הם היו חבורה של חמישה חברים שעשו הכל ביחד – דור תאר ממשמר איילון, עדן דוד משה מבית חשמונאי, יפתח טוויג מעזריה, בן בנימין כהן מבית חשמונאי ותמר גוטמן מכפר בן נון * כך גם התארגנו ויצאו ביחד למסיבת הטבע "נובה" בה מצאו את מותם * ענב הכט פיליבה נפגשה עם בני משפחותיהם
חמישה חברים מיישובי מועצה אזורית גזר יצאו לבלות במסיבה בשדות קיבוץ בארי בשבת השחורה של ה- 7.10.23 – דור תאר ממשמר איילון, עדן דוד משה מבית חשמונאי, יפתח טוויג מעזריה, בן בנימין כהן מבית חשמונאי ותמר גוטמן מכפר בן נון. את עדן מצאו ראשון, הלווייתו התקימה ב-9.10. הלווייתו של יפתח התקיימה ב-15.10. את בן ודור מצאו וקברו 19 יום אחרי השבת השחורה של מדינת ישראל. הודעה נמסרה למשפחתה של תמר ביום חמישי 2.11, 26 ימים לאחר שאבד עימה הקשר, כי גם היא איננה בין החיים. הלווייתה של תמר נערכה ביום ראשון שלאחר מכן.
"הם קראו לי אמא"
"אני אמא לשישה ילדים. עדן היה הבן החמישי. הוא היה ילד מאוד רגיש, מאוד אוהב. מאוד אכפתי. החבר'ה שלו זה היה בשבילו הכל. החברים שלו היו: עדן דוד משה, בן כהן, יפתח טוויג, דור תאר ותמר גוטמן. הם אהבו את החיים והם בסך הכל עשו הפוגה מהלימודים. ללכת לרקוד. היה להם הרבה מאוד לפניהם. הם רצו להמשיך את החיים. זה פשוט לא מתעכל. אני כל פעם מצפה שעדן ידפוק בדלת וייכנס. קברתי את עדן ואחר כך קברתי את יפתח, שהרגשתי אותו גם כמו הבן שלי, ואחר כך קברתי את בן שגם אותו הרגשתי כמו הבן שלי. אחר כך קברתי את דור שגם אותו הרגשתי כמו הבן שלי. קברתי ארבע בנים, לא רק את הבן הביולוגי – וגם הבנים אלה, הם קראו לי אמא."
את הדברים האלה אומרת לי ורה משה, אמא של עדן, בראיון הקבוצתי שקיימתי עם המשפחות, לאחר שיחות מקדימות עם חלקן. גם מהדברים שמספרות לי האחיות של עדן וההורים של יפתח, ניתן להבין שהחבורה הזאת היתה בלתי נפרדת בחייהם וגם במותם.
ורד תאר, אמא של דור, מוסיפה על דבריה של ורה ונותנת את הזווית שלה לחברות ולמשקל שייחס בנה, לחברים בחיים שלו: "דור הוא שילוב של אינטליגנציה וכושר פיזי. דור התאמן מגיל 14 בחדר הכושר של המועצה. חקר ולמד במשך שנים את נושא פיתוח הגוף, בעל ידע רב באנטומיה פיזיולוגיה ותזונה. הוציא תעודה של מדריך חדר כושר ולאחרונה התחיל לכתוב לאחרים תוכניות אימונים ולפתח עסק עצמאי בתחום. בנוסף למד הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. דור תמיד מחייך עם הרבה שמחת חיים, חוש הומור ולב טוב חילק את זמנו בין אימונים, עבודה כאחמ"ש בבית קפה מיכלי'ס במודיעין, לימודים, חברים, משפחה. בחודשים האחרונים הכיר את שני וחווה אהבה גדולה. דור היה חלק מחבורת התירסים (כל החברים קעקעו קלח תירס על הרגל). תמיד מצא זמן להיפגש עם חברים גם לאחר משמרת לילה בבית הקפה. לרוב נפגשו בבית של יפתח או עדן או שהיו הולכים לאכול אצל תמר. דור ויפתח אהבו במיוחד ללכת לים והצטיינו במשחק פוצ'יוואלי."
