רק אם נראה לעולם שבעל הבית השתגע, נוכל לשרוד * משימתה הבאה של השרה למשימות לאומיות
כל שונאי נתניהו
אליהו ליבמן הוא ראש מועצת קריית ארבע. בנו, אליקים, היה מאבטח במסיבת הטבע ברעים ונחטף לעזה ע"י מחבלי החמאס. ליבמן האב מייצג בנושא שחרור החטופים עמדה אחרת מזו של רוב המשפחות. הוא רוצה בשחרור החטופים, אבל מתנגד לשחרר מחבלים לשם כך. יש לו הצעה אחרת: "אנחנו מאמינים שאם צה"ל יכנס בחוזקה בעזה בלי רחמים, נצליח לשחרר את החטופים מיד. צריך שהאויב הנאצי ערבי יירד על הברכיים ויתחנן לשחרר את החטופים". בפגישה שערך נתניהו עם נציגי משפחות החטופים, היה ליבמן בין החמישה שהגיעו לפגישה כמייצגים אלטרנטיבה למטה משפחות החטופים. הטענה שסביבת נתניהו "שתלה" במפגש את ליבמן וחבריו, נדחתה כזכור בזעם ע"י לשכת רוה"מ.
ליבמן מחזיק בדעות מוצקות כיצד צריכה מדינת ישראל להתייחס לאויביה. איראן מאיימת עלינו? סוריה? לבנון? יש לנו אמצעים להסיר את האיומים הללו. "צריך להפעיל את נשק יום הדין עם פצצות האטום שלנו. לזרוק פצצת אטום על איראן, בסוריה, בלבנון, בכל מקום בו יש אויבים. נראה לעולם שבעל הבית ישתגע, רק כך נוכל לשרוד". על אפשרות להטיל פצצת אטום גם בעזה, פתרון שהשר עמיחי אליהו לא שולל אותו, ליבמן לא דיבר, אבל הוא בעד לגרש את כל הפלסטינים משם. "מדינת ישראל וצה"ל צריכים לחסל את כל מי שידו מגואלת בדם, וכל מי שסייע לנאצים-הערבים לבצע את הטבח הנוראי ביום שבת, ואת האחרים שלא היו שותפים, יש לדחוק למצרים עד האחרון שבהם, לא להשאיר אף ערבי ברצועה".
השבוע, במסגרת "ביחד ננצח", ו"פוליטיקה אחר כך, עכשיו מלחמה", תקף ליבמן את מטה משפחות החטופים. "מתוך 240 משפחות החטופים", כך אמר, "יש מספר משפחות שהצליח בהנדסת תודעה ובמיליוני דולרים במימון גורמים שמימנו גם את ההפגנות בקפלן וכל שונאי נתניהו – ליצור מצב שהם הדומיננטיים והם אלו שכביכול מייצגים את המשפחות". ברור. שונאי נתניהו זיהו במטה לשחרור החטופים גוף שבאמצעותו אפשר לתקוף את ראש הממשלה, והם משקיעים לשם כך מיליוני דולרים בפעולות שיוזם ומבצע המטה. לא שגורל החטופים אינו חשוב להם, אבל מה שיותר חשוב זה הביקורת שמשמיעות משפחות החטופים על התנהלות הממשלה והעומד בראשה. טוב שיש לנו את ליבמן וחבריו שמשמיעים דעה אחרת.
השבוע היה פיגוע ירי בכביש המנהרות, בו נהרג רב"ט אברהם פנטה. ליבמן הגיב: "לצערנו לא הפקנו את הלקחים אחרי האירוע המזעזע בעוטף עזה. כבר אחרי הרצח הראשון בעוטף והרצח של אלחנן קליין הי"ד בשומרון, היינו צריכים להפוך את כל המשוואה גם באזור שלנו. אבל עולם כמנהגו נוהג, האויב עדיין נוסע בכבישים ואין גביית מחיר אחרי פיגועים".לכתבה המלא
מישהו צריך ליידע את ליבמן, שהמשוואה באזור שלו הפוכה מזמן. במהלך מלחמת חרבות ברזל נהרגו בפיגועים ביו"ש שני ישראלים. בתקופה הזו, על פי נתוני "יש דין", נהרגו שם למעלה מ-200 פלסטינים, מהם שבעה על יד מתנחלים. נכון שהפיזור של המתנחלים ביו"ש לא מאפשר לזרוק שם פצצת אטום, אבל רק 200 הרוגים? בושה!
ליבמן שם את מבטחו בבורא עולם. "אנחנו מאמינים שהקב"ה אתנו ויעזור לנו. אנחנו ננצח את האויבים שלנו". אם הוא אתנו, איפה הוא היה ב-7 באוקטובר? על כך השיב השבוע ינון מגל המנוול: "אני מרגיש שהשם כעס עלינו מאוד והעניש אותנו. ראיתי איזה רב ששאלו אותו איפה השם היה ב-7.10, והוא אמר שהשם לא היה איפה שלא רצו אותו". שנתחיל לציין אירועים, מקומות ותאריכים, שהשם לא היה גם איפה שכן רצו אותו?
והעיקר – שכל החטופים ישובו בשלום. כולם.
אשם אז, אשם עכשיו
גם השרה אורית סטרוק לא מרוצה מהדרך שבה מתנהל מטה משפחות החטופים. השבוע צייצה: "את קמפיין משפחות החטופים מובילים עכשיו אותם אנשים שהביאו עלינו את עסקת שליט העקובה מדם ומאפר. עכשיו חותרים רונן צור וחבריו ליעד דומה: ניצחון החמאס וכניעת ישראל. כפי שהוא עצמו הגדיר זאת. והפעם קורבנות העסקה יהיו החטופים עצמם, או חלקם. לא עוד!"
שני מרכיבים ביביסטים יצקה סטרוק לתוך הציוץ הזה: מי שאשם בשחרור המחבלים בעסקת שליט, ביניהם יחיא סינוואר, הוא לא ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, אלא מי שהיה יועץ התקשורת שלו, רונן צור, ואם חס וחלילה משהו ישתבש בעניין החטופים, האשם בכך שוב לא יהיה ראש הממשלה, אלא מי שעומד בראש מטה המשפחות, רונן צור.
השרה למשימות לאומיות הציבה את המשימה הלאומית הבאה כבר במרס השנה: "לצערי שיבה לחבל עזה תהיה כרוכה גם בקורבנות רבים, כמו שגם העזיבה של חבל עזה הייתה כרוכה בקרבנות רבים, אבל אין ספק שבסופו של יום מדובר בחלק מארץ ישראל, ויבוא יום שנשוב אליו". היא שכחה לציין, ולא במקרה, שגם השהייה בחבל עזה הייתה כרוכה בקורבנות רבים. רבים מדי.
בשבוע שעבר נבחרה סטרוק להיות נציגת הממשלה בוועדה למינוי שופטים. כנראה בגלל הדעה טובה שיש לה על שופטי ישראל. ב-2011 הורשע בנה, צביקי, בחטיפה והתעללות בפלסטיני בן 15 שבעקבותיה אושפז הנער כשהוא סובל מחבלות קשות. לקינוח, שחט סטרוק כבשה של הקטין. הוא נדון לשנה וחצי מאסר, המדינה ערערה והעליון האריך את עונשו בשנה. אמו אורית אמרה אז, שבשונה מבית המשפט שהעדיף להאמין לעדים הערבים, היא מאמינה בחפותו של בנה.
ההפיכה המשפטית שמקדם יריב לוין זקוקה לאנשים כמוה. שופט ישראלי שמאמין לעדים ערבים? לאן התדרדרנו?
