בעת מלחמה נפגעים כמובן חקלאים רבים, אך גם "תומכי חקלאים", ביניהם יצרני המיכון לבתי האריזה, שהולכים יד ביד עם החקלאי מתחילת התכנון והאפיון של בית האריזה, אספקת המיכון, שילובו, הפעלתו וכמובן המשך ליווי ושירות לאורך שנים
שני ילידי קיבוץ הקימו את חברת "לוגו" שפועלת במושב תלמי-יפה בעוטף עזה – אודי גורן בן קיבוץ זיקים שמפונה עתה מביתו ומתגורר זמנית עם משפחתו בקריית גת; ואופיר לוק, בן קיבוץ דורות שהוא עתה מושבניק בנווה מבטח. אודי הוא מנכ"ל החברה ואופיר הוא סמנכ"ל פיתוח ואחראי על כל נושא הפיתוח, התכנון ההנדסי וכל התוכנה בחברה.
נפגשתי לשיחה עם המנכ"ל אודי גורן, והוא סיפר כיצד זה התחיל.
"בתום השרות הצבאי שלי הקמתי בקיבוצי, קיבוץ זיקים, בית מלאכה מכני קטן בשם 'ברוש טכנולוגיות' לביצוע, תיקון וייצור מכלולים ומתקנים עבור ענפי הקיבוץ השונים. בהמשך עבר בית המלאכה שלי למושב כפר ורבורג. באותה עת פתח אופיר לוק (שותפי לעתיד) עסק לתכנון הנדסי בשם 'לוק פיתוח הנדסי' , שבאותם ימים עסק בשירותי תכנון, פיתוח ומתן פתרונות יצירתיים לחקלאי הסביבה".
אודי ואופיר הכירו זה את זה, והפרויקט המשותף הראשון שלהם היה בשנת 2003 – פיתוח מכונה למיון תמרים עבור חברת "מיאל אימפקס". משם כבר נסללה דרכם המשותפת ובשנת 2006 הקימו חברה בשם "לוגו מיכון וחדשנות בע"מ" שפועלת במושב תלמי יפה. כאמור, בחברה זו משמש אופיר לוק כסמנכ"ל פיתוח ותכנון הנדסי וכן אמון על כל נושאי התוכנה במפעל, ואודי המנכ"ל אמון על המכירות והפן הביצועי. יש להם מחלקות שונות: חשמל, בקרה, מסגרות, עיבוד שבבי, אינטגרציה ושירות.
בתי אריזה – מיון ובקרה
"אנחנו תומכי חקלאות", מגדיר את עצמו אודי. "מאז ומתמיד ועד היום עיקר הפעילות שלנו היא סביב ענף החקלאות. ההתמחות שלנו היא הקמת בתי אריזה. בתחילה אנחנו משוחחים עם הלקוח החקלאי ושומעים את צרכיו, המשתנים כמובן מסוג הפרי או הירק שהוא מגדל. החקלאי מגדיר כבר בתחילת תכנון המסלול את סוג החלוקה שהוא רוצה לקבל. אופיר לוק, כאיש פיתוח הנדסי, מחפש ומוצא פתרונות שיענו על דרישת הלקוח, והוא אחראי על התכנון ההנדסי; ואז יוצרים אפליקציה מיוחדת, לפיה החקלאי יקבל את הנתונים שהוא רוצה על הפרי או הירק באופן ממוחשב ובונים עבורו את מסלול המיון עד האריזה. עם סיום הקמת בית האריזה והפעלתו אנחנו מלווים את החקלאי בשירות תיקונים וייעוץ לאורך השנים".
במשך השנים פיתחה וייצרה חברת "לוגו" מערכי מיון עבור עגבניות שרי, צנוניות, הדרים, רימונים ותמרים. "עיקר ההתמחות שלנו לאורך שנים הייתה בתחום התמרים. החל משנת 2003 היינו החברה הראשונה שבעצם סיפקה פתרון ממוכן למיון תמרים. עד אז הכול נעשה בצורה ידנית" מציין אודי ומוסיף: "לאחרונה הקמנו מערך מיון למקלות וניל באפליקציה מיוחדת, אנחנו מודדים את הגודל הפיסי, רמות לחות וגם את רמות החומר הפעיל בווניל – זה תחום חדש בעולם".
טכנולוגיית מכונות המיון
התוכנות התומכות בטכנולוגיה הינן פיתוח בלעדי של "לוגו" בניצוחו של אופיר סמנכ"ל הפיתוח של החברה.
