במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר, החקלאי דרור בלבן (43) ממושב מבקיעים מהר לחלץ את העובדים התאילנדים שלו למקום בטוח. בתוך כאוס המלחמה, כוחות צה"ל שהוזעקו לאזור זיהו בשגגה את דרור והעובדים שנסעו על טנדר לבן כמחבלים ופתחו עליהם באש תופת. עובד תאילנדי נפצע אנושות. דרור מלווה את העובד התאילנדי בתהליך השיקום, ושומר על אופטימיות נדירה: "החקלאות תנצח"
דרור בלבן (43) חקלאי ממושב מבקיעים, נשוי ואב ל-3 בנים, קיבל את חייו במתנה ב-7 באוקטובר, ועד היום הוא מרגיש שקרה לו נס. "המלחמה תפסה אותי בביתי במושב מבקיעים שהוא היישוב הצפוני ביותר בעוטף עזה", משחזר בלבן ובפעם הראשונה חושף את סיפורו הבלתי ייאמן."התאילנדים שלנו גרים למעשה בשדות החקלאים לא רחוק מהמושב. בבוקר הפלישה הם התקשרו אלינו וסיפרו שיש אזעקות ונפילות, אך אין להם ממד"ים. אז העלתי את כולם מהשטח אליי הביתה, כמו כן הגיעו אליי לממ"ד גם שכנים ואנשים נוספים מהמשפחה, כי במבקיעים לא לכולם יש ממדי"ם.
נמלטנו מהאש כי לא ידענו שאלו כוחות ביטחון ישראלים, היינו בטוחים שאלו הם מחבלים
לקראת שעות הצהריים, כשקצת נרגע, התאילנדים רצו לחזור למגוריהם. תוך כדי נסיעה מהמושב למגוריהם, כוח צה"ל זיהה אותנו בטעות כרכב מחבלים. צריך להבין, כולם היו מאוד דרוכים, כי עדיין היו חוליות מחבלים בכל האזור. נסענו בטנדר לבן, הדומה מאוד לטנדרים בהם נסעו מחבלי הנוח'בה. התאילנדים ישבו בתוך האוטו וגם בארגז מאחור. פתחו עלינו באש תופת מכל הכיוונים. האצתי את נסיעתי לכיוון מושב גיאה הסמוך. אחד מהעובדים תאילנדים נפגע מכדור בראשו. עובד נוסף נפגע מכדורים בגפיים. נמלטנו מהאש כי לא ידענו שאלו כוחות ביטחון ישראלים, היינו בטוחים שאלו הם מחבלים. כשהגענו למושב גיאה, גם שם אזרח פתח עלינו באש כי זיהה אותנו כמחבלים, לאחר ששמע יריות וראה אותנו בטנדר הלבן. מירי האזרח נפצעו עוד שני פועלים תאילנדים. לעומת זאת אני וגיסי נועם שישב לידי, לא נפגענו. הפועל שנפגע בראשו היה במצב אנוש, הורדם והונשם במשך ארבעה חודשים. כיום הוא כבר מסיים את הליך השיקום בארץ. , עיוור בעין שמאל וחרש באוזן שמאל, אך מתפקד באופן סביר יחסית. הוא קיבל נכות של מאה אחוז ומוכר כנפגע פעולות איבה. בסך הכל היו ברכב חמישה פצועים. היה לנו המון-המון מזל שברחנו, לא עצרנו ולא ניסינו להסתתר. כמו כן, היה גם מזל שכוחות הביטחון בשלב מסוים התעשתו והבינו שאנחנו ישראלים. הם הגיעו אלינו לגיאה כי ראו שנכנסנו למושב ודיווחו בקשר שיש מחבלים בגיאה. כך הגיעו למושב כוחות ביטחון רבים. לאחר שזיהו אותנו, הודו בפנינו שהם אלו שירו. למעשה אירוע זה לא היה צריך לקרות. יש לי מזל גדול שאני מדבר איתך עכשיו".
אנשים נפלאים עזרו לנו בקטיף האבוקדו, ובהרבה עבודות שוטפות
העובדים התאילנדים חזרו לעבודה?
"אחד מהפועלים שנפגע מכדור ביד טס לתאילנד וחזר מאוחר יותר לעבוד אצלנו. הפועל נפצע אנוש, כאמור נמצא עדיין בשיקום בתל השומר, ועומד להשתחרר בשבועות הקרובים. שלושה פצועים אחרים טסו לתאילנד ולא חזרו. במקומם הגיעו תאילנדים אחרים, אך לפני שהגיעו, קבלתי עזרה גדולה מעם ישראל במיטבו. אנשים נפלאים עזרו לנו בקטיף האבוקדו, ובהרבה עבודות שוטפות, כך למעשה הצילו אותנו. אני מאוד מעריך זאת".
