זוגות, שהיו יחידים במועד הקובע, תבעו מנען לשייך להם שני מגרשי מגורים
סוגייה "שיוכית" הובאה להכרעה בהליך בוררות, בפני בנימין ארבל, שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי בנצרת. שבעה זוגות (נשואים, או המקיימים משקי בית משותפים), חברי קיבוץ נען, שהיו בעת "המועד הקובע לשיוך דירות" שנקבע בנען במעמד של חברי קיבוץ "יחידים" (כלומר, איש מהם לא היה בזוגיות) תבעו מהקיבוץ לשייך להם 14 מגרשים.
שנינו ביחד, אבל כל אחד לחוד לצורך קבלת מגרש
התובעים סִפְּרוּ כי בינואר 2003 ("המועד הקובע"), קיבל הקיבוץ החלטה בדבר שיוך דירות בקיבוץ, ואימץ את החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל. לפי החלטה זו, כל בית אב או יחיד שאינו בזוגיות זכאי "לשיוך מגרש למגורים". אין חולק, תאר השופט (בדימוס) בנימין ארבל, כי לפי מעמדם האישי של התובעים (שלא היו בזוגיות) במועד הקובע, כל אחד ואחת מהתובעים, היו זכאים, כל אחד בנפרד, לקבל מגרש למגורים תמורת תשלום לרמ"י. במועד הקובע הם היו צעירים שגרו ב"דירות זמניות". בהמשך, כל זוג מבין התובעים קיבל מהקיבוץ מגרש ריק או מבונה והקים עליו את בית המגורים החדש שלו. משכך, באמצעות עורכת הדין נועה וייס מור (כנרת), הם תבעו לשייך לכל אחד מהם, מגרש אחד נפרד. במילים אחרות, לא מגרש אחד לבית אב אלא מגרש לכל אחד מיחידי בית האב, 14 מגרשים לשבעה זוגות.
בפני השופט-הבורר טענו התובעים כי "זכותו של כל אחד ואחת מהם לשיוך מגרש, עת היו עדיין בסטאטוס של יחידים, נוצרה במועד הקובע ונכללה בדיווח שהגיש הקיבוץ לועדת הפרוגרמות". לשיטתם, כל זוג זכאי לשתי יחידות קנייניות, "מכוח היותם זכאים, כל אחד בפני עצמו למגרש מגורים, בהתאם לסטטוס שלהם ביום הקובע". עוד אמרו כי רמ"י אישר 693 יחידות לשיוך בקיבוץ, גם בהתבסס על שמותיהם כיחידים.
באמצעות עו"ד איציק פינק (נשיץ, ברנדס, אמיר) טען הקיבוץ שלפי החלטה שקיבלה האסיפה באוקטובר 2013: "כל בית אב של חברי נען שהיה זוג ביום הקובע, בהתאם לרשימה שהוגשה לוועדת הפרוגרמות וכן כל בית אב של חברי נען המקיימים משק בית משותף, לאחר היום הקובע – יוגדר כ'זוג' לצורך הסדר זה וזכאי לשיוך דירה אחת ביחד". החלטה זו, אמר הקיבוץ, אינה היחידה שקיבלה האסיפה, שבה נקבע הכלל של "יחידה אחת לבית אב אחד".
הקיבוץ הוסיף לכך טיעונים מוסריים וחברתיים למכביר. הוא הסביר שקיים מחסור ניכר של מגרשים למגורים, והתובעים נמנים על "בני המזל" שיוכלו לשייך לעצמם את בתי מגוריהם, אך הם אינם מסתפקים בכך, הוסיף הקיבוץ. כאשר חברי קיבוץ רבים לא יזכו במגרש אחד, דורשים התובעים לעצמם שני מגרשים. עוד אמר הקיבוץ שהתובעים השתהו שנים ארוכות בתביעתם זו, ולכן היא התיישנה ויש לדחותה.
"יחידה אחת לבית אב"
השופט סקר את התפתחות החלטות השיוך בנען. הראשונה, כשהקיבוץ אימץ כאמור את החלטה 751. לאחריה, התקבלה בשנת 2007 החלטת מועצת מקרקעי ישראל שמספרה 979, שהוחלפה, בשנת 2008, בהחלטה שמספרה 1155. בשתי החלטות המועצה האחרונות, אמר השופט, נקבע העיקרון כי לכל משפחת חברים באגודה ("בני זוג או יחיד") ישויך מגרש ליחידת דיור אחת בלבד, עם זכויות בניה של 160 מ"ר לפחות. גם נען, בהמשך החליף את כללי השיוך שלו, אותם קיבל לפי החלטה 751, בכללי שיווך לפי החלטה 1155. כתוצאה מכך, הוסיף השופט, נוצר לתובעים חסכון ניכר בעלויות השיוך שהופחתו מדמי היוון, אותם נדרשים התובעים לשלם, בשיעור של 91% משווי המגרש לפי החלטה 751, ל-33% לפי ההחלטה המאוחרת יותר.
