במקור הוא כפר-סבאי עם משפחה שמחזיקה בעסק ענק בעסקי ההובלות, שם בקלות יכול היה להשתלב, אבל אלירן אטיאס בחר לרדת לערבה התיכונה ולעבוד בחקלאות * היום הוא אחראי על כאלף דונם של אבטיחי מונט מיכאלי ונהנה מהאתגר
אלירן אטיאס (40), הוא חקלאי צעיר, העומד מאחורי חברת "מונט-מיכאלי" במושב חצבה, הידועה באבטיחים שהיא מגדלת. החברה בבעלות משותפת של חמו עמוס מונט ושותפו דן מיכאלי. מזה כ-14 שנה מנהל אטיאס את המשק החקלאי והוא נהנה מכל רגע.
"במקור אני כפר סבאי שגדל רוב שנותיו במושב נווה ימין, במזרח העיר. המשפחה שלי מנווה ימין וכל הזמן הייתי על הקו בין כפר סבא לנווה ימין, אבל אני כפר סבאי. אבי התעסק בהובלות כל חייו, בעבר הם היו חקלאים, והיום הם עוסקים בהובלות ומנופים, בעיקר בתחום הבינוי וההובלות. יכולתי למצוא את עצמי שם אבל בחרתי שלא. רציתי את החיים השקטים והטובים בערבה מאשר את החיים במרכז."
אז איך כפר סבאי מתחבר לעבודת האדמה בערבה?
"אז ככה, כאשר סיימתי את מסלול ההכשרה שלי בצבא אז פגשתי את ליאור, זוגתי לחיים שתחייה ב-20 השנים האחרונות ואם בתי בת השנתיים. ליאורה היא הבת של עמוס מונט. נפגשנו בצבא והחיים הובילו אותנו לכל מיני מקומות, אני עוד הייתי איש קבע ביחידה מיוחדת, אחר כך עברתי למשרד ראש הממשלה, רוב שנותיי היו בתחום הביטחון.
"באיזשהו שלב אמרתי דיי, רציתי קצת שקט ואמרתי ש'במקום לשבת על ספת הפסיכולוג, התרפיה שלי תהיה פה בחצבה, אני אבוא לפה'. כך שב-13-14 השנים האחרונות אני עובד עם חמי, עוסק בחקלאות – זה הרוגע שלי, את השקט הנפשי שלי אני מוצא בחקלאות."
מה אתם מגדלים ב"מונט-מיכאלי"?
"כרגע אנחנו מגדלים רק אבטיח. אנחנו חולשים על סדר גודל של כאלף דונמים ברוטו, מגדלים כרגע רק אבטיח – המותג שלנו ידוע כמותג איכותי שמביא אבטיחים טעימים באיכות גבוהה. אנחנו מגדלים 'ארמיס', 'פסניישן'. עכשיו אנחנו פעם ראשונה מגדלים 'באטל-רוקט'. יש לנו אבטיחים מאוריג'ין זרעים, סינג'נטה, זרעים גדרה. עמוס ודן הם כבר עשרות שנים בשותפות, שבאמת מאוד מעניין לצפות בה. אני בתור אחד שלא בא מעולם החקלאות למדתי מהם המון.
"כעיקרון אין לי הכשרה חקלאית מסודרת, לא למדתי בבית ספר חקלאי, לא למדתי בעולמות האלה בכלל, אבל אני אוהב אתגרים – אין לי חשש מלבד העובדה שהחקלאות היא תחום שבו השכר שלך לא תמיד הולך בחפיפה עם היכולות שלך, אלא אתה תלוי במידה רבה בחסדי שמיים, תרתיי משמע. אם זה מזג האוויר, אם זה כמה עוד אנשים מגדלים את הגידול שאתה מגדל ואתה יודע – בחקלאות יש המון המון משתנים, יש חשש מווירוסים, מחלות צמחים, וכל שנה כאשר אתה בטוח שנפטרת מעניין אחד נופל עלייך עניין אחר, אם זה וירוסים, כנימות, אקריות, לא חסר – ברוך השם תמיד יש אתגרים.
