"המים יכולים לעשות טוב לכולם" 

איתן נדל ממושב חיבת ציון הוא צלם עלילתי, דוקומנטרי והמומחה בארץ לצילום תת-ימי * גם כמדריך צלילה ניסיונו הרב ומומחיותו מאפשרים לו  להכין את השחקנים לצילום מתחת למים, וכן לייעץ להפקה כיצד לבצע סצנות מסובכות * הוא מספר על פרויקטים צילומיים  בארץ ובעולם  ועל טיפול בנפגעי פוסט טראומה ונכים באמצעות צלילה 

*תמונה ראשית: איתן נדל עם עוזר צלם. צילום: דוד סידר 

הוא נולד ברעננה בשנת  1978 ושם למד בבית הספר היסודי והתיכון. לאחר שירות צבאי בשייטת 13 של חיל הים, הוא טס לטיול הגדול בדרום אמריקה. "אחר כך עבדתי כמדריך צלילה במקסיקו," הוא מספר. "על חוף הים במקסיקו, בין צלילה לצלילה, התלבטתי מה לעשות 'כשאהיה גדול'. חיפשתי מקצוע שיְשַלֵּב יצירתיות, יספק את יצר ההרפתקנות שלי ושיהיה בו גם גיוון, כלומר, שאוכל לעשות במסגרתו פרויקטים שונים זה מזה."  

ושם איתן הגיע למסקנה שמקצוע הצילום, צילום קולנוע וטלוויזיה, כולל את כל האפשרויות הללו. כאשר שב ארצה הוא החל ללמוד בחוג לקולנוע ותיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. כסטודנט הוא התפרנס כמדריך צלילה בהרצליה: "כיוון שכל כך אהבתי לצלול, החלטתי לשלב בין אהבתי לצילום ואהבתי לצלילה. קניתי את הציוד המתאים והתחלתי לעבוד כצלם תת ימי."  

איתן מומחה בשני התחומים, צלילה וצילום, ומגיע לאיכויות מעולות בתחום זה. יש לו ניסיון עשיר בצילום סצנות שמתרחשות מתחת למים בסדרות, בסרטים עלילתיים ובתוכניות דוקומנטריות.    

כאשר הוא מתבקש לציין חלק מעבודותיו, הוא מזכיר את ההפקות המוכרות: סדרות הטלוויזיה "זגורי אימפריה", "שבאבניקים" ו"נעלמים" בHot-. "לפני חודש סיימתי את 'כראמל', שהיא סדרה פופולרית לילדים." הוא צילם את הסדרות הדוקומנטריות "בה"ד 1" ששודרה בערוץ 2 וחלק מהסדרה "תוהו ובוהו" ששודרה בערוץ 1.   

הרפתקאות בעולם 

ואכן, כמו שתכנן שם במקסיקו על החוף, הצילום באמת מספק את יצר ההרפתקנות של איתן. אחת הדוגמאות לפרויקט בו הוא השתתף ומוקרן בימים אלו בטלוויזיה הוא "המרוץ למיליון". הזוגות המתחרים ממש סובבו את העולם. איתן ליווה אותם וצילם ב-11 מדינות מתוך 13 בהן נערך משחק ריאליטי זה.  

כאמור, במרוצת השנים נעשה איתן המומחה הבכיר והמנוסה ביותר בארץ לצילום תת ימי. בכל פעם שיש צורך לצלם סצנה מתחת למים בטלוויזיה או בקולנוע, הוא מוזמן לעשות זאת. בנוסף לעבודות שנעשות בארץ בידי ישראלים, איתן משתתף גם בהפקות מחו"ל שמגיעות לצלם בארץ, בעיקר לערוץ היוקרתי National Geographic. 

איך מצלמים מתחת למים?  

