שתי מילים שונו בשיר המזוהה עם האבל הכבד על נופלי מלחמת יום כיפור, בהזדהות עם הכאב על נפילתם של בני הנגב המערבי ועם תקווה שהחטופים יחזרו
"זה לא אותו הנגב,
זה לא אותו הבית,
אתם אינכם וחייבים לשוב,
השביל עם השדרה
ובשמיים עיט,
אך החיטה צומחת שוב".
את העדכון לשיר, שכבר מזמן הפך לחלק מפס הקול הישראלי המלווה אותנו בימי הזיכרון, כתב אורי רביץ בנה של אלמה אברהם (84) מנחל עוז שנחטפה ואושפזה במצב קשה בבית החולים עם חזרתה. לפני כחודש הופיע הגבעטרון מול אלפי אנשים בכיכר החטופים, רבים מהם מנחל עוז לדורותיו. לאחר כמה נאומים עלה רביץ על הבמה והציע לשנות שתי מילים שיתאימו למציאות העכשווית. "השיר של דורית צמרת, אותו כתבה לאחר מלחמת יום כיפור בה איבד בית השיטה 11 מבניו, מדבר על שכול שהועצם", אמר רביץ. "השיר קיבל משמעות חדשה לאחר השבת השחורה. כל בן משק, ולא רק, יכול להזדהות עימו ועם נוף ילדותו. שמחתי שהגבעטרון נענה בחיוב, והיום הוא מופיע עם השיר המעודכן בכל מקום בו שוהים המפונים".
כדי לקבל את הסכמת המשפחה של דורית פנתה רוני יוניש, זמרת מבית השיטה, למשפחתה וזו נאותה לשינויים המוצעים בטקסט. לאחר הסכמת הנוגעים בדבר הוקלט השיר באולפן הקלטות בתל אביב יחד עם רביץ שהצטרף לשירה. בהמשך הופק קליפ בבימויו של אורי זגורי שצולם בקיבוץ יפעת. בקליפ שורות ארוכות של ילדים, ידיהם קשורות אלו לאלו. הקליפ תפס תאוצה והפך להמנון של ימי המלחמה, כשהמסר האופטימי והתקווה מחדדים את הרעיון שלמרות אירועי השבת השחורה, החיטה תצמח שוב.
"העבר מאחוריה היא צופה אל הבאות"
הגבעטרון מבוקש מאוד בתקופה הזו, והוא מופיע בהתנדבות בכל מקום בו שוהים מפונים. גם בשנת ה-75 לקיומו, עוד טרם השבת השחורה, לוח ההופעות היה מלא, אנשים צמאים לשירי ארץ ישראל היפה. זו הלהקה הוותיקה ביותר בישראל ובשנת היובל שלה היא אינה מראה סימני זיקנה או עייפות. הלהקה מבוקשת יותר מתמיד ואין לה רגע דל. נוטים לחשוב שהיא פונה אל קהל מבוגר, אך מסתבר שלהופעותיה מגיעים צעירים רבים שנולדו הרבה אחרי הקמתה.
בשנת 2007 קיבל הגבעטרון את פרס ישראל והוכר כגוף התורם לתרבות הישראלית, מה שחיזק עוד יותר את ההכרה הציבורית. בשנים האחרונות אירח הגבעטרון זמרים ידועים המעלים את המוניטין שלו לגבהים, ירדנה ארזי, חנן יובל, תמיר גרינברג, המשורר יורם טהר-לב ועוד. הלהקה מופיעה ברחבי הארץ באולמות גדולים, באירועים רשמיים, ועד לא מזמן גם בספינות נהר המשייטות בנהרות הריין והדנובה. שילוב של כיף ועבודה.
המעבד המוזיקלי והמנחה שלה במשך 34 שנים הוא אילן גלבוע המביא ללהקה עיבודים חדשים המותאמים לרוח הזמן, על בסיס הקלסיקה הישנה האהובה. את החזרות השבועיות הם מקיימים ב"בית הגבעטרון", מקום ששופץ והורחב על ידי גדעון גוריון ועוצב מחדש על ידי רוני יוניש.
לאחרונה הוכנס פורמט חדש, "שירה בציבור עם הגבעטרון", ערב ספונטני ללא מחיצות, ללא במה ותלבושות, כאשר חברי הלהקה יושבים יחד עם הקהל ושרים עימו. "זו מסגרת משוחררת", אומר גוריון, "המאפשרת לנו לשיר בצורה חופשית, לא מכופתרת, לא מבוימת, ונראה שהקהל אוהב את זה". הפורמט הזה יתקיים אחת לחודש, וכבר יש הזמנות לאירוע הבא. 75 שנים עם הסמל המסחרי "ים השיבולים", שלא נס לחו, ועכשיו גם עם "החיטה צומחת שוב".
