הזכות לומר "הנני!" 

החייל שכותב מתוך הטנק, שיר על זוגיות וגעגועים במלחמה ושיר שנולד מתוך רגשות אשמה כבדים של חייל בבסיס רעים. תא"ל אופיר לויוס (בית רימון), משורר בעצמו, יזם הוצאת אסופה של משוררים מגוייסים" למלחמה בשיתוף כתב העת לשירה יהודית-ישראלית "משיב הרוח" 

בשנים האחרונות אני זוכה ללוות את קצין חינוך ראשי בצה"ל, גיבור ישראל תא"ל אופיר לויוס (בית רימון) בכתיבתו. (ה"שדכן" היה חברנו המשותף, הסופר אסף ענברי). הליווי לאיש הלוחם-חולם המיוחד הזה נעשה גם באופן פרטי וגם בעזרת "משיב הרוח", כתב עת לשירה יהודית-ישראלית, אותו אני עורך, ככה שזכינו שאופיר יהיה חניך המחזור ה-20 של "מזמור", כיתת השירה שלנו, אותה הנחיתי במהלך שנת תשפ"ג יחד עם המשוררת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי.    

הקשר בינינו חזק מאוד ונמשך כל הזמן, וכבר ביום שני ה-9 באוקטובר, דיברנו על האפשרויות של "משוררים-מגויסים" למלחמה, ואופיר זרק את הרעיון של אסופת-שירה.  

מהר מאוד עשינו אצלנו, במערכת "משיב הרוח", חשיבה על זה, לצד פרויקטים נוספים של "גיוס-משוררים" לצרכים האזרחיים וגם הצבאיים שהציפו את השטח, וניסחנו והוצאנו קול-קורא דחוף ומוגבל בזמן, תחת הכותרת "על הזכות הגדולה לומר: הנני!". 

מתוך רעם התותחים וגילוין של זוועות בלתי נתפסות, ולצידן אינספור גילויי גבורה, הקרבה והתמסרות, למול היחד הישראלי שנקרע בשנה שחלפה לגזרים והתאחה מחדש בבת אחת, בכאבים עצומים, הימים הנוראים והגדולים הללו הביאו אותנו לבקש להשיב את הרוח הישראלית הגדולה. להתמלא מחדש בערכי הרעות והערבות, באמונה בצדקת הדרך, במלחמה כתף אל כתף אל מול הקמים עלינו, הפעם מול גילויי רוע בלתי נתפס. אנחנו עם שיודע מלחמות ומאבקים ויודע גם לצמוח מתוכם. ב-75 שנות המדינה, מימיה הראשונים ממש, ליוותה השירה העברית את הקוממיות הישראלית, על אתגריה המורכבים. פעמים רבות הייתה זו רוח השירה שלא רק העניקה מילים לכאבים ולתקוות, אלא הייתה שם לפני הלוחמים, בפיהם ובליבם, בדרך אל הניצחון. 

לקול הקורא נענו מאות כותבות וכותבים, ובחשיבה מחודשת עם קח"ר והצוות הנפלא שלו, החלטנו שאין טעם להוציא עכשיו, תוך כדי הלחימה, גיליון אסופה מלאה ועבת כרס, ועדיף לערוך מתוך השירים שהגיעו ושעוד יגיעו גם מהשטח, מאזרחים ומחיילים, אסופות קטנות, להדפיס אותן פעם בשבועיים, וככה להפיץ אותן בין הלוחמים בשטח. 

ואכן כך היה: הצוות של מפקדת קצין חינוך ראשי (מקח"ר), שתוגבר גם בנשות ואנשי מילואים מוכשרים מאוד, התארגן יחד איתנו ותוך כמה ימים נערכה והודפסה אסופת "הנני" הראשונה, כאשר את השירים מלווים בדיאלוג חזק מאד צילומיו של זיו קורן (צלם העיתונות החשוב בארץ). עד כה, עומדים ביעדי התדירות שקבענו לעצמנו של פעם בשבועיים, הודפסו והופצו שש אסופות הנני! חלק מן השירים, מאלו ששלחו החיילים, מופיעים גם ב"דף השירה" של "הנני" שאנו עורכים בעיתון צה"ל "במחנה", שהופיע בחודשים הללו מחדש, שבע שנים לאחר שנסגר.  

