גדי מונצש, חקלאי מאושר

גדי ושלומית מונצש נפגשו כאשר שירתו יחד בחיל האוויר. כאשר החליטו השניים להינשא אמר גדי- 'הילדים שלי יסעו לבית הספר באוטובוס הצהוב.'

שלומית גדלה ברמת השרון ואילו גדי גדל בעפולה, ורוב החברים שלו היו מהמושבים שמסביב- מרחביה, תל עדשים ובלפוריה ועבורו הנסיעה באוטובוס הצהוב לבית הספר, פירושה לחיות במושב ולגדל את ילדיו בחיים הטובלים בירוק, חקלאות וחיי קהילה מושביים.

גדי ושלומית שירתו בבסיס דרומי באילת וכאשר נישאו היה זה אך טבעי שיבנו את ביתם במושב בערבה, וכך הפכו לחברי מושב פארן. שנה וחצי לאחר בואם לפארן, שלומית הציעה שיסעו לראות את מושב אודם בצפון. היה זה בפברואר, שיא החורף.

גדי מונצש: "הגענו לאודם, הגגות האדומים הציצו מעצי היער,  המקום נראה כמו כפר שוויצרי בהרים. שלומית הודיעה לי שכאן היא רוצה לחיות. הפור נפל, עזבנו את פארן הרחוקה, והצפנו למושב אודם. השתלבנו במושב ונולדו לנו כאן ארבעה בנים. כשהגענו לפה אודם היה מושב שיתופי ולפני ארבע עשרה שנים, לאחר מאבק מתיש ברשויות, הפכנו למושב עובדים. היה זה תהליך ארוך ולא פשוט.

ספר על השנים הראשונות באודם?

גדי מונצש: "באותם שנים ניסינו לעשות הרבה סוגי חקלאות. אני הקמתי ענף פלחה שלא צלח בשל תנאי מזג האוויר פה שלא התאימו לגידולי פלחה. עבדתי במפעל של אודם לאורך שנים רבות. לפני ארבע עשרה שנים מימשתי את אהבתי לחקלאות והפכתי לחקלאי במלוא מובן המילה. שלומית עובדת במפעל והיום היא המשווקת של המפעל.

מה קרה עם הפיכת המושב השיתופי למושב עובדים, מה היה השינוי הגדול?

גדי מונצש: "עד השינוי כל אדמות המושב עובדו במרוכז, כשהפכנו למושב עובדים כל משפחה קיבלה נחלה בגודל 60 דונם. החלטתי להתחיל לגדל מטעים למרות שלא היה לי שום ניסיון בנושא- באודם היו כבר מטעי תפוחים, ובהתחלה נעזרתי במישהי שריכזה את נושא המטעים בקיבוץ אלרום הסמוך והיא לימדה אותי כל מה שהייתי צריך לדעת. החלטתי ללמוד בצורה מרוכזת ומקצועית את נושא המטעים והלכתי ללמוד את הנושא בצורה מסודרת ויסודית במשרד החקלאות. למדתי את כל הנושא על בוריו- ריסוסים, הדברה ומזיקים. גידלתי לי מטעים בגילאים שונים- מבוגרים וצעירים ובדקתי אילו מטעים רווחיים. את המטעים שלא היו רווחיים עקרתי.

אילו סוגי עצים אתה מגדל כיום?

גדי מונצש מעבד, בנוסף למשק שלו, עוד שני משקים במושב: "לפני 12 שנים נטעתי דובדבנים. מרגע הנטיעה ועד מתן הפרי עוברות ארבע שנים.

לפני חמש שנים נטעתי שזיף אירופי והשנה, זו השנה השניה שהמטע נתן פרי.

לפני ארבע שנים הרחבתי את הגידולים ושתלתי כרם ענבים ליין. לפני שנתיים הרחבתי את הכרם ונטעתי עשרים דונם נוספים- בימים אלו אני מסיים קורס גידול גפן ליין והשנה בצרתי לראשונה את הכרם. 