"בצילום יבשתי עומד הבמאי ליד הצלם ומעביר לו מיד הוראות מה לצלם ואיך. בצילום תת מימי, הצלם יורד למים לבדו, כמובן והבמאי נשאר למעלה," מספר איתן. "לפני כמה שנים, הייתי מצלם, עולה ומראה לבמאי את התמונה, ואם היה צורך, הייתי יורד שוב כדי לצלם לפי ההוראות שלו. עכשיו הקשר בינינו הוא בו בזמן, כיוון שיש לבמאי מוניטור קטן, אשר מחובר בכבל מיוחד למצלמה שלי, והוא רואה את עבודתי בזמן הצילום."  

היתרון של איתן הוא בשילוב כישוריו כמומחה, הן כמדריך צלילה והן כצלם. בזכות זה הוא יכול לתת לחברת ההפקה ולבמאי פתרונות טכניים כיצד לבצע את הסצנות המסובכות בהרבה מצילום יבשתי.  "כשמגיעים אלי, אני שואל את הבמאי מה החזון שלו, מה הוא רוצה שיתרחש בסצנה, ואז אני בודק את הנתונים ומגיש את ההמלצה המקצועית שלי איך לבצע את זה. בעצם אני לא רק צלם אלא גם יועץ מקצועי טכני ליצירת הסצנה. 

"הצילום הדוקומנטרי מתחת למים אינו מסובך, כי את הדגים והאלמוגים לא צריך לביים," אומר איתן בחיוך. לאחר שהוא מקבל תיאור כללי של הסצנה שצריכה להתבצע ומבין מה צריך להתרחש מתחת למים, הוא מתכנן כל פרט ופרט. 

"הייחודיות שלי היא עבודה עם שחקנים," הוא מציין. "בדרך כלל השחקנים אינם צוללים מקצועיים. רובם לא צללו כלל בעבר. כאן בא לעזרתי מקצועי כמדריך צלילה. אני תמיד פוגש את השחקן לפני הצילום ומשוחח אתו. אני מסביר לו מה יידרש ממנו ומעביר לו שיעור בצלילה."  

בצילום עלילתי בדרך כלל אין לשחקנים ציוד צלילה כשהם נכנסים אל המים. הם מצולמים שם בבגדים 'רגילים', ללא מסכות או מֵכל חמצן עליהם. כיצד ניתן להשאיר את השחקן מתחת למים לצורך צילום בלי אפשרות לנשום יותר ממספר שניות?  

לסיטואציה כזו יש שתי אפשרויות טכניות לעשות זאת. אפשרות ראשונה: צלילה חופשית. השחקן לוקח אוויר מעל המים, נכנס פנימה, מנסה להישאר זמן ארוך ככל האפשר מתחת למים ואני מצלם אותו בזמן זה; וכשנגמר לו האוויר, השחקן שוב עולה, לוקח אוויר ושוב שוקע במים לעוד עמה שניות. וכך הלאה.  

אפשרות שנייה היא להיעזר באדם נוסף שהוא "מנשים". בדרך כלל זה מדריך צלילה שיש לו וַסָּת נוסף – צינור אוויר שמסדיר את קצב הנשימה. הוא יורד עם השחקן מתחת למים. אני יוצר שפת סימנים לשלושתנו. אני מסמן שאני מוכן לצלם, ואז השחקן מוציא את הווסת מהפה, מדריך הצלילה קופץ מהר אחורנית כדי שלא ייראו אותו, ואז יש לי כחמש-עשרה עד עשרים שניות לצלם עד שהשחקן יצטרך שוב אוויר. אז הוא מסמן שהוא צריך אוויר, ומדריך הצלילה מתקרב אליו ונותן לו את הווסת."  

ברור שצילום כזה, שיש צורך להפסיק בתוך כמה שניות וחוזר חלילה, הוא די מסובך. "אגב," מוסיף איתן, "ברור שהאימון בצלילה לפני הצילום נעשה עם ה'המנשים' המיועד, וכך השניים מכירים זה את זה קודם וזה נוח לשחקן."  

