מועצת התנועה הקיבוצית אישרה את בחירתו של ליאור שמחה למזכ"ל התנועה
מועצת התנועה הקיבוצית התכנסה בשבוע שעבר במכללת ספיר שבשדרות לישיבה חגיגית לאישור היבחרו של ליאור שמחה (נצר סרני) לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית.
יוסי קרן, מ"מ המועצה האזורית שער הנגב, פתח את הישיבה: "אנחנו שמחים להיות האכסניה לאירוע הזה וזה לא מובן מאליו שבאתם לפה לקיים את האירוע המשמח הזה. אין ספק שנתאושש ונעבור את השבר הזה טובים יותר מאשר היינו ב-6 באוקטובר. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב איך אפשר להחזיר את התנועה הקיבוצית לימי תפארתה. זו המשימה של ליאור שמחה בשנים הקרובות ואני מודה לניר על כל פועלו ועזרתו".
עו"ד יעקב דרומי, יו"ר ועדת הבחירות למזכ"ל התנועה הציג את סיכום הוועדה להליך הבחירות מרגע הקמתה ועד לסיומן: "הבחירות התנהלו כסדרן החל ממועד פתיחת הקלפיות, דרך ספירת הקולות ועד פרסום תוצאות הבחירות".
לאחר שאישרו צירי וצירות המועצה את תוצאות הבחירות, עלה המזכ"ל המסיים ניר מאיר לנאום אחרון, ואמר: "היום אני למעשה מסיים 27 שנים רצופות של עבודה במרחב 'הרב-הקיבוצי', מתוכן שמונה שנים ושמונה חודשים כמזכ"ל התנועה". מאיר ציין כי הישיבה מתקיימת במכללת ספיר, כאות הזדהות עם קיבוצי העוטף שספגו מכה אנושה ב-7 באוקטובר והזכיר את ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל שנרצח בקיבוצו כפר עזה והיה חבר מזכירות התנועה עד ליום מותו, ונמנה על שבעת חבריו הקרובים ועשרות מכריו שנרצחו באותו היום. בדבריו הזכיר מאיר את מחויבות המדינה להחזרת החטופים: "אסור לנו להשאיר את משפחות החטופים לבד. ההפקרה חייבת להיפסק. יש לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה עכשיו".
"אף קיבוץ לא יישאר לבד"
המזכ"ל הנכנס ליאור שמחה עלה לנאום בכורה בו אמר: "אני מרגיש מנעד של רגשות, הנע כמטוטלת בין גלים סוערים, בין כאב גדול לתקווה גדולה. אני עומד כאן ביראת כבוד ומודע לגודל האחריות המוטל עליי ועל כולנו. האחריות להיות שם בראש ובראשונה עבור שיקום קיבוצי הנגב המערבי וחיזוק קיבוצי הצפון. להבטיח כי אף קיבוץ לא יישאר לבד, ולדאוג להעמיד חזרה את הקהילות הקיבוציות על הרגליים, חרף הכאב והמצוקה. לתמוך ולסייע בזריעת ההזדמנויות לבנייה מחדש של החוסן הקהילתי, של החקלאות ואמצעי הייצור – נשמת אפה של ההתיישבות העובדת.
יצאתי למסע לפני כחמש שנים. תחושת השליחות ואהבת הקיבוץ הובילו את דרכי. וככל שהשליחות והאהבה לקיבוץ טבועות עמוק בתוכי, הן התעצמו עוד יותר אל מול גודל השעה ואתגרי המציאות, שהפכה למשימת חיינו. נוכל לעשות זאת רק בדרך אחת – בדרך של הגשמה ועשייה. בחזרה לשורשים שלנו, לתכלית הראויה שלנו, למצפן הערכי שעיצב אותנו: סולידריות, שותפות וערבות הדדית.
חבל וכואב שהיינו צריכים לעבור את הטבח הנורא על-מנת שחלקים גדולים מהחברה הישראלית יחזרו לגלות אותנו, יהיו שותפים לערכי הליבה שלנו. אך, כפי שציינתי את זרעי ההזדמנויות שעלינו לזרוע, הרי זו גם ההזדמנות שלנו לחדש את שליחותם של התנועה והקיבוצים בעיצוב מדינת ישראל ביום שאחרי. הגיע הזמן שנהיה גאים במי שאנחנו ובמה שאנחנו. הגיע הזמן שנזקוף קומה ונאבק על המגיע לנו בזכות רבה ולדאבוני הרב גם במחיר דמים כואב מנשוא.
המשימות הן רבות ובראשן – לדאוג לאחינו ולאחיותינו בנגב המערבי ובצפון. לתמוך בכל קיבוץ, חברה וחבר – על-פי החלטתם, דרכם ובחירתם, מתוך שאיפה לראות את כולם בוחרים לשוב בבוא העת לביתם הקיבוצי. בימים כל-כך חשוכים, אנחנו שבים לתפקידנו ההיסטורי ונאיר שוב את הערך הסגולי שלנו, את האור הייחודי שלנו. המלאכה רבה וזו העת לעשייה. עשייה מאומצת ונחושה. שכם אל שכם, יחד. עד התלם האחרון. עד שובם הביתה של כל החטופים והחטופות".
הישיבה לוותה בשירתו של הזמר והיוצר דניאל וייס מקיבוץ בארי שאביו שמוליק נרצח ב-7 באוקטובר ואימו יהודית נחטפה מביתה וגופתה נמצאה בעזה. בין השירים שביצע היה השיר "אני גיטרה", שכתבה והלחינה נעמי שמר, שיר שאביו אהב.