יש במשק שלי גם חלקה של חמישה דונם של אוכמניות.

בנוסף, אני מגדל כשבעים דונם של עצי תפוח מזנים שונים (גאלה, זהוב, סטארקינג, גרני סמית ופינק ליידי)

כל הגידולים שלי הם גידולים הנותנים פרי בתקופת הקיץ.  מזג האויר הוא שמכתיב לנו מה לגדל.

מי קוטף את הפרי ואיך נערך הקטיף?

גדי מונצש: "קטיף הפירות הוא ידני, ועד עכשיו עבדנו בעיקר עם עובדים דרוזים. היו תקופות בהם עבדנו עם פרויקט "נטעים" שהוא פרוייקט שבו קבוצות של חיילים משוחררים באים לעבוד בחקלאות במסגרת עבודה מועדפת. במסגרת הפרויקט, קבוצות אלו מגיעות לישוב לתקופה של כשבעה חודשים. אני אוהב ונהנה לעבוד עם חבורות הצעירים האלו, הם מאוד חרוצים ורציניים בעבודה. אצלנו הם עבדו במטעים בנטיעה, גיזום וקטיף. נוצרו קשרים מאוד חמים עם החברה האלו- צעירים שמגיעים מהעיר ואין להם מושג מה זה עלה או פרח, והם עבדו והתחברו לקרקע, לגידולים ולחקלאות. זהו ממש המעשה הציוני. השנה,לצערי, הם לא הגיעו לגולן.

מושב אודם היה מושב שיתופי לאורך שנים רבות.

גדי מונצש: "היינו מושב שיתופי, ובאותם ימים המושב הקצה לכל חבר 5 דונם בתוך המושב למיזמים תיירותיים. התחברתי לעוד שני חברים מהיישוב למיזם קטיף עצמי ונטענו חמישה עשר דונם של דובדבנים, פירות יער, ערמונים, אגוז מלך וסוגי ענבים מיוחדים.  ריכזנו את הקטיפים לחודשי הקיץ. המיזם הזה רץ כבר שנים רבות ומכל הארץ הגיעו ליהנות מחווית הקטיף והפרי הטרי. אנו שלושה שותפים ועשינו חלוקת עבודה ותפקידים- אני אחראי על הפן החקלאי של המיזם, שותף אחר אחראי על הכספים והשלישי על השיווק והכנת הליקרים והריבות. הקמנו גם בית קפה נחמד כדי למכור את התוצרת החקלאית. למדנו את המודל הזה של תיירות חקלאית במושב שעל שהיה הראשון בארץ לפתוח מיזם כזה וממשק זק בשדה יעקב. במשך כל השנים, היה זה אתר שוקק חיים- השנה, האתר היה ריק, לא הגיעו אנשים. נאלצנו להכין ריבות מכל הפרי שקטפנו. זהו בעצם עסק משפחתי של שלוש משפחות ובמהלך כל השנים, בימי הקיץ, כל המשפחות של שלושתנו היו מגויסות להפעלת האתר.

איך שומרים על הרמוניה ועבודה משותפת מבלי לריב או להסתכסך?

גדי מונצש: "אין בינינו הסכמים וחוזים, יש הבנה ומערכות יחסים המושתתים על אימון וכיום הם כבר בין דוריים. איננו מתחשבנים או נכנסים לקטנוניות, אנחנו יודעים שכולם מתאמצים. יש בינינו מערכות יחסים ארוכות של שותפות אמת, אמון וכבוד הדדי. השקענו השקעות כספיות גדולות במהלך השנים ואנחנו סומכים אחד על השני.

גדי ושלומית הם הורים לארבעה בנים- 

גדי מונצש: "הבנים שלי הסתובבו וטיילו בעולם ובסוף כל הארבעה החליטו לחזור ולחיות באודם. ארז בננו היה תקופה ארוכה בהודו. הוא חזר לאודם ואמר 'בעבורי אודם זהו המקום שהכי דומה ומזכיר לי את הודו.'

