אומר שמעון גואטה, ראש המועצה האזורית מעלה יוסף, מעל 100 ימים לפרוץ המלחמה בעוטף ועל גבול הלבנון * תשעה ישובים פונו מתושביהם במועצה ושוכנים כבר מעל 100 ימים בבתי מלון * "צריך שצה"ל יעשה מעשה," אומר גואטה, "ושיתנו לתושבים שלנו לחזור לבתיהם"
זה למעלה מ-11 שנים מכהן שמעון גואטה כראש המועצה האזורית מעלה יוסף ועוד לפני כן שירת במשך שנים ארוכות כראש המועצה הדתית של המועצה. מצב כזה, כמו המצב אליו נקלעה מעלה יוסף שמעון מעולם לא הכיר: "במועצה שלנו פונו תשעה ישובים מתושביהם. 13 יישובים נוספים במועצה לא פונו," מסביר לי גואטה, ראש מועצה שבה כל היישובים הם מושבים או מצפים.
"ומה אני אגיד לך, המצב של התושבים שלנו לא קל, מועצה שכמעט חצי מהישובים שלה מפונים, למערכת החינוך לא קל, אנחנו רק מקווים לימים יותר טובים," מוסיף גואטה ונאנח בקול גדול.
במעלה יוסף פונו יישובים המוגדרים כיישובים סמוכי גדר, עד 4 ק"מ מהגבול: "ואלה שמרוחקים מ-4 ק"מ – לבסוף לא אישרו להם פינוי, למרות שגם בסכנה לא קטנה. התושבים עצמם פונו למקומות רבים מאוד, רבים שוהים במלונות בטבריה, יש בזיכרון יעקב, בא נגיד שהם נמצאים בעשרות מקומות שונים," הוא אומר.
אתה שומר על קשר עם התושבים שפונו?
"בוודאי, אנחנו כל הזמן מבקרים את האנשים, תושבים מתקשרים, שואלים שאלות, יש קשר מתמיד איתי ועם עובדי המועצה."
מה אתה שומע מהם?
"תראה, התושבים שלנו בבעיה. חלפו כבר חודשים, מעל 100 ימים, כמה זמן הבן אדם יכול להיות סגור בחדר קטן? אנשים התחילו לעזוב את בתי המלון, התחילו להשכיר חדרים, חלקם בעיקר משפחות התחילו להשכיר דירות והמצב לא קל, ממש לא קל."
אני שומע מרבים שאומרים: "לא נחזור עד שחיזבאללה לא יהיה על הגדר".
"אין ספק. אחרי ה-7 באוקטובר אנשים לא יחזרו בקלות. לתושבים שפונו אין אותו אמון שהיה להם במערכת לפני פרוץ המלחמה. אותו אירוע בשבת ארורה ב-7.10 עשה משהו לתושבים. תגיד לי אתה, תושבי זרעית יכולים לחזור למושב שנחשב עכשיו ל'אזור צבאי סגור'? אנשים בשתולה יכולים לחזור? אם לא תהיה פה מלחמה כמו ברצועה וירחיקו אותם מאיתנו הם לא יחזרו. בדרום אתה רואה שצה"ל פועל נהדר ועדיין אנשים לא רוצים לחזור, עוד לא יודעים כיצד זה ייגמר שם בדיוק, אבל אני שומע הרבה תושבי דרום שלא רוצים לחזור. המצב אצלנו שכל יום המחסום פתוח, המחסום סגור, מקשה על החיים."
המועצה מעלה יוסף ידועה במגדלי המטילות שלה, אנחנו שומעים על לולים רבים שנפגעו בפגיעות ישירות. אני מבין שהנזקים הם עצומים?
"נכון, הנזקים הם עצומים אבל לא רק במטילות, גם למגדלי הנשירים (מטעים), לדירים והמחלבות, למי שבנה על תיירות, אין ענף שלא נפגע מהמלחמה הזאת. למגדלים, במיוחד פה על קו הגדר, קשה להיכנס למטעים, הם לא יכולים לעבד את האדמות ואני כבר לא מדבר על אלה שלא קטפו את הפירות. לגבי הביצים, יש את הכיתות כוננות שממש עוזרות ללולנים, אנשים עוזרים אחד לשני כמה שאפשר אבל זה לא אותו דבר. נכון, הם מסכנים את החיים שלהם, אבל אין לנו ברירה, הם חייבים לטפל אחרת הכול ירד לטמיון."
מה אתה מצפה מהממשלה לעשות, כדי שאנשים באמת יחזרו ליישובים ושאנשים בהרחבות לא יבטלו בניות ורכישות?
"האמת? היום אני לא רואה מצב שצעירים שרוצים משפחה או שיש להם משפחה צעירה, במיוחד ביישובי צמודי גדר, אני לא רואה מצב שהם יישארו פה. אז מה צריך? צריך שצה"ל יעשה מעשה. עד אז אנחנו נמצאים במצב של אי וודאות. מהממשלה אני רוצה שיפעלו, שיעשו – חלאס, אנחנו אחרי תקופה כזאת ארוכה לא יודעים באמת מה קורה, ואף אחד לא מעדכן אותך מה קורה או מה יקרה, לא הרמטכ"ל, לא האלוף ולא ראש הממשלה מעדכנים אותנו – אף אחד לא מעדכן אותנו בכלום.
"מעבר להרחקת החיזבאללה מהגדר, אם לא ישקיעו בעידוד הצעירים לגור פה, אם לא ישקיעו בעידוד התושבים שפונו לחזור, לא יהיה טוב. כי אני כבר רואה את רמת העזיבה – היא גדולה מאוד. אנשים כבר השכירו דירות לתקופה של שנה, באור עקיבא, טבריה, נהריה, בכל מיני מקומות. הכל השתנה כאן, אני אומר לך אחרי ה-7 באוקטובר הכל השתנה. בוא תראה שני בתים הרוסים בשתולה, בזרעית פגעו במפעל פטריות, הכל שם חשוף לעיניים שלהם – איך אפשר במצב הזה לחזור לבתים? אני פוגש את התושבים, אני מנסה להשרות רוח אופטימית, אין ספק, כמה שאפשר…"
אתה בעצמך אופטימי לגבי העתיד?
"אני אופטימי, אני מאמין בצה"ל, אני מאמין שנתגבר על כל הקשיים, אבל צריך לנצח, צריך לתת את הפקודה ולצאת לדרך. אני רואה שבצה"ל עושים עבודה טובה, גם בדרום יחסית עם כל ההפתעה שהופתענו אני רואה שצה"ל לוחם נהדר, עוד לא גמר את העבודה אבל בדרום זה אחרת מבצפון.
"לסיום כל מה שיש לי להגיד – נקווה לימים טובים. אנחנו חיים באזור הכי יפה בארץ, התושבים פה אוהבים את האזור שלנו ורוצים להישאר ולהמשיך לגור פה, אז אנחנו מבקשים מראש הממשלה וצה"ל לשנות את המדיניות, שיעשו את העבודה הנחוצה ויתנו לאנשים שלנו סוף סוף לחזור. אנחנו מוכנים לחכות כמה שאפשר, אבל העיקר הוא שאנחנו רוצים לחזור ולחיות כאן בביטחון מלא."
