כחלק משיקום האזור, מוקמת בו בימים אלה קבוצת כדורסל חדשה, שתשחק בעונה הקרובה בליגה הלאומית. "כולם מדברים היום על עסקים ומפעלים וחקלאות וחזרה של מפונים, אבל אם לא נצרף לכל אלה גם חוויות של ספורט ותרבות, נישאר רק עם מקומות עבודה", אומר המנכ"ל שלה, עמוס אריאל
*תמונה ראשית: ברק פלג, מאמן הקבוצה. מגייס את כל המשפחה. צילום: גיל נוימן, מדיה הפועל גליל עליון
הרעיון להקים קבוצת כדורסל בנגב המערבי, שתייצג את האזור ותשחק בליגה הלאומית, הליגה השנייה בישראל, הוא קודם כל רעיון של שיקום. כי לא מספיק לבנות מחדש את הקיבוצים והבתים ולהחזיר את המפונים – צריך גם לבנות מחדש את הקהילה המשותפת, ואין כמו ספורט כדי לגבש, להצמיח ולהרים ראש.
אחד השותפים המרכזיים לרעיון, והיום גם לביצוע ("זה עיסוק יומיומי"), הוא האלוף במיל' טל רוסו, שהבין את גודל השעה וישמש כיו"ר הקבוצה. בהתנדבות, כמובן. בנוסף לערכים שמניעים את רוסו, בן קיבוץ חולתה, יש לציין גם את הסנטימנט שלו לכדורסל. בנעוריו, עד שהתגייס לצבא, שיחק בקבוצה האזורית של הגליל, שנשאה אז את השם הפועל כפר גלעדי והייתה הבסיס להקמת הפועל גליל עליון.
אבי הרעיון, שנולד בסוף 2023, היה עמית גל (עמיר), ובהמשך נרתמו גם טל רוסו, יו"ר איגוד הכדורסל עמוס פרישמן, עמוס אריאל והמאמן ברק פלג. "התגייסתי, כי קבוצה כזאת יכולה לקדם את השיקום. ראיתי מה הפועל גליל עליון עשתה לגליל, ואת זה ניתן לעשות גם כאן, בעוטף, בתהליכים הרבה יותר מהירים", רוסו אומר. "הקבוצה תיתן לאנשים תוכן ותאחד אותם. קבוצה כזאת תמנף את הכדורסל וגם את שאר ענפי הספורט באזור. היא תהיה דרייב להקמת תשתית רחבה של קבוצות צעירות. זו לא קבוצה לשנה, זו קבוצה לשנים".
קבוצה שהיא כור היתוך
זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, שקבוצה שבאה משומקום, ובמקרה הזה קמה מאפרו של אזור, מקבלת מקום בליגה בכירה, מבלי לעלות מליגה נמוכה יותר.
התקנון של איגוד הכדורסל לא מכיר דבר כזה. יו"ר האיגוד, עמוס פרישמן, עושה לנו כאן סדר בדברים: "הייתה פנייה של טל רוסו ועמית גל, שתוקם בעוטף קבוצה שתשחק בליגה הלאומית. בהתחלה התנגדתי, כי זה מנוגד לכללים של האיגוד. אבל מאחר שלא מדובר כאן בפנייה רגילה, מצאנו פתרון. הפתרון הוא שזו לא תהיה עוד קבוצה, אלא קבוצה שתתבסס על נבחרות הנוער והעתודה של ישראל. זו תהיה קבוצת קולג' של הכדורסל הישראלי, שתשרת גם את הכדורסל הישראלי וגם את יישובי העוטף. בשנה הראשונה יהיו בה חמישה-שישה שחקני נוער ועתודה של ישראל, ובשנה השנייה יהיו כשמונה שחקני נבחרות. זה יהיה כור היתוך של איגוד הכדורסל לפיתוח שחקני העתיד של ישראל. זה יהיה פרויקט משותף של האזור והאיגוד. זו גם משימה לאומית, כדי להצמיח מחדש את העוטף".
ברק פלג נבחר לאמן את הקבוצה. למה דווקא הוא?
"ברק הוא איש מקצוע מצוין, ודמות שמתחברת לרעיון. היה לו שירות צבאי מפואר, הוא ספורטאי למופת, הוא ערכי, הוא מתחבר לפאזל הזה כמו כפפה ליד".
מאיפה יבוא התקציב לקבוצה?
"מתקציב תקומה, מגיוס תרומות, ומהרשויות באזור. אנחנו ניתן את המעטפת המקצועית ונלווה אותם לאורך כל הדרך".
יהיו גם שחקנים דרומיים בקבוצה? זה הרי חלק מהחיבור לאזור.
"בנוסף לשחקני נבחרות, יהיו גם שלושה-ארבעה שחקנים מהאזור, שני זרים, ובהמשך נראה אם צריך עוד השלמות. כל הצוות הוא מהדרום, כל המעטפת, מנכ"ל, מנהל, פיזיותרפיסט, מאמן כושר ועוד".
זו תהיה קבוצה תחרותית?