תגובות ראשוניות לזוועות 

כעורך של האסופות, אני מנסה למצוא קווים מחברים שקשורים גם ל'רוח העם" ולרוח הלחימה באותו הזמן. האסופה הראשונה הייתה בעיקר של אזרחיות ואזרחים, מכל הארץ, מכל הדורות וקשת ההשקפות, ומכיוון שהזדרזנו וגם תחמנו את הדד-ליין, החומר שהגיע היה בעיקר תגובות ראשוניות לזוועות ולטראומה הבלתי נתפסות של שמחת תורה, אבל כבר גם לרוח הגדולה, לגילויי הגבורה, ההקרבה וההתמסרות הבלתי נתפסים אף הם שהחלו להיוודע. הינה למשל שיר שבחרתי כי יפתח את שירי האסופה הראשונה, שנכתב בידי א', קצין צעיר, איש צוות אויר מאחד מקיבוצי גוש עציון, שגויס מייד למלחמה:  

והעם/ א', צוות אוויר 

וְזֹאת הַבְּרָכָה 

אֲשֶׁר בֵּרַךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו, בְּצֵאתָם לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים 

"נְבָרֶכְךָ, וְתִשְׁמְרֵנוּ 

נָאֵר פָּנֵינוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וִיחֻנֵּנוּ 

נִשָּׂא פָּנֵינוּ אֶל־עָל, וְנָשֵׂם שָׁלוֹם, 

עָלֵינוּ וְעַל כָּל עוֹלָמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם 

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְנוּ וַאֲשֶׁר בָּכִינוּ וַאֲשֶׁר אָהַבְנוּ 

חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל, לְדוֹר דּוֹר" 

שיר מתוך הטנק 

באסופה השנייה החלטנו שהיא תוקדש כולה רק לשירים שהגיעו מחיילות וחיילים, בסדיר, קבע ומילואים, כולל מלוחמים שהיו כבר חלק מהמערכה ממש. הגיעו שירים חזקים מאוד מהמשורר הצעיר איתן דקל, מתוך הטנק שלו בקיבוץ בארי, ועוד שירים חזקים ומרגשים שנכתבו ותיעדו בזמן אמת את השחרור של קיבוצים ומושבים בעוטף, לצד שירים עדינים ונוגעים מאוד, כמו של אריה מישקין, רוית גרוסמן דוד ונתנאל אלינסון, שכתבו על זוגיות וגעגועים מתוך חוויות המלחמה. 

הינה למשל השיר הנהדר של נתנאל אלינסון, המוכר כאיש חינוך וידיעת הארץ, ממקימי המכינות הקד"צ בערבה ומי שחיבר את רב-המכר "קיצור תולדות הישראליות", במה שהוא למעשה השיר הראשון שכתב ופרסם: 

שיחה מהמילואים / נתנאל אלינסון, לוחם במילואים בפלס"ר צנחנים, עזה 

– מָה שְׁלוֹמֵךְ אֲהוּבָה? 

– מַרְגִּישָׁה מְצֻיָּן! 

(נוֹשֶׁמֶת עָמֹק. מַסְתִּירָה אֶת הַכְּאֵב.  

כִּי יוֹדַעַת,  

אִם הוּא יַרְגִּישׁ שֶׁטּוֹב לָנוּ, יוּקַל לוֹ) 

– וּמָה שְׁלוֹמְךָ אָהוּב? 

– מַמָּשׁ טוֹב! 

(מְטַאֲטֵא אֶת אִי־הַוַּדָּאוּת. 

אִם הִיא יוֹדַעַת שֶׁטּוֹב לִי הִיא שְׂמֵחָה יוֹתֵר) 

כָּכָה שְׁנֵינוּ 

מְשַׁקְּרִים זֶה לָזוֹ 

מֵאַהֲבָה. 

הֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמִים  

שֶׁמֻּתָּר לְשַׁקֵּר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם 

וְעַכְשָׁו 

זְמַן מִלְחָמָה 

רגשי אשם כבדים 

החל מהאסופה השלישית חיברנו יחד שירים מן העורף ומן החזית, כביטוי לרוח ההתגייסות הגדולה של העת הזו. 

