חבר אחד, קיבוץ אחד, מוסד לבוררות אחד, שלושה פסקי בוררות, שלוש ערכאות משפטיות
חבר עינת ביקש מבית המשפט העליון רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. הוא מבקש לערער על כך ש"המחוזי" דחה את בקשתו לקבל רשות ערעור על החלטה שקיבל בית משפט השלום בפתח תקווה, שדחה בקשה שהגיש החבר לביטול פסק בוררות שניתן בינו לבין הקיבוץ. שלוש בקשות ערעור. זו רק ההתחלה. הסיפור אינו חדש, גם לא עקשנות החבר הטוען לעיוות צדק (ראו: "כמה פעמים נדרש בית המשפט לדון במחלוקת שבין חבר לקיבוצו", משפט חברים, 7.7.2022). חכו, הסיפור מתארך. ישנם עוד שני ערעורים בהמשך.
לא מוותר על מלוא טענותיו
בין החבר לקיבוץ נתגלעו מחלוקות בעניינים כספיים שונים. החבר תבע מהקיבוץ כספים והקיבוץ, מנגד, טען לחוב של החבר אליו. ביולי 2015, הסכימו הצדדים כי הם ילכו עם טענותיהם למוסד לבוררות של התק"צ, עם הסכמה מוקדמת שניתן יהיה לערער על הפסק, אם ירצו בכך, בפני "בורר שבערעור" שימונה בידי המוסד לבוררות.
"הליך הבוררות עבר מספר גלגולים", מתאר השופט דוד מינץ מבית המשפט העליון. פסק הבוררות הראשון דחה את התביעות ההדדיות של הצדדים, והקיבוץ והחבר ערערו על כך. הערעור הראשון, התקבל באופן חלקי והתיק הוחזר לבוררים הראשונים. בדצמבר 2019, ניתן פסק בוררות (שני) שדחה את תביעת החבר וחייב אותו לשלם לקיבוץ חוב של 100,000 שקלים. על פסק בוררות זה הגיש המבקש ערעור שני. כאן הצליח החבר באופן חלקי ובפסק הבוררות (השלישי) בערעור, מיולי 2021, פסקה הבוררת (שופטת בדימוס) לזכות החבר מענק הסתגלות שהיה זכאי לו (בסך 6,500 דולר) וזכאות למימון לימודים אקדמיים (בסך 60,000 שקלים). היא גם הקטינה את פסיקת חובו לקיבוץ לסך 83,000 שקלים.
החבר לא ויתר על מלוא טענותיו וביקש מבית משפט השלום בפתח תקוה לבטל את פסק הבוררות (השלישי), וטען, בין השאר, שבפסק הבוררות השני נפלו פגמים רבים ואלה "הצדיקו התערבות בקביעות רבות יותר" מצדה של הבוררת האחרונה.
מהשלום למחוזי לעליון
בית משפט השלום דחה את בקשתו לביטול הפסק ואישר אותו. החבר מיהר לבית המשפט המחוזי וביקש רשות לערער על דחיית בקשתו ב"שלום". "המחוזי" דחה את בקשתו. החבר, מפרט השופט מינץ, "לא אמר נואש", פנה לבית המשפט העליון וביקש רשות ערעור על פסיקת "המחוזי". החבר, שכל העת יצג את עצמו, טען ש"בחינה מדוקדקת של טענותיו הייתה מגלה כי מדובר במקרה חריג המצדיק קבלת רשות ערעור נוכח התנהלות הקיבוץ בעניינו וההפליה הקשה מצד הקיבוץ במשך עשרות שנים. כן נטען כי הבוררת לא הכריעה בחלק מטענותיו".
השופט מינץ הסביר ש"רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. דברים אלה נכונים קל וחומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של בית משפט השלום. זאת על אחת כמה וכמה, שעה שבית משפט השלום נתבקש להעביר תחת שבט ביקורתו פסק בוררות שניתן בערעור. מדובר בערעור ב'גלגול חמישי' לפני בית המשפט העליון. הבקשה לרשות ערעור, רחוקה כמרחק מזרח ממערב מאמות מידה מחמירות אלה" (הנסיבות בהן תינתן רשות ערעור בענייני בוררות), "וגם אינה מגלה עיוות דין". "הבוררת בחנה באריכות את טענות החבר והכריעה בהן בצורה מנומקת ומפורטת, כאשר אי-שביעות רצונו של החבר מהתוצאה אליה הגיעה, אינו מצדיקה מתן רשות ערעור". השופט דחה את בקשת החבר לערעור, והוסיף בשולי הדברים, שהחבר סיפר שהגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נוספת כנגד קיבוצו אשר מעלה לטענתו נושאים "דומים" ואף "זהים". תם, וכנראה, לא נשלם.