לצלול ולצלם שחקנים 

איתן מדגים סצנה בה עבד עם השחקן ליאור אשכנזי בשיטה זו: "בפתיח של הסדרה 'המנצח', היה צריך לצלם אותו כמנצח תזמורת אבל מתחת למים, לבוש בבגדים. הוא שוחח עם ליאור והסתבר לו שליאור מעולם לא צלל קודם לכן. הם צילמו את הסצנה הזו בעזרת מדריך צלילה נוסף, שסיפק לו את הווסת. מוסיף איתן: "ליאור אשכנזי היה שבע שעות במים בשביל חמישים שניות אלו ששולבו בסדרה. אני הייתי תשע שעות במים, הן להכנות והן כדי 'לקפל' את הסט, שכלל גם בדים שחורים שפרשתי בבריכה, כדי שיהיה חשוך."  

טכניקה נוספת היא צילום שחקנים שיש להם ציוד צלילה, כולל מסכה על פניהם. כך היה בסרט "בדרך לאילת" שאיתן צילם, ואשר זכה בפרס על הצילום ב"פסטיבל ירושלים". הסרט הזה מדגים מצב בו מתרחשת סצנות מסובכות. הסרט צולם באתר הצלילה בים האדום באילת שנקרא "הסטי"ל", כי שקוע בו סטי"ל (ספינת טילים) של חיל הים בעומק של כעשרים ושבעה מטר מתחת למים.  

אחד השחקנים הראשיים בסרט זה הוא שלמה וילוז'ני, שזכה בפרס "אופיר" על תפקידו בסרט. לוילוז'ני לא היה  ניסיון קודם בצלילה. ואיך פותרים בעיה כזו? מספר איתן: "אחרי שעשינו לשמואל וילוז'ני צלילת היכרות, הורדתי אותו למים בעומק של שני מטר. שם צילמנו כמה פעמים קלואז-אפ, צילום מקרוב של פניו. אחר כך צילמנו בעומק הים כפיל שלו. אגב, הכפיל שלו היה במקרה זה הבמאי עצמו  יונה רוזנקיאר," אומר איתן. "ואני מרוצה שמצאנו פתרון בים ולא עשינו זאת באולפן או בברֵכה. אני מנסה כמה שיותר לאפשר את הצלילה האמיתית."  

עוד דוגמא לצילום באילת היתה קליפ שאיתן צילם עבור הזמר עידן חביב. עידן ביים את הקליפ וביקש שהדמות תצלול במים באלכסון – תעלה בפריים מלמטה למעלה, תוך כדי שהיא מחזיקה לפיד בוער בידה. היתה לו גם בקשה לצלם את זה בזמן מיוחד ביממה, כאשר יש מעט אור, אך לא רואים את השמש. זה יכול להיות מצולם או בעלות השחר לפני הזריחה, או לפנות ערב לפני השקיעה, כלומר בכל פעם עמדו לרשותם כארבעים דקות של צילום, לא יותר.  

מספר איתן על המבצע שבוצע באילת: "ראשית כל, היה צורך בצלילה חופשית, כיוון שנדרש לצלול בעומק של כ-15 מטר. הצוללן שנענה לאתגר הוא תום פלד, מבכירי הצוללנים החופשיים בארץ. לגבי הלפיד, הסתבר שיש לפיד שבוער גם על היבשה וגם מתחת למים. (זהו לפיד חרום שנמצא על כלי שיט בים, ובעת מצוקה ניתן להדליק אותו כדי לאותת לכלי שיט באזור על המצוקה). רכשנו חמישים לפידים כאלו עבור יום צילום אחד, כי כל אחד מהם דולק שתי דקות בלבד. "יש לציין," מוסיף איתן, "שתום פלד צלל רק כשהוא לבוש במכנסיים, ללא חליפת צלילה, כך שהוא היה צריך היה להתמודד גם עם קור המים נוסף על הצלילה החופשית. אבל תום עשה זאת מעולה. זה היתרון של עבודה עם מקצוענים," הוא מחמיא לו.  

איתן לא הסתפק בשוט אחד של השחייה באלכסון, וצילם עוד. בסופו של דבר עידן חביב כל כך התלהב מכל הצילומים, עד כי כל הקליפ היה מתחת למים. אגב, מסתבר שצילום הקליפ הזה היה בעצם "מבצע" של בוגרי שייטת 13, באשר איתן, תום פלד, עידן חביב וגם עוזר הצלם של איתן – כולם  שֵרתו בשייטת.  