"בהחלט. להערכתי נתמקם במקומות 9-8-7. לשם אנחנו מכוונים השנה. הקבוצה תתחיל את הפעילות שלה בספטמבר. שמה בישראל יהיה 'עוטף דרום ישראל', והיא תקיים את משחקי הבית שלה בקיבוץ מגן. יש שם אולם אזורי שמכיל כ-700 מקומות".
"הקבוצה תפיח באזור חיים חדשים"
ברק פלג, מאמן הקבוצה, לא מתגייס לפרויקט הזה לבד.
הוא מגייס אליו את כל המשפחה (אישה וארבעה ילדים).
הם יורדים כולם דרומה, ויגורו בעין הבשור. "זה אירוע משפחתי גדול, אנחנו הולכים להיות חלק מהתקומה של העוטף. ובאשר לכדורסל, זו תהיה קבוצת פיתוח. קבוצה עם מטרות ייחודיות שלא קשורות רק לכדורסל ולמקום בליגה.
הקבוצה תפיח באזור חיים חדשים. יבואו לכאן קבוצות, תבוא לכאן טלוויזיה, וכולם יראו שגם אם החיים עוד לא ממש חזרו למסלולם, הם חוזרים, אנחנו נעזור להם לחזור", פלג אומר.
עבור פלג, שסיים בעונה האחרונה ארבע שנות אימון בגליל, זו לא הייתה ברירת מחדל. זו הייתה בחירה. כי עד שאמר כן לדרום, הוא דחה פניות מכמה קבוצות מליגת העל ומהליגה הלאומית. הלב לא היה שלם עם אף אחת מההצעות שקיבל, והשיקול להתפשר כדי להישאר בלופ של המאמנים לא השפיע. פלג לקח בחשבון שאולי לא יאמן העונה. אבל ברגע שהגיעה ההצעה לאמן את הקבוצה בעוטף, ונראה היה שיש לזה היתכנות, שזה רציני, והלב אמר קדימה, הוא אמר כן.
יש אתגר מקצועי בקבוצה שלא עולה ולא יורדת?
"יש אתגר בהקמת קבוצה חדשה, ובפיתוח של שחקנים שעתידים להיות שחקני נבחרות, גם במחיר של הפסדים. אני מאמין שבסביבות ינואר (2025), כבר נתגבש. השנה הראשונה אמורה להיות שנת בנייה, ובהמשך זו תהיה קבוצה שתתחרה על העלייה. ששחקנים ירצו לשחק בה. האזור כאן היה מדהים ב-6 באוקטובר, והוא יהיה כזה גם בעתיד.
הכדורסל יעזור להביא אותו לשם. זה אזור עצוב היום.
נחזיר לו את השמחה".
תגיד לי שזו לא שנת שירות עבורך. שזה יותר מזה.
"אני כבר לא בגיל של שנת שירות. אני היום בגיל שבו אני עושה דברים שאני רוצה לעשות ומאמין בהם. ואם חושבים שאני מתאים – זה הכי בכיף. זה אתגר, ואני אוהב אתגרים".
להוציא את הסיוטים מהראש של הילדים
מנכ"ל הקבוצה, עמוס אריאל, הוא איש העוטף. ב-7 באוקטובר הוא היה בכיתת הכוננות של היישוב שלו, תלמי יוסף, חמישה ק"מ משערי עזה. הוא גם איש כדורסל.
היה כוכב. יש כוכבים גם בליגה ב' ובליגה הארצית. הוא שיחק בהפועל בארי, בהפועל באר שבע, בהפועל אשכול, וניסה את מזלו גם בחו"ל. עד היום הוא עוד משחק, חרף גילו, 48. גיסתו הגר ברודץ ושלושת ילדיה, יחד עם בת השכנים אביגיל עידן, שוחררו אחרי 51 ימים במנהרות חמאס.
אריאל היה בחירה טבעית למנכ"ל. הוא ידוע כאיש כדורסל באזור אבל הוא רואה גם מעבר לכדורסל. "המטרה שלנו", הוא אומר, "היא להוציא את הסיוטים מהראש של הילדים ולהחזיר להם את החלומות. הכדורסל יעשה את חלקו. ספורט ותרבות הם כלים סופר משמעותיים בשיקום של קהילות. אני חי את השטח. אני מרגיש שזה כבר קורה. אני מחובר לדפוס בארי, אני עובד שם, המנכ"ל גם בעניינים. כולנו מבינים שהתקומה של האזור לא תבוא מבחוץ, היא תבוא מבפנים, רק עבודה פנימית תשקם אותו ותשמור על הדנ"א שלו.
הקבוצה היא גם חבל הצלה. עוגן. כולם היום על עסקים ומפעלים וחקלאות, ואין ספק שזה חשוב. אבל אם לא נכניס אופק תרבותי, חווייתי וחינוכי, אז חבל על הזמן.
אז נישאר עם מקומות עבודה, שזה אחלה, אבל בלי חיים אמיתיים.
