המתנדב הנצחי 

הוא "רק" בן 91 אבל נראה כמו בן 60 ולא נח לרגע * יוסקה בדיחי ממושב מולדת מתנדב בשלל מסגרות, בבית החולים, במושב ובהופעות בהתנדבות ועושה רושם שהוא לא מתכוון להפסיק וללכת לנוח 

המפגש האנושי עם יוסקה בדיחי בן ה-91 מעורר חיוך, מצית התפעלות והשתאות ויותר מכל מעלה בך שאלות רבות אודות בריאות, על גיל, על החיים, על עצמי – ובעיקר שאלה מהותית: "מהו הכח המיוחד הזה המניע את יוסקה יום יום ומשמר אותו, אדם שהוא בן תשעים ואחד, אבל עם מנוע רב עוצמה של עשייה, יצירה ושמחה פורצת.  

ביליתי עם יוסקה ורותי בדיחי בביתם במושב מולדת מספר שעות. אני יכולה לסכם  בחיוך שיוסקה נראה כפי שנראה, בריא  ואנרגטי, כי פשוט אין לו זמן למחלות ואין לו זמן להזדקן! מעולם לא פגשתי אדם בגילו שנראה ומתפקד כמוהו.  

יש המון אנשים שעושים מעשים גדולים למען החברה הישראלית. יוסקה הוא מאלו שעושה יום יום בתרומה, בהתנדבות, במעשים יומיומיים שמצטברים לעשייה ענקית.  

הכרתי ופגשתי את יוסקה בערבי שירה בציבור, בהם הוא מופיע ומנגן עם צוות נגנים. יוסקה מנגן על כלי נגינה שנקרא קחון. קחון הוא סוג של תוף המורכב מתיבת עץ שבחזיתה משטח דק. הנגינה עליו מתבצעת תוך כדי ישיבה עליו וההקשה מתבצעת באמצעות כפות הידיים. היתה זו הכרות מרחוק, בה ידעתי על יוסקה רק קצה הקרחון. 

החיים במולדת 

מפאת גילו, יש ליוסקה סיפורים והיסטוריה ארוכת שנים. יוסקה הינו בן למשפחה שעלתה מתימן, "תימנים". נולד בירושלים וגדל בהרצליה בשכונה של תימנים. אביו היה בן יחיד להוריו (לפניו נולדו להוריו שלישייה שלא שרדה ונפטרה). סבו וסבתו התגוררו בירושלים והקשר עימם היה מאד קרוב. סבו היה רב גדול ואיש בעל ידע עצום.   

הוריו של יוסקה ילדו וגידלו שבעה ילדים ויוסקה הינו הבן השני במשפחה. המצב הכלכלי היה קשה, החיים בארץ היו מלאי קשיים. כשמלאו ליוסקה חמש וחצי שנים עבר האב לעבוד ברפיח וגם בים המלח, הכל על מנת לפרנס את המשפחה. הסב שהיה רב גדול וסופר סתם בירושלים, ביקש שהילדים, יוסקה ואחיו, יעברו להתגורר בביתו בירושלים וילמדו בתלמוד תורה של תימנים מתקדם. יוסקה ואחיו עזבו את הרצליה שהיתה אז אזור כפרי בהשוואה לירושלים.  

יוסקה: "סבא יחיאל כתב ספרי תורה. סבא וסבתא זוהרה היו נפלאים אלינו. היו לי שנים טובות בירושלים. למדתי תימנית, למדתי וראיתי איך סבי כותב ספרי תורה. כשהגעתי לגיל 12 הודעתי לסבא שאני חוזר הביתה לבית ההורים. רשמו אותי  ואת אחי לבית ספר עממי, התאקלמנו על אף שלא היה פשוט. כל סגנון הלימוד היה שונה… 

"היו אלו שנים בהם האנגלים שלטו בארץ. תוך זמן קצר גייסו אותי לגדנ"ע, שם תרמתי והייתי עד שנת 1948. בגדנ"ע עסקתי ולמדתי מורס ואיתות. בלילות היינו מפעילים את רשת המורס ותרמנו לביטחון המדינה. באותן שנים עבדתי בבית דפוס כסדר של אותיות. בשל השליטה שלי בשפה העברית וההתבוננות בסבא שכתב ספרי תורה התמחיתי בסדור אותיות – ותוך תקופה קצרה הייתי מומחה בסדור האותיות בניקוד של השפה העברית.  

"בגיל שבע עשרה התגייסתי לצה"ל ושירתי כאלחוטן וכקצין קשר. השתתפתי במבצע חירם ובהמשך השתתפתי במבצע כיבוש אילת, שנקראה אז אום רשרש." יוסקה מעולם לא עשה קורס קצינים, אך  בכל שנות שירותו במילואים היה קצין קשר בחיל התותחנים.   

איך הגעת למושב מולדת?  