עניין הקור במים מוסיף כמובן למורכבות הצילום. מסביר איתן: "במים אנחנו מאבדים חום גוף הרבה יותר מהר מאשר ביבשה. שחקן יכול לחוות קור רב תוך זמן קצר מאוד כשהוא שוהה במים."  

הוא מספר על צילום עבור הסדרה "מלאך משחית" של הערוץ הראשון. שם מתרחשת סצנה בתוך "מקווה" אמיתי. בסיור המקדים של הלוקיישן, הסתבר לו שהמים קרים מאוד. ברור שהשחקנית עלולה לטבול ולבקש לצאת מהר מאוד. לכן הובא מכשיר לחימום המים ביום הצילום. לגבי הסיור המקדים מציין איתן: ברוב ההפקות אין תקציב לעריכת סיור מקדים, ואני מקבל את הפרטים על הלוקיישן משיחה עם הבמאי או תחקיר טלפוני.  

הניסיון הרב של איתן מאפשר לו למצוא פתרונות טכניים גם לתנאים מיוחדים מאוד בהם מתרחש הצילום. "לדוגמא," איתם מסביר, "בים המלח יש צורך לצלול עם מסיכה שמכסה את כל הפנים ועם משקולות כבדות." 

צילומים בעולם 

איתן יצא למסע בקוטב הדרומי (בגבולה הצפוני של נורבגיה) יחד עם דני קושמרו, שרצה להיכנס למים ולשחות עם לווייתני אורקה, לווייתנים שחורים-לבנים. המים היו שם בחום של ארבע מעלות. לצורך כך יש צורך ב"חליפה יבשה", כלומר מבודדת מים לגמרי, אשר שומרת היטב על חום הגוף.  

"הגענו למפרצון אשר בחודשים נובמבר-דצמבר מגיעות אליו להקות של אורקות כדי לאכול," מספר איתן. "בכל בוקר, מהשעה תשע בבוקר עד סביבות אחת-שתיים בצהריים, שטנו על מין סירת גומי  קטנה. חיפשנו את הסנפירים של הלווייתנים. ברגע שמנווט הספינה הבחין בסנפירים הוא היה עוצר, מנסה להתקרב אליהם, ואז מסמן לנו לקפוץ. דני ואני היינו קופצים למים ומנסים לחוות כמה שניות עם האורקות במים. שהינו שם כשבוע לצורך הצילום." יש לציין שהיו להם מעט שעות אור, כי בצפון נורבגיה שעות האור בחורף הן מתשע בבוקר עד הצהריים – בשאר היום שורר חושך."   

איתן יצא עם קושמרו גם למסע ביבשה. זה היה במסגרת הסדרה שלו "עד הקצה". ואכן התנאים שם היו ממש 'על הקצה'. מספר איתן: "טסנו לאמזונס באקוודור ונכנסנו שם עמוק עמוק לתוך הג'ונגל. הגענו לשבט לקטים-ציידים, אנשים שכל צרכיהם מתבססים רק על הג'ונגל. הם מוצאים בו מזון ותרופות. השבט מנה כאלף איש, והתארחנו אצל חמולה של כחמישים איש, אשר התגוררו בקרחת יער. כדי לדוג, לצוד, להביא צמחים לצורך מאכל או תרופות, הם נכנסים לאזור המיוער. אנחנו נכנסנו עם כמה מחברי החמולה הזאת לתוך הג'ונגל ממש. שהינו שם שלושה ימים, אותן ניתן לראות בסרט." הצוות הישראלי לא הביא אתו כל מזון ותרופות, מלבד כדורי כלור ומכשיר לצנתור מים מנחלים או נהרות. המארחים שלהם, הציידים-לקטים, הדגימו להם איך למצוא אוכל. "זו היתה חוויה מיוחדת במינה," מסכם איתן. "אני אישית, נהניתי, כי מראש נכנסתי לתחום צילום זה עבור ההרפתקה. אבל לא לכולם זה מתאים. יש אנשים שתנאים כאלו קשים להם, למרות שזה נשמע רומנטי. אני מחפש את ההפקות הצבעוניות יותר, המיוחדות, ההרפתקניות."  