קרן טוויג, אחותו הגדולה של יפתח, מוסיפה את נקודת המבט שלה לדינמיקה הזאת ומספרת, כי יפתח תמיד הקיף את עצמו בחברים, דאג להם שיבואו לעבוד איתו. יפתח נסע עם בן לבודפשט בהתראה של רגע, רק כיוון שדור התקשר משם והזמין אותם להצטרף. יפתח עבד 12 שעות ביום, ישן 3 שעות ובשאר הזמן היה עם החבורה: "יושבים באחד הבתים, במרפסת או בחצר, וצוחקים עד לב השמיים. יפתח היה אוטודידקט. בעל תושייה ולב ענק. כבר בגיל צעיר פתח עסק והצליח בו מאוד. היו לו חברים מכל הקשת הישראלית שיש. הוא נגע בכל מי שהוא פגש. באו אלינו המון אנשים ואמרו לנו 'יפתח היה החבר הכי טוב לי- אתם לא מבינים כמה הוא עזר לי'," מספרת קרן.
מאיר טוויג, אבא של יפתח, מספר לי שיפתח היה הפתעה עוד שהיה ברחם אמו: "אני הייתי כבר כמעט בן 50, ואשתי, שתחיה, היתה בת 43. זה מבוגר. דאגתי לה נורא. וכשהוא הגיע – תינוק מתוק הביתה, האחים הגדולים שלו, חזרו גם הם. הייתי הולך איתו לגן או למגרש המשחקים והייתי צריך להתאים את עצמי לכל ההורים האחרים שהיו צעירים ממני. גם בבית הספר, הוא תמיד היה החכם. למד לבד הכל. בצבא, הוא היה לוחם. עשה מסע כומתה של 60 קילומטר. בסיום, ראיתי שכל ההורים והחברים מצטרפים אליהם לקילומטרים האחרונים. אז גם אנחנו הצטרפנו. לא רצנו, אבל הלכנו מהר וזה היה גאווה גדולה. הוא, בגיל 27, היה איש עסקים, עבד בהפקות אירועים. הוא אמר לי פעם 'אבא, מה זה הכלים האלה?' ומילא לי את המחסן בסט כלים חדש. הוא תמיד עזר. לא רצה שנדאג לו. לא רצה להיות מעמסה."
"משהו קורע אותי מבפנים"
השיחה מתפתחת ובני המשפחות מתחילים לספר לי את השתלשלות האירועים באותה שבת איומה.
קרן מתחילה: "ב-6:30 בבוקר, התחילו אצלנו אזעקות. אני אמנם גרה קרוב להורים שלי, אבל הייתי במקלט אחר. ניסינו להבין מה קורה, ותוך כדי האזעקות והבלגן, אני פותחת חמ"ל סביבי ומנסה להתקשר לכולם. ידענו שהם נמצאים באזור הזה בערך וידענו שהם ביחד. חבר שהגיע בנפרד, ניסה לשכנע את יפתח לחזור איתו אבל יפתח לא היה מוכן לעזוב את החברים שלו. את זה אנחנו יודעים בדיעבד.
"דיברנו איתו ב-9:30 והוא אמר לאבא שלי: 'עוד שעה אני בבית'. אני דיברתי איתו קצת אחרי והוא סיפר לי שהוא מתחבא במכולת זבל. 'יש איתי עוד אנשים שאני לא מכיר, החברים שלי לא איתי'. אלו היו שתי מכולת של פסולת גושית והוא התחבא באחת מהן. לפני שהטלפון שלו נכבה, הוא הספיק להעביר לאדיר, חבר טוב שלו שניסה לעזור מהבית, מיקום ומס' טלפון של אחד האנשים שהיו איתו במכולה. הפעם האחרונה שאדיר יצר קשר עם המס' הזה היה בשעה 11:30.
"בסביבות השעה 13:00 הרגשתי כאב בטן נוראי, משהו קורע אותי מפנים. בהמשך הבנו שזו היתה השעה בה נכנס מחבל למכולה וריסס את האנשים. יפתח, כנראה תוך כדי מאבק קפץ למכולה השניה, נשכב על האנשים, וכשהמחבל נכנס למכולה השניה הוא חטף את רוב הכדורים. הבנו את הסיפור הזה כשדיברנו עם ארבעה ניצולים מהמכולות. לאורך כל הזמן הזה הוא מאוד דאג לחבריו."