"בסוף שנת 1949 הקמנו כמה חבר'ה גרעין שרצה להקים מושב שיתופי ליד כוכב הירדן. העניין לא יצא לפועל, אבל אני התוודעתי למולדת והחלטתי לעבור לגור ולחיות במושב מולדת. הצטרפתי למולדת  בינואר 1953.  

"במולדת לא קיבלו אז לחברות אנשים שאינם נשואים. חמש שנים אחר כך החלטתי לצאת לשנת חופשה. חזרתי להרצליה ובאותו קיץ פגשתי את רותי שאף היא גדלה בהרצליה. רותי הינה בת למשפחה יקית ואני מתימן וההורים בירכו ושמחו. רותי שירתה בצבא, למדה הוראה ושמחה לבוא ולגור איתי במולדת.  

"חזרנו כזוג נשוי למולדת – התקבלנו לחברות ובמולדת נולדו ארבעת ילדינו. כאן הקמנו את משפחתנו, את ביתנו. רותי ואני עבדנו בחקלאות בשנים הראשונות ובהמשך רותי פנתה להוראה. שמונה שנים עבדתי בפלחה ובהמשך הייתי נהג הבית של מולדת.  

"היו אלו ימים אחרים. נהג הבית היה אחראי על הובלת כדי החלב לתנובה, הובלת הביצים לתנובה וכמובן מילוי כל הצרכים של חברי המושב בקניות ובהובלות מחוץ למושב. באותן שנים הוצאתי רישיון נהיגה על סמיטריילר ועבדתי כנהג מוביל חלב בקואופרטיב בית שאן חרוד. עשר שנים עבדתי בבית שאן חרוד ואז מולדת דרשה שאחזור לעבוד במושב. 

"הייתי שותף להקמת המפעל במושב – מפעל לעיבוד שבבי ומכיוון שכך רכשתי את מקצוע החריטה והכרסום. היו אלו שנים של עבודה, יצירה וראשוניות. שנים נהדרות. היו חיי קהילה מפותחים, הילדים גדלו. בשנת 1980 חזרתי לעבוד בבית שאן חרוד ובגיל שבעים החלטתי לפרוש ולצאת לפנסיה." 

התנדבות כדרך חיים 

למעשה זהו הפרק הראשון בספור חייו של יוסקה – עתה מתחיל פרק חדש. בשעה שרוב האנשים שיוצאים לפנסיה מוצאים עצמם עם מעט עשייה, יוסקה בונה ויוצר מסלול חיים חדש, מעניין, עם למידה ובעיקר נתינה והתנדבות. עשרים וארבע שעות ביממה אינן מספיקות ליוסקה בעשייתו.  

הגינה שלו, הרהיטים – הכול מעשיי ידיו. כל רהיט  אותו הוא מוצא מייד לוקח ומשפץ ומרפד. מרפסת הבית, הבית עצמו, הגינה ואי אפשר מבלי לציין את בריכת הדגים הנפלאה, אותה בנה עם דגים מרהיבים, ממש בכניסה לבית. הבית צבוע בוורוד בחלק החיצוני כי זהו הצבע האהוב על רותי. קירות הבית מלאים בציורים של רותי ושל יוסקה. זהו בית וחצר של יצירות בני הזוג. 

כאמור בגיל שבעים יצא יוסקה לפנסיה ומייד נרשם למספר חוגים ב"דורות בגלבוע" מרכז המרכז פעילויות שונות לוותיקי העמק של המועצה האזורית גלבוע.  

יוסקה: "ב'דורות בגלבוע' למדתי ציור, מחשבים, אקטואליה ורואים עולם. פניתי להתנדבות. התחלתי את ההתנדבות שלי בבית חולים עפולה, במחלקה הפסיכיאטרית, לשם הייתי מגיע פעמיים בשבוע. הייתי דואג  לחלוקת ארוחות הבוקר לחולים, עשיתי כל מה שנדרש. במחלקה הפסיכיאטרית הייתי כשמונה וחצי שנים.  

"לפניי עשר שנים הגעתי למחלקת שיקום אורטופדית,  אליה אני מגיע מידיי שבוע. כך הגעתי ליד שרה בעפולה והפכתי את ההתנדבויות שלי לדרך חיי. במשך שנים רבות התנדבתי בתיעוד של ניצולי שואה ועל כך קיבלתי פרס מגן בכנסת. הפרס ניתן לשנים עשר מתנדבים מכל הארץ. ששה צוותים יושבים ומחליטים מיהם האנשים הראויים לקבל פרס הוקרה על עשייתם והתנדבותם.  

"בבית חולים אני מתנדב כבר 18 שנה. פעמיים בשבוע אני מגיע בחמש וחצי בבוקר לבית החולים. אני אוסף ומקבל את הלחם שפג תוקפו ומביא לפינת החי של המושב. בהמשך היום עובד ועושה למען החולים. בימי חמישי אני מגיע למחלקת שיקום לב בבית החולים, שם אני מתעד במחשב את כל  הפעולות של החולים שעשו במהלך השבוע האחרון." 

