הילה פנלון שניצלה מהתופת בנתיב העשרה בריאיון מיוחד
שבת,7 באוקטובר. הילה פנלון, מגדלת ירקות לזרעים על שטח של 30 דונם במושב נתיב העשרה, מתכוננת לצאת מביתה לבדוק את המשק החקלאי, את שטחי הגידול.
"המשק החקלאי שלי ממוקם שתיים שלוש דקות נסיעה מהבית. אני פותחת את דלת הבית ונשמעת אזעקת "צבע אדום". שנים התרגלנו לאזעקות. נכנסתי לממ"ד הדירתי וצירפתי אלי את הבן שלי עם חברתו ששהתה בלילה בביתנו. לממ"ד נכנסו גם שני ילדיו של בן הזוג שלי בני 9 ו-14 ועוד שלושה כלבים. פתאום נשמע פיצוץ חזק. היה ברור לי שהרכב שלי כבר לא קיים. לפתע נפל החשמל. שמענו צרורות של יריות. לא כל כך קרוב. לטלפון נכנסה הודעה שיש מחבלים בישוב. ואנחנו בממ"ד, חלון סגור, דלת סגורה, אין חשמל, אין מיזוג אוויר, אין טיפה של אור".
ממשיכה לתאר את רגעי החרדה: "פתחתי דלת כדי להתארגן והבחנתי בשתי נשים בהליכה בשטח. הכנסתי גם אותן פנימה לבית. מהמטבח הצלחתי להביא מים, פירות יבשים, מטען לטלפון ומצאתי בבית גם מאוורר שמשמש דרך קבע לקמפינג. הבן שלי הביא את האקדח שלו. קשרנו את הידית של הממ"ד. באותן דקות עדיין לא היה חשמל וגם לא הייתה קליטה של הטלפון. המתנה מתוחה. פתחתי שוב את הדלת וראיתי שחיילי צה"ל נלחמים במחבלים שהיו בבית הסמוך.
"לאט לאט הבנו את ממדי האירוע. אין טלפון, אין חשמל, אין טלוויזיה, מספר הודעות וואטסאפ של אנשים בישוב שקוראים לעזרה. מחבלים רבים חדרו לנתיב העשרה במצנחי רחיפה והשתלטו על הרבה בתים. אני מדברת אתך שבוע לתחילת המלחמה ובנתיב העשרה נהרגו 21 בני אדם".
"אתרכז במשפחה אחת, שבישוב קוראים לה שבט ברגר. האבא יואל חקלאי, הבן אלון חקלאי. בת הזוג של האבא, מרינה אלמגור, נרצחה. רעייתו של הבן, נורית ברגר, נרצחה. שתי בנותיהן של אלון ונורית נפצעו. לאב יואל עוד בת, מירב. בעלה חיים בן נעים, נרצח. בני המשפחה נרצחו לא בבית אחד, לא באירוע אחד, אלא בשלושה אירועים נפרדים. בשלוש תקריות אש".
מושב נתיב העשרה הוקם לפני 22 שנה. 210 משפחות שבאו מהישובים שפונו מפתחת סיני, שם נולדה הילה, היום גרושה ואם לשניים בני 22 ו-18. במושב 70 נחלות, מחציתן חקלאיות, כלומר 35 חקלאים פעילים.
בימים הראשונים של המלחמה המתיישבים נתבקשו לפנות את הישוב.
פינוי העובדים הזרים מנתיב העשרה התאפשר ביום השלישי למלחמה (יום שני בשבוע) באמצעות שילוב כוחות של חקלאים, פעילי "אחים לנשק" והמועצה האזורית חוף אשקלון, שדאגה לאוטובוסים להסעת העובדים.
"המענה אותר בזכותו של מרק פויגל, פעיל "אחים לנשק", שגדל במושב שבעוטף ודאג להם להאנגר ללינה ומחיה במשק חקלאי בעמק חפר. בימים שאחרי יפוזרו העובדים בין משקים חקלאיים שונים באזור שמחוץ לעוטף שמעסיקים תאילנדים וזקוקים לעובדים. ניהלתי רישום בין העובדים – מי רוצה לשוב לתאילנד, מי מוכן לעבוד ומי רק לנוח. המעסיקים מעמק חפר הבטיחו שיאפשרו לכולם ימי מנוחה".
על פי נתונים שפרסם משרד החוץ של תאילנד, 20 מאזרחי המדינה שהועסקו באתרים חקלאיים בישראל – נהרגו, עוד ארבעה עשר נחטפו ועוד שלושה עשר נפצעו. עוד התברר כי סטודנט מקמבודיה שעבר השתלמות חקלאית באזור העוטף נרצח בישוב חולית. עוד סטודנט מנפאל ושניים מטנזניה מוגדרים נעדרים.
עוטף עזה הוא אזור חקלאי מובהק ונסמך במידה ניכרת על עובדים זרים, רובם מתאילנד. על פי נתוני רשות האוכלוסין כ-5000 אזרחי תאילנד מועסקים בעוטף בחקלאות, או לפחות הועסקו שם עד פרוץ המלחמה. כ-750 מהזרים שהו באזורי מגורים שנמצאים במרחק של עד ארבעה קילומטרים מגדר הרצועה.
העובדים מובאים לישראל באמצעות חברות כוח אדם, בפיקוח רשות האוכלוסין וההגירה וגם משרד החקלאות מעורה בנושא. שר החקלאות אבי דיכטר חתם באחרונה על צו להגדיל עוד ב-9000 עובדים את מספרם של אזרחי תאילנד שהם חיוניים עד מאד בעבודה חקלאית בישראל. במשרד האוצר הובעה התנגדות לתוספת שהוצעה על ידי השר דיכטר, או לפחות למועד הקרוב להגדלת המכסה – 1 בינואר 2024. האוצר דורש לבצע את ההגדלה בשתי פעימות, השנייה ב-1 בינואר 2025.
הילה, אחרי המלחמה תהיה חקלאות בנתיב העשרה?
מדגישה: "בשטחי המועצות האזוריות אשכול, שער הנגב, חוף אשקלון ושדות נגב חובה שתהיה חקלאות משגשגת, עם אלפי עובדים מתאילנד לעבודת היום-יום. בלי תאילנדים אין חקלאות ובלי חקלאות אין יישובים, לא בישראל כולה ולא בעוטף עזה ובנתיב העשרה".
הילה פנלון מבקשת להודות למי שפעל וסייע לחקלאי העוטף ובעיקר לתאילנדים. "תודה אישית למועצה האזורית חוף אשקלון, שנתיב העשרה ממוקם בתחומה, מגיע למועצה שאפו גדול. כמו כן לאנשי "אחים לנשק" שניהלו מבצע אדיר להעביר 250 תאילנדים מנתיב העשרה להאנגר בעמק חפר ודאגו למאות מזרנים וציוד אישי לעובדים הזרים, והתגייסות של מסעדות תאילנדיות בישראל שסיפקו מזון טרי בכמויות גדולות לעובדים שפונו מנתיב העשרה. נהגים רבים שהתנדבו להסיע את העובדים ובדאגה גדולה לכל מחסורם. הירתמות המונים שמעוררת השתאות. עם ישראל הטוב, שעזר בלא היסוס".
האם תשובי לחקלאות בנתיב העשרה אחרי המלחמה?
"זו אינה שאלה. ברור, חשוב שהמדינה תשקיע סוף סוף ותדאג שנמשיך בעבודת האדמה לאספקת תוצרת טרייה יום יום".
