"כשהלב נפתח אז יוצקים את התכנים פנימה," אומר ניצן דרור ממרחביה, שמעביר סדנאות המרפאות את הנפש בשיטת בירון קיטי * דרור, שבמשך שנים עבד כצלם עיתונות משלב בסדנאות שלוש אהבות גדולות שלו – צילום פוטו תרפיה, טיולים בטבע ונפש האדם
ניצן דרור, בן העמק, גדל במושב מרחביה. אימו נורית היא נצר למשפחת שטורמן, בת נהלל. נורית, אימו של ניצן, היא נכדתו של משה קריקסר, שהיה בין השבעה האנשים הראשונים שהקימו את מושב נהלל. השורשים עליהם צמח ניצן, הם עמוקים במרחבי העמק.
ניצן הגיע כילד בן 6 למושב מרחביה: "בשנים הראשונות במרחביה, בגלל שלא היינו בעלי משק ובגלל התנאים בהם חיינו, הרגשתי אזרח סוג ב. יחד עם זאת, גדלתי באווירה כפרית, עם חבר'ה מצוינים וחוויות נפלאות של עבודה בחקלאות, נסיעות על טרקטורונים וחברויות נהדרות."
לעזור לאנשים
ניצן התגייס לסיירת דובדבן, מה שאומר שירות עם סרגל מאמצים מאד גבוה ומפגש עם הטרור הערבי בשטחים, עם כל המשמעויות הנלוות. ניצן: "בחרתי ללמוד מדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל ולבסוף עזבתי לתל אביב. הרבה מאד שנים עבדתי כצלם עיתונות ב-YNET. נישאתי, נולדו שני ילדיי, מיקה שהיא חיילת בימים אלו ואיתמר, תלמיד תיכון. במהלך כל השנים פניתי ללימודי הרוח. למדתי בודהיזם, התעמקתי וחקרתי. הייתי בתחום הקבלה. שש שנים הייתי בקבוצה שעשתה תהליכים התפתחותיים.
"שנים אלו והתהליכים הללו הביאו אותי להחלטה לעזור ולתת לאנשים. עברתי משברים בילדותי, בנעוריי, במהלך החיים. התהליכים שעברתי, לימודי הרוח, חיזקו אותי והתוצאה היתה יציאה ומהמשברים.
"חיפשתי את הכלי המרכזי איתו אני רוצה לעבוד ולקיים את השליחות שלקחתי על עצמי. פגשתי את שיטתה של ביירון קיטי, שנקראת: 'שיטת העבודה'. שם הרגשתי שחזרתי הביתה, זה היכה בי. התחלתי לחקור את השיטה של בירון קיטי באופן עצמאי. למדתי והתמחיתי בכל הקורסים של שיטה זו והפכתי למאפשר.
"מאפשר זו ההגדרה של אנשים שהתמחו בשיטה זו ולא מטפל. ההגדרה הזו מספרת את כל השיטה. אפשור זו מהות מעבר לתפקיד. לאפשר, מאפשר, אפשרות, זו תפיסת עולם עם מרחבים אין סופיים. כולנו בני האדם גדלנו כשהיה שם אפשור צר, בשל תפיסות עולם, בשל תרבות, פחדים וחשיבה ביקורתית. עברתי תהליכים פנימיים בהם האפשור הפנימי גדל, אני חי מתוך מרחב פנימי של מה לי נכון, מה אני רוצה ועוד.
"החיים הפכו למרחב מופלא ובתהליך כולו מצאתי עצמי חוזר הביתה, לביתי הפנימי. חזרתי להיות הילד עם רצונות משלו, חזרתי למרחבי עמק יזרעאל בסדנאות אותם יצרתי.
פוטו תרפיה
"החלטתי לעשות סדנאות במושב מרחביה ובעמק יזרעאל, סדנאות בהן אני משלב שלוש אהבות גדולות שלי. אני משלב צילום, פוטו תרפיה, טיולים בטבע ונפש האדם. כתבתי ובניתי סדנא אותה אני עושה במושב מרחביה ובעמק. קראתי לסדנה הזאת: 'הסדנה לצילום התודעה'.