כדי להמחיש את הפעולה של "הנני", החורגת מהיותו פרויקט של אסופות מודפסות, חשוב לי לשתף כאן בשני שירים, שנולדו בתוך מערך סדנאות הכתיבה של "הנני". כבר בשלב מוקדם מאד התברר גם הצורך והרצון וגם האפקטיביות והחשיבות בכלי הזה של הכתיבה עבור יחידות צה"ל השונות. במיוחד באגף המודיעין, בו נשאו החיילות והחיילים גם ברגשי אשם כבדים. הנה למשל שיר שנולד באחת מן הסדנאות הללו, שהתקיימה בבסיס 8200 רעים (תארו לכם מה עברו החיילות והחיילים שם, ואלו רגשות אשם הם נושאים עימם) 

אנחנו החיילים של סתיו 2023 / זוהר דור (בסיס אמ"ן, רעים) 

אֲנַחְנוּ הַחַיָּלִים שֶׁל סְתָיו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ 

שְׁרִירֵינוּ תְּפוּסִים מֵהַפְתָּעָה   

וּמַאֲמַצֵּי הַדְחָקָה כאב וְמֶּרְחָק נִכָּרִים עַל פָּנֵינוּ. 

הֲרִיתֶם אוֹתָנוּ לִהְיוֹת יַלְדֵי שָׁלוֹם בִּשְׁנוֹת הָאַחֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, עוֹפֶרֶת יְצוּקָה. 

אַךְ הַזְּעָקָה בֵּין בְּאֵרִי לְרֵעִים קָרְעָה אֶת הַשָּׁלוֹם שֶׁלֹּא הָיָה וַאֲנַחְנוּ לֹא הַיְּלָדִים לַמְרוֹת שֶׁרָצִינוּ. 

אַל נָא תַּבִּיטוּ בָּנוּ שֶׁמָּא תְּגַלּוּ אֶת הָאַשְׁמָה. 

וַעֲדַיִן צוֹעֲדִים בְּגָאוֹן לוֹחֲמִים אֲחוּזֵי מְסִירוּת וְאַהֲבָה 

 (ופַּחַד)  

אִם נַעֲצֹר נוּכַל לְהַרְגִּישׁ אֶת האָבְדָן שֶׁאֵין לו מָקוֹם וְלוּ בִּמְעַט. 

אֲנַחְנוּ הַחַיָּלִים שֶׁל מִלְחֶמֶת אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ, 

יְלָדִים שֶׁלָּכֶם  

סָפֵק מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה  

נוֹפְלִים לְמַעַן הַמַּעֲרָכָה 

אחת היחידות הנוספות שהיו זקוקות באופן מיוחד לעיבוד ולאיוורור ע"י כתיבה היא יס"ר מטכ"ל, היחידה אשר אמונה על איסוף וזיהוי החללים, שעברה גהינום של ממש. בסדנה אותה זכיתי אני להנחות לחיילי היחידה הקדושה הזו (אחת הסדנאות העוצמתיות ביותר עבורי, בכמעט 30 שנות הנחייה), נכתב שיר-התפילה הבא: 

א־ל מלא רחמים (לחיילי יס"ר תשפ"ד) / עידו גנירם, יס"ר מטכ"ל 

אֵ־ל מָלֵא רַחֲמִים 

שׁוֹכֵן גַּם בַּמְּקָרְרִים 

הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה 

לַנִּשָּׂאִים תַּחַת הָאֲלֻנְקָה 

בְּמַעֲלוֹת – סַבְלָנוּת, דְּרִיכוּת, נְחִישׁוּת 

כִּזְהִירוּת בְּמַדְרֵגוֹת עַד הָרָקִיעַ עוֹלוֹת 

לְנִשְׁמוֹת מִי שֶׁהִבְרִיזוּ מֵהַשַּׂקִּים 

כְּדֵי לִפְתֹּחַ אוֹתָם לָרוֹפְאִים וְלַמְּזַהִים 

בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ. 

לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים 

תַּסְתִּיר זִכְרוֹנוֹת קָשִׁים מֵאִתָּנוּ לְעוֹלָמִים 

וְתִצְרֹר בְּעַצְמְךָ אֶת הָאֵיבָרִים הַמְּפֹרָקִים 

שֶׁל הָאֲנָשִׁים, שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁל הַמִּגְזָרִים 

הַגֵּיהִנּוֹם הוּא נַחֲלַת עֲבָרָם 

בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם 

וְיַעַמְדוּ זֶה לְצַד זֶה כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּשְׁבְּרִים, 

וְתֹאמַר אָמֵן 

חשוב לנו שאסופות השירה תהיינה זמינות גם לציבור הרחב, ואכן הן עלו דיגיטלית באתר "משיב הרוח" ובאתר חיל החינוך והנוער. בצוות הנפלא של מקח"ר גויסו במילואים גם אנשי תוכן והפקה מתחומי האומנויות, כמו מיקי יוסף, והוא שיזם את יצירת והפקת סרטוני האנימציה לשירים מתוך אסופות "הנני", שמשלבות אנימציה מקורית, קריינות ומוזיקה, שזמינים גם הם לצפייה. 

"הנני" מייצג וממשיך מסורת משמעותית ומרובת דורות בתרבות ובשירה העברית, מדמויות של מצביאים-משוררים אגדיים כדוד המלך ושמואל הנגיד, דרך חבורת "ילקוט-הרעים" של לוחמי הפלמ"ח (כמשה שמיר, חיים גורי, בנימין גלאי, אמיר גלבוע, חנוך ברטוב וחבריהם) בשנות ה-40 וסביב מלחמת הקוממיות בתש"ח, כשרוח השירה העברית ורוח הלחימה והגבורה ומה שהעם עבר היו כרוכות יחד, בכאב ובקוממיות, ועד ללוחמות וללוחמים של המלחמה הזו. 

זו "מלחמת-הקוממיות-השנייה" שלנו, במהלכה אנחנו זוכים לראות בחודשים הללו את פרצי היצירה, לצד התעוררות והתחדשות הסולידריות הישראלית, הערבות ההדדית וברית-הגורל המשותפת, שחשבנו שכבר אבדו מעימנו. השירה הנכתבת ואשר נשלחת אלינו מכילה בתוכה הן את ביטויי הכאב, הטראומה, הקינה והמחאה והן את רשמי הגבורה, ההיחלצות והתקווה.  

לצד משוררות ומשוררים מוכרים ואהובים שלוקחים חלק בפרויקט, נמצאים משוררים צעירים, חלקם בעורף האזרחי וחלקם ממש מן החזית אבל עיקר שמחתנו וגאוותנו בפרויקט הזה הוא על גילויים של כותבות וכותבים רבים, שזהו פרסומם הראשון, חלקם מקרב אוכלוסיית יישובי, מושבי וקיבוצי עוטף עזה. 

אנחנו נערכים כעת לקראת האסופות הבאות, שימשיכו לשלב בין "שירת העם" ל"שירת הלוחמים", כי זה בעצם מה שממשיך לפעום בעוז, בהתגייסות האזרחית והצבאית הגדולה החל מה-7 באוקטובר עצמו ועד הנה. 

לסיום הרשימה הזו, אני בוחר בשיר קטן-גדול ששמחנו והתרגשנו לקבל, גם הוא בפרסום ראשון עבור כותבתו, בו בחרנו לחתום את האסופה החמישית, המבטא במספר שורות קצרות את מה שרצינו וקיווינו ב"הנני": 

טליה סויסה     

* 

עַל כִּסּוּי הַטַּלִּית שֶׁהֵכַנְתִּי לְךָ לַחֲתֻנָּה 

רָקַמְתִּי 'הִנֵּנִי' 

כִּי זֶה מָה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִזְכֹּר כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל 

וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאַתָּה רָחוֹק, בְּמַדִּים 

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתִּזְכֹּר 

הִנְּךָ 

הִנְּךָ 

את האסופות ניתן למצוא ב: www.idf.il/156408  

וב: הִנֵּנִי – משיב הרוח (mashiv.org.il) 

הן מודפסות ומופצות פעם בשבועיים למפקדי צה"ל, מהרמטכ"ל ופורום מטכ"ל ועד למפקדים בדרגי השטח 

הכותב אליעז כהן הוא אחד מעורכי אסופות השירה "הנני"