מכשירי צילום מתחת למים 

לשאלה אם היו לו 'פנצ'רים' בעת הצילומים, עונה איתן שהיו לו מעט כאלו בתחילת הדרך. והוא מוסיף: "החשש הוא ממצב בו מים יחדרו למארז, ואז המצלמה מתקלקלת." מסתבר שהוא מצלם במצלמה רגילה שמצלמים בה גם ביבשה, אבל מכניסים אותה למין מארז מיוחד אטום למים, והצילום נעשה מחוצה לו. "במארז יש זרועות מתכת אשר כל אחת מיועדת לכפתור אחר במצלמה," מסביר איתן. "על ידי לחיצה על כפתור בצד החיצוני של המארז, הזרוע בצד הפנימי של המארז נוגעת בכפתור המיועד. וכך ניתן לשלוט במצלמה מתחת למים." יש אפשרות להבטיח את אי חדירת המים גם באמצעות יצירת ואקום. לאחר הכנסת המצלמה למארז וסגירתו, מחברים לשסתום משאבה ושואבים אוויר החוצה.  

"חשוב לציין שהציוד שלנו יקר," אומר איתן, "כיוון שלכל מצלמה יש מארז ייעודי עבורה. לא כל מארז מתאים לכל מצלמה. המארז יקר יותר מהמצלמה." הכבל שמחבר את המארז למוניטור של הצלם גם הוא מיוחד ויקר. איתן מזמין אצל טכנאי בלוס אנג'לס את הכבל המיוחד שהוא צריך.   

והוא  מסכם: "המקצוע שלי משלב, כאמור, בין צילום והדרכת צלילה. כמדריך צלילה אני יודע לעבוד עם אנשים, מצליח להרגיע אותם וללמד אותם לצלול. כמו כן אני מודע לכל ההדגשים הבטיחותיים, ההדרכתיים. ניסיוני בתחום מעל עשרים שנה בהפקות תת מימיות, מאפשר לי לייעץ לבמאים וגם להרגיע שחקנים לא מנוסים בצלילה." 

 "טוב לי במים," אומר איתן, "ואני מאמין שהמים יכולים לעשות טוב לכולם, יש מחקרים על ההשפעה הטובה והמרגיעה של המים על הגוף. ברגע שאנחנו בתוך מים – גם בשהייה רגילה בבריכה או בים וגם בצלילה חופשית או עם מכשירים – אנחנו חשים רוגע. מבחינתי זה ממש סוג של מדיטציה. כאשר אני צולל אני ממש מגיע למצב של מדיטציה. היום מטפלים באנשים עם פוסט טראומה."   

איתן מספר על ההתאחדות הישראלית לצלילה, בה חברים צוללנים. מאז השבעה באוקטובר הפעיל ארגון זה קורסים טיפוליים של צלילה למי שנפגעו מהמלחמה, לאנשי קיבוצים בעוטף וכן לחיילים. מאות מדריכי צלילה של ההתאחדות פועלים בהתנדבות ועושים פעילויות של טיפול בצלילה עם בלון אוויר.  

"הטיפול בצלילה לא החל בשבעה באוקטובר," מציין איתן. "קודם לכן טופלו נשים שעברו תקיפה מינית ואנשים נכים. אני יצרתי סרטון על חבר שחולה בטרשת נפוצה אשר שגורמת לניוון שרירים. הוא מגיע לחוף הים באמצעות כיסא גלגלים ואחר-כך נכנס אל המים. בכל פעם הוא שוחה למרחק של שנים וחצי קילומטר. במים הוא יכול להזיז את הגוף, כי בתוך המים משקל הגוף לא משפיע, בסרטון שיצרתי הוא אומר: 'כשאני שוחה, זו השעה שלי ביום שאני מרגיש כמו בן אדם נורמלי'." 