רק תזכורת קטנה – יוסקה בן 91, כמה אנשים בגילו יודעים לעבוד עם מחשב בשוטף? ואין  כאן כוונה להעליב מישהו. התנדבות נוספת בה מתנדב יוסקה הינה התנדבות ביחידה הנקראת יחידת סגולה. שבאה להנגיש זכויות סוציאליות וזכויות אזרחיות לניצולי שואה ולגמלאים בלבד.  

יוסקה: "בהתנדבות זו אני  נפגש עם חולים ממחלקות אף, אוזן וגרון, קרדיולוגית, עור ועיניים. אני מפנה אנשים ומיידע אותם על כל הזכויות המגיעות להם."  

אין צורך להוסיף, הצעיר הנצחי בן ה-91 מתנדב ועוזר לאנשים קשים הצעירים ממנו בשנים. עד משבר הקורונה, יוסקה התנדב גם בגנים, בבתי ספר ובלימוד אנשים מבוגרים להשתמש בטלפונים ניידים. גם במושב עצמו רותי ויוסקה אנשים פעילים. 

בעוד שאצל רוב האנשים היציאה לפנסיה הינה משבר וחלל גדול הנפער, אצל יוסקה החיים כאילו רק התחילו. החיים שינו גוון, מנוע היצירה – מנוע העשייה והיוזמה – הופך למשאב ענק של תרומה והתנדבות, זוהי יצירה חדשה עם מנוע רב עוצמה. 

המוסיקה 

יוסקה, שהוא אדם רבגוני, החל לנגן על הקחון והצטרף לנגינה במסגרת שירה בציבור. לאחרונה, ישי מאיר מכפר תבור הקים ויזם ומוביל חבורה של נגנים הנקראים גשר התבור. ישי קיבץ סביבו כעשרה נגנים הנפגשים בביתו מידי שבוע לנגינה משותפת.  

יוסקה מגיע לביתו של ישי בשעות הבוקר, כשמאחוריו כבר כמה שעות עבודה בהתנדבות בבית החולים. יוסקה מנגן על הקחון וזהו מאמץ לא קטן. יוסקה: "זוהי הנאה מאד גדולה בשבילי לנגן ולהיות בפורום זה של נגנים," הוא מחייך. 

יוסקה הוא המבוגר בחבורה ואילו הצעיר ביותר עבר גם הוא את גיל השבעים. ישי מאיר, מוסיקאי בהווייתו ובעל עבר בניהול מוסיקלי, מרכז את הפורום ובכל הזדמנות מוביל אותו לנגינה בהתנדבות.  

יוסקה: "זוהי הנאה בלתי רגילה הנגינה המשותפת אצל ישי מאיר ועם חבורת נגנים זו." 

אינך מתעייף?  

"אני נהנה בכל העשיות שלי, ההנאות הן המניעות ויוצרות את הכח המניע." 

בפינת החדר בביתם של רותי ויוסקה מונחת גיטרה. אני שואלת מי מנגן ויוסקה עונה: "למדתי קצת לנגן על הגיטרה."  

הביקור אצל יוסקה ורותי הינו חוויה גדולה. אנשים רבים עושים בגדול, מתפרסמים וידועים בעשייתם. יוסקה  הינו דוגמא של עשייה יומיומית המצטברת והופכת לעשייה ענקית. הכל בצניעות, בחיוך, ברצון לעשות טוב ומיטיב. יש הטוענים שאם גרמנו לאדם אחר לחייך – עשינו מצווה גדולה! יוסקה בהתנדבותו, בעשייתו, בנגינתו, במאור פניו – גורם לכל הנפגש עימו לחיוך גדול. 

רותי ויוסקה בדיחי – הוא תימני, היא אשכנזיה. הוא איש של עשייה ענקית, היא אשת רוח. שניהם מעידים שחלק מהזוגיות שלהם זה גם מריבות ברמה היומיומית, משחררים קיטור ומחייכים בשמחה.  

ביתם הוורוד מעיד על הצבעוניות שבהם, על מקוריות, על מנוע יצירה מופלא. הגינה המטופחת ויוצאת הדופן מעידה על יוסקה בדיחי, איש של ההווה, היוצר עתיד ומניע חיים מגוונים, צבעוניים ובעיקר בחירות בחיים מתוך נתינה ואהבת האדם. 

התמונות של יוסקה הן המעידות יותר מכל – אין קשר בין הגיל הכרונולוגי והרשום בתעודת הזהות שלו ובין המראה, האנרגטיות וההתנהלות. 

אני מאחלת לרותי ויוסקה בדיחי עוד שנים רבות של יצירה, בריאות, תרומה ונתינה.