"לא חששתי להיכנס לחקלאות כי אני תמיד אוהב אתגרים חדשים, אני חושב שאני יכול להיות טוב בתחום הזה, מלבד הנושא הזה שעליו אין לי בדיוק שליטה."
וחוץ מאבטיחים אתם מגדלים עוד דברים?
"כרגע לא, אבל באחרונה אנחנו מדברים על לפתוח עוד גידולים, כדי שנוכל להציע איזשהו סל של פרודוקטים מהמשק. ככל שיש לך יותר מוצרים אנשים מעדיפים לקנות אצלך, מה שנקרא one stop shop. יש גם עניין של לפזר סיכון ולא לשים את כל הביצים בסל אחד. מלבד פיזור הסיכון, אני יכול לבוא ולומר: אוקיי קח ממני אבטיחים, אבל קח ממני גם את זה ואת זה ואת זה."
אנשים אמרו לך שאתה נכנס לעסקיי הקזינו?
"אמנם אמרו לי את זה, אני מטבעי בחיים לא מילאתי לוטו או טוטו וכל משחקי ההימורים האלה, אני לא מאמין בזה. באתי לחצבה כי אתה יודע היה בזה משהו רומנטי, יש משהו מאוד רומנטי בלהיות חקלאי. לא רציתי להגיד ציונות כי זה כבר הפך להיות למילה שאתה אומר אותה ומסתכלים עלייך בחצי קריצה. אז כן, חקלאות זה ציונות לחלוטין, יש בזה המון הנאה. כשאני קם בבוקר ואני רואה את הזריחה, ואני רואה את הגידולים ואני רואה את הדברים פורחים – כל יום מחדש עושה לי וואוו.
"אני מרגיש בפנים כיף, אתה מרגיש שאתה יוצר, שאתה נותן – לא יודע, העשיה בחקלאות היא עשיה אחרת. זה לא כמו שאתה נמצא במפעל ומייצר מוצר מסוים וו רוטינה של כל יום ביומו, פה בחקלאות כל יום הוא יום חדש! כל יום מביא אליו הפתעות חדשות, דברים שלא נתקלת בהם, כאילו תמיד יש עניין ותמיד יש אקשן אבל זה אקשן רגוע, לא כמו בצבא."
יש לך כל יום אינטראקציה עם העובדים.
"נכון, אני מת על העובדים, העובדים אוהבים אותי, האינטראקציה שלנו באמת מופלאה. הם פשוט חלק מהמשפחה. יש לנו 25 עובדים תאילנדים וכל אחד ואחד הוא לחלוטין בני משפחה. הם מקבלים פה יחס נהדר והעובדים שלנו נהדרים, אם תבוא לפה תראה באמת קבוצה של אנשים מקסימים. אני יודע שרוב החקלאים לא מוקירים או לא מעריכים מספיק את העובדים שלהם בצורה כזאת, אבל אני פשוט אוהב אותם. זה צוות שלי שהם ברמה של חברים והם בני משפחה."
אתה בחקלאות כבר 13-14 שנה. אפשר להגיד שהתאהבת בתחום?
"לחלוטין. זה באמת כיף לעשות חקלאות. אמרתי את זה גם במכתב שכתבתי בזמנו לשר דיכטר וגם לאורן לביא, המנכ"ל. אמרתי להם 'אתם לא מבינים שהעולם הזה הוא הולך ונעלם'. מעבר לפגיעה בחקלאות, עכשיו משרד החקלאות הפך את זה למשרד החקלאות וביטחון המזון שזו בדיחה אחת גדולה, הממשלה עדיין עושים ייבוא והחקלאים לא בדיוק מעניינים אותם ואמרתי: 'אתם הורסים את מה שהמדינה הזאת קמה עליה'.