במסלול המיון נעשה זיהוי וחלוקת חומר הגלם על פי מאפיינים חיצוניים – גודל, צורה וצבע באמצעות שימוש במצלמות צבע/שטח בשילוב תוכנה המנתחת ומזהה את הפרמטרים למיון. בשנים האחרונות אף שולבה טכנולוגיה של בינה מלאכותית שלומדת ומבצעת חלוקת חומר הגלם לקבוצות שונות. יש גם מצלמה היפר ספקטראלית – טכנולוגיה המאפשרת (בשילוב תוכנת ניתוח נתונים ייעודית) זיהוי, ניתוח והפרדה (מיון) על פי שוני במרכיבי חומר הגלם האורגני כגון: הפרדה על פי רמות לחות, זיהויי נגיעות, רמת חומרים פעילים בחומר הגלם ועוד. בסיום התהליך, לאחר שחומר הגלם – הפרי או הירק – התמיין לפי הגדרת הצרכים של החקלאי, הוא נארז בקרטון או ארגז או דולב, ובידי החקלאי יש נתונים ממוחשבים על גודל, צורה ומרכיבי הגידול שלו – כל הנתונים שהוא ביקש מראש.
יש לציין שמלבד יצירת אפליקציות תואמות ללקוחות השונים, יש ב"לוגו" מערך ייצור של מכונות סדרתיות שנולדו עם השנים. יש מכונות מיוחדות לכל פרי או ירק.
"אנחנו לא עוסקים רק במכונות מיון" מוסיף אודי, "מכונות המיון הם לב הפעילות שלנו, אבל אנחנו מייצרים מוצרים נוספים – מסועים, מערכי שטיפה וייבוש, מערכות שקילה. יש לנו מניפה מאוד רחבה של מוצרים ופתרונות שאנחנו נותנים לבתי אריזה מעבר למערכי המיון ומערכות הבקרה. בקיצור, אצלנו במפעל עושים הכול – מהתכנון הראשוני ועד השירות והליווי".
שיתוף פעולה הדוק עם החקלאים
כאמור, תכנית העבודה של מערכת המיון והבקרה נעוצה קודם כל בצרכי החקלאי ודרישותיו. מובן שהקשר עם החקלאי חשוב מאוד. ראשית כל, הידע האגרונומי שלו תורם להבנת הצרכים ולבניית האפליקציות. ושנית, מדי פעם יש דרישות חדשות, כגון פרי או ירק שמתחילים לגדל בארץ וכו'. אנחנו אמונים לתת לו פתרונות. שיתוף הפעולה בין החקלאי לאיש הפיתוח הוא המפתח להצלחת פרויקטים מסוג זה.
השבת השחורה והמלחמה
המלחמה התחילה אצל אודי בקיבוצו, קיבוץ זיקים שבעוטף. "בשבת הארורה הזו, השבת השחורה, חווינו יום לא פשוט." הוא מספר. "היינו במצור משש וחצי בבוקר עד כמעט תשע בערב – בלי חשמל, בלי תקשורת בכלל, גם לא טלפונים. קבוצה של מחבלים הגיעה אלינו כחמישים מטרים מהבית. כיתת הכוננות שלנו עצרה אותם ממש ברגע האחרון. לאחר מכן גילינו כדורים ברכבים שחנו בחנייה שלנו. זה היה ממש קרוב. בשמונה וחצי בערב הגיע צוות מאובטח, פתח ציר והחל להוציא את החברים החוצה. מאותו יום הקיבוץ הוא שטח צבאי סגור, ממש הפך להיות בסיס צבאי". אודי ובני משפחתו – אפרת רעייתו והילדים פונו לקריית גת, "ואנחנו מחכים בסבלנות עד שנוכל לחזור".
ומה קורה במפעלם בתלמי יפה? מסתבר שב"לוגו" העבודה נעצרה כמעט לגמרי למשך שלושה שבועות ראשונים. "ואחר כך חשתי שאי אפשר לשבת בבית. יש התחייבויות ללקוחות, יש צורך לשלם לספקים ולהעביר משכורות לעובדים, שרובם ככולם מהאזור, מהעוטף – זיקים, דורות, אבשלום – וכן מאשקלון ומנתיבות. לכן חייבים להמשיך לייצר. בתחילה הייתי לבדי, ולאט לאט התחילו לחזור עובדים, אלו שלא היו מגויסים. היום אנחנו פועלים עם כ- 60-70% מכוח האדם שלנו. אבל אנחנו לא מתלוננים" אומר אודי, אבל ממשיך לתאר את הקשיים: "כיוון שפספסנו בסופו של דבר מעל חודש עבודה, נקלענו לבעיית אספקה. בהתחלה ספקים לא הגיעו, פרויקטים ישנים נדחו ופרויקטים חדשים מתעכבים עקב כוח האדם שפחת משמעותית. לדוגמא, המהנדס שלנו משרת במילואים כבר חודשיים, מה שגורם לעיכוב משמעותי בהפקת שרטוטים ופקודות עבודה. חלק מהפרויקטים שהתחלנו בהם קשורים לחקלאים בצפון ובדרום שלא יכולים להמשיך לעבוד במשקיהם עתה. ומסיבה זו לא מוזמנים עתה פרויקטים חדשים. למרות העיכובים אנחנו משתדלים להמשיך לתת שירות לחקלאים. בתחילה עשינו זאת מרחוק באמצעות הטלפונים, אבל תוך עשרה ימים הצלחנו גם להגיע למשקים ולפתור תקלות".