"בסדנאות אנשים מביאים תמונות מילדותם. אנו חוברים לילד שהיינו, לילד שבנו. אנו חוברים לרגעים שונים אותם חווינו. הרבה מאד דברים מתקבעים בילדות. מעצם האפשור והאפשרויות הרבות הנפתחים, מתקיימת צמיחה וריפוי ממקומות שסגרו את האפשרויות ויצרו קיבעון. אני עצמי, בתהליכים שעברתי בהם חזרתי לילד בתוכי, פגשתי שוב את הילד שהייתי – ילד מאד רגיש, הייתי ילד שובב. נדרשתי להיות גבר גבר, לצד חלקים באישיות שלי, שבאותם ימים לא נתנו להם מקום.
"הייתי בן ארבע עשרה, הרגשתי שיש בי משהו שעליי להגשים, משהו שהוא שונה ממה שרואה סביבי. הייתי ילד עם תחושת ערך עצמי נמוך, היו הרבה תחושות לא קלות והבטחתי לעצמי שאגשים את החלום – ליצור באחד הימים מרחב אחר בעבור אנשים. אני זוכר את ההבטחה הפנימית, על אף שלא הייתה הגדרה מדויקת, מהי השליחות אותה אקח על עצמי.
"שיטת העבודה של ביירון קיטי היא שאלת שאלות. בשאלת השאלות ומתן התשובות, אנו יוצאים מהפריזמה הצרה ונוכחים שברבות מהפעמים נתקענו בספור שסיפרנו לעצמנו, וחווים המון קשיים ומשברים.
"אני עובד עם אנשים בכל הגילאים. פוגש אנשים בני שמונים, שעם תחילת המפגש חלקם מתלוננים על אנשים אחרים. ככל שמעמיקים, נוכחים ש'האמת' אותה אנו חווים היא שלנו בלבד. שיטת עבודה זו פותחת פצעים ומרפאה מקומות בהם הרגשנו חסרי ערך, לא אהובים, וכמובן חוסר הגשמה מסיבות כאלו ואחרות.
"עבדתי שנים רבות כצלם עיתונות. הצילום הוא דוגמא נהדרת להנצחת מצבים. שימו עשרה צלמים שאמורים להנציח אובייקט מסוים, ויהיו לכם עשר הנצחות שונות לחלוטין. אהבתי את הקריירה שלי כצלם. היו אלו שנים מרתקות בהן ראיתי ופגשתי אירועים עצומים, מקומות בהם הייתי בכל הארץ וכמובן אנשים.
"התמחיתי בפוטו תרפיה. פוטו תרפיה מטפלת בצילום תודעה. בחרתי לבנות את הסדנאות שלי בדרך בה אני עושה – פנייה אל העבר, ההווה והעתיד. הפוטו תרפיה נותנת כלים להתבוננות בתמונות ישנות, צילומים מעברנו, ודרך התמונות מעברנו אנו לומדים את עצמנו.
"אני משלב בין הפוטו תרפיה, שיטת העבודה של בירון קיטי והחיבור לעמק, לטבע, ליופיו."
"אני בעשייה שלי"
ספר לי על ההתנהלות הרגשית שלך בימים אלו, מאז ה-7.10?
"המציאות מאד קשה. ההתמודדות שלי היא בעזרת הכלי שנקרא 'שלושת העסקים'. יש שלושה עסקים בעולם. העסק הראשון, העסק שלי. העסק השני, העסק של האחר והעסק השלישי הוא של אלוהים או אפשר גם לקרוא לזה, המציאות.
"הכלי הזה אומר, שבכל פעם שאנו חווים מתח גבוה, זה אומר שאנו איננו נמצאים בעסק שלנו אלא בעסק של האחר או המציאות. מה שקורה היום בארץ, אינו בשליטה שלי. הזרקור הזה מחזיר אותי לעצמי במציאת האיזון הפנימי שלי.
"ב-7.10, בימים הראשונים, הייתי כמו כולם בהלם בעצב בכעס ובתסכול, על הצבא, המדינה. חזרתי לעסק שלי, חזרתי למה שבשליטתי ומה שבאחריות שלי.
"נכנסתי לקבוצות ווטסאפ שהתנדבו וארגנו הסעות לחיילים. עסקתי בהסעות חיילים ובאורך פלא חזרה אליי שלוות הנפש. כשפניתי לעצמי, כשהייתי בעשייה, הייתי למען האחר אבל למעשה עשיתי בעבורי את מה שהיה הכי נכון בעבורי.