"עכשיו נכון, אנחנו יכולים לדבר ברומנטיקה וברור שיותר קל למדינה ללכת להיי-טק, כי התל"ג הוא 57% הולך לכיוון ההיי-טק ו-2%-2.5% היא מקבלת מהחקלאות, הכל נכון אבל בסוף החקלאות זה מה ששם לך את האוכל על השולחן. זה לאכול סחורה טריה של חקלאי שקם בבוקר וגידל מזון בשבילך.
"וזאת התחושה שלי. אני קם בבוקר ואני שם כדי לעשות את הכי טוב שלי, כדי שמי שיאכל את האבטיח שלנו – יגיד 'וואו, איזה כייף, נהניתי, זה היה שווה את זה'. אני לא מדבר על המחירים המופקעים שהרשתות לוקחות אלא אני מדבר עליי, בחלקת האלוהים הקטנה שלי ורק בנושא הגידולי."
מה מצב הערבה היום מבחינת החקלאות?
"האמת? לא כל כך טוב, אתה יודע, אין שנה שמשקים פה לא נסגרים. המשקים תמיד נסגרים פה והצרה הגדולה היא שרובם המוחלט של הילדים – לא חוזר בשביל להמשיך את המשק. דרך אגב, הם לא חוזרים למשק גם בדחיפה של ההורים. ההורים אומרים לילדים: 'עדיף שתלכו ותלמדו מקצוע שיש בו שכר בטוח מאשר תבואו לפה ותילחמו ויכול להיות שתגיעו לסף פשיטת רגל."
יש בזה משהו…
"נכון שיש בזה משהו אבל אתה יודע, אתן לך דוגמא. למדינה למשל לא שווה להחזיק מוזיאונים. היום ברחבי העולם, אולי חוץ מהלובר והבריטיש מוזיאון שמכניסים כסף – רוב המוזיאונים בעולם וגם בארץ מפסידים כסף. רוב המוזיאונים נתמכים על ידי המדינה ומפסידים כסף, כל שנה מפסידים מיליונים, אז לא נחזיק מוזיאונים? לא תהיה תרבות כי זה לא רווחי? הרי חקלאות זה הרבה יותר מעסק.
"אז אני אומר, פה בישראל יש לך 4,000-5,000 חקלאים שמספקים לך מזון – לא שווה לך אפילו לתמוך בהם בכסף. רק לתמוך – אני לא אומר שהחקלאי הופך להיות איזה נזקק ולבוא להתחנן שיתנו לך כספים, אלא לתמוך בחקלאים בשווה מזומנים – תעזור להם להקים חממות, תעזור להם בתשתיות, בשביל שדבר ראשון התוצרת שלך לא תהיה יקרה כאשר אתה מייבא או כל מיני מהלכים שהסיטונאים או הרשתות עושות בשביל להוזיל את המחיר, אלא תעזור לחקלאים – תן להם את מה שמגיע להם, המחיר לא יהיה גבוה אבל אתה נותן להם להתפרנס בכבוד, אתה מקבל תוצרת שהיא תוצרת טריה, מקומית ואתה משמר את החקלאות.
"לצערי, זה לא קורה. לא רוצה להיכנס לפוליטיקה אבל אנחנו החקלאים האחרונים בשרשרת המזון, אנחנו לא מעניינים אף אחד. 5000-6000 חקלאים זה אפילו לא 4-5 בניינים בבית שמש. אז אנשים אומרים אוקיי, יש לי 5-000 חקלאים – סבבה, אני מעדיף להביא מבחוץ עגבניה, בצל וכולי – זה הטיפול של הממשלה ביוקר המחיה. כאילו החקלאים פה אחראים על יוקר המחיה. אני כשאני מוכר אבטיח, אני מוכר אותו בלי לדעת כמה אני הולך לקבל עליו. זה המקצוע היחידי שאתה שולח סחורה ואתה לא יודע כמה תקבל. יכול להיות שאני שולח משאית ואני אפסיד עליה כסף בלי לדעת שאני אמור להפסיד עליה כסף – אז בגדול, המערכת פה עקומה מהיסוד וצריך להיות חריש עמוק, כדי להוביל לשינוי וליחס אל החקלאות במדינת ישראל."
