם, של מותר לי, שלא משנה לאן אלך, כל העולם הזה הוא הבית שלי".  

המאכל שהכי שנאת שהכינו בחדר אוכל? 

"לקח לי מספר שנים טובות מחוץ לקיבוץ להבין שדג, חומוס ופלאפל הם מאכלים מדהימים. בילדות הם היו משהו בלתי אכיל לחלוטין והיום הם הפייבוריטים שלי".  

משפט על הקיבוץ שבחיים לא תשכח? 

"'כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו'. עד היום אני עוד בשיח פנימי על המשפט הזה". 

אם היית יכול לחזור בזמן, איזו עצה היית נותן לילד שהיית? 

"תיהנה מכל רגע, אבל תכלס, הוא ידע את זה לבד כבר אז". 

מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה? 

"הייתי, יצאתי, וחזרתי לקיבוץ אחר – לתת לילדים את האפשרות להרגיש את החופש והביטחון בעולם כפי שאני הרגשתי בתור ילד, וחוץ מזה, הכול מתחיל ונגמר באנשים שסביבך". 

מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך? 

"האופן שבו אני מתלבש". 

מה העבודה הכי אזוטרית שעבדת בה בקיבוץ? 

"לעמוד ימים שלמים ולחתוך ברזלים במסגרייה".  

אם לא היית גר בקיבוץ, איפה היה בית החלומות שלך? 

"בטבע, ליד המים". 

שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך 

"ציניות חצרונית (ציניות מיוחדת של קיבוץ חצרים)". 

מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ?  

"בחצרים זה היה הדשא הגדול של חדר האוכל. בלהב זה הטבע שמתחבא בתוך הקיבוץ". 

איזה ענף מענפי הקיבוץ היית מחזיר לחיים?  

"גינת ירק קיבוצית – אין כמו לקטוף מלפפון טרי ולתת בו ביס… להיזכר מאיפה האוכל בא". 

איזה חג קיבוצי הכי אהבת בתור ילד ולמה? 

"חנוכה – צעדת הלפידים והעובדה שכולם עדיין חיים אחרי מה שעישנו שם בטקס כתובות האש". 

תורנות/גיוסים בקיבוץ – איזה הכי אהבת? 

"זיכרון ילדות עמום של גיוסי שבתות באבוקדו… עוד יכול להריח את הריח ולשמוע את העלים מתפצפצים מתחת לנעלים". 

אם היית צריך לנסח את ה"אני מאמין" שלך בכמה משפטים, או לבחור מוטו לחיים, מה הוא היה? 

"לא יודע מה השאלה אבל התשובה היא אהבה". 

ספר על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים. 

"לעשות כל יום מחדש את מה שאני אוהב ולהקשיב בסקרנות לדבר הבא שבא לי לעשות". 

אם היית יכול היית מחזיר את הגלגל לאחור לימים שלפני ההפרטה 

"בין להב לחצרים, זוכה לראות את שני העולמות. אין נכון ולא נכון. יש לכל אחד את הזכות לבחור איך מתאים לו לחיות".  

מה הגעגוע הכי עמוק שלך? 

"אני פחות בגעגועים באופן כללי, אולי לתמימות שהייתה פעם". 

מה אתה מאחל לקיבוץ שלך ל-20 שנה הבאות? 

"שידע לשמור על אווירה מחוברת ויצירתית. שידע להישאר קשוב, לזהות ולהשקיע בכל פעם מחדש במה שחשוב באמת, כך שיהיו חיים טובים לכל מי שבחר לבנות את חייו פה. בסוף זה אנשים לפני כל דבר אחר". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מסורת חינוכית ארוכת שנים בבית החינוך אופק, מייצרת חינוך שבו חניכים הופכים ממקבלי ידע לשותפים אמיתיים ביצירת המציאות החינוכית. הפעם הסמינר שלהם עסק בצה"ל  *בית חינוך אופק. חניכים הופכים ממקבלי ידע לשותפים אמיתיים ביצירת
איך מבצעים הערכת שווי למפעל, מי באמת מחליט על המכירה ומה הקשר לתשלומי השיוך? אחרי חמש שנות אקזיטים מניבים לשמיר, שער העמקים, דליה, המעפיל וקיבוצים נוספים, "זמן קיבוץ" עושה קצת סדר ברגעים שקודמים להנפקה ולדיבידנדים  *תמונה
5 דק' קריאה
איזהו גיבור? זה שמצליח לשרוד את הקפה האמריקאי ואולי דווקא זה שקונה קפה אינדונזי ב-590 ש"ח למאה גרם  ב-2006 הגעתי לראשונה לביקור בארה"ב כתייר מן המניין.  הרבה קראתי בעבר סיפורים על אנשים שהגשימו את "החלום האמריקאי": אנשים שנחתו בחופי אמריקה עם 20 דולר
3 דק' קריאה
בין הפסקת חשמל להפסקת חשמל יושבים בפאב של הקיבוץ עם הקבועים שבאים קבוע ועם אלה שבאים קבוע באופן בלתי קבוע  *תמונה ראשית: הכלב, שאולי הגיע מעזה. צילום: מיכל הלמן יצחקי  הפסקת חשמל ראשונה  אז חורף. משב רוח עז אחד, החשמל מצמץ וכבה, טוב, לפחות יש גז.   בארי, (אימפריה בעיני עצמו, כבר אמרנו, לא?)
3 דק' קריאה
נעמה בדיחי הובילה את "הדבורות"  מהגליל (המתאמנות בקיבוצי האיזור) שלוש זכיות רצופות בגביע המדינה  *תמונה ראשית: נעה בדיחי. "אימון אחד הספיק לי כדי להבין". צילום: rugby europa  נעמה בדיחי (35, יפתח) גדלה ביישוב נטף שבהרי ירושלים והגיעה לצפון
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!