בני גנץ והמחנה הממלכתי: נוכל לשאת אליהם את עינינו בשעת המבחן 

בבואי לבחון את דרך הצבעתי בבחירות האלה, הדרמטיות והגורליות, אני משקלל שתי שאלות: מה דרוש למדינת ישראל ומי עמד לצידנו בכל סוגיה ובכל עת. בשל כך מסקנתי היא שיש להצביע לבני גנץ 

בשבוע הבא נלך כולנו בפעם החמישית בשלוש וחצי השנים האחרונות אל הקלפיות. אי אפשר להגזים בחשיבות ובגורליות של הבחירות האלה לעתידה ולאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. לפני הכול, אני מפציר בכל אחד ואחת מכן/ם: לכו להצביע. 

אני מניח כי רובם המוחלט של קוראיי יצביעו לאחת ממפלגות גוש המרכז-שמאל ולגוש הזה כל קול חשוב. כל קול קובע. בשורות הבאות אנסה לנמק את בחירתי האישית. 

היתרון היחיד שיש ב"תופעת ריבוי הבחירות" טמון ביכולתנו לבחון מה הובטח לנו ומה קרה. 

אנחנו, אנשי המרכז שמאל וחברי התנועה הקיבוצית ברובה המוחלט, קיבלנו בקדנציה האחרונה אוזן קשבת ויחס אוהד משורה ארוכה של מפלגות, שרים וח"כים. 

החל מאיילת שקד ואיתה חלק מאנשי "ימינה", דרך יועז הנדל ועד למר"צ שהתייצבה לצידנו בגאון בדמותו של סגן שרת הכלכלה, יאיר גולן. זכינו לאוזן קשבת ולייצוג תקיף והולם מרם שפע וחברינו במפלגת העבודה, והייתה לנו תקשורת ישירה לראש הממשלה יאיר לפיד ולמנכ"לית משרדו נעמה שולץ. אני מרגיש חובה נעימה להודות לכולם. אנחנו רואים בכולכם בעלי ברית לטווח ארוך. 

אולם, בבואי לבחון את דרך הצבעתי בבחירות האלה, הדרמטיות והגורליות, אני משקלל שתי שאלות. הראשונה – מה דרוש למדינת ישראל. השנייה – מי עמד לצידנו בכל סוגיה ובכל עת. 

"ממשלת החלומות" הייתה עבורנו סיוט 

במבחן הזה, בראייתי הסובייקטיבית, בלטה מעל לכולם "כחול-לבן". 

נכון, כולנו, כל אנשי המחנה, חייבים תודה גדולה לראש הממשלה, יאיר לפיד, אשר הצליח בווירטואוזיות פוליטית להקים את ממשלת השינוי תוך שהוא מוותר באבירות על הבכורה לנפתלי בנט, אבל מהרבה בחינות "ממשלת החלומות" הזאת הייתה עבורנו, בתנועה הקיבוצית, סוג של "סיוט מתמשך". מיום שיצאה לדרך והציגה את "חוק ההסדרים" לשנת 2022, חשנו עצמינו מותקפים מכל עבר. 

כל התיקים הכלכליים בממשלה נמסרו לשרי הזרם הניאו-ליברלי ונזקקנו להרבה סיוע פוליטי כדי להיחלץ ממלכודות שניתן היה למנוע מראש. 

ראש הממשלה יאיר לפיד סייע לנו לא מעט אבל אי אפשר להתעלם מכך שלולא הגיבוי שנתן לליברמן, כל סוגיית הרפורמה החקלאית הייתה מתנהלת בדרך אחרת לחלוטין. 

וכאן, אני מבקש להבליט את חלקה של כחול לבן. 

אף כי מפלגה זו קיבלה בבחירות האחרונות פחות קולות קיבוציים מכל מפלגה אחרת בגוש, היא עמדה לצידנו בנחישות. בכל נושא, בכל שאלה, מול כל מתקפה. 

כך שר הביטחון רא"ל (במיל.) בני גנץ, כך סגנו אלון שוסטר שהוא "בשר מבשרנו". כך חברת הכנסת יעל רון בן משה, כך ידידי הטוב מיכאל ביטון שהתייצב כיו"ר ועדת הכלכלה נגד הכוחנות והברוטליות של אנשי משרד החקלאות ומשרד האוצר. כך שרת הקליטה פנינה תמנו-שטה שסייעה לפעילותנו בקליטת גרעיני צב"ר, וכך כלל הסיעה, כסיעה. 

כחול-לבן רצה בבחירות האלה במסגרת "המחנה הממלכתי" עם שרים וח"כים ניאו-ליברלים שעשו לנו חיים לא קלים. בטרם גיבשתי את החלטתי נפגשתי גם איתם והבנתי כי המכנה המשותף שלנו איתם, עולה על המפריד. 

שאלת "כן ביבי או לא ביבי" היא דרמטית, אין להקל בה ראש ולכן על כולנו להתייצב בקלפי. אבל אחרי שקובעים "מה לא" צריך גם לומר "מה כן". נדרשת חלופה ריאלית. מפלגה שיכולה להקים קואליציה ולעמוד בראשה. בני גנץ והמחנה הממלכתי הם חלופה כזאת. 

ועל כן, מתוך התלבטות לא קלה אך בביטחון רב, אני מבקש להמליץ: הצביעו "כן". אמרו כן לבני גנץ למען הסיכוי, למען האיזון, למען השפיות וגם למען הביטחון. 

בשורות המחנה הממלכתי אנשים ראויים שכולנו נוכל לשאת אליהם את עינינו בשעות המבחן הקשות הצפויות למדינת ישראל. 

ויש עוד שאלה אחת, שאלת הייצוג. לעניות דעתי התנועה הקיבוצית חייבת את אלון שוסטר בכנסת ונשמח מאוד לראות בבית הנבחרים גם את חברת הכנסת יעל רון בן משה. 

הדבר בידינו. 

הצביעו המחנה הממלכתי, הצביעו כן!