מי הן אותן 300 אלף הנפשות העניות ביותר מתוך כ-2.1 מיליון העניים החיים במדינת ישראל? מהו פרי הבאושים של תנאי הקיום והמחייה של האוכלוסייה המוזנחת של הבדואים בנגב? מהן שיטות הטיפול אשר השר בן גביר מתכוון בבורותו לנקוט כדי לפתור ב"הבזק ברק" אחת ולתמיד את בעיית הבדואים החיים בחצר האחורית? מהן תוצאות הלוואי הצפות על פני השטח?
אנו, חברי עשרות הקיבוצים היושבים בדרום ובנגב מקדמת דנא וחיים בשכנות קרובה ביותר לבדואים, מחויבים לסייע לחילוצם ממלכודת העוני והבורות הגוררים תחושת נחיתות המובילה לניכור ופשיעה. עליית הממשלה החדשה בה שותפים כוחות לאומנים גזעניים הרואים בבדואים סרח עודף אשר יש להחזיקו קצר, תניב פרי באושים, תפגע במאמצי ההכלה, הקידום וההשתלבות השוויונית של עניי הפריפריה.
הגליה, ריכוז וקשיי עיור
במהלך מלחמת העצמאות הוגלו כל הבדואים בנגב אשר חיו כנוודים, רועי צאן הפזורים בין קו קריית גת-אשקלון לאילת, אל "אזור הסייג" הכלוא בין באר-שבע, ערד, דימונה וירוחם, והוחזקו תחת ממשל צבאי עד שנת 1966. אילוץ זה יצר בעיות קשות של חוסר מקורות מחייה ומים כתוצאה מצמצום שטחי המחיה והרעייה ובנוסף צפיפות אנושית זרה לבדואים, צפיפות אשר יצרה מתח ואלימות בין פלגי השבטים השונים, פלגים אשר השתייכו למטות שונים (תרבין, עזאזמה, תיה). ניסיונות ראשונים לשלב את הבדואים בנגב במציאות האורבנית המתפתחת בישראל התרחשו בראשית שנות ה-60 עת הוקמו העיירות תל-שבע ורהט. בעוד הקמת תל-שבע לקתה בכך שהרשויות לא הבינו את סבך הקשרים השבטיים משפחתיים כמפתח להקבצה ובינוי ליישוב, רהט התפתחה בשטח בו ישב שבט אל הוזייל וראשיתה בהקמת כפר לפלג אל-עוברה. היכולת לקבץ את צבירי משפחות הבדואים לישובים תוך תיחום חלקות ומגרשים תלויה מאז ועד עתה במפתח של קרבה משפחתית שבטית, ובפיצוי הקשור להבטחת תעסוקה מפרנסת וזמינות שירותים ציבוריים חיוניים (בתי ספר, מרפאות, אספקת מזון, דרכי גישה). במהלך 50 השנים האחרונות הוקמו והתפתחו העיירות חורה, כסייפה, לקיה, שגב שלום, תרבין אל סאנע וערערה לצד התפתחות מספר מרכזי צבירים נוספים. אך כ-80 אלף נפשות (כ-27 אחוז), חיות עדיין ביישובים לא מוכרים ו/או מקיימות חיי נוודות.
כלכלת הקיום המשפחתי
בכל היישובים הבדואים בנגב המונים למעלה מ-2,000 נפש, השכר הממוצע של שכיר לחודש הוא נמוך ונע בשיעור שבין 26 אחוז עד 45 אחוז מן הממוצע הארצי. באשר לעצמאיים: בשלושה יישובים ההכנסה לעצמאי נופלת ממחצית הממוצע הארצי. שיעורי האבטלה ביישובים הבדואים המוכרים נאמדו באפריל 2020 בין כ-21 אחוז ל-53. (ברהט, העיר הערבית הגדולה בישראל, עמדה האבטלה על שיעור של כ-21.7 אחוז).
התפלגות דמוגרפית: ריבוי ילדים, תוחלת חיים נמוכה
52 אחוז מהבדואים בנגב הם בני 17-0. שני אחוז בני 65 ומעלה.
38 אחוז מכלל הערבים בישראל הם בני 17-0, 5 אחוז בני 65 ומעלה.
31 אחוז מהיהודים בנגב בני 17-0, 13 אחוז בני מעל 65.
5.28 בממוצע לידות לאשה בדואית בנגב, כשלוש לידות בממוצע לאישה יהודית ולאישה ערבית בישראל.
חינוך והשכלה
מתוך הנתונים לעיל בולט במיוחד שיעור הילדים הגדול – 52 אחוז מאוכלוסיית הבדואים הנגב, מול תוחלת החיים הנמוכה שני אחוז חיים מעל גיל 65 לעומת 13 אחוז באוכלוסייה היהודית בנגב.
20.3 אחוז מתוך ילדי הבדואים בני שנתיים עד חמש אינם מטופלים במסגרת חינוכית כלשהי (פעוטונים, גני ילדים). בולט הפער בין רהט בה רק 6.1 אחוז לא מטופלים לנווה מדבר בה 40.2 אחוז לא מטופלים.
בנוסף, הפיגור בהקניית חינוך והשכלה בא לידי ביטוי בולט בגילי 18-15: שיעור הזכאים לתעודת בגרות אוניברסיטאית בקרב הצעירים הבדואים בנגב עומד על 31.3 אחוז בהשוואה ל-48.3 אחוז בקרב הצעירים הערבים בישראל ול-62.8 אחוז בקרב צעירי כלל אוכלוסיית ישראל. ההישגים הנמוכים יחסית ניכרים במקצועות הליבה: 10 אחוז זכאות לבגרות 5 יח' באנגלית (לעומת 33 אחוז זכאות בקרב כלל התלמידים בישראל), 5 אחוז זכאות לבגרות 5 יח' במתמטיקה (לעומת 11 אחוז בקרב כלל תלמידי ישראל).
נשירה ממסגרות פורמליות בצד העדר מסגרות חינוך בלתי פורמלי
היקף נשירת הנוער הבדואי ממסגרות הלימוד התיכוני לצד העדר תעסוקה מקדמת ומסגרות חינוך לא פורמלי, מגלגלת נערים בדואים אל חוסר מעש המוביל לפשיעה. תחושת האפליה, העלבון והעדר אופק תעסוקתי מתגמל ותנאי מגורים הולמים מחזקים את הנפילה לפשיעה.
מנהיג מפלגת ר"עם, ד"ר מנסור עבאס, הבין כי התכנות שיקום העוני וההזנחה במגזר הערבי, ובמיוחד העוני המחפיר בקרב הבדואים בנגב, כרוכה בשיתוף פעולה פוליטי עם ממשלות ישראל. עבאס הצליח ליצור תוכנית ולהוביל הקצאת תקציבים משמעותית תוך הצטרפות להסכם קואליציוני עם המפלגות אשר הקימו את ממשלת השינוי. ניצחון גוש הימין הלאומני דתי בבחירות האחרונות יפגע אנושות במאמץ לאינטגרציה הוגנת ושוויונית בין יהודים לערבים ויסיג לאחור את המאמץ לשקם את המגזר הבדואי העני ולקדמו לחזית העשייה הבונה והמפתחת.