ליעד בננו הבכור חזר לאודם והקים הוסטל שמיועד לתרמילאים מכל העולם וליעד מטייל עימם ומארח אותם. הבחירה להקים את ההוסטל  באודם מעיד על המיקום ועל האווירה המיוחדת בישוב זה. לצערנו, גם ההוסטל של ליעד עמד ריק בחודשים האחרונים בשל המצב הביטחוני.

כל הבנים קשורים לחקלאות ועובדים בה- אצלנו העבודה מתרכזת בחודשים מרץ עד ינואר, בתקופת החורף, בין ינואר למרץ זו המנוחה שלנו, והתקופה בה המשפחה יוצאת לחופש, מטיילים ונחים- 'כמו באירופה', אומר גדי.  

יש הרבה קשיים בגידולים שלך, מהם?

גדי מונצש: "בגידול עצמו לדוגמה, יש הרבה מחלות המחייבות ריסוסים וטיפול שוטף. עלות המים מאוד גבוהה, מה שאומר הוצאות גבוהות.

אחד הדברים שמאוד מקשה הוא היבוא מחו"ל, מה שמקשה על השיווק והרווחיות .על מנת לשמור על רווחיות חייבים להיות מאוד יעילים.

קרה דבר אבסורדי, התירו יבוא על מנת להוזיל את מחירי התפוחים.  במציאות, מחיר התפוחים לא ירד, מה שירד היא הרווחיות שלנו החקלאים, בעוד שהעלויות גדלו. אותנו כחקלאים ישראלים, משרד החקלאות בודק בציציות בכל מה שקשור לחומרי ההדברה ואילו את היבוא לא בודקים. משרד החקלאות הוא גם זה שמנפיק את אישורי  היבוא ובמקום לעודד את החקלאות המקומית מקשים ומחסלים אותנו. הדרוזים ברמת הגולן עקרו מטעים של תפוחי עץ בכמויות עצומות בשל המצב האבסורדי שנוצר. השנה הנוכחית הנכיחה שאנו כמדינה מחויבים לביטחון תזונתי, ואף על פי כן אנו תלויים בחומרי הדברה שמגיעים מחו"ל וכרגע בשל המצב הביטחוני יש מחסור בחומרי הדברה. כיום זו הבעיה שלנו אבל בקרוב היא תורגש בשוק הפירות והירקות אצל הצרכן. אני מקבל היום ארבעה וחצי שקל לק"ג בעבור הפינק ליידי, זהו המחיר הגבוה ביותר (בעבור זנים אחרים המחיר נמוך יותר) המחיר לצרכן בשוק הוא 17 שקל. זהו פער עצום. לפני ארבעים שנה קיבלתי עבור ק"ג תפוחי עץ דולר אחד, כיום אני מקבל פחות מדולר על ק"ג כאשר העלויות עלו בצורה משמעותית. מי שיצר את המצב הנוכחי הם מרכזי הכוח של רשתות השיווק ביחד עם מרכזי הכוח הפוליטיים. ההחלטה לייבא הייתה על מנת להוריד את יוקר המחיה, התוצאה- עגומה. אותנו החקלאים ההחלטה הזו מחסלת ויוקר המחיה לא יורד.

שום דבר אינו חדש בטענתו של גדי מונצש, ואף על פי כן הוא אומר: "בחרתי להיות חקלאי, לגדל מספר סוגים של פירות קיץ באודם שברמת הגולן, אני אוהב את מה שאני עושה ושמח על הבחירות שעשיתי ,לחיות באודם, להיות חקלאי, לבנות את חיי וחיי משפחתי כאן, כמו שאמרה שלומית אישתי- 'זהו כפר יפה עם גגות אדומים בתוך יער על ההר.'