לפי חישוביו של אודי, בגלל הפער בייצור ושיבוש במכירות בעת המלחמה והעיכוב שנגרם, יש להם הפסד של כמה מאות אלפי שקלים. "אבל חשוב לנו קודם כל לתת מענה ללקוחות שלנו. ועל זה אנחנו שמים דגש בזמנים אלו" אומר אודי ומקווה לעמוד בהתמודדויות עם ההפסד הכספי.
מה אפשר ללמוד מהמלחמה?
"המלחמה שאנחנו נתונים בה עכשיו נותנת דגש ומעצימה את החשיבות של האפשרות שאנחנו במדינה נוכל לייצר את האוכל שלנו" אומר אודי. "מאז ומתמיד דגלתי והאמנתי שביסוס החקלאות ושאיפה לייצור מזון עצמאי הם ערכים אסטרטגיים שפעם היו מקובלים במדינת ישראל, ולצערי בעשרים-שלושים השנים האחרונות זה לא כך. ואני רואה אותנו, כל תומכי החקלאות, שתומכים ישירות בענף, אסטרטגים באותה מידה. כלומר: יש צורך בתכנון לזמן ארוך, בהגדרת מטרות ואופן ביצוען, יש צורך בתוכנית פעולה מובנית. זאת גם בקידום הייצור וגם במתן השירותים לשוק המקומי".
"לאורך השנים אין דגש ואין תכנית להעצמת החקלאים ותומכי החקלאים. וזה בעוכרינו" ממשיך אודי. והוא מדגים זאת באמצעות נושא המענקים. "שנים צורם לי נושא המענקים. המדינה נותנת מענקים לחקלאים מכספי משלם המיסים. אבל היא נותנת אותו מענק למי שקונה סחורה מייבוא ולמי שקונה סחורה מייצור מקומי. ואני שואל את עצמי –מדוע? אם המדינה רוצה לקדם את החקלאים שלה ואת תומכי החקלאים, עליה להשאיר את הכסף בבית. אמנם זו כלכלה פתוחה," הוא מוסיף "ומותר לאדם לייבא מכונה או משהו אחר, אבל מדוע זה על חשבון משלם המיסים?"
ואכן, באירועים מסוג זה, בו אנחנו מנותקים מהעולם, כמו בעת הקורונה או המלחמה הנוכחית, ברור שאנחנו זקוקים פה בארץ למערכת שיכולה לקיים את עצמה. "רק אנחנו בסופו של דבר יכולים להיות אחראים לגורל שלנו. הבעיה היא "מוסיף אודי, "שגם אצל החקלאים וגם אצל תומכי החקלאות, הדור הצעיר לא רואה בזה עתיד".
לשאלה אם הוא מאשים את מדיניות הממשלה, עונה אודי: "לא, אני לא מאשים. אני בפירוש מתאר מצב, מביע דעה. אני לא פוליטיקאי. אבל אני שם מראָה מול העיניים לכולנו, לקובעי המדיניות ולכולנו".
פירגון הוא הפתרון
"דבר ראשון, בינינו לבין עצמנו, בלי לחכות להחלטות מלמעלה, אנחנו צריכים לפרגן הרבה יותר האחד לשני. אני מרגיש שאם אנחנו כאזרחים וכסקטורים (כגון החקלאי ואחרים) היינו יודעים לפרגן זה לזה, במקום לקטר על ראשי המדינה, היינו מתחזקים. בלי לחכות להחלטות. כל אחד מאיתנו – החקלאי, בעל בית האריזה, בעל המפעל – צריכים להמליץ זה על זה. כמו לדוגמא, המלצה לקנות מחקלאי שיש לו תוצרת מעולה, או להמליץ על בעל מקצוע טוב".
אחת הדוגמאות הבולטות במלחמה זו היא התארגנות שווקים במרכז המדינה עם תוצרת ומוצרים מהעוטף.
אנחנו מוכיחים שאפשר לעזור אחד לשני ולפרגן בכל תחום. ואודי מציע: "צריך להמשיך את זה, שזה לא ייגמר בעוד חודש או בסוף המלחמה. אם נתמוך זה בזה בחיי היום יום, זה יחזק אותנו כעם וכמדינה וימנף אותנו. וזה צריך להיות בכל הסקטורים, לא רק החקלאי. זה המסר שאנחנו יכולים ללמוד מן התקופה הקשה בה אנחנו נמצאים. כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו ולחזק את האחר. אמנם הייתי שמח לחיזוק החקלאות וייצור המזון העצמי, אבל אני לא מחכה להחלטות מלמעלה. אני פועל".
