אריאל שבתאי1
1המעבדה ליצרנות מקיימת של מע"ג, מרכז מחקר נווה יער, המכון לבע"ח, מנהל המחקר החקלאי
מאחר שעגלים ועגלות נולדים ללא כרס ומערכת חיסון מפותחות, ניצבים בפניהם, בשלב ההתחלתי של החיים, עד להתפתחות ותפקוד של שתי מערכות אלה, שני אתגרים מרכזיים, רכישת חיסוניות (Immunity) והזנה ראשונית כבעלי חיים חד-קיבתיים שאינם מעלים גירה. בעוד שלפני תחילת הייצור העצמי, העגלים תלויים בספיגת הנוגדנים מהקולוסטרום לצורך רכישת חיסוניות, התזונה הנוזלית (חלב) מספקת את עיקר צרכיהם התזונתיים עד שהם מתחילים לצרוך די מזון יבש, אשר יתרום להתפתחות הכרס ויאפשר את גמילתם מחלב. התמודדות עם אתגרים אלו כרוכה במגוון פרקטיקות תזונה וניהול, שנחקרות במשך מאה השנים האחרונות, במטרה לשפר את הביצועים וההתמודדות עם עקות (חום, גמילה, חברתית), ולהקטין את הסיכון לתחלואה ותמותה (מחלות מעיים ונשימה), המובילים לאובדן כלכלי ולפגיעה בפוטנציאל הייצור (עליות משקל ותנובת חלב עתידית).
בעבר נעשו ניסיונות לגמילה מוקדמת של עגלים מחלב, כנראה בגלל שבתקופה זאת העגלים מועדים יותר לתחלואה. כדי לעודד צריכה מוקדמת של סטרטר, צריכת החלב הוגבלה ל-10% ממשקל הגוף בלידה. אולם, כשאפשרו לעגלים גישה חופשית לחלב, נמצא כי הם צורכים יותר מפי שניים מהכמות הזאת, מה שהוביל למחקרי המשך בנושא, אשר אפשרו את גיבושן של מספר תובנות:
1. עגלים שצורכים חלב, כ 20% ממשקל גופם (6-8 ליטר/יום בהשוואה ל- 4 ליטר/יום), מאופיינים בעליות משקל (ADG), משקל גמילה ויעילות ניצול מזון גבוהות יותר.
2. חוזק הקשר בין תזונה (כולל סטרטר) ו- ADG לפני גמילה, לבין תנובת החלב של עגלות בתחלובה ראשונה אינו חד משמעי, ותלוי בשנת הביצוע של המטא-אנליזה ובמודל הסטטיסטי. למרות שתי מטא-אנליזות הצביעו על תרומה דומה של תוספת צריכת חלב ו- ADG טרום גמילה לעלייה בתנובת החלב (66.2-42.9 ו- 130-155 ק"ג חלב, עבור 100 גרם/יום תוספת חלב ו- ADG, בהתאמה), המטא-אנליזה המאוחרת יותר, אשר כללה תשעה מחקרים ועשרים ואחת קבוצות טיפול, ציינה כי אספקטים אחרים של ניהול תרמו כ 97% לשונות בהגדלת תנובת החלב, אולם קבעה כי שמירה על ADG גדול מ- 0.5 ק"ג/יום, תוך אספקה ראויה של נוטריינטים מחלב וסטרטר, ויישום של תכנית גמילה ראויה, תשפר את תנובת החלב.
3. הגם שלאספקת חלב וסטרטר טרום הגמילה אפקט סינרגיסטי להגדלת ייצור החלב, החלב הוא המקור החשוב לאספקת נוטריינטים לגדילה ולהתפתחות הגוף, בעוד הסטרטר משמש כסטימולנט להתפתחות הכרס.
4. למרות שהגדלת צריכת החלב תורמת לתוספת ADG, היא יכולה לגרום לירידה בצריכת הסטרטר, לעליה בתדירות השלשולים, ולפגיעה בחיסוניות [(ירידה בספירה ובחיוניות של תאי T (CD4+)]. לכן, גמילה הדרגתית ועידוד צריכת מוצקים בין השבועות 4-8 יכולה לעודד צריכת סטרטר טרום הגמילה (כאשר גיל ומשך הגמילה משפיעים על צריכת הסטרטר), להבטיח תפקוד ראוי של הכרס, להקטין את איבוד המשקל, ולאפשר תוספת משקל גבוהה יותר לאחר הגמילה.
יישום התובנות הנ"ל חשוב לניהול ממשק נכון של עגלים יונקים, כדי לשפר את יעילות הייצור. לצורך כך, חשוב לנטר ולעקוב אחר משתנים, קלים למדידה ברמת המשק, כמו משקל גוף וצריכת מזון. אולם, כדי לאפשר את מימוש פוטנציאל הגדילה והייצור, לא די באספקה נאותה של נוטריינטים, ויש צורך גם בניהול פרואקטיבי של העגלים הצעירים, שיקטין אירועי עקה (stress) ותחלואה. עקות הן תוצר בלתי נמנע של שיטות גידול אינטנסיביות של חיות משק. שינויים בסביבת המחיה של בעלי חיים כוללים גירויים אביוטיים (כגון טמפרטורות סביבתיות), ביוטיים (כגון פציעות ומחלות), וחברתיים (כגון טיפול וריסון, אינטראקציות חברתיות, בידוד מחברי הקבוצה, הובלה וגמילה) – כולם נחשבים לגורמי עקה מרכזיים, העלולים לפגוע ברווחתם וביצרנותם של חיות המשק. מאחר והתגובה לעקה מצויה בבסיס התפתחותן של מחלות, הפחתתה צפויה להוביל לירידה בשכיחותן, לצמצום תחושת אי-הנוחות ולשיפור יעילות הייצור של חיות המשק. לשם כך, יש לעקוב ולאפיין את ההשלכות הספציפיות הנגרמות כתוצאה מהחשיפה לעקה, על מנת להבטיח התערבויות ממשקיות וניהוליות מתאימות שיפחיתו את השפעותיה השליליות. ואכן, קיימים אמצעים לניטור התגובה לעקה, לניבוי הסיכון לתחלואה עתידית של העגלים היונקים, וליישום ממשקי הזנה, חלקם עדיין ברמת המחקר, ואחרים, שעושים שימוש בטכנולוגיות זמינות ברמת המשק.
