המדינה לא רק מחסלת אט אט את החקלאות, אלא גם את האפשרות שיהיה בישראל דור המשך לחקלאים היכולים להתפרנס מעבודתם
שנה עברה מאז הוכרזה רפורמת החקלאות של ליברמן (שחלקה עדיין לא נכנס לתוקף…), כאשר בינתיים, גם בסוגיות נוספות, יחסה של המדינה לחקלאים ממשיך לסכן את עתידן של משפחות רבות במושבים והמגזר הכפרי. כך למשל האיסור של רשות מקרקעי ישראל על בעלי נחלות במושבים להוריש את הנחלות לילדיהם, מה שבסופו של דבר מונע מאותם חקלאים ותיקים שתשו כוחותיהם ממלחמת ההישרדות אינסופיות – לא רק להתפרנס בכבוד מנחלותיהם אלא גם לדאוג לדור ההמשך. לא מדובר פה על להתעשר מהאדמות, ולא להפוך איילי נדל"ן, אלא רק להתפרנס בכבוד לאחר שנים של חוסר גיבוי ומכשולים שהעמידו בפניהם.
האיסור של רשות מקרקעי ישראל, שאותו אני מכנה כ'קללת הבן הממשיך' נובע מחוק שמחייב רצף דורי בנחלות. כלומר, המדינה מחייבת את החקלאים להוריש את הנחלות אך ורק לבן ממשיך אחד. גם אם הבר רשות זכה במשפחה מרובת ילדים, על פי החוק בבוא היום הבר רשות מחויב לבחור אך רק יורש אחד שימשיך את דרכו. זה בעצם מצב בלתי אפשרי לכל איש משפחה שמעוניין בשלום בית, ולצערי נתקלתי במקרים רבים בה האיסור הזה, גרר סכסוכים משפחתיים כואבים ומיותרים.
אבל בזה לא קצו המאמצים לסכל את המשכיות המושבים בישראל. תחת הכותרת של 'משבר דיור לאומי', המדינה עסוקה בימים אלו בתהליך מואץ של הפקעת קרקעות המושבים בכל הארץ, וזאת לטובת בניית גורדי שחקים שאט אט חונקים את כל השטחים החקלאיים-הירוקים שנותרו. המדיניות הזו נובעת כאמור מהצפיפות הרבה בעיקר באזור המרכז ומהצורך הבהול לשחרר דירות במהירות ולהקל על המצוקה, אבל תוצאותיה עשויות להגיע לכדי אובדן מוחלט של כל המושבים, השטחים הירוקים שלנו, החקלאות, מזון תוצרת כחול לבן, הפגיעה באדם ובאזורים הפתוחים והירוקים – כל אלו דברים שהמדינה החליטה במוצהר לוותר עליהם. כך נוצר מצב שלצערי, מבחינת מקבלי ההחלטות בישראל, האדמות החקלאיות, הן לא יותר ממאגר נדל"ן זמין.
כותבת המאמר: עו"ד רחל פרץ גלם המקיימת סדרת הרצאות לתושבי המושבים בנושאי משקים חקלאים והעברת בין דורית.