סיוון, אחותו הגדולה של עדן, מוסיפה: "עדן היה הלב שלנו. הוא היה סטודנט מצטיין שנה שלישית מהנדס חשמל ואלקטרוניקה שבחר להתמחות בביו הנדסה. הוא רק התחיל את החיים. אנחנו עם המסכות מול הילדים שלנו, מול המשפחה, אבל אתה נשבר ונשבר. נשמה שרופה, כל ההורים המדהימים הפכנו להיות משפחה. זאת משפחה מהנסיבות הכי טרגיות. הצלחנו להיות משפחה. החברים האלה כל כך אהבו את החיים. בשעות האחרונות הם חגגו את החיים, הם ביחד עכשיו גם עכשיו בחייהם ובמותם. אחי דניאל הוא חלק מהחבורה המדהימה הזאת. הוא היה אמור לבוא למסיבה, הוא לא הצליח לקנות כרטיס.
"רגע לפני שהם יצאו, עדן אמר לו: 'אתה תחסר לנו. אתה לא תהיה במסיבה'. הוא גמור מזה. הוא נמצא בקבוצת וואטסאפ עם כל החמישה אבל בצד השני דממה, ושום דבר לא יכול למלא את החלל הזה. שגרת החיים שלנו מרוכזת עכשיו משבעה, לשבעה, מלוויה, ללוויה. גם רביעי [25.10] היה אחד הימים הקשים בחיים. בארבע וחצי התקיימה הלוויה של בן, חזרתי הביתה לחמש דקות. ובשש וחצי התקיימה הלוויה של דור. עולם אכזר. ילדים כל כך טובים, נשמות טובות, איכותיים, אוהבים את החיים, שמחים, לא עשו רע לעולם, רק טוב באהבה הם פיזרו והכל נגדע בשבת השחורה. שום דבר כבר לא יחזור להיות אותו הדבר. החיים שלנו מתחלקים לשניים. עד השבעה באוקטובר ומהשבעה באוקטובר."
רוצים את כולם ביחד
ורד מספרת שהזיהוי לקח כל כך זמן, כי בהתחלה העבירו גופות לשורה, את הכמות הבאה העבירו ללהב ועוד כמות מאוד גדולה הגיעה לשדה תימן. את החללים בשורה הצליחו לזהות די מהר וכך מצאו את עדן ויפתח. אבל כשהבינו שכמות הנעדרים גדולה מדי ויכול להיות שהנעדרים נמצאים בלהב, אז התחילו לדגום (דנ"א וטביעות אצבע) גם את אלה שנמצאים שם. ועדיין היו יותר מדי נעדרים – אז התחילו לבדוק גם אלו שהגיעו לשדה תימן. ושם היו בן ודור, עם גופות של מחבלים – ולקח המון זמן להבין מי יהודי, מי מחבל ולעשות את החיבורים הנכונים. עדן, בן ודור נורו ע"י המחבלים סמוך למכוניות שלהם על הכביש בדרכם הביתה.
קרן משתפת כמה הכאוס השפיע עליהם: "אנחנו משפחה שומרת שבת. הגיעה אלינו משלחת ביום שישי (13.10) והודיעו שיפתח איננו. במוצאי שבת התחלנו לארגן לוויה, שבעה, כל מה שצריך, אבל לא היתה גופה. אחי נסע לשורה בחצות, הודיעו לו שאין זיהוי של יפתח טוויג. היה לנו מאוד קשה נפשית – איך הודיעו לנו בלי זיהוי חד משמעי?. ובבוקר יצרתי קשר עם גל הירש שהבטיח לעזור. ב-16:00 היתה אמורה להיות הלוויה, רק ב-12:00 הודיעו לנו סופית שזה יפתח. זה היה איום ונורא."