"אני חי את הדרך ההתפתחותית הזו. נוכחתי שכשאני בעסק שלי, זה משליך על כל מערכות היחסים שלי. מיקה בתי, כשהיתה בגיל ההתבגרות, לא פעם התחצפה. הבנתי שכאשר אני מטיף לה איך לדבר עימי – זה מוביל אותי לתחושת כשלון. אין לי כל אפשרות לנהל ולשלוט באף אחד. לא פעם בעבר ניסיתי להיות ההורה המטיף, ותמיד חוויתי שמשהו לא עובד. כשאני בעסק שלי, איני מתערבב עימה, אני מגיב אחרת, מניהול עצמי ולא מניהול אותה.
"כשאני מנסה לנהל אחרים, אין מי שינהל אותי, כי הפניתי עורף למקום הפנימי. תודעה ומודעות הם תשומת לב יומיומית, מה לי נכון, ולא התעסקות במה לאחר נכון. היחסים שלי עם מיקה ועם כל מי שאני בקשר עימו הם יחסים של פתיחת הלב, של קרבה. אין מאבקי כוח, מתקיימת קרבה.
"ההחלטה לחזור למרחביה, לעמק יזרעאל אירעה לפני מספר שנים. כל השנים התגעגעתי לעמק, למרחבים הירוקים, לאדמה, לריחות הכפר. הייתי בכנס ברפואה משלימה באוניברסיטת חיפה. באותו כנס דיבר אדם שעשה מחקר לגבי האפקטיביות של טיפול פסיכולוגי, והשווה בין הטיפול בקליניקה או במרחבי הטבע. התשובה היתה חד משמעית. הרצאה זו נתנה לי את הטריגר לבנות את המרכז שלי במרחביה. שיקוף מקסים, היכן נמצא בתוכי בית ילדותי עם פתיחת בית שיפתח לכולם את הבית הפנימי שלהם, עם מרחבים הקושרים אל עברם, ההווה והעתיד."
ניצן יצר סדנאות של מספר ימים לאנשים המגיעים מכל הארץ. ניצן מדבר על הבקרים, הקפה של הבוקר עם ציוץ הציפורים, הבלונים הפורחים שמגיעים לפתע פתאום (מעין חרוד), הליכת בוקר בשדות, הירוק, השקט והריחות, ריחות הכפר. פלטפורמה של מרחב, של מנוחה לנפש.
חלק מהתוכנית היא פגישה עם זוהר יולס. זוהר היא אמנית היוצרת את יצירותיה עם קשר ליהדות ומספרת סיפורים הקשורים להיסטוריה של העמק ולהיסטוריה של עם ישראל. זוהר היא דמות מיוחדת במינה בידע שלה, באמנות שלה ובקשר שלה למרחביה ולעמק.
ניצן : "גדלתי במרחביה ועכשיו ככל שאני חוקר ולומד אני מגלה ספורים מרתקים מהתנ"ך הקשורים למקום. הייתי ילד. בכניסה למושב, בקטע של הפיצול בין מרחביה המושב ומרחביה הקבוץ – עבדנו במטע הזיתים הנמצא שם. גיליתי שבנקודה זו התרחש הקרב האחרון נשל נפוליאון בארץ. נבוט היזרעאלי שתבע את המשפט: 'הרצחת וגם ירשת' היה באזור. השם של עמק יזרעאל הגיע מהתנ"ך. יזרע, אל. שפע ושגשוג."
דרך ארוכה עשה ניצן דרור, ילדמ מרחביה שבילדותו היה צורך ללכת בנתיבים מאד ברורים. ניצן בחר דרך שונה, דרך של אפשור. ברור שהיו גם הרמות גבה, ציניות ואמירות שונות.
ניצן: "זוהי דרכי, אני חי את העסק שלי, מזכיר לעצמי שאמירות שונות הן העסק של האחר ושומר ונמצא בביתי הפנימי בעסק שלי. אהבתי כילד לטייל בעמק, אהבתי את העמק ואני מאד אוהב את דרכי. שילבתי את אהבותיי והנה אני מאפשר לדרך של אפשרויות, לדרך של התכוונות למהות הפנימית לצמיחה."
מה אתה חושב על רוע, על נקמנות?
ניצן: "אלו הפועלים מתוך המקומות הקשים שבהם, מתוך הפצעים שלהם, כנראה שלא יכולים אחרת. כי ככה זה, אנשים נפגעו במהלך חייהם, נוצרו קיבעונות. זה העסק שלהם. הם כנראה לא יכולים אחרת."
אנו נמצאים בימים מאד מורכבים, הפגישה עם ניצן, במרחביה, במרחבי העמק – מזכירה כמה חשוב להיות בבית הפנימי, במרחבים פנימיים. אפשור, אפשרויות, אפשר.
