"מאז פרוץ המלחמה עברנו תקופה ארוכה וקשה של אזעקות וטילים. בית לוחמי הגטאות אומנם לא היה סגור אבל היה שומם. החלטנו, יחד עם ריטה כץ, האוצרת של גלריה "גבול" בחניתה, לאצור את 'נופים משתנים', תערוכה שתספר ותביא את הקול של אומנים מהצפון" מספרת לילך אפרים, אוצרת האומנות של בית לוחמי הגטאות
תמונה ראשית: דורון אדוריאן, 'אדמה', שמן על בד, 2024. צילום: עידית צוק הורוביץ
"נופים משתנים" הוא שמה של תערוכה קבוצתית חדשה שנפתחה לא מכבר במוזיאון בית לוחמי הגטאות. מציגים בה 12 אומנים, כולם מקיבוצים בצפון הארץ, רובם הגדול היו מפונים במשך כל תקופת המלחמה. את התערוכה אצרו במשותף לילך אפרים, אוצרת האומנות של בית לוחמי הגטאות, וריטה כץ, האוצרת של גלריה "גבול" בחניתה. על התערוכה ועל שיתוף הפעולה ביניהן מספרת לילך אפרים: "מאז פרוץ המלחמה עברנו פה תקופה מטורפת. תקופה ארוכה וקשה של אזעקות וטילים. בית לוחמי הגטאות אומנם לא היה סגור אבל היה שומם. כבר בימים הראשונים למלחמה הורדנו את כל היצירות המקוריות שלנו למקלטים ושם הן נשארו. לפני כמה חודשים פנתה אלי ריטה כץ מחניתה ואמרה לי בואי נשתף פעולה, נעשה משהו ביחד. ככה יצאנו לדרך. הרצון ההדדי לשתף פעולה נבע גם משותפות גורל מסוימת, אנחנו שני מוסדות תרבות שנמצאים בצפון ונשארו שוממים במשך תקופה ארוכה. החלטנו שנעשה משהו אקטואלי ורלוונטי למצב שלנו. תערוכה שתספר ותביא את הקול של אומנים מהצפון. השם שבחרנו 'נופים משתנים', נבחר לא רק בגלל שהנופים השתנו בתקופה הזאת, גם אנחנו השתנינו. גם אנחנו חווינו משהו. לכן פנינו לאומנים מקיבוצים בצפון ואספנו עבודות שלדעתנו מדברות על השינוי, של הנוף ושלנו. רוב רובן של העבודות בתערוכה נוצרו באמת בתקופת המלחמה, חלקן הרחק מהנופים שמופיעים בציורים, כשהאומנים חיו זמנית במקומות אחרים אבל המשיכו לצייר משם את נופי הצפון מחוץ לביתם הנטוש".
"התערוכה הזאת לא סתם מוצגת פה" ממשיכה לילך. "יש בה מסר מאוד ברור של תקומה. של יצירה למרות כל הקושי. וזה משתלב במסר הכללי של בית לוחמי הגטאות, מוזיאון היסטורי חינוכי שהוקם על ידי ניצולי שואה שעברו שבר נורא וחורבן אבל למרות הכול ניצלו, הגיעו לפה בלי כלום, בנו כאן חיים חדשים, הקימו קיבוץ ובלב הקיבוץ ייסדו מוזיאון ומפעל תיעוד גדול. זה לדעתי הייחוד של התערוכה הזאת דווקא בבית הזה. את חלל התערוכה בכניסה למוזיאון יצרנו עכשיו במיוחד עבורה והיא תהיה מוצגת פה בחצי השנה הקרובה, שזה הרבה מאוד זמן לתערוכה אבל יש לכך סיבה. במוזיאון הזה יש דגש חזק מאוד על חינוך, ואנחנו רוצים שכל קבוצה חינוכית שתגיע לפה, בני נוער, חיילים וכו', תעבור גם בתערוכה הזאת ותקבל גם פה הדרכה. זו המטרה וזו הסיבה לכך, כי חינוך לוקח זמן. העניין החינוכי מאוד חשוב לנו" היא מסכמת.
ליצור חיים חדשים, להמשיך הלאה
רוב העבודות בתערוכה הן ציורים ורישומים, אבל יש גם פסלים של יריב כהן מחניתה ומיצב סאונד של טל געש, גם היא מחניתה, שנקרא "בדיקת דופק לקיבוץ מפונה". טל הקליטה את מה ששמעה בקיבוץ שלה שהיה ריק מאנשים. שומעים בעלי חיים, כלבים, חתולים, אבל אנשים אין, וכל זה בוקע מתוך עגלת חדר אוכל ישנה מנירוסטה. תקצר היריעה מלפרט כאן על כל העבודות אבל כן נציין את כל האומנים: אבי איפרגן (ברעם), מיכל דיבואה (חניתה), טל געש (חניתה), צביה האריס ליבנה (אלרום), רחל רבינוביץ' (דפנה), דורון אדוריאן (שדה נחמיה), יריב כהן (חניתה), איריס פנגסל (חניתה), ערן פרטוש (חניתה), אורלי שגיא סמריק (אדמית), שלומי חגי (מורן).
בנוסף אליהם מוצגים בתערוכה גם שני ציורים של נעמי יודקובסקי (1920 – 1998). נעמי הייתה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות וחברה בו עד מותה, ציירת וארכיטקטית, ניצולת שואה שציוריה על אושוויץ הוצגו כראיות במשפט אייכמן. סיפורה המיוחד והביוגרפיה שלה (ששווים כתבה בפני עצמה) מוצגים בסרטון מושקע ומרגש שנעשה במיוחד עבור התערוכה ומוקרן על מסך ליד ציוריה. היצירה ככלי הישרדותי, הרצון לקום אחרי שבר גדול, ליצור חיים חדשים ולהמשיך הלאה, וכמובן נופי הצפון, כל אלה קושרים את נעמי ואת הציורים שלה למסר של התערוכה כולה.
לסיום, התערוכה הזאת היא גם הוכחה נוספת לכך, שבצפון הארץ ובגליל המערבי בפרט מתקיימת סצנה אומנותית מפתיעה ותוססת ששווה מאוד להיחשף אליה (מי ידע למשל שיש בחניתה כל כך הרבה אומנים?). יש כאן הזדמנות מצוינת לטעום קצת מכל אלה בתערוכה אחת מעניינת ומאוד מומלצת.
"נופים משתנים", בית לוחמי הגטאות
המוזיאון פתוח בימים א'-ה'
בין השעות 09:00 -16:00
