"יש לי לכאורה 250 דונם חממות של פלפל. יותר נכון היו לי. אבל כיום, אין כלום. בעקבות המלחמה הכול נהרס ולא ראוי לקטיף"
כיצד הגעת לחקלאות?
אני כיום בן 63. למדתי 12 שנות לימוד. התגייסתי לצה"ל כמו כולם. מיד עם השחרור התחלתי להפעיל את המשק של ההורים כבן ממשיך. השקעתי המון כסף במשק. כיום יש במושב 61 נחלות, ורק שלושה חקלאים מפעילים את המשק ומגדלים ירקות.
מה גידלת במשק?
בתחילה גידלתי פרחים ליצוא. אחרי 10 שנים עברתי לגידול ירקות לשוק המקומי וליצוא. רוב חיי, 41 שנה – אני חקלאי.
ספר לי קצת על המשפחה שלך.
אני אבא לשלושה ילדים. שתי בנותיי עובדות במשרד החינוך. הבן עובד בהייטק. אף אחד לא חושב או חשב להמשיך ולעבוד בחקלאות. אשתי היקרה עובדת כעצמאית, היא בעלת חנות בנתיבות בחצי משרה, ויחד עם זה עובדת איתי במשק, או ממה שנשאר ממנו.
גידלתי פלפל (250 דונם) מכל הצבעים. שיווקתי לכל הרשתות. גידלתי גם סלרי בשטחים פתוחים לשוק המקומי. אבל כיום, אין כלום. בעקבות המלחמה הכול נהרס ולא ראוי לקטיף.
כמה עובדים היו לך לפני המלחמה?
הכול החל מזה שכל העובדים שלי עזבו, נטשו את המשק. היו לי 46 עובדים תאילנדים. ושני עובדים ישראלים שהיו מנהלי עבודה. התפרנסתי בכבוד עבדתי קשה. לא מתלונן.
מה קרה בעקבות המלחמה?
אז כיצד המשק שלך מתפקד היום?
המשק לא מתפקד בכלל! היו לי גם שני מנהלי עבודה ישראלים גם הם לא במשק. אחד במילואים ואת השני הוצאתי לחופשה. אין מה לנהל, אין עבודה.
התחלתי להביא מתנדבים, קטפו פלפלים אבל הרשתות פסלו את הסחורה, כי זאת לא היתה עבודה מקצועית עם כל הכבוד שיש למתנדבים. הם פשוט קטפו פלפל רקוב. הבאתי עוד מתנדבים צעירים יותר, כי בתחילה הגיעו מבוגרים ממש. אבל גם זה לא עזר, לא עשו את העבודה כפי שהתנהלה עם התאילנדים. כבר שלושה חודשים לא שיווקתי פלפל, הכול נשאר על הצמח – נרקב!
האם באו אליך למשק לאמוד נזקים? לתת תשובות כיצד יפצו?
באו מנזקי טבע, ראו את המצב, הבאתי גם שמאי פרטי שתיעד. צילם, לקח נתונים.
אתה נערך לעונה חדשה?
לא הזמנתי כלום לעונה החדשה שהייתי אמור להתחיל. לא הזמנתי ניילון, לא קומפוסט לא שתילים. אין הוצאות מעכשיו והלאה. לא הוזמן כלום. הייתי אמור להזמין שתילים באוקטובר לאמצע דצמבר, לא הזמנתי כי המשק מושבת, אין עובדים אין כלום.
במקביל הבאתי עוד מתנדבים לעקור שתילים שנשתלו מוקדם. לא הלך, יש לפלפל שורשים עמוקים, קשה לעקור. המתנדבים באים לכל היום ההספק שלהם לא כמו של התאילנדים כמובן. מה שהם עושים ביום, תאילנדי עושה בשעה.
באוקטובר, נובמבר, דצמבר – הייתי אמור לקטוף בסדר גודל של 3.5 מיליון שקל! היו לי הסכמים עם הרשתות שלא עמדתי בהם. מזלי שהם הבינו את המצב אליו נקלעתי – והתחשבו. לא עמדתי בהתחייבות שלי אליהם.
מה לגבי הנזק העתידי?
נזק עתידי זאת הבעיה הקשה ביותר. היום אם אזמין שתילים לעונה הבאה, אני כבר באיחור של חודשיים מהשתילה. העונה הבאה מפוספסת.
התחילו לחזור תאילנדים. התקשרו חמישה שישה שרוצים לחזור למשק. אבל הם עדיין לא הגיעו.
מה אתה מתכוון בכל זאת לעשות?
אצמצם את המשק, לפי מספר התאילנדים שיגיעו. במקום 250 דונם אשתול 30 דונם. אני לא יכול להתחייב לכמות שתילים ולא יכול להתחייב לרשתות השיווק על כמויות של פלפל.
הנזק העתידי יותר גבוה משלושת החודשים שבהם הפסדתי 3.5 מיליון שקל! הרי ההשקעה נעשתה, הפסדתי המון כסף כי הקטיף לא נעשה וההשקעה ירדה לטמיון.
הקשיתי על בצלאל ושאלתי: עם כל המצב שתיארת, אתה רוצה ומתכוון להמשיך?
אני מיואש, אבל אם יחזרו התאילנדים אתחיל מהתחלה. אני לא אעזוב את המשק.
מה אתה עושה בימים אלה?
כלום, מטייל. אני גם יו"ר הועד במושב, זה מעסיק אותי. אבל במשק, כלום. אין לי מה לעשות. אצל שאר החקלאים שאני מכיר לא ברחו עובדים, שם המשקים קטנים, העבודה בגידול שרי או עגבנייה רגילה – לא כמו בפלפל. עבודה בפלפל קשה ובעייתית.
וכרגע הכול לוט בערפל. שום דבר לא בטוח, לא סופי, שום דבר לא ודאי. נשארו לי 4 תאילנדים היום. אני עושה איתם עבודות שירות כאלה, ניקיונות ועבודות של ארגון וניקיון. יש חוסר ודאות. מישהו מבטיח שכל העובדים שלי יחזרו? התקשרו, לא אומר שיחזרו.
חשבת אולי לשנות גידול? קל יותר?
בחמש-שש שנים האחרונות גידלתי פלפל, התמקצעתי בזה, כל החממות בנויות לגידול פלפל. לא יכול עכשיו לשנות הכול.
יש לך מסר לממשלה? לשר החקלאות?
אני אומר בכאב ובעצב, אם המדינה לא תציל ותתמוך בחקלאות, בחקלאים, לא יהיה מי שיציל אותנו. לא יישאר חקלאי אחד במושב, באזור, במדינה! לא יהיו ירקות על המדפים בסופרים. ואם יהיו – המחירים יהיו בשמים.
החקלאים היום, הדור הנוכחי, שילם מחיר יקר על מנת לשרוד. אם הממשלה לא תתמוך ולא תטפל בחקלאות לא יהיו יותר חקלאים.
אם לא יפצו את החקלאים על כל הנזקים שנגרמו להם בעקבות המלחמה, ולא יפצו אותם על הנזק העתידי, הרבה חקלאים יפשטו רגל! כולם ייקלעו לקשיים כלכליים ולא יוכלו לצאת מזה; לא ימשיכו לגדל והמצב רק ילך ויחמיר.
איחלתי לבצלאל שנדע ימים טובים יותר.
אין ספק שהמצב כיום חמור יותר, קשה יותר והכי גרוע שלא רואים את סוף המשבר, אין צפי לשיקום החקלאות, והנזק העתידי עדיין לפנינו.