סיוון מדגישה בפניי את המנטרה הקבועה שהיתה להם בלב: "בהתחלה, בכל פנייה לבית חולים כזה או אחר, כולנו התחלנו בשאלות: 'איפה בן בנימין כהן? איפה דור תאר? איפה עדן דוד משה? איפה יפתח טוויג? ואיפה תמר גוטמן?' אחר כך, אחרי שקברנו את עדן, ואחרי שקברנו את יפתח, ואת בן ואת דור, המנטרה הפכה להיות 'אנחנו רוצים להנציח את כולם יחד'. כל אחד מאיתנו פנה בנפרד, אבל ורד לא ביקשה להנציח את רק את דור ומורן (אחות של בן), לא מבקשת מהקהילה שלנו לזכור רק את בן. כל פנייה היתה 'אנחנו רוצים את כולם ביחד'."
קרן מספרת על ספר הילדים שהיא כתבה והודפס בסין: "לא יכולתי לעשות את זה בלי יפתח. לא יכולתי להוציא את הספר בלי לציין אותו. והיום הספר הזה, הפך להיות של יפתח, לא שלי. הבן שלי יגדל בצילו של דוד שהוא לא באמת הכיר – ואנחנו נעביר את המורשת של יפתח, את השמחה והיכולות הגבוהות שהיו לו, גם לדור הבא."
ורד: "תוך כדי החיפושים וימי חוסר הוודאות, הבת שלי ילדה לנו נכדה ראשונה. זו האחיינית שדור כל כך חיכה לה והוא לעולם לא יכיר."
סיוון: "הבת שלי רצתה להתחפש למואנה, ולפני כמה ימים, היא אמרה לי 'אמא, אני רוצה להתחפש למלאכית עם כנפיים, כמו שעדן היה'. אנחנו תמיד צחקנו שהיא כמו הבת של עדן, ועכשיו, כשההבנה שהוא לא יחזור ושלעדן לא יהיו ילדים משל עצמו, מכה בנו כל בוקר מחדש, אנחנו ננסה לגדל אותם ברוחו ובדמותו."
זיכרונות רבים ואבני דרך
המשפחה של בן התקשתה להגיע למפגש, אבל ורה וסיוון לא ויתרו "אנחנו לא יכולים בלי בן," אמרו והצליחו להעביר לי פסקה שמשפחת כהן כתבה וביקשה לפרסם: "בן בנימין, אהובנו הוא בן הזקונים שלנו, כולו לב ואהבה מרגע שנולד אהב את הזולת. אהב מאוד את חבריו. בשבעה נחשפו לאנשים שאותם בנימין הכיר במסגרות ובהזדמנויות שונות. הוא נגע בהרבה אנשים ועל אף העובדה שתמיד ידענו שבן אהב אנשים ואנשים אהבו אותו, הופתענו מעוצמת החיבור אליו ומהסיפורים שסיפרו לנו עליו. בנימין מאוד אהב בעלי חיים. באופן יוצא דופן ידע לתקשר איתם ולדבר בשפתם. בנימין אימץ כלב שהיה קשור אליו מאוד בשם ג'וני. ובחצי השנה האחרונה טיפל בסוסה ובארנבות, בנחשים ובתוכים.
הקשר שלו עם יפתח, דור, עדן ותמר היה קשר קרוב במיוחד. בחופשת סוכות נסעו דור, בנימין ויפתח לבודפשט ביחד וחזרו עם המון חוויות. היו להם עוד הרבה חלומות ושאיפות לעתיד. לפני כשנה וחצי, בנימין הוסיף י' לשם בנימין ואמר לנו ששלוש אותיות ביהדות זה כתר על הראש, והכתר ייתן לו הגנה מכל רע. בנימין היקר השאיר לנו זיכרונות רבים ואבני דרך לצעוד בהם ולהמשיך את דרכו. דרך של אהבת האדם, שמחת חיים והומור. איש עבודה וחריצות רבה, חשיבה יצירתית ותמיד ידע למצוא פתרונות לכל דבר. עזרה לזולת היתה בראש מעייניו. דרכו תהיה לנו למורשת ואור לרגלינו."
המפגש הזה והכתבה הזאת, מוקדשים לזכרם של בן, יפתח, דור, תמר ועדן וכל נרצחי ופגועי ה-7.10.23.
