הנשים הצעירות שעבדו, כתבו שירים ואהבו בחצר כנרת לפני למעלה מ-100 שנים בתערוכה חדשה ב"גלריית העלמות"
*תמונה ראשית: יצירה של האומנית רחל קומולוש פרומן. צילום: יעל ניצן
במעמד עמרי שלמון (גשר) מנכ"ל המועצה לשימור אתרים וזהבה גבאי מנהלת חצר כינרת נפתחה ביום שישי 28.7 התערוכה "ואולי לא היו הדברים מעולם" העוסקת בבנות "חוות העלמות", שפעלה בחצר בשנים 1911-1917. יוזמת ואוצרת התערוכה היא יעל ניצן. לאחר דברי פתיחה של מוקי צור, הרצתה דר' סמדר סיני (עין גב), היסטוריונית של תולדות היישוב ומיגדר, על "העלמות שהיו חלוצות". עפ"י סיני, חנה מייזל, מייסדת חוות העלמות, לא ביקשה לחולל מהפכה פמיניסטית, אלא לחנך "נשות איכרים". בתי הספר שלימדו חקלאות באותה תקופה היו חסומים לבנות, וחניכות החווה, ביניהן רחל המשוררת ומפורסמות נוספות, למדו, בצד תפירה ובישול, לעבוד בגן הירק ובלול. בצילומים בני הזמן, רובם מבויימים, רואים את ניגוד- "עלמות" עדינות ונשיות לבושות לבן ועוטות מטפחת, ששאופות להידמות לגברים ולעסוק בעבודה חקלאית ובשמירה.
"אני מסתכלת בעיניים של הנערות המצויירות. צעירות, חלוצות שנטשו את המוכר והצפוי לטובת חלום. וזהו, שזה נשאר רק חלום. כי לא באמת היה שוויון, כי קולן ותרומתן הושתקו. האור הישראלי לו ייחלו במקום שמי אירופה האפורים שרף, והאקליפטוס לא באמת היה יכול לייבש ביצות". כתבה האמנית חיה גרץ רן (לשעבר מסאסא) בדברי מבוא לתערוכה.
האוצרת יעל ניצן אספה יצירות שונות של מספר אמנים, ובין היתר מציגים בתערוכה: דבורית בן שאול (רוקמת ומציירת נשים תנ"כיות וחלוצות), אמנון בקר ז"ל מיזרעאל (תמונות של דבורה דרכלר שנפלה בתל חי), ויקטור ליפקין (פסל של רות המואביה), בלה קפלן שיצרה על בדים דמויות של רחל ינאית בן צבי ושל מניה שוחט, עדה שביט (גבת) רוקמת את הטקסים שערכו לחלוצות אחרי מותן, ועוד.
התערוכה מוצגת במקום זמני באולם ששימש בימי העלייה השנייה לחלופין חדר אוכל וחדרו של גורדון. בעתיד יש כוונה להכשיר חדר נוסף עבור הגלריה, שתתמקד בנושאי מגדר ושוויון האשה.
התערוכה בשיתוף המועצה לשימור אתרים ומ.א. עמק הירדן.