הפועל גליל עליון היא המודל שלנו. היא דוגמה למה קבוצה אזורית יכולה לעשות לאזור. אנחנו בונים כאן משהו מאפס. יוצקים כאן את היסודות, מניחים את הבלוקים הראשונים. אנחנו נהיה הקטר של הכדורסל באזור. אני מעריך שאחרי שנה כמות הילדים שיעסקו כאן בספורט תכפיל את עצמה. נדאג גם ששחקני נבחרות ישראל יחיו בתוך הקהילות שלנו, ויתרמו להן. זה ייתן עוד נפח לפעילות הזאת".
״זו המורשת שלי"
עבור עמית גל (עמיר), זה חלום שהתגשם. חלום די הזוי, יש לומר, שחלם ביום ובלילה ולאורך כל הימים שעברו מאז דצמבר 2023, והינה הוא רואה אור יום.
אני יושב איתו על שפת הבריכה של הקיבוץ – הוא הפרויקטור שלה והמציל, ובנוסף גם לוחם בכיתת הכוננות של הקיבוץ – וגם היום, אחרי תשעה חודשים, הוא עוד משפשף את העיניים. מתרגש ומתקשה לעכל את מה שחולל, כי מכל הפרויקטים והפיקים שהיו לו בחייו – ניהול הפועל גליל עליון, הזכייה במרוץ למיליון, זכייה באליפויות המדינה ובגביעי המדינה בכדורסל – דבר כזה עוד לא היה לו.
"זה הדבר הכי גדול והכי משמעותי מכולם", הוא אומר.
"זו המורשת שלי", הוא מדגיש. כי באמת, אין כנראה סופרלטיב שגדול על הפרויקט הזה (בעיניו). מבצע פרומתאי?
הנקודה ה-12 שנוספה ל-11 של 46'? חומה ומגדל נוסח 2024? "זה יותר, זה יותר", אומר לי "המשוגע לדבר"
– לא סתם "משוגע לדבר", "משוגע לדבר" על סטרואידים – שאין כנראה דבר שהוא לא יכול לו.
לעמית אין כרגע תפקיד רשמי בקבוצה, מלבד היותו חבר בעמותה שלה, שמונה שבעה חברים. אבל הוא שם. מאחורי הקלעים. מגייס תרומות, מציע שחקנים, לוחש מניסיונו על אוזנו של המנכ"ל עמוס אריאל, וגם שולח לשם את אחד הבנים שלו, יואב גל, שיהיה הסמנכ"ל התפעולי של הקבוצה.
"אני אוהב כדורסל ואוהב אתגרים, אבל היה כאן גם משהו אמוציונלי", הוא מסביר. "ברגע שהבן שלי נכנס לעזה, גם אני נכנסתי. נכנסתי לעניינים. ירדתי לעוטף.
ומאחר שאני איש כדורסל – חשבתי על כדורסל. כי בכדורסל יש הכול, גם ספורט, גם תחרות, גם ערכים, גם חינוך, וגם עמית גל. דבר ראשון, פניתי לאיגוד הכדורסל.
אחר כך חיברתי לעניין את האלוף במיל' טל רוסו. אחר כך עשינו פגישות משותפות. ואחר כך דיברתי עם כל העולם, באחד-על-אחד ובפורומים שונים:
עם שר הספורט מיקי זוהר, שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף, גבי אשכנזי, עמוס גלעד, עמיקם נורקין, חיים ילין, גדי ירקוני ועוד ראשי רשויות בעוטף, כי היה לי ברור שבלי מועצות תומכות זה לא ילך. אני,
עמית גל, רס"ל במיל', עמדתי מול כולם. אמרתי להם שהם יעמדו בפרונט, ואני אעשה את העבודה השחורה".
אתה אדם מאוד תחרותי, מאוד הישגי, מתאימה לך קבוצה שלא תכוון למעלה, שלא תעלה ליגה?
"אני חושב שהקבוצה הזאת צריכה לנצח, לשאוף לנצח, כי אם היא תפסיד בהפרשים גדולים, וישחקו רק צעירים, האירוע הזה ילך פייפן. קבוצה מנצחת צריכה להסתכל למעלה, כולל עלייה לליגת העל. לא בשנה הראשונה, אבל בטח בשנייה. אני גם דוחף לזה שהקבוצה תשחק השנה בליגה הבלקנית, זה ייתן לה פוש. זה לא יותר מ-300
אלף שקל".
יובילו את האוהדים
שני בני דודים נחושים, שלאחרונה סיימו י"ב, ליאם אור מקיבוץ אורים ויהלי אור מבארי, הציעו לעמוס אריאל, מנכ"ל הקבוצה, להוביל את האולטראס (האולטראס היא חבורה מאורגנת של אוהדים, שמובילים את העידוד ביציע במהלך המשחק). ליאם אור היה חטוף ושוחרר אחרי 54 ימים בשבי חמאס.
הוריו של יהלי אור נרצחו ושני אחיו הצעירים, נועם ועלמה, נחטפו ושוחררו. שניהם, ליאם ויהלי, אומר אריאל, עוד קצת אבודים, עוד לא השתקמו, אבל הרי לך עוד חיבור ועוד שיקום בעזרת הספורט.
