תושבים מן העוטף החלו לשוב לאט לאט ליישוביהם, למושבים ולקיבוצים * אחרי חודשים רבים בהם היו מפונים מבתיהם ורחוקים מקהילותיהם והתגעגעו אל ה"יחד", הם מתכנסים שוב ומעיין היצירה שלהם נובע * עשרות יצירות מוצגות עתה בקיבוץ ברור חיל בתערוכה שנקראת "התאספות"
*תמונה ראשית: חלקה ג'. יצירה של יעל אורן. צילום: עדינה בר-אל
מה תפקידה של האמנות בעת מלחמה? מצד אחד היא משמשת מפלט, אמצעי לבטא רגשות ומצבים קשים, ומצד שני, כאשר המתח הביטחוני רפה מעט, היא מבטאת חזרה לשגרה.
זוהי כתבה שלישית ב"קו למושב" על אמנות פעילה בעוטף. האחת עסקה בתיאטרון אימפרוביזציה ("תרפיה והנאה: החיים כתיאטרון", גיליון 1361); והשנייה בשירה ובצילום ("המוזות ממשיכות בעוטף", גיליון 1365).
בימים אלו מוצגת תערוכה בחדר האוכל הישן של קיבוץ ברור חיל, אשר שופץ למטרה זו. תחת הכותרת "התאספות" כ-64 אמנים ואמניות מציגים מעל 60 יצירות בתערוכה. הן עשויות ממגוון חומרים ובסגנונות שונים – פסלים, ציורים, מיצגים, עבודת וידאו.
זוהי תערוכה נודדת ביישובים שונים בארץ. התחנה העשירית שלה היא בתחומי המועצה האזורית שער הנגב. היוזמת והמבצעת היא עמותה בשם "זוּמוּ" – הלחם של המילים "זוז" ו"מוזיאון". כלומר: מוזיאון נייד, מוזיאון בדרך, שמביא את המוצגים ליישובים שונים בכל חלקי הארץ.
הקמת "זומו" היתה בעקבות תחקיר בו נמצא שאחד מכל חמישה נערים בגיל בית ספר, מבקר במוזיאונים. ולכן הולחט להנגיש את התערוכות לבני הנוער, וכמובן גם למבוגרים, בעיקר בפריפריה.
זו אינה תערוכה אחידה ומוכנה מראש לכל תחנותיה. כל תערוכה מותאמת לאזור בו היא מציגה, קודם לה תחקיר על אופי הסביבה, על האומנים שחיים בה. וכך בשיתוף פעולה בין אמנים ותיקים לבין אומני המקום יש תוצרים מעניינים ביותר.
בברור חיל מוצגות יצירות רבות של בני האזור. מכיוון שרוב היישובים במועצה האזורית שער הנגב הם קיבוצים, משתלב תוכן התערוכה עם המקום בו היא מוצגת – בחדר האוכל, המוסד המרכזי של הקיבוצים לפני ההפרטה. מובן שאי אפשר להתעלם מן המצב הקיים – מהטראומה הנוראה שעברו תושבי העוטף, ומן המלחמה הקשה והארוכה במדינה.
בקטלוג שיצא מטעם "זומו" ו"המועצה האזורית שער הנגב" ומוענק לכל מבקר, נכתב: "שאלנו את עצמנו לא אחת אם זה הזמן וזו הדרך. האם מה שצריך כעת הוא מוזיאון אמנות מפואר. האם אפשר בכלל לדמיין, ליצור ולחלום מציאות בצבע, כשהכול מסביב כל כך חשוך ושחור. אין לנו תשובה אחת, בטח לא מוחלטת, אבל ברור לנו דבר אחד – הדבר היחיד שאנו יודעים לעשות זה לדמיין מקום יותר טוב, ךשאוף למקום יותר טוב. ליצור מקום יותר טוב, בעזרת אמנות, יצירה וחלום."
להלן נפנה זרקור לכמה יצירות שמבטאות קשר ישיר לשבעה באוקטובר ולמלחמה.
חלקה ג' – יציקות בטון וגבס, צבע תעשייתי
יעל אורן, ירושלמית, גדלה במושב ישע במועצה האזורית אשכול. יש לה זיכרונות טובים מילדותה במושב. אביה יואל (יוליק) אורן היה מדריך חקלאי ובין השאר גידל עגבניות במשקו. לאחר השבעה באוקטובר יעל נמלאה כאב וגעגועים לרבים שהכירה והם לא ישובו עוד.
מרחוק נדמה שערמת עגבניות אדומות ועסיסיות מונחת על שולחן, כל אחת שונה מהשנייה. אבל מסתבר שאלו לא עגבניות רכות. אדרבה, הן עשויות בטון וגבס. יעל יצקה כל עגבנייה ועגבנייה בנפרד וצבעה אותה באדום. העגבניות מעשה ידיה של יעל אורן, לא ירקיבו לעולם. אולי יש בכך סמליות לשיבת חקלאי העוטף לעבוד את אדמתם לנצח. ואולי הצבע האדום של העגבניות בשדות יתלכד עם הכלניות האדומות, שתפרחנה השנה בנגב המערבי.
