הממשלה מציגה ייצור ראשון מזה שני עשורים כפריצת דרך, אך באופוזיציה ובארגוני החקלאים מזהירים מקריסה מערכתית, מחסור חמור בחיסונים וניהול ריכוזי שמעמיק את המשבר
*תמונה ראשית: צילום: Thirdman
ממשלת דרום אפריקה הכריזה לאחרונה על נקודת מפנה במאבק נגד מחלת הפה והטלפיים ,(FMD) עם ייצור מקומי ראשון של חיסונים לאחר יותר מ-20 שנה. שר החקלאות John Steenhuisen הגיע למכון המחקר החקלאי Agricultural Research Council לקבלת המשלוח הראשון – 12,900 מנות בלבד.
השר הציג את האירוע כתחילתה של ‘מלחמה מדעית ומתקדמת במחלה’, והבטיח לחקלאים מעבר ממדיניות תגובתית למאבק יזום. אך בשטח, ההתלהבות הממשלתית נתקלה בביקורת חריפה מצד פוליטיקאים ואנשי מקצוע.
‘חוסר הבנה עמוק של ממדי האסון’
לדברי ד"ר וינאנד בושוף, דובר החקלאות של מפלגת Freedom Front Plus מדובר במספר מגוחך מול עדר בקר לאומי המונה כמעט 15 מיליון ראש.
לדבריו, מומחים מעריכים כי יש לחסן כ-12 מיליון ראש בקר כדי להשיג חסינות עדר שתבלום את ההתפרצות – כך שהמנה הראשונה מהווה פחות מאחוז זניח מהנדרש.
‘להכריז בגאווה על פחות מ-14 אלף חיסונים זו הוכחה לניתוק מהמציאות’, אמר.
מפת דרכים ל-10 שנים – אבל המשבר כאן ועכשיו
כבר בינואר 2026 הציג השר תכנית חיסונים לעשור הקרוב, שמטרתה להפחית את מקרי ההתפרצות ב-70 אחוז בתוך שנה ולהחזיר לדרום אפריקה את מעמד ‘נקייה מ-FMD עם חיסון’.
התכנית כוללת חיסון ממשלתי רחב היקף לפי אזורי סיכון, החל מקוואזולו-נטאל וגאוטנג, ובהמשך לימפופו ומפומלנגה. במקביל מושקת מערכת לאומית לזיהוי ומעקב אחר בעלי חיים שתאפשר ניטור בזמן אמת של תנועות וחיסונים.
עם זאת, היישום כולו מרוכז בידי המדינה – מהלך שמעורר התנגדות חריפה בקרב חקלאים.
‘הוכרזה מלחמה בלי תחמושת’
ביקורת חריפה במיוחד נשמעה מפי חבר הפרלמנט אתול טרוליפ ממפלגת ,ActionSA שהאשים את משרד החקלאות ב’עצלות בירוקרטית’.
לדבריו: ‘כדי לצאת למלחמה צריך תחילה תחמושת – והתחמושת היא חיסונים. הוכרזה מלחמה, אבל אפילו ירייה אחת לא נורתה’.
טרוליפ תיאר מציאות קשה ברפתות ובחוות הבקר: פרות הסובלות מדלקות עטין קשות, קריסת פרסות וכאבים קשים – בזמן שהמדינה מתווכחת על נהלים.
אובדן יכולת ייצור מקומית
המשבר חושף גם קריסה ארוכת שנים של עצמאות וטרינרית בדרום אפריקה. עד תחילת שנות ה-2000 המדינה ייצרה חיסונים בעצמה, אך הזנחת תשתיות והסטת תקציבים הביאו להפסקת הייצור ב-2005.
לטענת גורמי אופוזיציה, מאות מיליוני ראנד שיועדו לשדרוג מפעלי החיסונים נעלמו, והמדינה נותרה תלויה ביבוא לא יציב.
‘היכולת הייתה קיימת לפני עשרות שנים וניתנה להירקב’, אמר בושוף.
מאבק משפטי נגד הריכוזיות
ארגוני חקלאים, בהם Sakeliga והמכון החקלאי הדרום אפריקאי, פתחו בהליכים משפטיים נגד האיסור על חיסונים פרטיים. לטענתם, הממשלה אינה מספקת חיסונים אך גם מונעת מהחקלאים לייבא ולהגן על העדרים בעצמם.
הממשלה דוחה את הטענות ומתעקשת שרק פיקוח מדינתי מלא יאפשר בקרה מול ארגון בריאות בעלי החיים העולמי והשבת אפשרויות היצוא.
מבט קדימה: הבטחות גדולות, מצוקה מיידית
המועצה למחקר חקלאי מתכננת להגדיל את הייצור ל-20 אלף מנות בשבוע החל ממרץ 2026, ובהמשך ל-200 אלף בשבוע עד 2027. בינתיים המדינה מייבאת חיסונים מבוטסואנה, ארגנטינה וטורקיה.
אך עבור חקלאים המתמודדים עם תמותה והפסדים כבדים – העתיד הרחוק מספק נחמה מועטה.
כפי שסיכם טרוליפ: ‘החקלאים ובעלי החיים מתים בהמתנה לחיסונים, בזמן שהממשלה מנסה לנהל מלחמה מאחורי שולחן משרדי’.