ביוני 2009, קיבלה אסיפת נען החלטה נוספת, ולפיה: "בית אב לא יכול להיות בעל זכויות ביותר מיחידת דיור אחד", ובמקרה בו נוצר מצב בו בית אב הפך להיות בעל זכויות ביותר מדירה אחת, כתוצאה מירושה או חתונה בין זוג חברים, יחולו עליו כללי הסיחור וההורשה. העיקרון המנחה בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, קבע השופט הוא "יחידה אחת לבית אב". לכן את כללי השיוך של הקיבוץ יש לפרש לפי עקרון זה. כך לגבי נישואין, הוסיף השופט. עדיין גם שני יחידים שקיבלו בפועל לפני השיוך, כל אחד בנפרד, יחידת מגורים – אינם יכולים לקבל שתי יחידות, שכן אותם "כללי הסיחור" שקבע הקיבוץ "לא נועדו להקנות זכויות ביחידה שניה".
במועד הקובע, הסביר השופט, החליט הקיבוץ שלא תהיינה לחברי הקיבוץ זכויות שיוך, קודם שהקיבוץ יאשר בהמשך הסדר מפורט באסיפה ולפני שיושלם מהלך רישום הדירות במינהל מקרקעי ישראל על שם חברי הקיבוץ, בדרך של חתימה חוזי חכירה אישיים. כל עוד לא הושלם תהליך השיוך לא נוצרה לתובעים זכות קניינית והם זכו רק בזכות מותנית, הוסיף השופט, שטרם הבשילה במועד הקובע, שכן עוד נדרש היה להכין הסדר מפורט.
עילת הסבירות
בשנת 2013 קיבלה אסיפת נען קובץ החלטות משלימות להסדרי השיוך, בהן נקבע "כלל השיוך לזוגות", שהוזכר קודם, לפיו בית אב של חברי נען שהיה "זוג" ביום הקובע או לאחריו – מהווה זוג שזכאי לשיוך דירה אחת ביחד.
התובעים טענו כי הוראה אחרונה זו "השוללת את זכויותיהם לשיוך של שתי דירות", "הוסתרה מהם" בתוך 11 העמודים של "קודקס כללי השיוך". השופט תָּמַהּ על כך. מדובר בחברי קיבוץ סבירים, המודעים למשמעות החלטת אסיפה. רק סביר, אמר השופט, שאדם המוזמן להשתתף באסיפה הכללית שעל סדר יומה החלטה הנוגעת לו אישית ולרכושו, יקרא וילמד את נוסח ההחלטה, קודם להצבעה בקלפי. דומה הדבר לחתימת אדם על מסמך משפטי הנוגע לענייניו. יש להניח שהתובעים קראו והבינו את ההחלטה הזו, אך משך חמש שנים לא נקטו פעולה אקטיבית, כאשר בינתיים המשיך הקיבוץ לקדם את הליכי השיוך, ולהוציא כספים רבים בקשר לכך.
נען לא עצר ובדצמבר 2019 שוב קיבלה האסיפה החלטה משלימה בדבר "עקרונות סיחור" שקבעו כי "העברת הזכויות מעיזבון ליורש או דירה אחת משני יחידים שיצרו בית אב אחד, תעשה בתוך חמש שנים". הנה, אמרו התובעים, זו הכרה בזכותנו לשתי יחידות. לא כך, השיב השופט. הוראה נוספת בהחלטה זו חוזרת וקובעת כי "משפחת חברים לא תהיה בעלת זכויות ביותר ממגרש מגורים אחד" (למעט אם הדירה התקבלה בירושה).
מי הנפגע?
הפסיקה קבעה, הסביר השופט, שבין "חבר אגודה שיתופית לבין אגודתו, קיימים יחסי קרבה מיוחדים, מהם נובעת חובה מיוחדת שלא לְהַחֲרִישׁ כאשר האגודה עלולה לסבול נזק עקב שתיקת החבר". השופט הסכים עם פרקליטי הקיבוץ, לעניין "כלל השיוך לזוגות", משנת 2013, שיש מקום לטענה שהחבר מָנוּעַ מלתקוף בשלב מאוחר החלטות של האגודה שבזמן אמת הוא השלים עימן או הסכים להן.