למרות האירוע הטראומטי שדרור עבר, דבר לא עוצר אותו מלהמשיך בעבודה החקלאית. למרות הקשיים בענף, הוא שומר על אופטימיות, מעבד אלפי דונמים וממשיך את המורשת המשפחתית שאביו החל. "אני חקלאי מאז שאני זוכר את עצמי. נולדתי וגדלתי במושב מבקיעים, שבעבר היה מושב שיתופי, אך משנת 2005 כבר אינו שיתופי. מאז אנחנו חקלאים עצמאיים".
יש פה גם אידיאולוגיה: שימור הקרקע, שימור הגבולות, ביטחון תזונתי וביטחון המדינה
מה אתה מגדל?
"בעיקר גידולי שדה: חיטה, חמניות, חומוס, תירס, מלונים, אבטיחים. יש לי גם מטעי אבוקדו וליצ'י בסך הכל אני מעבד בסביבות עשרת אלפים דונם. אני מאמין שתמיד תהיה דרישה בעולם לייצור מזון, זה מוצר שנצרך תמיד, כי הרי ממה נתקים? לדעתי מי שלאורך שנים יעבד את האדמה, תמיד תהיה לו פרנסה וביטחון כלכלי, בתנאי שיעבוד בצורה נכונה ומושכלת. מעבר לכך, יש פה גם אידיאולוגיה: שימור הקרקע, שימור הגבולות, ביטחון תזונתי וביטחון המדינה. אבי זכרונו לברכה, היה חקלאי בנשמה. הוא ניהל את גידולי השדה של המושב שיתופי, ואילו אחיי ואני גדלנו סביב הטרקטורים. אחר כך למדתי בבית ספר החקלאי כפר-סילבר. מהרגע שהשתחררתי מהצבא נכנסתי ישר לעולם החקלאות. בהתחלה בתור טרקטוריסט ועובד פשוט, אך לאט לאט התקדמתי והפכתי להיות הבעלים של המשק. זה מה שעשיתי כל חיי, זה מה שאני יודע לעשות ואני נהנה מכל רגע.
צריך שלציבור תהיה מודעות על קשיי החקלאים הנאבקים על כך שהעגבניה תגיע למדף
עם איזה קשיים אתה מתמודד כחקלאי?
"הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם די מגוונים, כמו קשיי מזג אוויר, שזה כמובן לא בשליטתנו. לדוגמה השנה הגשמים מתחילים מאוחר. היינו כבר אמורים לסיים את הזריעות אך עוד לא התחלנו. הטמפרטורות עדיין גבוהות יחסית לעונה. יש גורמים רבים שאינם בשליטתנו. נוסף לכך מתמודדים עם גניבות חקלאיות שזה בלתי נסבל. אנחנו במלחמה יומיומית ולא תמיד יש מי שעוזר לנו. כמובן גם המלחמה. מאז אוקטובר 2023, יש לנו בעיות כוח אדם כי הפועלים התאילנדים עזבו את הארץ. כמו כן חלק מהשטחים החקלאיים הפכו לשטח צבאי סגור ואין לנו גישה אליהם. הקשיים הם מגוונים אבל בעיניי עדיין שווים את המאמץ. אנחנו מתמודדים עם כל הבעיות. צריך שלציבור תהיה מודעות על קשיי החקלאים הנאבקים על כך שהעגבניה תגיע למדף והחומוס יגיע לקופסה, זה חשוב שידעו להעריך יותר את עבודת החקלאים. ומי שמטייל בשדות, לא יעצור לקטוף ולמלא שקית עם אבוקדו, אלא יהיה מודע לכך שזו הפרנסה שלנו".
האם המדינה תומכת בחקלאים?
"אם היית שואל אותי שאלה זאת לפני שנתיים או שלוש, הייתי משיב לך חד משמעית: לא מספיק בלשון המעטה. המדינה לא מבינה את המורכבות של החקלאות. אם אתה זוכר, ניסו להעביר רפורמות שלמעשה היו מיותרות ורק התסיסו את האווירה. אך מאז המלחמה חל שינוי בתפיסת החקלאות בעיני הממשלה והמנהיגים. שינוי זה אינו מספיק, ואני מקווה שזה ישתפר ולפחות לא ידרדר. יש לי תקווה שזה יימשך כך ולא יתמסמס אחרי שהמלחמה תיגמר ורוחות הקרב ייעלמו. יש הרבה מה לשפר ולעשות טוב יותר. המדינה חייבת לבוא לקראת החקלאים, לרסן את היבוא ולדאוג שאפשר יהיה להתפרנס בכבוד ולשמור על הקרקע. גם בציבור הרחב יש לאחרונה אהדה גדולה יותר לחקלאים, כנראה עקב המלחמה".