העוטף, שמונה באוקטובר – מיצב קרמי וגלזורה
ריקי תירם, קרמיקאית, פונתה בשבעה באוקטובר מביתה בקיבוץ ארז. לאחר הפסקה של חודשים בעבודתה האמנותית, היא חזרה ליצור דווקא בהשראת הבתים ההרוסים שראתה בבארי. היא יצרה בתים שבורים וחרבים מקרמיקה, אך הוסיפה גלזורה כחולה על גגותיהם. "אולי כרמז או כמיהה לעתיד טוב יותר," ככתוב בקטלוג. ניתן להוסיף שהפער בין החומר הקרמי הקשה לבין הבתים שלא עמדו בפני גל האיבה והאכזריות, מעיד על כך, שבתים חדשים ייבנו, והם יעמדו הפעם בפרץ. מי ייתן.
האספה – טכניקה מעורבת, נייר אריזה
כידוע, אספת חברים היא מוסד שקיים גם בקיבוצים וגם במושבים, בהם חברי האגודה מתכנסים מעת לעת כדי להחליט לגבי עניינים כלכליים וחברתיים.
זיוה ילין מבארי יצרה מיצג של אספה ללא אנשים, מעין אספת רפאים. על שטח פינתי בגודל של שלושה מטרים עומדים במעגל כסאות עשויים נייר אריזה חום, על שטיח עשוי נייר גם הוא. היעדרם של האנשים זועק. בקטלוג התערוכה נכתב: "את הנייר נטול הצבעוניות, גילתה [זיוה] בבית הדפוס בארי. הכיסאות מהנייר הנזירי מונחים על גבי שטיח ויחד הם הופכים לאנדרטה רעועה וכאובה לאלו שנלקחו מביתם, ולאלו שלא ישובו אליו, כמו גם לתחושת היחד שנסדקה לעד."
הארוחה הריקה – רקמה וציור בטושים אקריליים
האמנית טליה קוץ-שמיר איבדה בשבעה באוקטובר את אחיה אביב קוץ, את גיסתה ליבנת ואת ילדיהם, אחייניה. הם נרצחו בכפר עזה. טליה לקחה מפת שולחן, רקמה עליה אביזרים של ארוחת בוקר: סכו"ם, צלחות, מחבת, מפיות צבעוניות. לכאורה, ארוחת בוקר שגרתית. אבל היא פזרה ביניהם נקודות צבע אדומות, רמז לרצח ולאלימות שהיו פה. רמז לאסון הנורא שפרץ אל בתי האנשים באמצע שגרת חייהם.
מי ינצח במלחמה – שמן על בד
כידוע, תושבי העוטף סבלו במשך למעלה מעשרים שנה מן המצב הביטחוני, מ"סבבי" מלחמה. והנה יצירה משנת 2010, שכאילו ניבאה את שיתרחש בשנת 2023.
זוהי עבודה צבעונית מרהיבה של האמנית טל מצליח, תושבת כפר עזה. במבט מרחוק נדמה שמדובר ברקמה, אולם זהו ציור שמן רב פרטים. הרקע מורכב מיחידות שונות, שנראות כמו פיסות בד שחוברו זה לזה. באמצע נמצא סל קניות בהיר מרשת, ובתוכו גוף כהה, ממנו יוצאים פרחים. לכאורה, ציור פסטורלי. אבל כאשר מתקרבים ובוחנים את הפרטים, מופתעים לגלות את האלמנטים שמוסתרים שם, כגון: ברקע משולבים טילים קטנים מעופפים. ורצועות הסל מכילים משפט חוזר על עצמו: "מי ינצח במלחמה" ועוד מנטרות שחוקות של פוליטיקאים, כפי שכתוב בקטלוג. עתה, לאחר השבעה באוקטובר, מקבלת היצירה משמעות מיוחדת. לכאורה הכול שלו ופסטורלי ונעים לעין, אבל תמיד יש חשש למלחמה, לאסון.
לפיכך יש להעריך את השבים לחיות בעוטף ולחזק את ידיהם.
ולסיום
קטע מקטלוג התערוכה "התאספות": "פגשנו מרחב שהוא פצוע כמו שהוא יפה, ושהוא אופטימי כמעט כמו שהוא סדוק. מרחב על סף שבירה. מרחב על סף פריחה. ואת הרגע הזה, שבו אנשים בוחרים לקום מהשבעה ולהתחיל את תהליך השיקום, הריפוי והבנייה מחדש, ביקשנו להאיר בעזרת יותר מ-60 עבודות אמנות שהן מחווה/התבוננות/מחקר של תהליך החזרה הביתה, אל מה שנשאר ממנו ואל מה שהוא, בעזרת הזורעים בדמעה והקוצרים ברינה, יהיה."
אוצרות התערוכה: מילנה גיצין אדירם,@milanaga אביטל וכסלר, @avital.wexler ושירז גרינבאום@shiraz_grinbaum , ועוזרת האוצרות הנפלאה סיגל כספי @sigalcaspi2