התובעים הוסיפו וטענו שהם מופלים לרעה בכך שנישאו לבני זוג מהקיבוץ וכעת נשללה מהם הזכות לקבל דירה נוספת כפי שהיו מקבלים לו היו יחידים. עוד הם הלינו, תאר השופט, על הפלייתם לעומת חברי קיבוץ שנישאו לבני זוג מחוץ לקיבוץ, שכביכול הביאו עימם רכוש נדל"ן מהמקום ממנו באו, וקיבלו יחידה לשיוך בקיבוץ.
במועד הקובע, היו בקיבוץ עשרות בתי אב בוגרים שהתגוררו בדירות שהעמיד לרשותם הקיבוץ והם יזכו רק ביחידת מגורים אחת. לו יזכו התובעים שתי יחידות כתביעתם, שאל השופט, כיצד הם יסבירו לחבר קיבוץ ותיק, מדוע הוא, הוותיק מהם, זכאי רק ליחידה אחת, ואילו הם, החדשים, שהתקבלו זה מקרוב, זכאים לשתיים?
חלוקת הדירות בקיבוץ אמורה להיות שוויונית, אך נסיבות החיים יוצרות אין סוף מצבים, בהם לא ניתן לקיים את כל עקרונות השוויון, אמר השופט. האסיפה החליטה במסגרת סמכויותיה על חלוקת רכוש הכלל, המשמש למגורים, לפי כללים שוויוניים כמידת האפשר. המודד של יחידה לבית אב הוא מודד סביר. אין בעובדה שישנם חברים שנישאו לבני זוג מן החוץ, בין אם הביאו רכוש מבחוץ ובין אם לאו, כדי לפגוע בשוויוניות חלוקת יחידות המגורים, מתוך מסת נכסי הקיבוץ.
הליך השיוך נועד לחלק את נכסי הקיבוץ ולא לחלק נכסים ממקורות חיצוניים, שהרי גם יורשים של חברי קיבוץ, ובהם בעתיד גם התובעים, זכאים להחזיק ברכוש שירשו ולסחרו תוך תקופה מסויימת.
"מן העבר האחר", הוסיף השופט, "זוגות שנפרדו פרידה מהותית של ממש, ערב היום הקובע, ונהיו ל"יחידים" במועד הקובע, יזכו להכרה כ"יחידים" ביום הקובע (בדומה לפסק הדין שניתן בעניין "גבעת חיים"). השופט גם לא מצא פגיעה או הפליה בתובעים (שטענו, כך נראה, שמלאי המגרשים הצטמצם) בכך שהקיבוץ המשיך לקבל חברים חדשים, מבני הקיבוץ, בהגיעם לגיל 18 (מה עוד שגם התובעים זכו למעמד זה בגיל זה). רק כשהסתבר שאין בידי הקיבוץ די יחידות למגורים, הוא נאלץ להפסיק לקבל חברים חדשים עקב חוסר יכולתו לספק להם מדור. בכך נפגעו ילידי הקיבוץ הצעירים שאינם יכולים להקלט כחברים בקהילת כור מחצבתם.
מעמד על לאספת הקיבוץ
הפסיקה, אמר השופט, נתנה להחלטות אסיפת הקיבוץ "מעמד-על, כשל מחוקק. לכן, לא ימהר בית המשפט להתערב בהן". זו "אסיפה של כלל החברים. היא האורגן המרכזי באגודה בה מתקבלות ההחלטות החשובות ונקבעת מדיניות האגודה. בית המשפט אינו יושב כערכאת עירעור על החלטותיה, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים".
בנסיבות בהן אין חולק על חוקיות האסיפות, בהן התקבלו ההחלטות השיוך, והם נתקפות כעת על "התוכן המהותי של ההחלטה" בטענות "אותן לא הביאו התובעים בהקדם האפשרי בפני המוסד המברר או בית המשפט" – הם לא יוכלו לתקוף אותן בשלב זה.
לפי תקנון נען, לא רשאים חברי הקיבוץ להביא את טיעוניהם בפני ערכאה שיפוטית או בורר, אם לא מיצו את הליכי הבירור הקבועים בתקנון. זו טענה ראוייה, אמר השופט, אך כאשר בעלי הדין העדיפו לברר את המחלוקת בפני בורר, אין מקום לפנות לטענת סף זו בשלב מאוחר.
לא הופלו לרעה
השופט פסק כי התובעים לא הופלו לרעה בהחלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ, בהן נקבע כאמור כי "כל זוג שהוא בית אב זכאי לשיוך יחידת מגורים אחת וכך הוא הדין גם לגבי התובעים". החלטות האסיפה הללו, הוסיף השופט התקבלו כדין ובהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל.
השופט דחה את התביעה בפסק בורר, וחייב כל זוג מבין זוגות התובעים לשלם לקיבוץ שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 שקלים ועוד הוצאות הבוררות.