איתן מביא דוגמא נוספת על היתרונות של השהייה במים: "במסגרת הסרטונים שאני יוצר הגעתי לבית ספר בירושלים שנקרא 'קרן אור', בית ספר לילידם עוורים בעלי מוגבלויות נוספות כמו פיגור שכלי ושיתוק מוחין. רובם יושבים על כסאות גלגלים כי הם לא מסוגלים להזיז את הרגליים. צילמתי אותם גם מתחת למים, והנה מסתבר שבתוך המים הם מתחילים פתאום להזיז את הגפיים, מה שאינם יכולים לעשות מחוץ למים. הסיבה הפיסית היא ההקלה במים על משקל הגוף שלהם. וזה משפיע לטובה גם על הנפש שלהם," הוא מעיד. "רובם לא מדברים בדרך כלל, אבל במים הם צוהלים, משמיעים כל מיני קולות. אלו אנשים שחווים כאבים כרוניים כל החיים," מוסיף איתן, "ובמים יש להם הפוגה קלה שהם נהנים ממנה."  

במושב 

משפחת נדל מתגוררת במושב חיבת ציון משנת 2017. נילי, רעייתו של איתן, היא מנחת קבוצות בתחומים שונים ומתמקדת בעיקר בהנחיית קבוצות של מתמחים בבתי חולים. התחום נקרא "חינוך רפואי". לבני הזוג יש שלושה ילדים – עמוס בן 11, הדר בת 9  ואיילה בת 6. "עמוס והדר, כל אחד מהם צלל כבר כמה פעמים במים," אומר אביהם איתן בגאווה.  

איתן השתתף בעבר כצלם בפרויקט של עמותת "תולדות ישראל", בו ראיינו כאלפיים אנשים של דור תש"ח. הפרויקט ארך עשר שנים. "כשהגעתי למושב," הוא מספר, "התחלתי להכיר אנשים, ביניהם ותיקים ומייסדי המושב. התחלתי לראיין ולצלם אותם, בדומה למה שעשיתי בפרויקט 'תולדות ישראל', עם דגש על תולדות המושב." הוא למד מראיונות אלו על המושב בראשיתו ועל מה מייחד אותו מיום היווסדו.  

"המושב נוסד רשמית בשנת 1933. בשנה שעברה חגגנו 90 שנה להקמתו. למעשה כבר בשנות העשרים של המאה העשרים רכשו כמה עשרות יהודים מרוסיה הלבנה אדמות באזור זה. חלקם הגיעו להתיישב פה וחלקם מכרו את אדמותיהם. באותה שנה, 1933, נוסד גם המושב השכן כפר הרוא"ה, וכבר מתחילתו היה בו בית ספר יסודי דתי. העובדה הזו גרמה לאנשים דתיים לרכוש משקים בחיבת ציון, וכך, מן ההתחלה האוכלוסייה במושב שלנו מעורבת. חיים בו חילוניים ודתיים זה בצד זה. לדעתי זה מייצר איזושהי תרבות שמייחדת את חיבת ציון, תרבות של סובלנות והבנה," מסכם איתן. 

התרומה של איתן בתחום התמחותו למושב אליו הצטרף, ראויה לציון. זוהי דוגמא ליתרונות של הרחבת המושבים הוותיקים, שמצרפים אליהם משפחות צעירות במגוון מקצועות, ומזרימים "דם חדש".   

להלן סצנות מתחת למים שצולמו בידי איתן נדל:  

• הסרטון על אופיר מימון, החולה בטרשת נפוצה ושחייתו בים: https://youtu.be/hskrdLpagQ0?si=07biZ68GH6QAQZd8 

• סצנה מתוך הסרט "בדרך לאילת": https://youtu.be/tKnESvCBDvA?si=l508KLMVi7rXOcex 

• סצנה שצולמה במקווה, מתוך הסדרה "מלאך משחית":  

• פתיח לסדרה "המנצח": https://youtu.be/5PHMoO41JVk?si=3rECzIC37qWB-IpD