במלאת 70 לאסון מטוס הפייפר במעגן שאירע ב-1954 התכנסו בעמק הירדן ארבעה דורות של בני משפחתו שלבן ציון ישראלי, ממייסדי קבוצת כינרת, שנהרג בתאונה ההיא, למפגש משפחתי ולהעלאת זיכרונות
הישראלים פתחו את המפגש המשפחתי הרב-דורי בטקס זיכרון ליד בית הצנחן במעגן, במקום שבו התכנסה ב-29.7.1954 עצרת המונים במלאת עשור לשליחות צנחני ההצלה לאירופה, ששלושה מהם היו חברי מעגן.
חוקר תולדות התעופה בארץ אבי משה-סגל תיאר בפני בני המשפחה את נסיבות האירוע הטראגי.
בין המתכנסים בעצרת היו גם ראש הממשלה משה שרת, חברי משלחת הצנחנים, וכן ראשי היישובים בעמק הירדן ובתנועה הקיבוצית. מחלקת צנחנים דיגלה את נשקה והשחקנית הצעירה דליה פרידלנד הקריאה קטע קצר. בשלב מסוים הופיע מעל מאות הנוכחים (1,500 לפי גרסאות מהימנות) מטוס קל שחג מעל לקהל. בכיסא הטייס ישב הפלמ״חניק לשעבר אורי גלין, ולידו הצלם חבר כינרת (לימים דגניה א') אבשלום סטרוד. המטוס טס נמוך על מנת לאפשר הטלה של איגרת מנשיא המדינה, גלין איבד שליטה, ונחת על הקהל. התוצאה הייתה נוראה: 17 הרוגים ועשרות פצועים. בין ההרוגים היו ארבעה מהצנחנים, בני הזוג המחנכים שמואל ורחל זהרהרי, אליק שומרוני מאפיקים ובן ציון ישראלי.
תמרים מעירק ופרס
בן ציון ישראלי (צ'רנומורסקי) נולד בעיירה גולוכוב שבאוקראינה, ועלה לארץ ב-1906. כמו חלוצים אחרים הוא נדד בין מושבות יהודה, וברחובות הכיר את חיה זלצר שתהפוך לאשתו. יחד עם חבריו ל״שלישיית היחד״, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג, הגיע בשנת 1909 לחוות כינרת, כשאיתם גם חיה וחברתה רחל (המשוררת) בלובשטיין.
ב-1913 הוא חזר לאזור להקים את קבוצת כינרת. מאז היה לחבר המרכזי ונציג הקבוצה כלפי המוסדות, כשידו בכול: חקלאות, בניין, ופעילות ציבורית ללא לאות. בגיל מבוגר יחסית התגייס לצבא הבריטי, ושירת לצד בנו אהרוניק.
ישראלי הגה את רעיון השבת התמר לארץ ישראל, ובשנים 1936-1933 ערך מספר מסעות לעירק ולפרס, תוך לקיחת סיכון לא קטן, על מנת להביא אלפי חוטרי תמר לארץ.
ליד חוות כינרת נטע את "גן רחל״ על שם המשוררת שנפטרה בדמי ימיה, כמטע אם לחוטרים. אחרי מותו השלים יאני אבידב מנהלל את מפעלם המשותף והביא לארץ עוד 70,000 חוטרים מפרס.
ישראלי נטמן בבית העלמין בכינרת לא רחוק מחבריו לעלייה השנייה – רחל, נח נפתולסקי, ברל כצנלסון, שמעון קושניר ואברהם הרצפלד. על מצבתו נכתב: "אבי קבוצת כינרת״.
חברי כינרת הקימו לזיכרו את "בית בן ציון״, אולם תרבות המשמש את תושבי הקיבוץ והאיזור. בני הזוג ישראלי הונצחו גם בספר "על שפת אגם סואן״, שכתב וערך מוקי צור.
לחיה ולבן ציון היו חמישה ילדים, וכיום מונה המשפחה ארבעה דורות ומאות בנות ובנים, נכדים ונינים.
בני המשפחה המשיכו ממעגן למפגש מרגש. מספר אייל ישראלי, נכד, שיחד עם רחלי גולן, הנכדה הבכורה, היה ממארגני הכנס: "אימי אביבה, בת 94, שלשמחתנו הייתה איתנו, היא כלתו של בן ציון, ואחרונת דור הבנים הראשון. נוכחותה סימלה בשביל כולנו את ההמשכיות של שרשרת הדורות. את סבא אני לא זוכר, הייתי בן שנתיים כשהוא נהרג, אבל את סבתא חיה, שהייתה הכוורנית המיתולוגית של כינרת, אני זוכר היטב. היה לנו מפגש מרגש שכלל מצגת, קטעי קריאה מהארכיון, שירה וריקודים. צאצאי חיה ובן בציון ישראלי פזורים היום ברחבי הארץ, ולא מביישים את המורשת, בהתיישבות, בצבא, בעבודה ובציונות. אנחנו זוכרים שאת היסודות לכל אלה הניחו סבא וסבתא, חלוצים אמיתיים מדור הנפילים שנתנו השראה לכולנו״.
